פרויד טעה או ש...

[ישראל הר כסף]

כידוע חידש פרויד את השיטה לטענתה כל מעשה והעדפה של אדם היא מוכרחת ותלויה בגורמים קודמים. כך שלאדם אין בחירה כלל.
שיטה זו סותרת את הבסיס של כח הבחירה ושכר ועונש. וע"כ נדחתה ע"י מקבלי תורה מסיני.
עיי' למשל ב'מכתב מאליהו' ח"ד בהוספה לקונ' הבחירה שמבאר את הטעות בחילוק שני המבטים על הבריאה, החיצוני והפנימי.

אמנם בעצם רעיון זה הוא כבר חידוש של איוב, וכך דרשו בגמ' ב"ב 'אמר איוב...בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות, בראת גן עדן בראת גיהנם, בראת צדיקים בראת רשעים' בעצם זו טענת פרויד שאין בחירה אלא הכל מוכרח, ולפי"ז לפי ההתיחסות שלנו היו חביריו צריכים לענות לו בסתירת דבריו וכמו שעשו חכמי ישראל בדורות האחרונים או לפחות לענות לו שעפ"י תורה יש בחירה גם אם זה נעלה מהשגתינו.
אבל מה שהם ענו לא לכאו' קצת מפתיע. הם לא סתרו את דבריו אלא קבלו אותם כאילו באמת אין אפשרות להתגבר על יצר הרע אלא שיש לזה 'טריק' צדדי. כך הם ענו לו 'בראתי יצר הרע- בראתי לו תורה תבלין' דהיינו שבאמת אין אפשרות להתגבר על יצרים אלא שיש 'פתרון עוקף'.

מישהו יודע פשר דבר?

כמו כן יש לברר איך נשים וגויים יכולים בדיוק להתגבר על יצרם.
ואולי זה תלוי אם כח לימוד התורה הוא המציל מהיצר או זכות לימוד התורה.
אלא שברוב ספרי המוסר משמע שלימוד התורה הוא המציל.

עוד יש לברר איך בדיוק נוכל ללמוד תורה כדי להתגבר על היצר הרי את זה גופא היצר (שא"א להתגבר עליו לכאו') לא נותן לעשות. למה הדבר דומה. למי ששבר לחבירו את ידיו ורגליו והניחו במיטה ולפני שיצא אומר לחבירו המוטל שהניח לו תרופות ליד הדלת כשהוא לא יכול לגשת אליהם. הרי זה תימה רבא.

אשמח בכל בדיל ביאור או מקור. ישר כח.

[גוראריה]

בשביל להוכיח שפרויד טעה אתה לא צריך לגייס את חז"ל. מאז הפרופ' אדלר, תלמידו של פרויד, ועד היום, לא פוסקות מלהתחדש שיטות הסותרות וחולקות עליו.
הוא "אבי הפסיכולוגיה המודרנית" לא בכך ששיטתו מקובלת כיום אלא בכך שהיה הראשון לקבוע מסמרות באבחונים וליצור "פסיכו אנליזה", ניתוח אופי של אדם ונפשו. אבל מעצם שיטתו כבר לא נשאר הרבה.

[עט סופר]

בעקרון ההשקפה המקובלת היום שהפסיכולוגיה נכונה רק שהיא הבסיס, ויש כוחות בנפש להמשיך הלאה לרבדים יותר עמוקים.
בכלל הפסיכולוגיה המודרנית די כופרת בעקרונות הללו שאין מה לעשות, אלא שהרבה יותר קשה. במיוחד מויקטור פרנקל ואילך. אם כי העובדה שפרויד סימן מטרה להוכיח שאין כוחות הנפש ואין בחירה, והפסכולוגיה היום זה טלאי על טלאי תיקונים והוספות על שיטתו, הוא אכן גילה יסודות נכונים וזה הרובד הנמוך כלומר גילה את הבעיה, היום גם בגוים יש הרבה יותר פתרונות לבעיה, וק"ו בתורה.
הרב שלום סרבניק חקר מאד את הנושא ולכאורה נחשב היום הבר סמכא בתחום. אם תרצה ארחיב לך באישי...

[דראל]

.

[דראל]

הרב שלום סרבניק חקר מאד את הנושא ולכאורה נחשב היום הבר סמכא בתחום. אם תרצה ארחיב לך באישי...

כמה שנים למד הנ"ל פסיכולוגיה?

באופן אישי, אני מכיר כעשרים פסיכולוגיים יראי שמיים העוסקים בתחום זה יומם ולילה, והנ"ל הוא "הבר סמכא בתחום"?! אתמהא.

[עט סופר]

הרב שלום סרבניק חקר מאד את הנושא ולכאורה נחשב היום הבר סמכא בתחום. אם תרצה ארחיב לך באישי...

כמה שנים למד הנ"ל פסיכולוגיה?

באופן אישי, אני מכיר כעשרים פסיכולוגיים יראי שמיים העוסקים בתחום זה יומם ולילה, והנ"ל הוא "הבר סמכא בתחום"?! אתמהא.

