אברהם כתב:הנה, העיר ירושלים בנויה היתה בעיקר מדרום להר הבית (עיר דוד) וממערבה לו (העיר העתיקה), ואילו ממזרח להר הבית (כיוון הר הזיתים) מסתיימת מיד קדושת ירושלים, ולא היה המקום מיושב.
ומה מאוד מפליא ששערי ההיכל היו פונים דוקא לצד שמם זה, כלו' שמי שבא מהעיר המערבית היה צריך לסובב את המקדש כדי להכנס לשערו המזרחי, ומבתי העיר לא היו נשקפים שערי ההיכל אלא אחוריו או צידו, ודבר זה אומר דרשני.
לקושטא דמילתא, עיקר השאלה אינה על צורת המקדש, שכן מה דהשער לכיוון מזרח נקבע כבר אצל המשכן, ואינו מתייחס אל העיר. אבל השאלה היא להיפך למה לא נבנתה העיר גם ובעיקר מצידו המזרחי של המקדש, למול שעריו הקדושים.
זה כמה שנים תמהתי בזה, ולפני זמן מה שמעתי תשובה קולעת מת"ח אחד, אך אני ממתין תחילה לתשובת הצורבים דכאן...
אברהם כתב:לזלמניו,
עיקר שאלתי אינה על העיר המקורית, יבוס, כמובן. אלא על המשך התפשטות העיר למערב ולצפון, למה לא למזרח אל מול פני המקדש?
ואכן צדקת שמבחינה טופוגרפית יש יתרון בשמירה על העמק התלול מחוץ לעיר כהגנה מפני אוייב, אך נראה דחוק שמשום כך נמנעו מלבנות שם את העיר, הלא לצד צפון המשיכו להתרחב למרות שמשם אין שום הגנה טופוגרפית. (וכמדומה שהרחיבו בזה בקולמוס האחרון, הצצתי מלמעלה).
ומלבד זאת, יש לבדוק האם מעבר להר הזיתים אין מורד תלול אשר יכל לשמש כהגנה אם העיר היתה מתפשטת על ההר.
דראל, לא ולא! התשובה היא הכרח הלכתי טהור, שאינו מאפשר לבנות את העיר בצידה המזרחי, דהיינו על הר הזיתים.
אליהוא כתב:אגב, איך במשכן עשה משה פרה אדומה?
ואמנם בבמדב"ר ומובא בהגר"א שאת המשכן היו עושים תמיד על הר, וצ"ל שהיה עוד הר כנגדו מחוץ למחנה.
אליהוא כתב:אך האמת שבגמ' בשבועות ט"ז מפורש שחלק מהר הזתים התקדש עי"ש גבי שני בצעים שבהר המשחה.
[וצ"ע מהמציאות עי' א"ת נספח לערך ירושלים משכב"ז].
גמ': ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה.
רש"י: שלא היתה מאירה מאור בית השואבה - לפי שהמנורות גבוהין חמשים אמה, והר הבית גבוה, והאורה זורחת בכל העיר, וכותל מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים היה נמוך, כדאמרינן בסדר יומא (טז.), והמנורות עולין למעלה הימנה.
הבונה כתב:פלא שאף אחד לא העיר כאן מדברי רש"י במס' סוכה, מהם נראה כי העיר היתה למזרחה של העזרה.גמ': ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה.
רש"י: שלא היתה מאירה מאור בית השואבה - לפי שהמנורות גבוהין חמשים אמה, והר הבית גבוה, והאורה זורחת בכל העיר, וכותל מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים היה נמוך, כדאמרינן בסדר יומא (טז.), והמנורות עולין למעלה הימנה.
והדבר פלא לאור המציאות שאנו רואים וכתבו כאן, וכמה ספרים כתבו לאור דברי רש"י אלו שהיה השטח המזרחי חהר הבית מיושב באותם זמנים.
