אברך כתב:לכאורה ! גם בחסד יש מצוה חיובית ומצוה קיומית, כלומר, אם אדם נצרך לעזרה, אזי יש מצוה חיובית לסייע בידו, וזהו חסד שאדם מחוייב מדין ואהבת לרעך כמוך וכו', ואם יש אדם שיכול להסתדר לבד אבל ניתן לסייע בידו ולהקל מעליו, אזי אם עוזר לו עושה מצוה קיומית של חסד, כיון שבפועל סייע ועזר לחבירו.ואדם שטבוע בנפשו ובלבו מידת החסד והוא "רודף" חסד, אזי הוא מנצל כל אפשרות של חסד גם כשהשני יכול להסתדר לבד, ונמצא שאכן אין מושג של פרייאר בתורה, אלא כל עזרה שאדם נותן לחבירו הוא מקיים מצות חסד, אלא שיתכן שאינו חייב בה.
כל זה הוא "לכאורה" ללא מקורות, אלא הרגשת הלב.
והוא שאמרו במצות פריקה ישב והלך לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו טעמא דכתוב עמו הא לאו הכי חייב בכך ואף כשתמצא לומר שאף אם לא כתב עמו כך הוא הדין איפשר שזה הוא מפני שאף הנזוק יכול לסייע עמו וכל שאינו מסייע אין לאחרים חובה בהצלת ממונו יותר ממנו
מגיב ומניב כתב:לא מצאתי בכל דברי המידיינים נקודה חשובה לענ"ד. יסוד ענינה של מצות החסד, אינו כדי להשלים את חסרון המקבל, אלא שתפקיד האדם בעולמו הוא להיות נותן, ורבינו חיים מואלאזין היה אומר תמיד לבנו כי האדם לא נברא אלא להועיל לאחריני כמבואר בהקדמת מהרי"ץ לנפש החיים. והענין נעוץ בהלכי בדרכי ה' וההדמות למעשיו שהוא נותן ללא גבול ומדה. והנה בעיני בשר ג"כ הקב"ה נותן כביכול היכן שלא מגיע, ועוד לאלו שעוברים על רצונו, ובמה שנותן מגבירים הרעה, וראה בכ"ז בתחילת ספר תומר דבורה. ומעתה פשוט שבתורה הק' אין מושג של 'פרייאר' שמוצאו הוא בחוקי אוה"ע שחשים כי כל ביאתם לעולם הוא ליטול כמה שיותר.
אם קיים מושג כזה הוא בגדרי ההלכה, כגון היכא שמסייע ידי עוברי עבירה, או היכן שהנתינה היא לרעת נפשו של המקבל באיזה צורה, או שיועיל לדרכיו בעתיד. והדוגמא של גנב איננה נכונה, כי באונס מסוג זה זה לא מוגדר כמעשה חסד, ורק שאם הגנב היה עני ונולד מזה תוצאה של חסד ו'הכשילו' הקב"ה ב'גנבים' מהוגנים, מנלן דבאמת לא יטול שכרו משלם על כך, ויש להרחיב עוד, וד"ל.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 281 אורחים