פרי יהושע כתב:בקשר למנהג יוצאי גרמניה בהפסקת ג' שעות בין בשר לחלב. שמעתי מר' שכנא רותם ז"ל שהוא מגיע ממנהגם אחר קימתם ממנוחת צהרים לערוך מסיבת תה עם חלב וכדו'. ופי' לעצמי שממילא זה הזמן שנהגו להפסיק בין סעודה לסעודה. (ומש"כ בירושתינו לא ראיתי אולי זה גם ע"ד זו).
אבל אני הכותב חדל אישים ראיתי מעמודי השייש אשר העולם ראוי להשען עליהם פסקו לכל תלמידיהם שלא לאכל בשר אחר גבינה עד לאחר שלש שעות כלל, והמחמיר תבא עליו ברכה. וזאת הברכה אשר בירך משה, ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעינכם, משה מערקיש.
(הביא זאת אביעד סטולמן בשם שמחה עמנואל, ALS Review 28/2, עמ' כד הערה 85)
פלוריש כתב:פרי יהושע כתב:בקשר למנהג יוצאי גרמניה בהפסקת ג' שעות בין בשר לחלב. שמעתי מר' שכנא רותם ז"ל שהוא מגיע ממנהגם אחר קימתם ממנוחת צהרים לערוך מסיבת תה עם חלב וכדו'. ופי' לעצמי שממילא זה הזמן שנהגו להפסיק בין סעודה לסעודה. (ומש"כ בירושתינו לא ראיתי אולי זה גם ע"ד זו).
הרב אשר וייס (שו"ת מנח"א ח"א סי' מב אות ב) הציע שבאשכנז נהגו לאכול ארוחת ביניים בעשר בבוקר וארוחת ביניים בארבע אחר הצהריים, ולדידם מסעודה לסעודה הוא ג' שעות, ולכן נהגו כך. וכעין זה כתב הרב יהודה הנקין (הובא בבית אהרן וישראל (קמא [ג] עמ' עו): "לולי דמסתפינא, עצם המנהג של היום לאכול ג' ארוחות ביממה לעומת ב' ארוחות ביום שהיה המנהג בימי חז"ל והראשונים, נקרא צורך קצת, מכיון שהתרגלו לארוחות תכופות יותר, כידוע שתחושת הרעבון קשורה להרגל זמני האכילה" (ע"ש).
המקור הקדום ביותר למנהג זה הוא בהערת המעתיק בשולי כ"י פרמא 148 (פרמא-פלטינה 2226) של ספר שערי דורא (משנת 1492 למניינם), דף 82ב:אבל אני הכותב חדל אישים ראיתי מעמודי השייש אשר העולם ראוי להשען עליהם פסקו לכל תלמידיהם שלא לאכל בשר אחר גבינה עד לאחר שלש שעות כלל, והמחמיר תבא עליו ברכה. וזאת הברכה אשר בירך משה, ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעינכם, משה מערקיש.
(הביא זאת אביעד סטולמן בשם שמחה עמנואל, ALS Review 28/2, עמ' כד הערה 85)
איני זוכר כעת מה כתבו על זה בכמה מאמרים בירושתנו, אך זכור לי שלא מצאתי שם הרבה.
בברכה המשולשת כתב:פלוריש כתב:פרי יהושע כתב:בקשר למנהג יוצאי גרמניה בהפסקת ג' שעות בין בשר לחלב. שמעתי מר' שכנא רותם ז"ל שהוא מגיע ממנהגם אחר קימתם ממנוחת צהרים לערוך מסיבת תה עם חלב וכדו'. ופי' לעצמי שממילא זה הזמן שנהגו להפסיק בין סעודה לסעודה. (ומש"כ בירושתינו לא ראיתי אולי זה גם ע"ד זו).
הרב אשר וייס (שו"ת מנח"א ח"א סי' מב אות ב) הציע שבאשכנז נהגו לאכול ארוחת ביניים בעשר בבוקר וארוחת ביניים בארבע אחר הצהריים, ולדידם מסעודה לסעודה הוא ג' שעות, ולכן נהגו כך. וכעין זה כתב הרב יהודה הנקין (הובא בבית אהרן וישראל (קמא [ג] עמ' עו): "לולי דמסתפינא, עצם המנהג של היום לאכול ג' ארוחות ביממה לעומת ב' ארוחות ביום שהיה המנהג בימי חז"ל והראשונים, נקרא צורך קצת, מכיון שהתרגלו לארוחות תכופות יותר, כידוע שתחושת הרעבון קשורה להרגל זמני האכילה" (ע"ש).