25 שנה הוא חוקר את הנושא וכתב על כך ספר באנגלית [נראה לי שיותר מאחד] ומרצה רבות בתחום. להבדיל מאחרים שלמדו ומכח היראת שמים שיפצו מעט כאן וכאן, הוא חקר את הנושא ע"מ לכתוב את הכל מחדש, ולא ע"מ לטפל, ומדובר בלימוד אחר לגמרי. הוא גם מוכשר מאד, ויש לו את הרקע המדעי, בגדול הוא אימץ חלק נרחב משיטת סטיבן קובי, שלטעתו קרובה מאד לתחום התורני, ואגב הוא גם חקר רבות את הנושא התורני של כוחות הנפש שלעתו נמצא בעיקר בקבלה, ודן בנושא הרבה עם חכמי הקבלה בדורינו.
אם נראה לך שיש עוד בר סמכא בתחום ואני מדבר על התחום של לשכתב הכל מחדש במבט תורני, תודיענו.

[דראל]

.

[גוראריה]

מה עם הרב זאב חיים ליפשיץ?

[חד וחלק]

רבי ישראל, אם תקח בחשבון שבחירה אין פירושה שתמיד יש לאדם חמישים אחוז לטוב וחמישים לרע, אלא יכולת להתגבר אפילו כשהוא במצב של רק חמש אחוז הנוטים לטוב, שאלתך איננה, כי בעצם השיטה שהאדם מוכרח היא כמעט נכונה - באמת רוב מוחלט של נטיותיו הם על פי טבעו, ועל פי כל מה שקרא ולמד ושמע בעל כרחו מיום היוולדו. אלא שהתורה מגלה לנו שלמרות הכל יש בחירה. את החלק הזה פרויד וכל היתר פספסו, בין השאר משום שמעולם לא השתמשו בכח הבחירה שלהם...

אגב, פעם כל פסיכולוג היה צריך להשבע אמונים לפרויד. לא כל כך בקטע של האדם מוכרח כמו בשיטתו לגבי מהו הרובד העמוק ביותר. היום יש כבר מאות אלפים שלא נשבעים.

[ישראל הר כסף]

חברים, בואו נחזור לגמ' ולא נתמקד בפרויד.
אז למה חביריו של איוב לא גחו אותו כך?

ומה עם שאר הענינים העומדים לבירור בהודעת הפתיחה. מי יכול לעזור אפי' קצת.

[יאיר]

כמו כן יש לברר איך נשים וגויים יכולים בדיוק להתגבר על יצרם.
ואולי זה תלוי אם כח לימוד התורה הוא המציל מהיצר או זכות לימוד התורה.
אלא שברוב ספרי המוסר משמע שלימוד התורה הוא המציל.

אשמח בכל בדיל ביאור או מקור. ישר כח.

ברכות יז ע"א:
"א"ל רב לר' חייא נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן."

כתובות קיא ע"ב:
"אמר ר' אלעזר עמי הארצות אינן חיים שנאמר (ישעיהו כו, יד) מתים בל יחיו וגו' תניא נמי הכי מתים בל יחיו יכול לכל ת"ל רפאים בל יקומו במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר א"ל ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי ההוא במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא דכתיב א"ל מקרא אחר אני דורש דכתיב (ישעיהו כו, יט) כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו כיון דחזייה דקמצטער א"ל רבי מצאתי להן תקנה מן התורה (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכי אפשר לדבוקי בשכינה והכתיב (דברים ד, כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה כיוצא בדבר אתה אומר (דברים ל, ו) לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה"

ונראה דהוא הדין הכא.

אך גבי גויים אכן התקשתי כמוך.

[שמש חכמים]

עיין בספר אור השם מאמר ב' כלל ה' שהאריך.

[מענה לשון]

חברים, בואו נחזור לגמ' ולא נתמקד בפרויד.
אז למה חביריו של איוב לא גחו אותו כך?

ומה עם שאר הענינים העומדים לבירור בהודעת הפתיחה. מי יכול לעזור אפי' קצת.

אנסה לענות על דבריך מעט מעט.

לגבי נשים, עי' ביערות דבש שהק' כמוך (אין לפני הספר) ותי' כר' יאיר, דהשאלה נשים במאי זכיין היינו היאך זוכות לינצל מיצה"ר ותי' באקרויי בנייהו.
לגבי גויים- ראשית מנלן שיש יצה"ר לגויים, ואף אם יש אפשר שלימוד המצוות הנצרכות לז' מצוות ב"נ זהו הזכות, ולפי"ז אף לימוד המצוות הנצרכות לנשים יגן, ודלא כמבואר ביערות דבש שהבאנו.

לענין יצה"ר גופא ללימוד, אולי נלמד מכאן שאין יצה"ר ללימוד עצמו, ואולי זהו כוונת חז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לביה"מ, אלמא דגם אחר שפגע בו יצה"ר יכול למושכו לביה"מ ועי"ז ינצל.