תולעת ספרים07 כתב:ועיין רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ז הלכה ד
והמקום השני בהר הבית ושמו בירה, ובו שורפין חטאות הנשרפות אם אירע בהן פסול אחר צאתן מן העזרה, והמקום השלישי חוץ לירושלים והוא הנקרא בית הדשן, ושם שורפין חטאות הנשרפות בזמן שהן נשרפות כמצוותן.
וכבר כתבו להביא בשם הרא"ש למה צווה הכתוב לשרוף הפר מחוץ למחנה לעין הכול, כדי שלא יתבייש אדם מחטאו ויתוודה עליו, שהרי אפילו כ"ג מתוודה ומביא חטאתו ע"כ
הרי להדיא שהיישוב היה בצדו המזרחו היכן שהוא הר הזיתים ולצערי לא השכלתי הבין מדוע כל כך התפלספו בדבר זה.
ומנין לחכמים יושבי בית המדרש דכאן שלא היה עיקר הישוב בהר הזיתים.
גם ידוע שבית הדשן היה על יד בתי קברות ואשר על כן הוצרך הכתוב לומר אל מקום טהור ואם כדבריהם מדוע לא נצטוו להוציא את הדשן למקום ישוב מקום שאין שם בתי קברות.
ועוד יש לדון בזה היכן נשלח המצורע ועוד כהנה אך אין בידי את הפנאי להאריך בזה.
אברהם כתב:הנה, העיר ירושלים בנויה היתה בעיקר מדרום להר הבית (עיר דוד) וממערבה לו (העיר העתיקה), ואילו ממזרח להר הבית (כיוון הר הזיתים) מסתיימת מיד קדושת ירושלים, ולא היה המקום מיושב.
ומה מאוד מפליא ששערי ההיכל היו פונים דוקא לצד שמם זה, כלו' שמי שבא מהעיר המערבית היה צריך לסובב את המקדש כדי להכנס לשערו המזרחי, ומבתי העיר לא היו נשקפים שערי ההיכל אלא אחוריו או צידו, ודבר זה אומר דרשני.
...
לא מצאתי בשם הרא"ש, אבל כן איתא בפירוש הטור הארוך פרשת ויקרא.תולעת ספרים07 כתב:ועיין רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ז הלכה ד
והמקום השני בהר הבית ושמו בירה, ובו שורפין חטאות הנשרפות אם אירע בהן פסול אחר צאתן מן העזרה, והמקום השלישי חוץ לירושלים והוא הנקרא בית הדשן, ושם שורפין חטאות הנשרפות בזמן שהן נשרפות כמצוותן.
וכבר כתבו להביא בשם הרא"ש למה צווה הכתוב לשרוף הפר מחוץ למחנה לעין הכול, כדי שלא יתבייש אדם מחטאו ויתוודה עליו, שהרי אפילו כ"ג מתוודה ומביא חטאתו ע"כ
גם ידוע שבית הדשן היה על יד בתי קברות ואשר על כן הוצרך הכתוב לומר אל מקום טהור ואם כדבריהם מדוע לא להוציא את הדשן למקום ישוב מקום שאין שם בתי קברות.
נמחק חלק בטעות
כלומר שבית המקדש נבנה לפי דירתם של התושבים מחוץ לעיר, ולא לפי דירתם של אנשי ירושלים?!תולעת ספרים07 כתב:הרי להדיא שהיה עיקר הישוב בהר הזתים ושפיר מובן מדוע פנה ההיכל לעבר מזרח
תולעת ספרים07 כתב:אברהם כתב:הנה, העיר ירושלים בנויה היתה בעיקר מדרום להר הבית (עיר דוד) וממערבה לו (העיר העתיקה), ואילו ממזרח להר הבית (כיוון הר הזיתים) מסתיימת מיד קדושת ירושלים, ולא היה המקום מיושב.
ומה מאוד מפליא ששערי ההיכל היו פונים דוקא לצד שמם זה, כלו' שמי שבא מהעיר המערבית היה צריך לסובב את המקדש כדי להכנס לשערו המזרחי, ומבתי העיר לא היו נשקפים שערי ההיכל אלא אחוריו או צידו, ודבר זה אומר דרשני.
