שלמה בן חיים כתב:ודאי שתלוי באקלים, כידוע לי על ידי אחד מן המתעסקים בענין, בארץ ממש קשה למצוא בלי סירכות לעומת דרום מריקה. ובפולין למשל פחות מבאמריקה הדרומית.
ידידיה כתב:שלמה בן חיים כתב:ודאי שתלוי באקלים, כידוע לי על ידי אחד מן המתעסקים בענין, בארץ ממש קשה למצוא בלי סירכות לעומת דרום מריקה. ובפולין למשל פחות מבאמריקה הדרומית.
מנסיוני בפולין ממש בלי סירכות, כלומר בית יוסף, יש לא יותר מ20 למאה.
מדובר על בקר בן שנה בערך, כמובן שבבהמות מבוגרות, הרבה פחות בית יוסף.
ומענין לשמוע האם כדברי יודעי דבר שהובאו מעליי אכן ישנם מקומות שמעל 90% יוצא כשר חלק בית יוסף.
שלמה בן חיים כתב:ידידיה כתב:שלמה בן חיים כתב:ודאי שתלוי באקלים, כידוע לי על ידי אחד מן המתעסקים בענין, בארץ ממש קשה למצוא בלי סירכות לעומת דרום מריקה. ובפולין למשל פחות מבאמריקה הדרומית.
מנסיוני בפולין ממש בלי סירכות, כלומר בית יוסף, יש לא יותר מ20 למאה.
מדובר על בקר בן שנה בערך, כמובן שבבהמות מבוגרות, הרבה פחות בית יוסף.
ומענין לשמוע האם כדברי יודעי דבר שהובאו מעליי אכן ישנם מקומות שמעל 90% יוצא כשר חלק בית יוסף.
זה מה שכתבתי שבפולין יש הכי פחות סירכות, בדרום אמריקה יש יותר סירכות מבפולין. ואלו הם המקומות ששוחטים בהם שחיטות מהארץ. על איפה אתה שואל עוד על אוסטרליה?
שלמה בן חיים כתב:שוב בפולין זה המקום שהכי טוב מכל המקומות וגם שם יש רק 20 מתוך 100 בית יוסף. אין מקום שיש יותר מזה. כל הסיפורים על חלק בית יוסף בלי סירכות כלל לא היו ולא נבראו. בארגנטינה או בשאר מקומות בדרום אמריקה נושא הסירכות יותר בעייתי מבפולין. בארץ לדוגמא כמעט ולא שייך למצוא חלק בית יוסף.
עט סופר כתב:בזבו יש הרבה פחות סירכות.
ושחיטות שלוקחות מזבו אכן מצוי בדרום אמריקה פחות.
כפי ששמעתי לנדא דוקא מקפיד על חומרא של אביו שלא מקובל על שום גוף כשרות, ולכן יוצא לו הכי פחות, וזה הסיבה שהוא לוקח זבו, שם לא מצוי החומרא של אביו.
אשמח אם מישהו יבאר שמועה זו במה דברים אמורים.
עושה חדשות כתב:אולי יש לזה הסבר גם ע"פ ה'ענינים'...
ומעתה תבין הא דמפורסם הדבר בדברי חז"ל רוב בהמות כשרות הן [עי' חולין יא א], והנה אנחנו רואים בזמן הזה ותהי להיפך, אך הוא לדעתי, בדורות הקודמים היו ברוב הנצוה"ק הוא בחינת הטוב בתוכם והיו כשרות כדי שיאכלם ישראלים, והן היום שכבר נתברר הטוב ולא נשאר רק מעט, כי הוא עקבות משיחא אשר חוצפא יסגי [סוטה מט ב] היינו הרע הוא ביותר, על כן על פי הרוב הבהמות הטהורות נטרפים בכדי שלא יאכלום בני ישראל, הבן היטב. (בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ב - שקל הקודש, דרוש ז).
עושה חדשות כתב:ומה ענין הזריקות שם בדר"א, האם אלו ששוחטים שם לוקחים בבירור רק כאלו שלא קיבלו זריקות בכרס, או שיש איזה צורה של בדיקה פנימית אחרי השחיטה לוודא את זה, או שאוחזים שזה לא מטריף.
לענין כתב:יש באוצר קונטרס של ר' חיים רוטר, שמסביר איך בדיוק בודקים (או לא בודקים, לדבריו) את הסירכות.
ממש ממש פחד פחדים.
מספיק לקבל עשירית מדבריו כדי להפסיק לאכול לגמרי בשר.
לענין כתב:א. התכוונתי למה שכתבתי. לדעתו הבדיקות נעשות באופן מזולזל ומזורז, הוא מפרט שם בפירוט גדול את המכשולות, ומביא עדויות מדויקות [ואיני מרחיב כדי לא לפגום ברושם העצום שהשרה עלי הקונטרס. אין לי מושג בדבר סמכותו ונאמנותו של הנ"ל, אך גם אם הוא צודק רק במקצת זה כבר סיבה לאסור. אני מכיר ת"ח ויר"ש שמאז שקרא את זה לא בא בשר אל פיו].
ב. גם כאשר מזריקים בודאי לכל הבהמות, גם אז יש להתיר? כת"ר בודאי זוכר מספרי השו"ת את ענין האווזות הפטומות.
ג. הקונטרס הנ"ל 'כיצד בודקין' נעלם לי מהמקוון. זה רק אצלי? זה בכוונה?
לענין כתב:א. התכוונתי למה שכתבתי. לדעתו הבדיקות נעשות באופן מזולזל ומזורז, הוא מפרט שם בפירוט גדול את המכשולות, ומביא עדויות מדויקות [ואיני מרחיב כדי לא לפגום ברושם העצום שהשרה עלי הקונטרס. אין לי מושג בדבר סמכותו ונאמנותו של הנ"ל, אך גם אם הוא צודק רק במקצת זה כבר סיבה לאסור. אני מכיר ת"ח ויר"ש שמאז שקרא את זה לא בא בשר אל פיו].