ענין רעי איוב צ"ע, דמנין שהלכה כמותן, וראוי על פיהן ללמוד הלכות אלו, ואפשר שענו לאיוב לפום דעתו ולשיטתו וכד' הרבה. ומה שבגמ' נזכר בראתי יצה"ר זהו רק שמועיל עבור יצה"ר אך לא כתשובה בפ"ע לטענת הבחירה.

[אדג]

זה מכבר התברר לי שמוכרחים אנו לומר שגם אצל גויים שייך עניין דיצ"ט ויצה"ר, דאם לא תימא הכי מפני נענשים, ואף אצל פרעה שנאמר הכבדתי את ליבו, נתחבטו הראשונים כמלאכים בביאור הדבר. ותירצו איש על דגלו, אולם בכו"ע שייך עניין הבחירה. והוא חידוש גדול ולא מצאתי לו סמך עד כה.

ובאמת ע"פ תורת החסידות יש להתחבט בזה, אי שייך לומר הכי, וצ"ע.

לגופו של דבר, אף לדברי האומר (יהיה מי שיהיה, איוב או אחרים) הרי שייך לשנות מידותיו וטבעו באמצעות עבודה. רק שטענתם, שאין מאחורי מעשי האדם שכל ומוסר כי אם נטיות טבעיות שבאות כתגובה למעשים אחרים. וזהו למעשה תשובת הגמרא "בראתי תורה תבלין", וק"ל.

[אוצר החכמה]

באופן כללי המצב היום הפוך שאלה שמושכים לכיוון שאין בחירה הם המטריאליסטים שסוברים שאין נפש כלל, הכל עניין של המוח ושינויים כימיים, והמאמינים במציאות הנפש, ומשתמשים בה בדבוריהם ומחשבותיהם, ע"כ מאמינים יותר ביכולת ההשפעה ע"ז ע"י דיבור וכדומה שזה עניין של בחירת האדם.

[ישראל הר כסף]

כמו כן יש לברר איך נשים וגויים יכולים בדיוק להתגבר על יצרם.
ואולי זה תלוי אם כח לימוד התורה הוא המציל מהיצר או זכות לימוד התורה.
אלא שברוב ספרי המוסר משמע שלימוד התורה הוא המציל.

אשמח בכל בדיל ביאור או מקור. ישר כח.

ברכות יז ע"א:
"א"ל רב לר' חייא נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן."

כתובות קיא ע"ב:
"אמר ר' אלעזר עמי הארצות אינן חיים שנאמר (ישעיהו כו, יד) מתים בל יחיו וגו' תניא נמי הכי מתים בל יחיו יכול לכל ת"ל רפאים בל יקומו במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר א"ל ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי ההוא במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא דכתיב א"ל מקרא אחר אני דורש דכתיב (ישעיהו כו, יט) כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו כיון דחזייה דקמצטער א"ל רבי מצאתי להן תקנה מן התורה (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכי אפשר לדבוקי בשכינה והכתיב (דברים ד, כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה כיוצא בדבר אתה אומר (דברים ל, ו) לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה"

ונראה דהוא הדין הכא.

אך גבי גויים אכן התקשתי כמוך.

אם כמוך הרי גם גויים אמורים בעיקרון לעבוד אותנו ולסדר את ענינינו על צד היותר טוב ולסייע בעדינו ללמוד תורה.
כך אמר לי בפירוש הגאון רבי יונתן דיוויד שליט"א ר"י פחד יצחק וחתנו של הגר"י הוטנר זצ"ל. אבל זה רק אם אנחנו מקבלים שזכות התורה היא המסייעת להנצל מן היצר. אבל לפי מה בורגלנו לחשוב, וכך מובא בספרי מוסר, הרעיון הוא שעצם הלימוד הוא המטהר.

ממילא ברור שראייתך והדימוי שהבאת מגמ' הנ"ל הוא רק לשיטה זו שזכות התורה היא המועילה וא"כ הדברים פשוטים, אלא שעיקר הספק שלי הוא על הצד השני.

לדוגמא- כתב המסילת ישרים (פרק ה) "על כן נצטוינו לקבוע עתים לתורה, וכבר זכרנו שהיא המצטרכת יותר לאדם לשיגיע אל הזהירות, וכמאמר רבי פינחס: תורה מביאה לידי זהירות, וזולתה לא יגיע אליו כלל, והוא מה שאמרו ז"ל (שם פרק ב): ולא עם הארץ חסיד. וזה, כי הבורא יתברך שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו ז"ל (קידושין ל): בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין.

והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשבו להנצל זולתה, אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו. ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראה לו שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו. הא, למה זה דומה: לחולה שדרש ברופאים והכירו חליו ואמרו לו שיקח סם זה. והוא, מבלתי שתקדם לו ידיעה במלאכת הרפואה, יניח הסם ההוא ויקח מה שיעלה במחשבתו מן הסמים, הלא ימות החולה ההוא ודאי, כן הדבר הזה. כי אין מי שמכיר בחלי היצר הרע ובכחו המוטבע בו אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה. מי איפוא יניחה ויקח מה שיקח זולתה ויחיה, ודאי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחר מדרגה והוא לא יבין עד שימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת. אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו ז"ל (פתיחתא דאיכה רבתי): הלואי, אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב". הרי לנו ברור שעצם הלימוד הוא המציל מן החטא.

