במנין בו נתפללתי בשב"ק פרשת חוקת לאחר שגמרו קריה"ת בפרשת ר"ח הגיע מבהיל אחד ופרסם בקול תרועה בין המתפללים, מהם ת"ח מהם בעלי הוראה, כי טעה הבעל הקריאה ובמילות "והוא נלחם במלך מואב הראשון" קרא החי"ת דנלחם בקמץ במקום בפתח, וטענתו שהרי"ז משנה המשמעות, כי בפתח הוא לשון עבר אבל בקמץ הוא מתחלף ללשון הווה.
הדבר עורר רעש וקול ענות, זה אומר בכה וזה בכה, עד שפסק שם הרב לגלול הספר חזרה לפרשת חוקת ולהשלים ג' פסוקים עם הפסוק הנ"ל, ותשקוט הארץ.
ואנוכי נבוך בזה כדלהלן:
א. האם ראוי באמת לחזור בכה"ג? והרי כללא דבנין נפעל בקמץ העין הוא ל' הווה אינו כלל מוחץ ויש בו הרבה יוצאים מן הכלל, (כמו תהילים קכד הפח נשבר והוא ל' עבר, ועוד רבים מנאום בעלי דקדוק הלא בספרתם), ואם כן אין משתנית המשמעות בזה, אחר שיש חריגים שבאמת נהגים כך.
ב. אחרי שקראו בפרשת השבוע האם אפשר להפטיר בישעי' השמים כסאי דהוא הפטורת ר"ח, והלא קיי"ל דאין מפטירין אלא במאי דסליק מיניה, ובפוסקים בשבת ר"ח וחנוכה אם טעו וקראו בדחנוכה בראשון אז המפטיר קורא בהפטרת שבת ר"ח, האם נמצא בפוסקים איזה דברים בכה"ג?
ברוך היודע ומודיע.