...
יש מבין מה מתעמק רוצה??
יגל כתב:אליהוא כתב:אך האמת שבגמ' בשבועות ט"ז מפורש שחלק מהר הזתים התקדש עי"ש גבי שני בצעים שבהר המשחה.
[וצ"ע מהמציאות עי' א"ת נספח לערך ירושלים משכב"ז].
גי' התוספתא בסנהדרין שתי בצעין היו בירושלים, וראה אצל ליברמן כו"כ חילופי נוסחאות בברייתא זו שאין למצוא בהן ידינו ורגלינו.
כוונתו דמר וודאי אינו על ישוב, שהרי מחוץ למחנה ענינו חוץ למקום המקודש כמחנה ישראל, וכל שלא נתקדש יכול המצורע לישב שם אף אם נפישי דיירים. וכיון שכן, הרי לא אמרו בשבועות שם באיזה שנה נתקדש חלק זה בקדושת ירושלים, ומצד הסברא נראה שהוא מה שנאמר על חזקיהו המלך בדברי הימים ב לב ה, ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה אחרת וגו'.שבטיישראל כתב:וכי האיך יתכן לומר שבזמן בית ראשון היה יישוב בתחתית הר הזיתים ?
הרי בית החופשית ששם ישב עוזיהו לאחר שנצטרע (כשרצה לעשות עבודה בביהמ"ק) נמצא בתחתית ההר ליד קברי בני חיזיר הכהנים, והרי המצורע נשלח חוץ לג' מחנות וע"כ שכל הר הזיתים [כולל תחתית ההר] היה מחוץ למחנה ולא היה שם יישוב כלל
לפי האמור לעיל יובן מה שאמרו שתורפה של ירושלים, ופירוש רש"י גלויה וערותה מקום שנוחה ליכבש. שהרי לפי המתבאר במשנה ד' שבפרק ב' דמדות יכלו לראות מהר הזיתים עד תוך בית המקדש, וכל שכן שעד תוך העיר, כך שחששו שיורו המורים חיצים ובליסטראות משם עד תוך העיר.איש_ספר כתב:באמת יש שם גי' לרוב, אבל לפי הגי' של הר המשחה, הרי שאמרו שם על החלק העליון: 'מפני מה לא קידשוה, מפני שתורפה של ירושלים שם ונוחה ליכבש משם' ואולי זו השאלה של ר' אברהם והתשובה בצידה. ואינו ברור.
הרב איש ספר לא ביאר דבריו, ורק משום שקיימתי מצוה לשמוע דברי חכמים לציית לדברי איש ספר שצוה "עיין אריכות נפלאה בזה במשנת חיים" הבנתי הכוונה. דמריש קא קשיא לי בדבריו, היאך אפשר דס"ל להרמב"ם דרק על ידי חומות יש קדושת ירושלים, והרי ברמב"ם שם הלכה ט"ו מפורש שאוכלין קדשים קלים ומעשר שני אף בלי חומה על סמך דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, וזה אף על קדושות ירושלים, וכל שכן שעל קדושת ערי חומה שיש בכל ערי חומה ונשנית בסוף פרק א' דכלים וודאי שתלויים במוקפות חומה מימות יהושע בן נון כלומר בקידוש שעשו על עיירות אלו ולא בחומה מעשית.איש_ספר כתב:אגב, באותו ענין, לגבי הוספה על ירושלים, כתב הרמב"ם פ"ו ה"י: ב"ד שרצו להוסיף על ירושלים וכו' מוסיפין וכו' ויש להם למשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו, ומשמע מזה דקדושת ירושלים תליא בחומות ! (ואמרו דע"ז נתייסד מטבע תפילה תבנה חומותירושלים). ועיין אריכות נפלאה בזה במשנת חיים לגאון רח"מ שטיינברג, פרשת נח סי' מב. ובשיעורי משמר הלוי שבועות יד, א. והדברים שמחים ומאירים ומינה ומינה תרווח שמעתתא
[ולפו"ר לא ראיתי שהזכירו שם מדברי רש"י בשבועות שם: על דברי הגמ' שם: אבא שאול אומר: שני ביצעין היו בהר המשחה, תחתונה ועליונה, תחתונה נתקדשה בכל אלו, עליונה לא נתקדשה בכל אלו אלא בעולי גולה. ופירש"י: תחתונה נתקדשה בכל אלו - שמימי בית ראשון הכניסוה וחיברוה לעיר ע"י חומה אחרת. אלא בעולי גולה - שהוסיפו על העיר ובנו היקף חומה אחרת לחוץ]. ועיין גם רש"ש סנהדרין ב, א דפשיט"ל דבעינן חומות לקדש. (ושאר המר"מ נזכרו במשמה"ל ובמשנ"ח שם).
