משכיל לדוד כתב:וקרח שפקח וכו'. כלומר בשלמא האחרים נתפתו אחרי דבריו של קרח שאמר להם שהכל היה עושה משה מדעתו ושאין ממש בדבריו. אבל הוא שידע שהאמת הוא שיש ממש בנבואת משה הראיה שמתחלה הלך לשרת לאהרן במקדש אלא שעכשיו נתקנא על נשיאות אליצפן א"כ על מה סמך להקריב ולמה לא חש לדברי משה שאמר שאחד בלבד נמלט דדילמא בנבואה הוא אומר כן שהרי הוא היה מודה בנבואתו. ולכך משני שעינו הטעתו וכו' וסבר דדילמא ח"ו אהרן לא הו"ל לשרת עוד בכהונה מהטעם שכתבתי לעיל דכיון דמינה משה לאליצפן מדעתו כל דבריו בטלים אפילו מה שעשה תחלה עפ"י הדיבור והוא ישמש תחתיו:
זקן ששכח כתב:כתב רש"י (במדבר טז ז) "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה".
תמיהת רש"י הלזו הנובעת מדברי המדרש, לכאורה תמוהה. וכי מניין הפשיטות שאכן פקח היה? מה המקור לזה?
היא שיחתי כתב:זקן ששכח כתב:כתב רש"י (במדבר טז ז) "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה".
תמיהת רש"י הלזו הנובעת מדברי המדרש, לכאורה תמוהה. וכי מניין הפשיטות שאכן פקח היה? מה המקור לזה?
הוא היה מועמד לנשיא כאליצפן ופשוט מזה שהיה פיקח
אוצר החכמה כתב:אני לא כ"כ מבין
אתם דנים מאיפה המדרש לקח שהיה פיקח, ומאיפה המדרש לקח את התשובה שלו שראה את בני בניו?
אוצר החכמה כתב:לא לזה התכוונתי, התכוונתי לשאול מנין למדרש שזו היתה הסיבה, וכאן יש שתי אפשרויות להשיב,
או שנאמר שקבלה היתה בידם שזו הסיבה, וא"כ אין מקום לשאול, מנין להם שהיה פיקח, שאותה קבלה כוללת גם את הידיעה שפיקח היה.
אדג כתב:השאלה, לענ"ד, מתבססת כמדומני, על יסוד גדול (וכמו שמדייק ע"פ בכל עת האדמו"ר מליובאוויטש) שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא. וכיון (שלכאו') לא מצינו בפשש"מ שקורח פיקח היה, הא מנ"ל?
וע"כ תירצו מה שתירצו גדולי ישראל, וגם חכמי הפורום.
על המדרש כמובן לא שייכת קושיא זו, שהרי כך היא דרכה של תורה להדרש בפרד"ס, ולחכמי לב פליאה.
דראל כתב:היסוד הגדול (שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא) צריך עיון עוד יותר גדול.
ועיי' בספרה של ש' קמין ע"כ.
דראל כתב:אדג כתב:השאלה, לענ"ד, מתבססת כמדומני, על יסוד גדול (וכמו שמדייק ע"פ בכל עת האדמו"ר מליובאוויטש) שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא. וכיון (שלכאו') לא מצינו בפשש"מ שקורח פיקח היה, הא מנ"ל?
וע"כ תירצו מה שתירצו גדולי ישראל, וגם חכמי הפורום.
על המדרש כמובן לא שייכת קושיא זו, שהרי כך היא דרכה של תורה להדרש בפרד"ס, ולחכמי לב פליאה.
היסוד הגדול (שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא) צריך עיון עוד יותר גדול.
ועיי' בספרה של ש' קמין ע"כ.
איסתרא בלגינא כתב:דראל כתב:אדג כתב:השאלה, לענ"ד, מתבססת כמדומני, על יסוד גדול (וכמו שמדייק ע"פ בכל עת האדמו"ר מליובאוויטש) שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא. וכיון (שלכאו') לא מצינו בפשש"מ שקורח פיקח היה, הא מנ"ל?
