הרע במיעוטו כתב:נניח באופן תיאורטי שבגנזיו של מאן דהו טמונים חידושים מאחד האחרונים שלא נדפסו מעולם, האם שמורה לו הרשות להימנע מלהוציאם לאור כדי לשמור על ערכם או כל טובת הנאה חומרית?
והאם יש לו לחוש מקפידתו של המחבר שמקויים בו ההיפך מ'שפתותיו דובבות בקברו'
ופעמים שרוצה אדם לשמור לעוד כמה שנים כדי לפרסם בהזדמנות מיוחדת (נישואי צאצאיו וכו') האם שרי למיעבד הכי? (תיאורטי בלבד)
ראה בהקדמת הלבוש לחיבור הגהותיו על הש"ס (ההקדמה נמצאת בכרך מסכת ברכות של הש"ס): "והשבע השביע לבניו ותלמידיו לבל יסתירו בסתר אהלם, כי אם להפיצם על פני תבל, למען זכות את נפש בית ישראל, כאשר כתב בהקדמתו, וז"ל הזהב:
אתם בני דעו כי התורה עניה במקום אחד ועשירה במקום אחר, והלבבות נתמעטו והשכחה מצויה, ופעמים ילמוד אדם כאן ונעלם ממנו הפשט האמיתי אשר התוספות מפרשים זאת הסוגיא במסכת אחרת, ויפרש שלא כהלכה...
ובעבור זה נתעוררתי להועיל לכם לציין על סדר הדפין בש"ס בכל דף בפ"ע מראי מקומות אל אותן המקומות שמצאתי שהובא זאת הענין לראיה או לקושיא וכדומה.
ואתם בניי כאשר תשכילו גודל תועלת זה החיבור, אולי תחפצו שיהיה לכם לבדכם ואין לזרים אתכם, כדי להתגאות ולהראות בו חריפות בפני העולם. דעו כי רעתכם רבה, אך תועילו בו לארץ ולדרים. עד כאן דבריו הקדושים המשמחים אלקים ואנשים...