זה לי שנים שמקננת בלבי השערה, ולא נתיישבתי לברר זאת אם נכון או לא. האם יתכן שהגהות הגר"א על התוספתא לא נכתבו מעולם על ידו, רק לפי דרכו ושיטתו? כלומר, שהתלמידים שמעו מפיו כלל גדול שכל ברייתא שבתוספתא יש להגיה על פי הובאתה בש"ס דילן, כי התוספתא בחזקת משובשת ובגמרא הובאה כתיקונה. ועל פי זה הגיהו תלמידי הגר"א את התוספתא, וקראו הגהות אלו על שם הגר"א, כלומר כי מאתו יצא שיטה זו. מה שהביאני להשערה זו היא הגהת הגר"א בסוכה נא: בהא דאלכסנדריה של מצרים, שמחק תיבת רבוא מכ"א רבוא ככרי זהב וכן מחק תיבת פעמים [שהיו בה], אך בהגהת הגר"א שעל התוספתא שם פרק ד' יש תיבות אלו, ואיך אפשר שהגר"א הגיה בתוספתא היפוך מהגהתו בגמרא.איש_ספר כתב:יגל כתב:אליהוא כתב:אך האמת שבגמ' בשבועות ט"ז מפורש שחלק מהר הזתים התקדש עי"ש גבי שני בצעים שבהר המשחה.
[וצ"ע מהמציאות עי' א"ת נספח לערך ירושלים משכב"ז].
גי' התוספתא בסנהדרין שתי בצעין היו בירושלים, וראה אצל ליברמן כו"כ חילופי נוסחאות בברייתא זו שאין למצוא בהן ידינו ורגלינו.
באמת יש שם גי' לרוב,
אחר בקשת המחילה ממני"ר בודאי אינו כן. וכל הנידון אם יכול לישב אם מצורעין אחרים אבל אם שאר אדם ודאי לא יישב. ובגמ' פסחים סז, א: בדד ישב, לבדד ישב שלא יהו טמאין אחרין יושבין עמו. ועיין גם זבחים קיז, א: בדד ישב שלא ישב טמא אחר עמו. ועיין גם תו"כ תזריע פי"ב, בדד ישב. ובפירוש רבינו הלל שם ועיין לרד"ל במילואים ותיקונים לפירושו הגדול על פרקי רבי אליעזר שכתב לדקדק מלשונות אלו דגם גבי מצורע דנאמר בו בדד יש מ"מ דוקא שאר טמאין כגון זב ובע"ק הוא דאין יושבין עמו, הא מצורעים יושבין יחדיו. והוסיף דכ"מ פשטיה דקרא (מלכים ב' ז) דארבעה אנשים המצורעים היו יושבין כולם יחד. עי"ש. וע"ע המובא בחקירה זו בתשו' ציון לנפש חיה להגרז"ו לייטער ובתורת יעקב פרשת תזריע אות ו'.מתעמק כתב:שהרי מחוץ למחנה ענינו חוץ למקום המקודש כמחנה ישראל, וכל שלא נתקדש יכול המצורע לישב שם אף אם נפישי דיירים.
