כתב הרמב"ם (קדה"ח פ"ז ה"ז):
ומפני מה אין קובעין בחשבון זה בימי אד"ו, לפי שהחשבון הזה הוא לקיבוץ הירח והשמש בהלוכם האמצעי לא במקומם האמתי כמו שהודענו, לפיכך עשו יום קביעה ויום דחייה כדי לפגוע ביום הקבוץ האמתי, כיצד בשלישי קובעין ברביעי דוחין, בחמישי קובעין בששי דוחין, בשבת קובעין באחד בשבת דוחין, בשני קובעין.
והשיג הראב"ד:
א"א: מפני שהמחבר הזה מתגדר מאד ומתפאר בחכמה הזאת והוא בעיניו שהגיע לתכליתה, ואני איני מאנשיה כי גם רבותי לא הגיעו אליה ע"כ לא נכנסתי בדבריו לבדוק אחריו, אך כשפגעתי בדבר הזה שכתב נפלא בעיני הפלא ופלא, ואם יהיה המולד בבגה"ז על הדרך האמצעי למה לא ידחה למחרתו אל המולד האמיתי, ולדבריו אין ראוי לעולם לקובעו ביום מולדו ומה חטא אד"ו שלא יהיה בו המולד לעולם באמיתי ולעולם ידחה ומה זכה בגה"ז שיהיה בו ולא ידחה, ואנו קבלנו דחיית אד"ו משום יום ערבה שלא יבא בשבת ומשום יום הכיפורים שלא יבא לא בערב שבת ולא במוצאי שבת, ודחיית בד"ו משום אד"ו, והוא בעיני כמתעתע.
ואני שואל שאלה אחרת: מדוע סבור הרמב"ם כי דחיית היום תקרב אותנו למולד האמיתי, הרי יתכן ובחודש זה המולד האמיתי מוקדם ביום למולד האמצעי. ואנו דוקא מתרחקים ממנו.
גם אם נאמר בדוחק גדול, שאם לא קובעים באותו יום כבר לא משנה אם קובעים יום אחרי או יום לפני, וכך הרווחנו לפחות את הימים שכן קלענו למטרה. הרי מספר הימים בהם המולד האמיתי ביומו של האמצעי, עולה על מספר הימים בהם הוא מאוחר ביום, לכן יותר ימים אנו דוקא מפסידים בכך את הקביעות האמיתית, מאשר הימים שאנו מרויחים אותה.
למי פתרונים?