ב. גם כאשר מזריקים בודאי לכל הבהמות, גם אז יש להתיר? כת"ר בודאי זוכר מספרי השו"ת את ענין האווזות הפטומות.
ג. הקונטרס הנ"ל 'כיצד בודקין' נעלם לי מהמקוון. זה רק אצלי? זה בכוונה?
לענין כתב:אני מצטער שנעלמתי (כתבתם בלי ציטוט, ואז אין התראה, ואשתמיטתיה מינאי)
מתחילה סברתי לסכם את הנקודות הבעייתיות והאיומות מתוך קונטרסו של הרב רוטר [ושוב, איני יודע אם הדברים נכונים, ואיני אלא כמראה מקום. אבל מספיק שהוא צודק באחוז קטן...]
שוב ראיתי שהקונטרס שלו נמצא באוצר החכמה בשם 'סידור זבח כהלכתו', באר היטב, עם הרבה ידע מתוך המשחטות. בעמ' ע' יש 'פירות הנושרין', שזה סיכום של כל הקונטרס. מי שיראת ה' נגעה בלבו, יקרא במתינות.
כמו כן ראיתי גם בקובץ עץ חיים באבוב חלק כ"ג עמ' קמ"ז, מאמר מבהיל מהרב ברינגר, ממש מבהיל.
[עיקר הנקודה שם היא, שהבודקים (חוץ ופנים) הוכשרו לעבודתם על ידי שימוש אצל בודקים אחרים, ואינם ת"ח בסדרי גודל של פסקים שהם מנפיקים בכל רגע (ארבעים, חמשים, וששים!!! ריאות בשעה אחת. כאשר פוסקי הדורות שלפנינו היו יכולים להתלבט גם כמה שעות על ריאה אחת. כאשר מגיעים למקום הרבנים, ולפעמים הם נחרדים, אז אחד מהשתים, או שבשעת מעשה מכבדים אותם הבודקים, וכאשר הרב יוצא הכל חוזר למה שהיה, או יותר גרוע וד"ל. הבעיה שבגלל שבאמת הרבנים אינם חיים את הבדיקות יום יום לכן הידיעה הפרקטית שלהם היא לא תמיד מהמושלמות, ולא תמיד מכבדת אותם. והא קא גרים, שבאמת הבודקים לא ישמעו להם. ומה יצא? ששאלות שתלויות בדקויות של פסק, והמדובר הוא על טריפות ממש ממש, יוצאים חפשי מתחת ידי הבודקים לפי שיקול דעתם. ועל כולנה שבעל הבית הערבי מסתובב בשטח נון סטופ...
לי אישית סיפר אחד העובדים בתעשיית הקלף, שהמשגיחים (של ההכשר החשוב והמפורסם ביותר) שאמורים לבדוק אם יש ליצה על הקלף, אינם יודעים להבחין בה כלל, 'ואז אני אומר לו למשגיח, מה אתה לא רואה? זה ליצה! הכי ליצה שיש! עכ"ל, וניכרים דברי אמת (בלי להכנס לעצם הסוגיא אם זה נצרך או לא. העובדה היא שהעובדים בשטח יודעים פי כמה מהמשגיחים).
תכל'ס, המדובר הוא על טריפות ממש. כל מיני סירכות שמותר לקלף בדיעבד, או שהפוסקים קראום 'קורי עכביש' וכיו"ב, אינם תלויים בשיקול דעתם של הרבנים, שאינם עוברים על ריאה ריאה, וגם אינם מסוגלים לכך, אלא בשיקול דעת של בודקים [שבלי לזלזל ביראת שמים שלהם בודאי. בהכשרים הטובים מקפידים שלא יהיה להם אייפון, ולא תמיד מצליחים. פוק חזי במאפיית מצות כמה עובדים נושאים עליהם כפל מכשירים ואכמ"ל], ודי בזה.
אני לא מבין בזה, ולא מדבר מידיעה כלל. רק מסכם לפניכם נקודה אחת חמורה מתוך הנ"ל (מה צריך יותר מזה שהרבנים בעצמם שאחראים על המשחטה, לוקחים לעצמם מאותם ליינים שבאמת היו חלקים, שזה 4 אחוז, ולא משאר הארבעים אחוז שכתוב עליהם חלק...).
עיינו בכל הנ"ל, ב'סידור זבח כהלכתו', ובמאמר הנ"ל בעץ חיים באבוב, ומי שיש לו מה להוסיף אל ימנע טוב מההולכים בתמים.
עושה חדשות כתב:אבל מחמת זה (החשש הראשון) להפסיק לאכול בשר? זו לא שמענו.
ואיך זה יגרע מבהמה שנאבדה ריאתה שהיא מותרת,
וכפי שאמר רש"י לרבותיו, "אתמול אכלנו חלבה ועכשיו נאסור את בשרה"?
ונתקבלו דבריו וכך קי"ל.
עושה חדשות כתב:הרב לענין, אני חוזר ואומר:
גם אם כל העובדות נכונות כדבריך, אם מישהו יאמר לפרוש משו"ה מאכילת בשר, עליו לפרוש גם משתיית חלב.
וכאשר כתבתי:עושה חדשות כתב:אבל מחמת זה (החשש הראשון) להפסיק לאכול בשר? זו לא שמענו.
ואיך זה יגרע מבהמה שנאבדה ריאתה שהיא מותרת,
וכפי שאמר רש"י לרבותיו, "אתמול אכלנו חלבה ועכשיו נאסור את בשרה"?