המקור הקדום ביותר למנהג זה הוא בהערת המעתיק בשולי כ"י פרמא 148 (פרמא-פלטינה 2226) של ספר שערי דורא (משנת 1492 למניינם), דף 82ב:אבל אני הכותב חדל אישים ראיתי מעמודי השייש אשר העולם ראוי להשען עליהם פסקו לכל תלמידיהם שלא לאכל בשר אחר גבינה עד לאחר שלש שעות כלל, והמחמיר תבא עליו ברכה. וזאת הברכה אשר בירך משה, ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעינכם, משה מערקיש.
(הביא זאת אביעד סטולמן בשם שמחה עמנואל, ALS Review 28/2, עמ' כד הערה 85)
איני זוכר כעת מה כתבו על זה בכמה מאמרים בירושתנו, אך זכור לי שלא מצאתי שם הרבה.
יש מקור קדום לזה, כפי כתבתי בס"ד בספרי הראשון ונכב"ב
עושה חדשות כתב:הנזהרים לכבות נר עם רוח הפה, יש מקור?
פלוריש כתב:הערת המעתיק בשולי כ"י פרמא 148 (פרמא-פלטינה 2226) של ספר שערי דורא (משנת 1492 למניינם), דף 82ב:אבל אני הכותב חדל אישים ראיתי מעמודי השייש אשר העולם ראוי להשען עליהם פסקו לכל תלמידיהם שלא לאכל בשר אחר גבינה עד לאחר שלש שעות כלל, והמחמיר תבא עליו ברכה. וזאת הברכה אשר בירך משה, ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעינכם, משה מערקיש.
(הביא זאת אביעד סטולמן בשם שמחה עמנואל, ALS Review 28/2, עמ' כד הערה 85)
עושה חדשות כתב:במקום אחר כאן צוטטו דבריו של הגרי"ש זילברמן בענין ההתנגדות ל'חסידות',
ובתוכם אמר כך -
מה שאומרים שיש עניין ללמוד ביאר צייט פרק יש מעלין זה שקר גמור,
אין שום הבדל בין זה לבין שאר המשניות,
האם אתה יכול להוכיח שזה עניין גדול? התשובה היא לא. אז אתה שקרן.
האמנם זהו דבר חסר שורש ומקור קדום?
פלוריש כתב:פלוריש כתב:הערת המעתיק בשולי כ"י פרמא 148 (פרמא-פלטינה 2226) של ספר שערי דורא (משנת 1492 למניינם), דף 82ב:אבל אני הכותב חדל אישים ראיתי מעמודי השייש אשר העולם ראוי להשען עליהם פסקו לכל תלמידיהם שלא לאכל בשר אחר גבינה עד לאחר שלש שעות כלל, והמחמיר תבא עליו ברכה. וזאת הברכה אשר בירך משה, ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעינכם, משה מערקיש.
(הביא זאת אביעד סטולמן בשם שמחה עמנואל, ALS Review 28/2, עמ' כד הערה 85)
כעת שמתי לב שלא מדובר כאן על גבינה אחרי בשר אלא על "בשר אחרי גבינה".
ואם כן, לא רק שאין זה מקור למנהג של 3 שעות אלא שיש כאן חומרא גדולה ולא מוכרת (לי הקטן, על כל פנים).
ושמא זו טעות סופר וכוונתו גבינה אחרי בשר?
דבר גדול עשה בזה להוציאם לאורה כי הם מתורתן של הראשונים כמלאכים, מחכמי אשכנז הקדושים.
וידוע שרבינו הגה"ק הד"ח זי"ע ועכ"י אמר פעם אחד שאמרו לו איזה מנהג אשכנז אשר הי' מוזר בעיניהם, על זה ענה להם, חכמי האשכנז הקדושים כל מנהגם הי' עפ"י הקבלה, באידיש: "אה יאה, דיא הייליגע חכמי אשכנז אלע מנהגים זייערע זענען עפ"י קבלה".
משולש כתב:לבנון כתב:מוישי כתב:בקידוש לבנה ראיתי נוהגים לומר שלום עליכם לג' אנשים שונים, ....
....שלום עליכם, זו לא אמירה, אלא ברכה. לברך את חבירו בשם השלום. ומה הענין לחזור ע"ז ג"פ לאותו אדם?
אני מזדהה יותר עם מוישי. וכי מה העניין בכלל לומר "שלום עליכם" באמצע קידוש לבנה?? מי שאמר את העניין הזה אמר גם לומר ג"פ לאותו אדם (אם אכן המקורות אומרים כן).
צופה_ומביט כתב:לפי מה שכתבת לא מובן למה אנו אומרים זאת לפני "סימן טוב" ולא אחריו...
באמונתו כתב:צופה_ומביט כתב:לפי מה שכתבת לא מובן למה אנו אומרים זאת לפני "סימן טוב" ולא אחריו...
בסידור אזור אליהו באמת מעיר ש"סימן טוב" בכל סידורים ישנים ליתא. אף במס' סופרים מופיע בתחילת הפסוקים, לא בסופם, וכן נוסח הספרדים...
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 227 אורחים