[ישראל הר כסף]

עוד יש לברר איך בדיוק נוכל ללמוד תורה כדי להתגבר על היצר הרי את זה גופא היצר (שא"א להתגבר עליו לכאו') לא נותן לעשות. למה הדבר דומה. למי ששבר לחבירו את ידיו ורגליו והניחו במיטה ולפני שיצא אומר לחבירו המוטל שהניח לו תרופות ליד הדלת כשהוא לא יכול לגשת אליהם. הרי זה תימה רבא.

הנהנ ממה שכתוב אצלי.
שמעתי פעם מהגראי"ש אדלר שליט"א ששאל איך ענו חביריו של איוב לאיוב "בראתי יצר הרע- בראתי לו תורה תבלין" הרי אותו יצר הרע שיש לאדם הוא גם זה שלא נותן לאדם לקחת את התרופה- לימוד התורה, וכמו שאם מישהו ישבור לחבירו את הידים והרגלים, ויאמר לו שהניח לו בפתח הבית תרופות, וכי הואיל לו במשהו, הרי המכה שנתן לו גם לא נותנת לו את האפשרות לקום ממקומו ולקחת את התרופה, ותי' שבלימוד שלא לשמה היצר הרע לא נלחם כ"כ, ואעפ"כ את סגולת ההצלה מיצר הרע יש בו, וכך לאט לאט נחלש היצר הרע ונותן לאדם ללמוד, ועי"ז נחלש היצר הרע יותר, ובאין כאחת, וגלגל החוזר, וכן ע"ז הדרך. ודייק כן ברמב"ם (פ"ג מהל' ת"ת ה"ה) "תחלת דינו של אדם אינו נידון אלא על התלמוד ואחר כך על שאר מעשיו, לפיכך אמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה בין לשמה בין שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה". שלכאו' אינו מובן הקשר בין הרישא לסיפא שלכן כתב לפיכך, אמנם להנ"ל הכוונה כך- שאדם נידון על תורה קודם, כי בה המפתח להתגבר על היצר הרע, אמנם אם ישאל השואל הרי גם תורה איני יכול ללמוד מכח אותו היצר וכנ"ל, ע"ז עונה הרמב"ם שיעסוק בה שלא לשמה, וכנ"ל.
אלא שזה רק אם נניח ונקבל שבכח תורה שלא לשמה להציל מכוחות היצר. כך גם משמע במ"ש (פתיחתא דאיכה רבתי) "הלואי, אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב" וכי אלו שאת ה' עזבו- את תורתו לשמה ילמדו? ואעפ"כ מועילה תורתם להחזירם למוטב, וודאי עפ"י דברי המס"י (פ"ה) "אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו ז"ל הלואי וכו', שמשמע מדבריו שכח התורה הוא לא דבר סגולי רחוק, אלא מציאות לימוד התורה היא המחזירה את הלומד למוטב, א"כ מה לי לשמה ומה לי לא לשמה.
אמנם בדברי השולחן ערוך הרב (הל' ת"ת פ"ד) משמע כדברי הרב, ז"ל "אף על פי כן לעולם יעסוק אדם בתורה, כי מתוך שלא לשמה יוכל לבא לידי לשמה ללמוד על מנת לשמור ולעשות שהמאור שבה מחזירו למוטב כמו שאמרו חכמים על פסוק אותי עזבו ותורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה היה מחזירם למוטב".שמשמע שע"י הלא לשמה יבוא לשמה שרק הוא יכול לפעול אצל האדם להחזירו למוטב, אבל לימוד שלא לשמה אינו פועל כלום (אולי זה רק לשיטת החסידים)).
עריכה:
שוב מצאתי שזו לא שיטת חסידים אלא הגאון בכבודו ובעצמו סבר כן.
על הפסוק במשלי אם רעב שונאך האכילאו לחם וכו' מבאר הגאון בזה הלשון 'אם יפגע בך מנוול זה שהוא היצר הרע ורוצה להטות אותך מן התורה שלא תלמד כלל, משכהו לבית המדרש (דהיינו שתכניס גם אותו לבית המדרש) כי אם האדם יתחיל ללמוד תיכף 'לשמה' לא יניח לו, אך יתחיל 'שלא לשמה' ומתוך שלא לשמה בא לשמה. וזהו 'משכהו לביהמ"ד'- שיהיה עמך, שתלמד שלא לשמה, והוא באמת אינו רוצה אפי' בשלא לשמה, וממילא יתבטל, כי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה ומכל שכן שכוונתך לשם שמים'.
הרי לנו שלא הסכים שעצם הלימוד יבטל את היצר אלא רק מה שיגיע בסוף לשמה הוא המבטל.
וכן בהמשך דבריו חזר פעם שניה ז"ל 'כי גחלים אתה חותה על ראשו, שרצונו שתלמד 'שלא לשמה' ורק לפי שעה, שסובר שבזה יפתה אותך שלא תלמד כלל, אבל באמת אין רצונו גם בזה, שגם בזה אתה חותה גחלים על ראשו. וה' ישלם לך- ולבסוף גם מה שאתה לומד שלא לשמה לא תהיה ולא תקום, ותלמד לשמה, מאחר שכוונתך לשם שמים. וגם הוא ישלים עמך בראותו שלא נתקיימה עצתו, כמ"ש בגמ' 'אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך' שתהיה לומד לשמה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה, וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עמו' עכ"ד.
גם כאן חזינן שבהסדר הוא לא לשמה ואח"כ לשמה ע"י תחבולה זו, ורק אז אויבו ישלים עמו.

