לומד כתב:מסופר שהחזו"א נהג להראות ב'הפרדס' שמאן דהוא כתב שאין בעיה לנוסע באוירון על טומאה, משום שעד שהטומאה מגעת לאוירון, הוא כבר פורח הלאה, ונמצא שאינו מאהיל.
חכם באשי כתב:לומד כתב:מסופר שהחזו"א נהג להראות ב'הפרדס' שמאן דהוא כתב שאין בעיה לנוסע באוירון על טומאה, משום שעד שהטומאה מגעת לאוירון, הוא כבר פורח הלאה, ונמצא שאינו מאהיל.
דברים מחודשים ביותר!
מה זה נקרא "עד שהטומאה מגיעה לאוירון", האם הטומאה 'נוסעת' במהירות מסויימת והיא 'לא מספיקה' לפגוע במטוס?
ובאיזה מטוס מדובר? דו מנועי? חד מנועי? סילון?
הרי כל מטוס נוסע במהירות שונה, יש מהירים יותר ויש מהירים פחות, ויש כאלו שאף עוברים את מהירות הקול (מעל 1 מאך).
על איזה מטוס הובא המיוחס לחזו"א?????
מור כתב:ואף אני עומד תמה כתמיהתו של החכם המצויין באשי. כלום לוקח לה זמן לטומאה לטמאות?
ודכירנא, עת למדנו יבמות, רווח בבי מדרשא הביטוי משמיה דהכהן הגדול מגרודנא: "לחַלוֹת (חלויי'ס) לא לוקח זמן".
נ.ב. הייתי משנה את כותרת האשכול, כי היכי דתרמז יותר על תכנו.
חיים כתב:אחרי שזכינו לראות את דברי ה"ארץ צבי", מתברר שכל הטענות שנידונו לעיל אין בהם כדי לדחות את דבריו.
הוא טוען טענה פשוטה. כאשר ישנן שני פעולות המסובבות אחת מרעותה, אזי חלות הפעולה השניה תלויה בזמן. אם נניח כי מדובר בזמן הניתן למדידה תאורטית, יש מקום לדון אם ישנה מהירות בעולם הגבוהה ממהירות החלת רצף הפעולות של החלת הטומאה.
ווונדערלעך כתב:איך אפשר בכלל להמציא שיעור של זמן בדברים שמעל לזמן.
כל הנדון על הזמן שלוקח לטומאה לעלות לרקיע - כמדומני שגוי מעיקרו. שכן לענ"ד, הטומאה לא מחכה לאוהל ע"מ לפרוץ ולבקוע. . . אדרבה, מחמת שהיא בוקעת ועולה, אזי כל אוהל שנכנס ובא בקו המקביל של הטומאה א"כ הוא נכנס על כרעיו ועל קרבו לקו טומאה קיים, שכן כאמור, הטומאה לא ממתינה לאוהלים שיטוסו מעליה ואז היא מתחילה במרדף אחריהם, אלא היא בוקעת ועולה מעצם טבעה, וכל אשר בא בשעריה טמא טמא מאליו יקרא.
בנשק כתב:
ודבר אחד טוב יציל על כל האשכול: בנוסח הפרשת תרו"מ מסיימים כידוע תרומה גדולה לצפונו ומעשר לדרומו, לכן ידוע שיש להקפיד שלא יזוזו הפירות עד לאחר ההפרשה ושלא יתחלף וכנ"ל.
כשמעשרים שתיה מוגזת שמעתי מהר"ח קנייבסקי להפריש בנוסח הקצר בו כל ההפרשות חלות בזאח"ז מיד, היות וכל שעה המים מתערבים.
(בשעת מעשה היו שטענו שאי"ז המציאות, דהמים עומדים ורק הפחמן מקפץ, וברוך היודע).
סמ''ק כתב:הייתי מציע לנעול את האשכול הזה. ברגע שהטענות חוזרות על עצמן, אות הוא כי הענין כבר מוצה!!!
אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את עניין יחידת הזמן קטנה ככל שתהיה או את הפרדוקס שהארץ הצבי אינו מבין
הרי אם אנחנו מדברים על זמן קטן מאד הבגדות ולא במשהו נמדד או בשיעור דעת בני אדם
הרי ברור שהזמן שעובר בו המטוס מעל הטומאה גדול פי אלפים מיחידת הזמן הקטנה ומהמהירות המכסימלית (מהירות האור)
בנשק כתב:
אברך, אתה מוזמן (בבין הסדרים כמובן) לביתי לשתות מיץ תפוזים סחוט מוגז היטב במאשינע"ס המכונים 'סודה קלאב', (חזקה על חבר כו' ואין לחשוש לתרו"מ).
[הרוצה לישא וליתן כדרכה של תורה יכול לעשות זאת בתיבתי האישית, לעונג יהא לי].
בנשק כתב: ולמאיר החכמים, חזור לאחוריך, דכבר שדו נרגא במש"כ, דברגע שאוהל המטוס טמא שוב אינו צריך לקבר בכדי לטמאות את הנמצא בתוכו, וטומאתו עצמית.
מאיר חכמים כתב:כיוון שהמטוס בתנועה מהירה תמידית, הרי שאינו יכול להאהיל, ואסביר. כדי שהטומאה תוכל להתפשט בתוך החלל האוהל צריך להיות במנוחה לפחות רגע כמימריה, מכיוון שאם בשלב הראשון הטומאה פגשה בגג המטוס (וטימאה אותו) ולפני שהספיקה להתפשט בתוכו המטוס זז (אפילו מ"מ), שוב הטומאה לא יכולה להתפשט מכוח הפגישה הראשונה. אמנם שוב היא פוגשת בגג ומנסה לטמא את האוהל והמטוס שוב בורח לה וכו' וחוזר חלילה עד שהמטוס יוצא מטווח בקיעת הטומאה.
כן הביאור לענ"ד
אוצר החכמה כתב:לא הבנתי שום דבר
אבל גם בלי להבין לדעתך כל מי שבתנועה רצופה לא נטמא ואם לוקחים מישהו באפיריון והנושאים אותו רצים ללא הפסקה לא ייטמא? ישתקע הדבר ולא ייאמר!
מאיר חכמים כתב:כמובן שמה שמאהיל על טומאה נטמא, כפי שכתבתי שהמטוס עצמו נטמא. אולם כאשר המטוס בא להעביר את הטומאה מדין אוהל על כל מה שבתוכו, כאן כיוון שכבר עבר שבריר שנייה ובינתיים המטוס התקדם, שוב אינו יכול להביא את הטומאה מכוח מה שהאהיל על הטומאה ברגע הקודם, ולכן אין כאן טומאת אוהל.
[לגבי אפריון זו כבר שאלה אחרת של אוהל זרוק, ואכ"מ]
מור כתב: ואל תשיבני דמ"מ האוהל שעבר לפני רגע הוא אינו האוהל דעכשיו, דזה ברור, דלענין זה כל גוף המטוס חשוב כאחד, וא"כ ודאי עד שיעבור כל המטוס לארכו איכא לרגע אחד בו יוכל אותו גרגר מתכת המטוס שנטמא - להאהיל על כל המטוס.
>>
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 520 אורחים