ונתקבלו דבריו וכך קי"ל.
עושה חדשות כתב:הרב לענין, אני חוזר ואומר:
גם אם כל העובדות נכונות כדבריך, אם מישהו יאמר לפרוש משו"ה מאכילת בשר, עליו לפרוש גם משתיית חלב.
וכאשר כתבתי:עושה חדשות כתב:אבל מחמת זה (החשש הראשון) להפסיק לאכול בשר? זו לא שמענו.
ואיך זה יגרע מבהמה שנאבדה ריאתה שהיא מותרת,
וכפי שאמר רש"י לרבותיו, "אתמול אכלנו חלבה ועכשיו נאסור את בשרה"?
ונתקבלו דבריו וכך קי"ל.
עושה חדשות כתב:הרב אישצפת,
פשיטא שאחוזי הטריפות והסירכות בחולבות הוא לא פחות מאשר הבהמות המיועדות לשחיטה, אם כבר להיפך.
הרב ידידיה,
גרע מאבדה הריאה? בשביל הבודק עצמו אכן כך, (ואם הוא לא יודע כיצד בודקים אז גם בשבילו זה 'אבוד'). בשביל מי שקיבל עכשיו בשר בחנות או בצלחת, ללא כל אפשרות מעשית לבדוק את הריאה, ה'רוב' מכריע שהבהמה כשירה ואינה טריפה, וזה לא משנה אם עמד שם בודק וראה את המצב או לא, ה'רוב' מכריע שהמצב בסדר. (אא"כ נחדש אחרת, וצ"ע, וכמו שרמזתי לעיל 'ללמד זכות' על המקטרגים).
ידידיה כתב:אין את נפשי להכנס לכל העניין, אך אני חייב למחות על הכתמת הבודקים בקלות דעת כזו.
בעבודתי בהשגחה יצא לי כמה וכמה פעמים לעמוד שעות רבות ליד בודקי ריאות בקר., וכמה וכמה פעמים עמד בעל הבית גם כן איתנו, ולא שינו מאומה מעבודתם. זה א ב של המקצוע, ומי שמתרגש ונלחץ, לא מתאים נקודה.
קרה שבעל הבית עשה שערורייה על האחוזים הנמוכים, ולאחר טלפונים לארץ לרב המכשיר (לא רבנות), נאמר לבעה"ב שבקצב שעובדים באותו המפעל, אין ברירה אלא להטריף יותר מהרגיל במקום ש"יש עבודה", והוחלט שמביאים מיד מהארץ בודק נוסף שהרב הנל סומך עליו, וכך הוא סדר העבודה הפשוט.
דעו נא רבותי, כי בכל ההכשרים ה"בדצי"ם" יש הקפדה רבה על אשיותם ומקצועיותם של הבודקים, ולכל רב של כשרות ישנם כמה שמות ולפעמים ממש בודדים שרק איתם הוא מוכן לעבוד. האנשים מוכרים בשמותם היטב היטב בכל השוק הרלוונטי, ויודעים לאפיין כל אחד מהם מכל צדדיו.
ההשוואה שלהם לעובדי מאפיית מצות, ועצם הכתיבה המתייחסת אליהם כמין אלמונים ש"אינם רבנים", פשוט עושה עוול גדול להם ולציבור יראי ה שרוצה להאכיל את משפחתו בבשר מהודר כדת התורה.
כתבתי באיפוק רק מה שלעניות דעתי נתחייבתי לצאת מכלל שותק.
עושה חדשות כתב:נו, אבל ה'רוב' קובע שלא נמצא בה ריעותא. מה עוד לא מובן?
לענין כתב:ידידיה כתב:אין את נפשי להכנס לכל העניין, אך אני חייב למחות על הכתמת הבודקים בקלות דעת כזו.
בעבודתי בהשגחה יצא לי כמה וכמה פעמים לעמוד שעות רבות ליד בודקי ריאות בקר., וכמה וכמה פעמים עמד בעל הבית גם כן איתנו, ולא שינו מאומה מעבודתם. זה א ב של המקצוע, ומי שמתרגש ונלחץ, לא מתאים נקודה.
קרה שבעל הבית עשה שערורייה על האחוזים הנמוכים, ולאחר טלפונים לארץ לרב המכשיר (לא רבנות), נאמר לבעה"ב שבקצב שעובדים באותו המפעל, אין ברירה אלא להטריף יותר מהרגיל במקום ש"יש עבודה", והוחלט שמביאים מיד מהארץ בודק נוסף שהרב הנל סומך עליו, וכך הוא סדר העבודה הפשוט.
דעו נא רבותי, כי בכל ההכשרים ה"בדצי"ם" יש הקפדה רבה על אשיותם ומקצועיותם של הבודקים, ולכל רב של כשרות ישנם כמה שמות ולפעמים ממש בודדים שרק איתם הוא מוכן לעבוד. האנשים מוכרים בשמותם היטב היטב בכל השוק הרלוונטי, ויודעים לאפיין כל אחד מהם מכל צדדיו.
ההשוואה שלהם לעובדי מאפיית מצות, ועצם הכתיבה המתייחסת אליהם כמין אלמונים ש"אינם רבנים", פשוט עושה עוול גדול להם ולציבור יראי ה שרוצה להאכיל את משפחתו בבשר מהודר כדת התורה.
כתבתי באיפוק רק מה שלעניות דעתי נתחייבתי לצאת מכלל שותק.
טוב שיש פה מישהו 'מבין' שאפשר לדבר אתו.
יובהר היטב, אף אחד לא בא חלילה להכתים את הבודקים, שודאי הם יראי חטא ועושים מלאכתם נאמנה, כפי שקיבלו מהבודקים הקודמים שלימדו אותם.