[ישראל הר כסף]

הרב שלום סרבניק חקר מאד את הנושא ולכאורה נחשב היום הבר סמכא בתחום. אם תרצה ארחיב לך באישי...

כמה שנים למד הנ"ל פסיכולוגיה?

באופן אישי, אני מכיר כעשרים פסיכולוגיים יראי שמיים העוסקים בתחום זה יומם ולילה, והנ"ל הוא "הבר סמכא בתחום"?! אתמהא.

25 שנה הוא חוקר את הנושא וכתב על כך ספר באנגלית [נראה לי שיותר מאחד] ומרצה רבות בתחום. להבדיל מאחרים שלמדו ומכח היראת שמים שיפצו מעט כאן וכאן, הוא חקר את הנושא ע"מ לכתוב את הכל מחדש, ולא ע"מ לטפל, ומדובר בלימוד אחר לגמרי. הוא גם מוכשר מאד, ויש לו את הרקע המדעי, בגדול הוא אימץ חלק נרחב משיטת סטיבן קובי, שלטעתו קרובה מאד לתחום התורני, ואגב הוא גם חקר רבות את הנושא התורני של כוחות הנפש שלעתו נמצא בעיקר בקבלה, ודן בנושא הרבה עם חכמי הקבלה בדורינו.
אם נראה לך שיש עוד בר סמכא בתחום ואני מדבר על התחום של לשכתב הכל מחדש במבט תורני, תודיענו.

יש ספר מדהים ומרתק מאוד, לא כתוב סגנון תורני בכלל, אבל נפלא מאוד ובו יש דיונים בצורת עלילה על כל כוחות האדם ובין היתר המון על ענינים אלו. שמו של הספר הוא 'הכמיהה אל המעמקים'.
נכתב ע"י רמי פלר מבני ברק שהוא מומחה לעניני כתות מהגדולים ביותר בארץ. ועמו ד"ר בועז כספי. שמועות שונות קושרות את הרב שלום סרברניק אל הספר בנתינת הידע המדעי שבו.
מומלץ למי שמתאים לו סגנון הספר.

[ישראל הר כסף]

כידוע חידש פרויד את השיטה לטענתה כל מעשה והעדפה של אדם היא מוכרחת ותלויה בגורמים קודמים. כך שלאדם אין בחירה כלל.
שיטה זו סותרת את הבסיס של כח הבחירה ושכר ועונש. וע"כ נדחתה ע"י מקבלי תורה מסיני.
עיי' למשל ב'מכתב מאליהו' ח"ד בהוספה לקונ' הבחירה שמבאר את הטעות בחילוק שני המבטים על הבריאה, החיצוני והפנימי.

אמנם בעצם רעיון זה הוא כבר חידוש של איוב, וכך דרשו בגמ' ב"ב 'אמר איוב...בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות, בראת גן עדן בראת גיהנם, בראת צדיקים בראת רשעים' בעצם זו טענת פרויד שאין בחירה אלא הכל מוכרח, ולפי"ז לפי ההתיחסות שלנו היו חביריו צריכים לענות לו בסתירת דבריו וכמו שעשו חכמי ישראל בדורות האחרונים או לפחות לענות לו שעפ"י תורה יש בחירה גם אם זה נעלה מהשגתינו.
אבל מה שהם ענו לא לכאו' קצת מפתיע. הם לא סתרו את דבריו אלא קבלו אותם כאילו באמת אין אפשרות להתגבר על יצר הרע אלא שיש לזה 'טריק' צדדי. כך הם ענו לו 'בראתי יצר הרע- בראתי לו תורה תבלין' דהיינו שבאמת אין אפשרות להתגבר על יצרים אלא שיש 'פתרון עוקף'.

מישהו יודע פשר דבר?

בספר הנפלא ממדבר מתנה של הרב גולדווסר ביאר בזה שמכיוון שאיוב היה במצב שהוא הרגיש בעצמו שאין הוא יכול לגבור על חמריותו ע"כ לא שייך לענות לו 'יש בחירה' כי זה גופא מה שהוא הרגיש שלא שייך. אבל וודאי שלא הסכימו עימו שאין בחירה.
ויש לזה כדמות ראיה במה שהביאו בהמשך דברי הגמ' שמאיוב נלמד שאין אדם נתפס על שעת צערו, ז"ל הגמ (ב"ב טז:) "כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב, אמר רבא: מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו". כי אין הוא יכול לתפוס אז את המציאות בצורה נכונה. ואם על מה שאמר בפועל לא נתבע כי היה במצב שלא יכל לתפוס אחרת, כ"ש שלא שייך היה לענות לו מציאות אותה הוא באותו זמן לא יכל לתפוס מגודל צערו. שמא.

