כתב הרמח"ל בספרו לשון למודים ח"ב וח"ג (ירושלים תש"ה) בהקדמה עמ' כד : "וכמו שאמרו במדרש שיבר את הלוחות וכו', אמר משה אם אני נותן להם מזקיק אני להם למכות חמורות".
מדרש זה הינו ילקוט שמעוני פרשת כי תשא רמז שצג ופרשת בהעלותך רמז תשם, ומקורו באבות דרבי נתן נו"א פרק ב.
בכל דפוסי הילקוט (שאלוניקי, ויניציאה, קראקא, לובלין, פפד"מ, פפד"א) בשני המקומות, תמורת "למכות" כתוב "למצות", למעט בילקוט שמעוני דפוס ליוורנו ת"י (כי תשא דף קפא ע"א, בהעלותך דף שצד ע"ב) אשר בו כתוב "למכות".
הרי שהרמח"ל השתמש בילקוט דפוס ליוורנו (מן הסתם גם בכרך השני של נ"ך).
מעניין להעיר שכפי הידוע לי החיד"א השתמש רוב ימיו בדפוס פפד"א או פפד"מ, ולא בדפוס ליוורנו שהיה לפני רוב ככל הרבנים הספרדיים, וחיבבוהו מאוד ביען נדפס בו ביאור ברית אברהם (רובו המכריע ליקוט), וגם נוספו בו מאמרים רבים ממדרשים דוגמת במדב"ר ואגדת בראשית שלא היו לפני מחבר ילקוט שמעוני (חלקם נשתקעו עד היום בדפוסי הילקוט הנפוצים, וחלקם הושמטו. וידיעה זו גבי דפוס ליוורנו נעלמה מחכמים רבים, מהם אחרוני הזמן, ולא הבינו ציונים ומובאות מיל"ש כיאות).