הנדון, שעליו לא ערערת כלל וכלל, הוא על עצם התפיסה 'לכל רב יש בודקים שמקובלים עליו'. הבודק לא אמור להיות מקובל על הרב, אלא להיות תלמיד שלו, ללכת לפי פסקיו, ולקבל את הוראותיו.
קל להבין את זה בהשואה לתחומים אחרים. למשל, ברית מילה.
אין ספק שהמוהלים הצדיקים שמלו את כל ישראל היו אנשים צדיקים ויראי שמים. אך השאלה היא, האם אכן 'נותני הקו' הם אמורים להיות בעלי המקצוע הצדיקים והמנוסים איש איש בתחומו, או דילמא הם רק אמורים להציג את הנתונים לפני גדולי הפוסקים והם אלו שיפסקו בכל דבר?
האם זה שהסופר המופלג הרה"צ ר' מ. ד. זצוק"ל קבע מערכת של כללים בענייני סת"ם, זו הדרך הראויה נלך בה בתמימות ופשיטות עד ביאת גוא"צ? עם כל הכבוד למומחים בתחומם, ויש כבוד, התורה יש לה פוסקים ויש לה גדולים, והם הם המורים!!! כמובן יש מקום למנהג הסופרים וכו' וכו', אך המילה האחרונה, צריכה להיות לבעלי הפסק. 'שאלה' בהלכות סת"ם מראים למו"צ מומחה, ולא לסופר ותיק, ודי בזה.
היום, יותר ויותר פשוט להם כמו הצד השני שהזכרתי, אך עדיין רבים רבים צריך לעשות להם מהפך בתודעה בנקודה זו, שהרבה הרבה גופי תורה תלויים בה (והנוגעים למצוות המעשיות, סת"ם תרו"מ כשרות וכל כיו"ב).
יש בציבור 'קיימא לן' שאם יש ח"ו שאלה על כשרות ברית מילה, אז הולכים למוהל מומחה דפקיע שמיה (בדרך כלל זה לפי כמות הילדים שהוא מל, ואכמ"ל בגודל האבסורד שבדבר, למה אם הורים מחליטים לבחור מוהל שאצלו התינוק פחות בוכה, אז המוהל נעשה למומחה יותר) והוא בודק, ולאורו ילכו. הידעתם שהרבה מוהלים מקובל בידם (מהמוהל שלימד אותם) שבנדון של שאלה, בודקים את האבר בקישוי. האם ידעתם שמדובר כאן בספק דאורייתא של כרת לכל ימיו? האם במקרה כזה של מחלוקת בית יוסף וש"ך סומכים על זקן צדיק בלי לבקש הכרעה מגדולי הפוסקים???? (שגם אם הם קראו למוהל הנ"ל למול את נכדיהם, עדיין הם לא נתנו שרביט בידו להכריע בפלו' הב"י והש"ך).
אני מקוה שהדוגמא מספיק ממחישה את הנושא כאן. יש נדונים עצומים בבדיקת הריאה, קילופים שהם נתונים בפלוגתא, ניתוק סירכות חופשי חופשי, והכל לפי שיקול דעת הבודק. כפי שקיבל, וממי??? האם הבודקים הצדיקים (שאין מי שמפקפק על כך שהם יראי שמים, ועל כך שהם מקיימים את מה שקבלו ממוריהם) יש להם דרך ברורה מהרב אלישיב או מהרב וואזנר או מהרב עובדיה, כולם זצ"ל וזיע"א, או ממישהו שקיבל ממישהו שקיבל?
ועתה שאלות ספורות לרב ידידיה היקר, כדי שנצא עם דברים ברורים:
א. כבודו נלחץ שכתבתי שהבודקים הם 'אינם רבנים'. האם כת"ר סבור שהם אכן רבנים? הציבור אמור לסמוך על הכרעותיהם (המהירות)? האם ידוע מאיזו גדולים הם קבלו את שיטות הבדיקה שלהם?
ב. האם בודקים של הכשר (יהיה איזה שיהיה), שבאמצע הבדיקה יכנס רב ההכשר, ויורה להם לנהוג אחרת מכפי שנהגו, האם הם אכן ישנו את הנהגתם מהיום והלאה, לנהוג כפי הוראת הרב נותן ההכשר, או שהם יצפצפו עליו שלא בפניו?
ג. כת"ר ודאי מודע לתקנת הגדולים שלפני מאתים שנה שלא יעמוד בעל השור על שורו, כידוע מהגרע"א ז"ל והבית אפרים, עי' מנחת יוסף ועוד [לא שאמרתי שהיום מחוייבים לתקנה זו, אך אנא אל יעשה מזה עורבא פרח, הדבר נכון בכל התחומים כולם, שכאשר עובד חי על משכורת הלב שלו חושב אלף פעמים לפני שהוא מוציא לעצמו שם של בודק מטריף.
ד. האם נכונה העובדה שיש מרבני ההכשרים שלא לוקחים לעצמם את ה'חלק' שהם מכשירים לכלל הציבור, אלא רק ליין מיוחד של חלק רצפה (שהוא כעשירית מכלל המוכשרים), בהרגשה של 'ואני את נפשי הצלתי'?
חלילה אין לי עניין להכפיש, רק הייתי כשופר לקונטרס 'סידור זבח כהלכתו', ולמאמר הנ"ל של הגר"י ברינגר ראש כולל לענייני שחיטה, ואשמח בליבון הדברים כראוי בדרכה של תורה.
לענין כתב:ידידיה כתב:אין את נפשי להכנס לכל העניין, אך אני חייב למחות על הכתמת הבודקים בקלות דעת כזו.