[מעיין]

מענין הבחירה,
יש להבחין מה הי' לפני חטא עץ הדעת, ומה נשתנה אחר החטא, ובהרבה ספרים שלפני החטא השטן הי' מבחוץ ועכשיו השטן מבפנים ע"י עירוב טו"ר.
גם לכאורה ע"פ מושכל ראשון ענין הבחירה הוא כח נעלם ועליון, כענין אין טעם ברצון, שבדוגמת הספירות הי' לן לדמותו לבחינת כתר שהוא ספירה העליונה לפני החכמה והבינה, אבל בספרי קבלה כתבו שהבחירה היא במלכות, וצ"ע.

ומלשון הרמב"ן (בראשית ב ט) משמע שתרתי איתניהו ביה.

והיפה בעיני, כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדת, כאשר יעשו השמים וכל צבאם, פועלי אמת שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקידם, ואין להם במעשיהם אהבה או שנאה ופרי האילן הזה היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר או בהפכו לטוב או לרע ולכן נקרא "עץ הדעת טוב ורע", כי ה"דעת" יאמר בלשוננו על הרצון, כלשונם (פסחים ו) לא שנו אלא שדעתו לחזור, ושדעתו לפנותו ובלשון הכתוב (תהלים קמד ג) מה אדם ותדעהו, תחפוץ ותרצה בו, ידעתיך בשם (שמות לג יב), בחרתיך מכל האדם, וכן מאמר ברזילי האדע בין טוב לרע, שאבד ממנו כח הרעיון, לא היה בוחר בדבר ולא קץ בו, והיה אוכל מבלי שיטעם ושומע מבלי שיתענג בשיר:
והנה בעת הזאת לא היה בין אדם ואשתו המשגל לתאוה, אבל בעת ההולדה יתחברו ויולידו, ולכן היו האיברים כלם בעיניהם כפנים והידים ולא יתבוששו בהם והנה אחרי אכלו מן העץ היתה בידו הבחירה, וברצונו להרע או להטיב בין לו בין לאחרים, וזו מדה אלהית מצד אחד, ורעה לאדם בהיות לו בה יצר ותאוה:
ואפשר שנתכוון הכתוב לענין הזה כשאמר אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים (קהלת ז כט) ה"יושר" שיאחוז דרך אחת ישרה, וה"בקשה בחשבונות רבים" שיבקש לו מעשים משתנים בבחירה ממנו וכאשר צוהו הקב"ה על העץ שלא יאכל ממנו לא הודיעו כי בו המדה הזאת, רק אמר לו סתם "ומפרי העץ אשר בתוך הגן", כלומר הידוע באמצעותו לא תאכל ממנו, והוא מאמר האשה אל הנחש והכתוב שאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (להלן פסוק יז), הזכירו הכתוב אלינו בשמו:

[תולדות אדם]

יש ספר מדהים ומרתק מאוד, לא כתוב סגנון תורני בכלל, אבל נפלא מאוד ובו יש דיונים בצורת עלילה על כל כוחות האדם ובין היתר המון על ענינים אלו. שמו של הספר הוא 'הכמיהה אל המעמקים'.
נכתב ע"י רמי פלר מבני ברק שהוא מומחה לעניני כתות מהגדולים ביותר בארץ. ועמו ד"ר בועז כספי. שמועות שונות קושרות את הרב שלום סרברניק אל הספר בנתינת הידע המדעי שבו.

ע"פ טענת ויקיפדיה, בועז כספי הוא שמו הספרותי של שלו' סברניק

[ישראל הר כסף]

זה ודאי. לא רציתי לכתוב במפורש כי אמרתי אולי בכוונה הוא מסתיר זאת.
אבל אם כבר, הוא נתן את החלק המדעי שבספר המדהים הזה.

[יאיר.]

כמו כן יש לברר איך נשים וגויים יכולים בדיוק להתגבר על יצרם.
ואולי זה תלוי אם כח לימוד התורה הוא המציל מהיצר או זכות לימוד התורה.
אלא שברוב ספרי המוסר משמע שלימוד התורה הוא המציל.

אשמח בכל בדיל ביאור או מקור. ישר כח.

ע"ז ה:

"א"ר יוחנן משום רבי בנאה מאי דכתיב (ישעיהו לב) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם שנאמר אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנאמר (הושע י) זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיהו נה) הוי כל צמא לכו למים משלחי רגל השור והחמור"

[אוצר החכמה]

ר' יצחק אלחנן בהקדמתו לאחד מספריו מפרש את שאלת הגמרא הני נשי במאי זכיין הכוונה היא באיזה אופן מנצחות את היצה"ר (כמו ולא זכיתי של ראב"ע בריש ברכות, והלשון המצוייה בחז"ל) וע"ז התשובה באקרויי וכו'

[בר ששת]

בעניין מה שדן האם יש יצה"ר המפריע ומבטל את לימוד התורה,
לכא' יש להביא ראיה מלשון הזהר: "אלמלי יצר הרע חדוותא דאורייתא לא משתכח".
ויל"ע.