וע"כ תירצו מה שתירצו גדולי ישראל, וגם חכמי הפורום.
על המדרש כמובן לא שייכת קושיא זו, שהרי כך היא דרכה של תורה להדרש בפרד"ס, ולחכמי לב פליאה.
היסוד הגדול (שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא) צריך עיון עוד יותר גדול.
ועיי' בספרה של ש' קמין ע"כ.
היסוד הגדול הזה מבואר בדברי רש"י עצמו: "ואני לא באתי אלא לפרש פשוטו של מקרא".
אמנם אפשר שמה שרש"י קורא פשוטו של מקרא, אינו מה שדראל חושב לפשוטו של מקרא, אך זהו כבר ענין אחר לחלוטין.
תולעת ספרים07 כתב:אדג: מדוע אין זה פשוטו של מקרא לשאול קורח שפקח היה וכו' - כלומר האם רצה קורח להתאבד? האם לא האמין למה שאמר משה והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש והוא לבדו ייצא חי?.
ושפיר הוצרך רש"י לחפש לתרץ מה סבר קורח.
בשלמא האחרים שמא אפיקורסים היו וכדו' אך על קורח לא ניחא ליה לרש"י שהיה אפירקורס - ושפיר הוצרך רש"י לפרש עינו הטעתו - אך בכל אופן מדובר כאן בפשוטו של מקרא ממדרגה ראשונה.
ואולי לא הובנתי קודם.
היא שיחתי כתב:נראה לבאר ובהקדם דיש להקשות מדוע נאמר "פיקח היה" ולא "חכם היה"
והביאור דפיקח הוא מי שרואה את העתיד בעיני שכלו ועיניו פקוחות
ומעתה צ"ל כמו שכתב אוצר החכמה דמקבלה ידעינן (או מדרשא ודלא כאוצה"ח) דראה בני בניו שיהיו צדיקים וכו'
ומעתה הוקשה לגמ' דאם ראה בני בניו היאך יתכן שיחטא בכזו שטות והרי פיקח היה שראה העתיד שבני בניו וכו'
ותי' הגמ'
דהיא הנותנת דכיון דראה בני בניו כך
שוב אמר בוודאי אין אני חוטא
ולכך ראה לשטות זו
ודו"ק
היא שיחתי כתב:נראה לבאר ובהקדם דיש להקשות מדוע נאמר "פיקח היה" ולא "חכם היה"
והביאור דפיקח הוא מי שרואה את העתיד בעיני שכלו ועיניו פקוחות
ומעתה צ"ל כמו שכתב אוצר החכמה דמקבלה ידעינן (או מדרשא ודלא כאוצה"ח) דראה בני בניו שיהיו צדיקים וכו'
ומעתה הוקשה לגמ' דאם ראה בני בניו היאך יתכן שיחטא בכזו שטות והרי פיקח היה שראה העתיד שבני בניו וכו'
ותי' הגמ'
דהיא הנותנת דכיון דראה בני בניו כך
שוב אמר בוודאי אין אני חוטא
ולכך ראה לשטות זו
ודו"ק
היא שיחתי כתב:נראה לבאר ובהקדם דיש להקשות מדוע נאמר "פיקח היה" ולא "חכם היה"
והביאור דפיקח הוא מי שרואה את העתיד בעיני שכלו ועיניו פקוחות
ומעתה צ"ל כמו שכתב אוצר החכמה דמקבלה ידעינן (או מדרשא ודלא כאוצה"ח) דראה בני בניו שיהיו צדיקים וכו'
ומעתה הוקשה לגמ' דאם ראה בני בניו היאך יתכן שיחטא בכזו שטות והרי פיקח היה שראה העתיד שבני בניו וכו'
ותי' הגמ'
דהיא הנותנת דכיון דראה בני בניו כך
שוב אמר בוודאי אין אני חוטא
ולכך ראה לשטות זו
ודו"ק
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 219 אורחים