בעבודתי בהשגחה יצא לי כמה וכמה פעמים לעמוד שעות רבות ליד בודקי ריאות בקר., וכמה וכמה פעמים עמד בעל הבית גם כן איתנו, ולא שינו מאומה מעבודתם. זה א ב של המקצוע, ומי שמתרגש ונלחץ, לא מתאים נקודה.
קרה שבעל הבית עשה שערורייה על האחוזים הנמוכים, ולאחר טלפונים לארץ לרב המכשיר (לא רבנות), נאמר לבעה"ב שבקצב שעובדים באותו המפעל, אין ברירה אלא להטריף יותר מהרגיל במקום ש"יש עבודה", והוחלט שמביאים מיד מהארץ בודק נוסף שהרב הנל סומך עליו, וכך הוא סדר העבודה הפשוט.
דעו נא רבותי, כי בכל ההכשרים ה"בדצי"ם" יש הקפדה רבה על אשיותם ומקצועיותם של הבודקים, ולכל רב של כשרות ישנם כמה שמות ולפעמים ממש בודדים שרק איתם הוא מוכן לעבוד. האנשים מוכרים בשמותם היטב היטב בכל השוק הרלוונטי, ויודעים לאפיין כל אחד מהם מכל צדדיו.
ההשוואה שלהם לעובדי מאפיית מצות, ועצם הכתיבה המתייחסת אליהם כמין אלמונים ש"אינם רבנים", פשוט עושה עוול גדול להם ולציבור יראי ה שרוצה להאכיל את משפחתו בבשר מהודר כדת התורה.
כתבתי באיפוק רק מה שלעניות דעתי נתחייבתי לצאת מכלל שותק.
טוב שיש פה מישהו 'מבין' שאפשר לדבר אתו.
יובהר היטב, אף אחד לא בא חלילה להכתים את הבודקים, שודאי הם יראי חטא ועושים מלאכתם נאמנה, כפי שקיבלו מהבודקים הקודמים שלימדו אותם.
הנדון, שעליו לא ערערת כלל וכלל, הוא על עצם התפיסה 'לכל רב יש בודקים שמקובלים עליו'. הבודק לא אמור להיות מקובל על הרב, אלא להיות תלמיד שלו, ללכת לפי פסקיו, ולקבל את הוראותיו.
קל להבין את זה בהשואה לתחומים אחרים. למשל, ברית מילה.
אין ספק שהמוהלים הצדיקים שמלו את כל ישראל היו אנשים צדיקים ויראי שמים. אך השאלה היא, האם אכן 'נותני הקו' הם אמורים להיות בעלי המקצוע הצדיקים והמנוסים איש איש בתחומו, או דילמא הם רק אמורים להציג את הנתונים לפני גדולי הפוסקים והם אלו שיפסקו בכל דבר?
האם זה שהסופר המופלג הרה"צ ר' מ. ד. זצוק"ל קבע מערכת של כללים בענייני סת"ם, זו הדרך הראויה נלך בה בתמימות ופשיטות עד ביאת גוא"צ? עם כל הכבוד למומחים בתחומם, ויש כבוד, התורה יש לה פוסקים ויש לה גדולים, והם הם המורים!!! כמובן יש מקום למנהג הסופרים וכו' וכו', אך המילה האחרונה, צריכה להיות לבעלי הפסק. 'שאלה' בהלכות סת"ם מראים למו"צ מומחה, ולא לסופר ותיק, ודי בזה.
היום, יותר ויותר פשוט להם כמו הצד השני שהזכרתי, אך עדיין רבים רבים צריך לעשות להם מהפך בתודעה בנקודה זו, שהרבה הרבה גופי תורה תלויים בה (והנוגעים למצוות המעשיות, סת"ם תרו"מ כשרות וכל כיו"ב).
יש בציבור 'קיימא לן' שאם יש ח"ו שאלה על כשרות ברית מילה, אז הולכים למוהל מומחה דפקיע שמיה (בדרך כלל זה לפי כמות הילדים שהוא מל, ואכמ"ל בגודל האבסורד שבדבר, למה אם הורים מחליטים לבחור מוהל שאצלו התינוק פחות בוכה, אז המוהל נעשה למומחה יותר) והוא בודק, ולאורו ילכו. הידעתם שהרבה מוהלים מקובל בידם (מהמוהל שלימד אותם) שבנדון של שאלה, בודקים את האבר בקישוי. האם ידעתם שמדובר כאן בספק דאורייתא של כרת לכל ימיו? האם במקרה כזה של מחלוקת בית יוסף וש"ך סומכים על זקן צדיק בלי לבקש הכרעה מגדולי הפוסקים???? (שגם אם הם קראו למוהל הנ"ל למול את נכדיהם, עדיין הם לא נתנו שרביט בידו להכריע בפלו' הב"י והש"ך).
אני מקוה שהדוגמא מספיק ממחישה את הנושא כאן. יש נדונים עצומים בבדיקת הריאה, קילופים שהם נתונים בפלוגתא, ניתוק סירכות חופשי חופשי, והכל לפי שיקול דעת הבודק. כפי שקיבל, וממי??? האם הבודקים הצדיקים (שאין מי שמפקפק על כך שהם יראי שמים, ועל כך שהם מקיימים את מה שקבלו ממוריהם) יש להם דרך ברורה מהרב אלישיב או מהרב וואזנר או מהרב עובדיה, כולם זצ"ל וזיע"א, או ממישהו שקיבל ממישהו שקיבל?
ועתה שאלות ספורות לרב ידידיה היקר, כדי שנצא עם דברים ברורים:
א. כבודו נלחץ שכתבתי שהבודקים הם 'אינם רבנים'. האם כת"ר סבור שהם אכן רבנים? הציבור אמור לסמוך על הכרעותיהם (המהירות)? האם ידוע מאיזו גדולים הם קבלו את שיטות הבדיקה שלהם?