[בר ששת]

בעניין מה שדן האם יש יצה"ר המפריע ומבטל את לימוד התורה,
לכא' יש להביא ראיה מלשון הזהר: "אלמלי יצר הרע חדוותא דאורייתא לא משתכח".
ויל"ע.

.

תיקנוני כי לשון הזוהר (ח"א קלח, א) שונה מעט:

"דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי"

[עשוי לנחת]

זה מכבר התברר לי שמוכרחים אנו לומר שגם אצל גויים שייך עניין דיצ"ט ויצה"ר, דאם לא תימא הכי מפני נענשים, ואף אצל פרעה שנאמר הכבדתי את ליבו, נתחבטו הראשונים כמלאכים בביאור הדבר. ותירצו איש על דגלו, אולם בכו"ע שייך עניין הבחירה. והוא חידוש גדול ולא מצאתי לו סמך עד כה.

"אמר אבא אליהו זכור לטוב (אליהו רבא ט') מעיד אני עלי שמים וארץ בין איש בין אשה בין גוי בין ישראל בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקדש שורה עליו, אשרי מי ששם כל אלו נגד פניו בכל עת ויזכה להשלים בהם כל ימי חייו ולבלות עצמו בהם כל ימי חייו בכל מעשים האלו, ובלבד שישמור עצמו ואבריו וגופו מכל חטא ועון, זוכה לכל הכבוד הצפון לצדיקים עד שאין מנין ושעור ואין כל עין יכולה לראות ואין כל אוזן יכולה לשמוע כבוד המתוקן לצדיקים ולחסידים, וכן הוא אומר (ישעיה ס"ד ג') ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו".
(שערי קדושה חלק ב פרק ב, ומובא בעוד הרבה ספרי קבלה)
משמע שגם גויים יכולים לזכות לדרגות בזכות בחירתם להשמר מחטא ועוון...

[חכם באשי]

כידוע חידש פרויד את השיטה לטענתה כל מעשה והעדפה של אדם היא מוכרחת ותלויה בגורמים קודמים. כך שלאדם אין בחירה כלל.
שיטה זו סותרת את הבסיס של כח הבחירה ושכר ועונש. וע"כ נדחתה ע"י מקבלי תורה מסיני.
עיי' למשל ב'מכתב מאליהו' ח"ד בהוספה לקונ' הבחירה שמבאר את הטעות בחילוק שני המבטים על הבריאה, החיצוני והפנימי.

אמנם בעצם רעיון זה הוא כבר חידוש של איוב, וכך דרשו בגמ' ב"ב 'אמר איוב...בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות, בראת גן עדן בראת גיהנם, בראת צדיקים בראת רשעים' בעצם זו טענת פרויד שאין בחירה אלא הכל מוכרח, ולפי"ז לפי ההתיחסות שלנו היו חביריו צריכים לענות לו בסתירת דבריו וכמו שעשו חכמי ישראל בדורות האחרונים או לפחות לענות לו שעפ"י תורה יש בחירה גם אם זה נעלה מהשגתינו.
אבל מה שהם ענו לא לכאו' קצת מפתיע. הם לא סתרו את דבריו אלא קבלו אותם כאילו באמת אין אפשרות להתגבר על יצר הרע אלא שיש לזה 'טריק' צדדי. כך הם ענו לו 'בראתי יצר הרע- בראתי לו תורה תבלין' דהיינו שבאמת אין אפשרות להתגבר על יצרים אלא שיש 'פתרון עוקף'.

מישהו יודע פשר דבר?

בספר הנפלא ממדבר מתנה של הרב גולדווסר ביאר בזה שמכיוון שאיוב היה במצב שהוא הרגיש בעצמו שאין הוא יכול לגבור על חמריותו ע"כ לא שייך לענות לו 'יש בחירה' כי זה גופא מה שהוא הרגיש שלא שייך. אבל וודאי שלא הסכימו עימו שאין בחירה.
ויש לזה כדמות ראיה במה שהביאו בהמשך דברי הגמ' שמאיוב נלמד שאין אדם נתפס על שעת צערו, ז"ל הגמ (ב"ב טז:) "כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב, אמר רבא: מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו". כי אין הוא יכול לתפוס אז את המציאות בצורה נכונה. ואם על מה שאמר בפועל לא נתבע כי היה במצב שלא יכל לתפוס אחרת, כ"ש שלא שייך היה לענות לו מציאות אותה הוא באותו זמן לא יכל לתפוס מגודל צערו. שמא.

