ספרי מוסר וחסידות - בנושא הכרת הטוב

[זרח]

אבקש את עזרת חכמי ורבני בית המדרש לציין לי איזה ספרים מדברים בנושא הכרת הטוב, מוסר, חסידות, סיפורי מעשיות.

יישר כח

[עשוי לנחת]

לר' יואל שורץ יש ספר על זה כרגיל http://www.hebrewbooks.org/47170
כמדומה שכל הליטווישערס בספרי בעלי המוסר מדברים על זה בפרשת וארא שמשה רבינו לא הכה את היאור וכו'

[זרח]

יישר כח, שיהיה לך הרבה נחת
האם יש עוד חומר?

[יאיר.]

לר' יואל שורץ יש ספר על זה כרגיל http://www.hebrewbooks.org/47170
כמדומה שכל הליטווישערס בספרי בעלי המוסר מדברים על זה בפרשת וארא שמשה רבינו לא הכה את היאור וכו'

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?6110&

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?161015&

[מעיין]

כל ספרי הרב ר' אביגדור מילער זצ"ל מלא מזה, והאמת שכל דרך עבודתו הי' על קוטב זה, ממש פלאי פלאות...

[מתעניין]

מאמר של ר' יצחק הוטנר על הכרת הטוב בספר פחד יצחק לראש השנה, קונטרס החסד מאמר ג'

[בחושךאור1]

כמדומני שבשפתי חיים (הכרך של פסח) מדבר הרבה על הכרת הטוב.

[זרח]

יישר כח לכולם

[רבטוב]

ישנו מאמר נפלא מהמשגיח ר' ירוחם ממיר בפרשת ביכורים שמעתי פעם מבנו ר' שמחה זיסל שחזר על המאמר באופן נפלא

[זרח]

אני צריך דחוף לטקסט של פלא יועץ ערך כפוי טובה

מי יכול לעזור לי?

תודה

[יאיר.]

כפוי טובה

כתיב (משלי יז יג) משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו. וחיובא רמיא על האדם שקבל כל דהוא טובה מחברו, שתהא חקוקה בלבו תמיד כל הימים שלא לגמל עמו שום רעה ולשלם לעושה הטובה ככל הבא מידו. אפלו אם עשה לו גם כן רעה, הרעה ישכח והטובה לא ישכח, כי צריך האדם שיהא בו מדעת קונו. וכתיב (ישעיה מט טו) גם אלה תשכחנה, שהוא מעשה העגל, ואנכי לא אשכחך שהוא קבלת התורה. וצא ולמד ממשה רבנו, שלא הכה את היאור ואת העפר לפי שקבל טובה מהם (תנחומא וארא יד). וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (במדבר רבה כב ד) שלא נקם משה נקמת מדין לפי שנתגדל ביניהם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בשמות רבה (ד ב) כל הפותח פתח לחברו, חיב בכבודו יותר מאביו ואמו. אתה מוצא באליהו שלא החיה אבותיו כמו שהחיה את בן הצרפית, ואלישע לא החיה אבותיו כמו שהחיה את בן השונמית, אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו. ואם כל כך חיב להחזיק טובה לחברו על פת לחם, על אחת כמה וכמה אם קבל ממנו טובה הרבה, ועל אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכפלת אם קבל ממנו טובת הנפש, כגון שלמדו חכמה או הדריכו בדרך טובה והפרישו מדרך רעה, שזו טובה גדולה שאין למעלה הימנה, כמה וכמה יגדל חובתו להכיר טובתו ולנהג בו כבוד, ואם לא ינהג בו כבוד כראוי, אין לך כפוי טובה גדול מזה. וישא ביום ההוא קל וחמר בעצמו כמה וכמה חיב אדם לבוראו, המרבה להיטיב רב טוב לבית ישראל עד אין חקר, כך גדלה חובותינו עד אין חקר:
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7 ... 7.91.D7.94

[עושה חדשות]

אבקש את עזרת חכמי ורבני בית המדרש לציין לי איזה ספרים מדברים בנושא הכרת הטוב, מוסר, חסידות, סיפורי מעשיות.
יישר כח

שו"ת הר"י מיגאש סימן רב והובא בשטמ"ק ב"ק דצ"ב -

אמרו בסוף פרק החובל בירא דשתית מיניה לא תרמי ביה קלא פי' הבור ששתית ממנו לא תשליך בו אבן או דבר אחר כלומר לא תזלזל בו ולא תגמול אותו רע אחר שנתהנית ממנו וזה ע"ד משל הדברים שמי שבא לאדם ממנו אי זו תועלת או נהנה ממנו אין ראוי לו לעשות לו שום מעשה שיבא לו נזק ממנו. וכבר הביאו שם בגמרא על ענין זה משלים ופסוקים מענין מכות מצרים וגלו הסיבה שנעשו קצתם ע"י אהרן ע"ה. וסיפר רבינו ז"ל על רבו הריא"ף שאירע לו ענין זה עם איש אחד ולא רצה לדון אותו כלל כדי שלא ידון אותו במה שיבא לו הזק ממנו ונמנע מזה מניעה גמורה וזה שהוא ז"ל חלה ונכנס אצל אדם אחד במרחץ שהיה לו בביתו ונתהנה מהמרחץ הנז' אח"כ זמן אותו שישב אצלו עד שיבריא וכבד אותו הרבה ועשה עמו טובה והבריא ובהמשך הזמן על האיש ההוא מטה ידו וירד מנכסיו ונשבר בערבונות וזולתם ונתחייב לתת ממון לבעלי חובות וירד עד שהוצרך למכור המרחץ הנז' ולשום אותו לבעלי חובותיו ואמר רבינו יצחק ז"ל לא אדון ולא אורה במרחץ הזה לא במכר ולא בשומא ולא בשום דבר המתייחד בו לפי שנתהניתי ממנו. ואם היה זה בדומם שאין לו הרגשה כ"ש וק"ו בני אדם המרגישים בהזק ובתועלת שיהיה זה שנוי לעשותו והעושהו יוצא משורת המוסר ודרך ארץ. ואמר ואפשר לפרש במה שאמרו לא לידון איניש לא למאן דרחי' ליה ולא למאן דסני ליה שיהיה סיבת מניעתם ז"ל לדון למאן דרחים לשתי סיבות האחד שלא נטה לזכותו והשנית שאם אפשר שיציל את נפשו וידון אותו כפי שורת הדין היה בזה משלם רעה תחת טובה. ואם היה זה במי שקבל הנאה מבשר ודם כ"ש וק"ו באלוה יתברך שממנו נשפע הטוב הגמור שראוי להודות לו הודאה גמורה ולא יעשה מה שיקניטנו ולא מה שהוא שנוי לו