ב. האם בודקים של הכשר (יהיה איזה שיהיה), שבאמצע הבדיקה יכנס רב ההכשר, ויורה להם לנהוג אחרת מכפי שנהגו, האם הם אכן ישנו את הנהגתם מהיום והלאה, לנהוג כפי הוראת הרב נותן ההכשר, או שהם יצפצפו עליו שלא בפניו?
ג. כת"ר ודאי מודע לתקנת הגדולים שלפני מאתים שנה שלא יעמוד בעל השור על שורו, כידוע מהגרע"א ז"ל והבית אפרים, עי' מנחת יוסף ועוד [לא שאמרתי שהיום מחוייבים לתקנה זו, אך אנא אל יעשה מזה עורבא פרח, הדבר נכון בכל התחומים כולם, שכאשר עובד חי על משכורת הלב שלו חושב אלף פעמים לפני שהוא מוציא לעצמו שם של בודק מטריף.
ד. האם נכונה העובדה שיש מרבני ההכשרים שלא לוקחים לעצמם את ה'חלק' שהם מכשירים לכלל הציבור, אלא רק ליין מיוחד של חלק רצפה (שהוא כעשירית מכלל המוכשרים), בהרגשה של 'ואני את נפשי הצלתי'?
חלילה אין לי עניין להכפיש, רק הייתי כשופר לקונטרס 'סידור זבח כהלכתו', ולמאמר הנ"ל של הגר"י ברינגר ראש כולל לענייני שחיטה, ואשמח בליבון הדברים כראוי בדרכה של תורה.
לענין כתב:ידידיה כתב:אין את נפשי להכנס לכל העניין, אך אני חייב למחות על הכתמת הבודקים בקלות דעת כזו.
בעבודתי בהשגחה יצא לי כמה וכמה פעמים לעמוד שעות רבות ליד בודקי ריאות בקר., וכמה וכמה פעמים עמד בעל הבית גם כן איתנו, ולא שינו מאומה מעבודתם. זה א ב של המקצוע, ומי שמתרגש ונלחץ, לא מתאים נקודה.
קרה שבעל הבית עשה שערורייה על האחוזים הנמוכים, ולאחר טלפונים לארץ לרב המכשיר (לא רבנות), נאמר לבעה"ב שבקצב שעובדים באותו המפעל, אין ברירה אלא להטריף יותר מהרגיל במקום ש"יש עבודה", והוחלט שמביאים מיד מהארץ בודק נוסף שהרב הנל סומך עליו, וכך הוא סדר העבודה הפשוט.
דעו נא רבותי, כי בכל ההכשרים ה"בדצי"ם" יש הקפדה רבה על אשיותם ומקצועיותם של הבודקים, ולכל רב של כשרות ישנם כמה שמות ולפעמים ממש בודדים שרק איתם הוא מוכן לעבוד. האנשים מוכרים בשמותם היטב היטב בכל השוק הרלוונטי, ויודעים לאפיין כל אחד מהם מכל צדדיו.
ההשוואה שלהם לעובדי מאפיית מצות, ועצם הכתיבה המתייחסת אליהם כמין אלמונים ש"אינם רבנים", פשוט עושה עוול גדול להם ולציבור יראי ה שרוצה להאכיל את משפחתו בבשר מהודר כדת התורה.
כתבתי באיפוק רק מה שלעניות דעתי נתחייבתי לצאת מכלל שותק.
טוב שיש פה מישהו 'מבין' שאפשר לדבר אתו.
יובהר היטב, אף אחד לא בא חלילה להכתים את הבודקים, שודאי הם יראי חטא ועושים מלאכתם נאמנה, כפי שקיבלו מהבודקים הקודמים שלימדו אותם.
הנדון, שעליו לא ערערת כלל וכלל, הוא על עצם התפיסה 'לכל רב יש בודקים שמקובלים עליו'. הבודק לא אמור להיות מקובל על הרב, אלא להיות תלמיד שלו, ללכת לפי פסקיו, ולקבל את הוראותיו.
קל להבין את זה בהשואה לתחומים אחרים. למשל, ברית מילה.
אין ספק שהמוהלים הצדיקים שמלו את כל ישראל היו אנשים צדיקים ויראי שמים. אך השאלה היא, האם אכן 'נותני הקו' הם אמורים להיות בעלי המקצוע הצדיקים והמנוסים איש איש בתחומו, או דילמא הם רק אמורים להציג את הנתונים לפני גדולי הפוסקים והם אלו שיפסקו בכל דבר?
האם זה שהסופר המופלג הרה"צ ר' מ. ד. זצוק"ל קבע מערכת של כללים בענייני סת"ם, זו הדרך הראויה נלך בה בתמימות ופשיטות עד ביאת גוא"צ? עם כל הכבוד למומחים בתחומם, ויש כבוד, התורה יש לה פוסקים ויש לה גדולים, והם הם המורים!!! כמובן יש מקום למנהג הסופרים וכו' וכו', אך המילה האחרונה, צריכה להיות לבעלי הפסק. 'שאלה' בהלכות סת"ם מראים למו"צ מומחה, ולא לסופר ותיק, ודי בזה.
היום, יותר ויותר פשוט להם כמו הצד השני שהזכרתי, אך עדיין רבים רבים צריך לעשות להם מהפך בתודעה בנקודה זו, שהרבה הרבה גופי תורה תלויים בה (והנוגעים למצוות המעשיות, סת"ם תרו"מ כשרות וכל כיו"ב).