רבינו ישראל הר כסף בקשני לכתוב בשמו את הדברים הבאים:

אחרי עיון בספר בפנים אני מגלה שטעיתי טעות חמורה ממש ולא זה מה שכתוב בספר.
הלא על תירוץ זה קשה מאוד כי אם כן באמת יש בחירה גם ללא כח התורה, וא"כ נסתרים דברי המסילת ישרים בפרק ה' שבלי תורה אין שום אפשרות לינצל מהיצר ומי שינסה ימות בחטאו וכו'.
מכח קושיא זו נתעוררתי לעיין שוב פעם בספרו הנ"ל, וראה זה פלא... כתוב שם משהו אחר לגמרי. ואני ראיתי כנראה מה שרציתי לראות ברפרוף מהיר.
הוא טוען שלא ענו לו שיש בחירה כי באמת ללא תורה אין בחירה, אבל לא במשמעות שאין בחירה בכלל, אלא שהמשקל נוטה לצד הרע וכדרך שאמרו 'אילולא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו' וע"כ הרגשתו של איוב שאין בחירה נכונה היא כי בפועל אין כח בחירה שקול.
אמנם לי זה קשה כיוון שאם כן ללא כח תורה באמת אין יכולת שווה לבחירה, ומי שיעיין בדברי הרב דסלר בח"א עמ' 278 והלאה יראה כמה מאריך להוציא מדעת רשעי עולם שטענו שבפועל אין שום יכולת לבחור אלא במסגרת התכונות והמרחב הנפשי של האדם.
ולפי דבריו של הרב גולדווסר הרי באמת אין בחירה. אמנם אין הוא מחוייב כלום לרב דסלר, מ"מ הרב דסלר הוא הבר סמכא בתחום זה, וגם שמסתבר הוא שמה שכתוב בתורה ובחרת בחיים שמוכרח שגם לגויים צריך להיות כח כזה (דאל"ה שכר ועונש למה), והם כיום כופרים בזה לגמרי, ולשיטתו הם גם צודקים, כי באמת אין בחירה בלי תורה.

רק שנצטרך לברר אם כן כיצד באמת אמור להיות להם בחירה אם אין להם כח תורה. והנה בהקדמת ה'נחל יצחק' לר' יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל כתב בביאור שאלת הגמ' 'נשים במאי זכיין' דזכיין הוא מלשון ניצחון, וכמו 'לא זכיתי שתיאמר יצי"מ בלילות', וכוונת הגמ' כיצד נשים יתגברו על יצרם, והלא אין להם את לימוד התורה, ועל זה עונה הגמ' שלא לימוד התורה גופא הוא המציל אלא כח זכות התורה היא המכריעה את כף משקל הבחירה.
א"כ נוכל לומר כן גם גבי גויים שבעיקרון אם היו מתנהגים לפי הסדר הנכון היו מסייעים לישראל בלימוד תורתם ובזה היו ניצולים.
כן אמר לי גם הגאון רבי יונתן דיוויד שליט"א, והבאתיו לעיל.

אלא שלשיטה זו יש לעיין איך זה 'עובד'. בשלמא לימוד התורה בפועל הרי היא מטהרת את האדם ומקדשת אותו, וממילא נוטה הוא לצד נשמתו יותר מלצד גופו, ומכריע את בחירתו לטוב. אבל זכות התורה כיצד מהני, האם באמת אין כאן שום חלק מציאותי אלא רק כח סגולי לעזור ליצר הטוב?
ואולי נוכל לומר בהקדם מה שאמרו 'יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואילולא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו' שבזכות כח התורה הקב"ה עוזרו אחרי שממילא צריכים אנו לעזרת הקב"ה, כי אין התורה סוג של עזרה פסיכולוגית להכריע את הבחירה.

אבל בעיון בדברי המסילת ישרים נמצא שסבר שהלימוד עצמו הוא המכריע וכן בצורה של עזרה עצמית ע"י הבנה בהירה של חובתו בעולמו.
ז"ל "על כן נצטוינו לקבוע עתים לתורה, וכבר זכרנו שהיא המצטרכת יותר לאדם לשיגיע אל הזהירות, וכמאמר רבי פינחס: תורה מביאה לידי זהירות, וזולתה לא יגיע אליו כלל, והוא מה שאמרו ז"ל (שם פרק ב): ולא עם הארץ חסיד. וזה, כי הבורא יתברך שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו ז"ל (קידושין ל:) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין.
והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשבו להנצל זולתה, אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו... ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראה לו שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו... כי אין מי שמכיר בחלי היצר הרע ובכחו המוטבע בו אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה. מי איפוא יניחה ויקח מה שיקח זולתה ויחיה, ודאי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחר מדרגה והוא לא יבין עד שימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת".

נשמח לקבל הערות וכל רעיון בנושא זה. ישר כחכם.
ידידכם, ישראל הר כסף.

[נויירא]

ראו ב'לפרקים' של הר' וינבערג [מצוי באוצר] במאמר 'תהומות הנפש', יסודו על הדומה והשונה בין פרויד לתורת תנועת המוסר, יעוי"ש
מאמר מדהים המתייחס לכמה וכמה נקודות פה