יש בציבור 'קיימא לן' שאם יש ח"ו שאלה על כשרות ברית מילה, אז הולכים למוהל מומחה דפקיע שמיה (בדרך כלל זה לפי כמות הילדים שהוא מל, ואכמ"ל בגודל האבסורד שבדבר, למה אם הורים מחליטים לבחור מוהל שאצלו התינוק פחות בוכה, אז המוהל נעשה למומחה יותר) והוא בודק, ולאורו ילכו. הידעתם שהרבה מוהלים מקובל בידם (מהמוהל שלימד אותם) שבנדון של שאלה, בודקים את האבר בקישוי. האם ידעתם שמדובר כאן בספק דאורייתא של כרת לכל ימיו? האם במקרה כזה של מחלוקת בית יוסף וש"ך סומכים על זקן צדיק בלי לבקש הכרעה מגדולי הפוסקים???? (שגם אם הם קראו למוהל הנ"ל למול את נכדיהם, עדיין הם לא נתנו שרביט בידו להכריע בפלו' הב"י והש"ך).
אני מקוה שהדוגמא מספיק ממחישה את הנושא כאן. יש נדונים עצומים בבדיקת הריאה, קילופים שהם נתונים בפלוגתא, ניתוק סירכות חופשי חופשי, והכל לפי שיקול דעת הבודק. כפי שקיבל, וממי??? האם הבודקים הצדיקים (שאין מי שמפקפק על כך שהם יראי שמים, ועל כך שהם מקיימים את מה שקבלו ממוריהם) יש להם דרך ברורה מהרב אלישיב או מהרב וואזנר או מהרב עובדיה, כולם זצ"ל וזיע"א, או ממישהו שקיבל ממישהו שקיבל?
ועתה שאלות ספורות לרב ידידיה היקר, כדי שנצא עם דברים ברורים:
א. כבודו נלחץ שכתבתי שהבודקים הם 'אינם רבנים'. האם כת"ר סבור שהם אכן רבנים? הציבור אמור לסמוך על הכרעותיהם (המהירות)? האם ידוע מאיזו גדולים הם קבלו את שיטות הבדיקה שלהם?
ב. האם בודקים של הכשר (יהיה איזה שיהיה), שבאמצע הבדיקה יכנס רב ההכשר, ויורה להם לנהוג אחרת מכפי שנהגו, האם הם אכן ישנו את הנהגתם מהיום והלאה, לנהוג כפי הוראת הרב נותן ההכשר, או שהם יצפצפו עליו שלא בפניו?
ג. כת"ר ודאי מודע לתקנת הגדולים שלפני מאתים שנה שלא יעמוד בעל השור על שורו, כידוע מהגרע"א ז"ל והבית אפרים, עי' מנחת יוסף ועוד [לא שאמרתי שהיום מחוייבים לתקנה זו, אך אנא אל יעשה מזה עורבא פרח, הדבר נכון בכל התחומים כולם, שכאשר עובד חי על משכורת הלב שלו חושב אלף פעמים לפני שהוא מוציא לעצמו שם של בודק מטריף.
ד. האם נכונה העובדה שיש מרבני ההכשרים שלא לוקחים לעצמם את ה'חלק' שהם מכשירים לכלל הציבור, אלא רק ליין מיוחד של חלק רצפה (שהוא כעשירית מכלל המוכשרים), בהרגשה של 'ואני את נפשי הצלתי'?
חלילה אין לי עניין להכפיש, רק הייתי כשופר לקונטרס 'סידור זבח כהלכתו', ולמאמר הנ"ל של הגר"י ברינגר ראש כולל לענייני שחיטה, ואשמח בליבון הדברים כראוי בדרכה של תורה.
לענין כתב:ידידיה כתב:אין את נפשי להכנס לכל העניין, אך אני חייב למחות על הכתמת הבודקים בקלות דעת כזו.
בעבודתי בהשגחה יצא לי כמה וכמה פעמים לעמוד שעות רבות ליד בודקי ריאות בקר., וכמה וכמה פעמים עמד בעל הבית גם כן איתנו, ולא שינו מאומה מעבודתם. זה א ב של המקצוע, ומי שמתרגש ונלחץ, לא מתאים נקודה.
קרה שבעל הבית עשה שערורייה על האחוזים הנמוכים, ולאחר טלפונים לארץ לרב המכשיר (לא רבנות), נאמר לבעה"ב שבקצב שעובדים באותו המפעל, אין ברירה אלא להטריף יותר מהרגיל במקום ש"יש עבודה", והוחלט שמביאים מיד מהארץ בודק נוסף שהרב הנל סומך עליו, וכך הוא סדר העבודה הפשוט.
דעו נא רבותי, כי בכל ההכשרים ה"בדצי"ם" יש הקפדה רבה על אשיותם ומקצועיותם של הבודקים, ולכל רב של כשרות ישנם כמה שמות ולפעמים ממש בודדים שרק איתם הוא מוכן לעבוד. האנשים מוכרים בשמותם היטב היטב בכל השוק הרלוונטי, ויודעים לאפיין כל אחד מהם מכל צדדיו.
ההשוואה שלהם לעובדי מאפיית מצות, ועצם הכתיבה המתייחסת אליהם כמין אלמונים ש"אינם רבנים", פשוט עושה עוול גדול להם ולציבור יראי ה שרוצה להאכיל את משפחתו בבשר מהודר כדת התורה.
כתבתי באיפוק רק מה שלעניות דעתי נתחייבתי לצאת מכלל שותק.
טוב שיש פה מישהו 'מבין' שאפשר לדבר אתו.
יובהר היטב, אף אחד לא בא חלילה להכתים את הבודקים, שודאי הם יראי חטא ועושים מלאכתם נאמנה, כפי שקיבלו מהבודקים הקודמים שלימדו אותם.
הנדון, שעליו לא ערערת כלל וכלל, הוא על עצם התפיסה 'לכל רב יש בודקים שמקובלים עליו'. הבודק לא אמור להיות מקובל על הרב, אלא להיות תלמיד שלו, ללכת לפי פסקיו, ולקבל את הוראותיו.
קל להבין את זה בהשואה לתחומים אחרים. למשל, ברית מילה.
אין ספק שהמוהלים הצדיקים שמלו את כל ישראל היו אנשים צדיקים ויראי שמים. אך השאלה היא, האם אכן 'נותני הקו' הם אמורים להיות בעלי המקצוע הצדיקים והמנוסים איש איש בתחומו, או דילמא הם רק אמורים להציג את הנתונים לפני גדולי הפוסקים והם אלו שיפסקו בכל דבר?
האם זה שהסופר המופלג הרה"צ ר' מ. ד. זצוק"ל קבע מערכת של כללים בענייני סת"ם, זו הדרך הראויה נלך בה בתמימות ופשיטות עד ביאת גוא"צ? עם כל הכבוד למומחים בתחומם, ויש כבוד, התורה יש לה פוסקים ויש לה גדולים, והם הם המורים!!! כמובן יש מקום למנהג הסופרים וכו' וכו', אך המילה האחרונה, צריכה להיות לבעלי הפסק. 'שאלה' בהלכות סת"ם מראים למו"צ מומחה, ולא לסופר ותיק, ודי בזה.
היום, יותר ויותר פשוט להם כמו הצד השני שהזכרתי, אך עדיין רבים רבים צריך לעשות להם מהפך בתודעה בנקודה זו, שהרבה הרבה גופי תורה תלויים בה (והנוגעים למצוות המעשיות, סת"ם תרו"מ כשרות וכל כיו"ב).
יש בציבור 'קיימא לן' שאם יש ח"ו שאלה על כשרות ברית מילה, אז הולכים למוהל מומחה דפקיע שמיה (בדרך כלל זה לפי כמות הילדים שהוא מל, ואכמ"ל בגודל האבסורד שבדבר, למה אם הורים מחליטים לבחור מוהל שאצלו התינוק פחות בוכה, אז המוהל נעשה למומחה יותר) והוא בודק, ולאורו ילכו. הידעתם שהרבה מוהלים מקובל בידם (מהמוהל שלימד אותם) שבנדון של שאלה, בודקים את האבר בקישוי. האם ידעתם שמדובר כאן בספק דאורייתא של כרת לכל ימיו? האם במקרה כזה של מחלוקת בית יוסף וש"ך סומכים על זקן צדיק בלי לבקש הכרעה מגדולי הפוסקים???? (שגם אם הם קראו למוהל הנ"ל למול את נכדיהם, עדיין הם לא נתנו שרביט בידו להכריע בפלו' הב"י והש"ך).
אני מקוה שהדוגמא מספיק ממחישה את הנושא כאן. יש נדונים עצומים בבדיקת הריאה, קילופים שהם נתונים בפלוגתא, ניתוק סירכות חופשי חופשי, והכל לפי שיקול דעת הבודק. כפי שקיבל, וממי??? האם הבודקים הצדיקים (שאין מי שמפקפק על כך שהם יראי שמים, ועל כך שהם מקיימים את מה שקבלו ממוריהם) יש להם דרך ברורה מהרב אלישיב או מהרב וואזנר או מהרב עובדיה, כולם זצ"ל וזיע"א, או ממישהו שקיבל ממישהו שקיבל?
ועתה שאלות ספורות לרב ידידיה היקר, כדי שנצא עם דברים ברורים:
א. כבודו נלחץ שכתבתי שהבודקים הם 'אינם רבנים'. האם כת"ר סבור שהם אכן רבנים? הציבור אמור לסמוך על הכרעותיהם (המהירות)? האם ידוע מאיזו גדולים הם קבלו את שיטות הבדיקה שלהם?
ב. האם בודקים של הכשר (יהיה איזה שיהיה), שבאמצע הבדיקה יכנס רב ההכשר, ויורה להם לנהוג אחרת מכפי שנהגו, האם הם אכן ישנו את הנהגתם מהיום והלאה, לנהוג כפי הוראת הרב נותן ההכשר, או שהם יצפצפו עליו שלא בפניו?
ג. כת"ר ודאי מודע לתקנת הגדולים שלפני מאתים שנה שלא יעמוד בעל השור על שורו, כידוע מהגרע"א ז"ל והבית אפרים, עי' מנחת יוסף ועוד [לא שאמרתי שהיום מחוייבים לתקנה זו, אך אנא אל יעשה מזה עורבא פרח, הדבר נכון בכל התחומים כולם, שכאשר עובד חי על משכורת הלב שלו חושב אלף פעמים לפני שהוא מוציא לעצמו שם של בודק מטריף.
ד. האם נכונה העובדה שיש מרבני ההכשרים שלא לוקחים לעצמם את ה'חלק' שהם מכשירים לכלל הציבור, אלא רק ליין מיוחד של חלק רצפה (שהוא כעשירית מכלל המוכשרים), בהרגשה של 'ואני את נפשי הצלתי'?
חלילה אין לי עניין להכפיש, רק הייתי כשופר לקונטרס 'סידור זבח כהלכתו', ולמאמר הנ"ל של הגר"י ברינגר ראש כולל לענייני שחיטה, ואשמח בליבון הדברים כראוי בדרכה של תורה.
עושה חדשות כתב:אגב, ראיתי כעת מכתב של הגר"ש וואזנער זצ"ל (כמדומני אל ה'מנחת יצחק'), בו הוא מתלונן על כך שאין בודקים כראוי ריאות של עופות, והוא מעיד את המציאות שראה בעיניו, שהטריפות בריאות של עופות מרובות יותר מאשר בבהמות! האמנם ידוע כך?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 150 אורחים