לא נתחדשו הדברים אצל החזו"א, וכבר ציינתי שכ"ה ריהטת לשון הרמב"ם ביד שכתב 'למשוך חומת ירושלים', אע"ג די"ל דחומה לאו דוקא וכונתו לדין ירושלים. והגר"מ שולזינגר זצוק"ל מציאה רבתא מצא לשון המהרש"א בח"א מגילה ו, ב (ועוד בכ"מ) שכתב: "וכן מצינו במדרש דירושלים לעתיד תהיה גדולה ארבע מאות פרסה ככל ארץ ישראל ולענין שווקים אמרו ביומא אתהלך לפני ה' בארצות החיים זה מקום שווקים ולענין מחיצות וחומה הרי נאמר בירושלים אהיה לה חומת אש". הרי דפשיט"ל למהרש"א דגם קדושת ירושלים (בשעה שמתקדשת!) תלויה במחיצות).מתעמק כתב: אך משעיינתי שם, ראיתי שנתכוון על פי חידושו של החזון איש בשביעית סימן ג' אות י"ד שבשעת הקידוש וודאי צריכים לחומה, ורק אחר שנתקדשה נשארת הקדושה אף דנפול מחיצות. ולזה חייב הרמב"ם בניית חומה בשעת הקידוש, דאז הוי הכרחי.
הגהות וביאור הגר"א לתוספתא מתחלקים לד' חיבורים שונים: לזרעים הנדפס בוילנא תקנ"ט, והצריז"ס ערער על יחוסו לגר"א; טהרות - טהרת הקדש; טהרות הנדפס בגמ' ווילנא; הרביעי והוא הנוגע לנידונו: זרעים מועד נשים נזיקין, שהדפיס רש"א תוספאה, ושם מפורש כי הכל מכת"י ר' אברהם בהגר"א. להשערה עצמה, לצערי על דרך הגר"א בהגהתו לתוספתא איני יודע דבר, אבל הגהותיו לספרי ניכר פעמים הרבה שהוגה לפי המקבילות שבבבלי. וכנראה לא משום 'שבגמרא הובאה כתיקנה', אלא משום שיש יותר מסורת על נוסח התלמוד, משום ריבוי החכמים שעסקו בו וסיקלו ונכשו וכו', מול המקורות האחרים שכיון שלא נלמדו כ"כ, השתרגו בהם שיבושים לאין ספור. והנחה פשוטה זו גלויה לכל לומד ירושלמי ומעיין בתוספתא, והן הן הדברים. וזו גם שיטת הרש"ס בהעמדת נוסחת הירושלמי בחיבורו שהעדיף תמיד את נוסח הבבלי המקביל על פני הירושלמי (אלא שהוא ז"ל הרחיב השיטה עד שהגיה גם מטבעות ירושלמיות מובהקות כמו: יהודה במקום יודה אליעזר במקום לעזר בא במקום אבא. וכן עז"ה).מתעמק כתב:זה לי שנים שמקננת בלבי השערה, ולא נתיישבתי לברר זאת אם נכון או לא. האם יתכן שהגהות הגר"א על התוספתא לא נכתבו מעולם על ידו, רק לפי דרכו ושיטתו? כלומר, שהתלמידים שמעו מפיו כלל גדול שכל ברייתא שבתוספתא יש להגיה על פי הובאתה בש"ס דילן, כי התוספתא בחזקת משובשת ובגמרא הובאה כתיקונה. ועל פי זה הגיהו תלמידי הגר"א את התוספתא, וקראו הגהות אלו על שם הגר"א.
ימחול נא מר, אבל לא הבנתי מה שציין לש"ס דילן בפסחים וזבחים, דשם לא מיירי ממצבו הפרטי של מצורע זה או אחר, אלא מדין הכללי היכן מקומו של מצורע ומאיזה מחנה משתלח, ונלמד סדר השילוח ממחנה שכינה ומחנה לויה ואחר זה נתוסף לו מחנה שלישית מחנה ישראל שגם משם משתלח, ובשילוח זה לא יהיו טמאים אחרים עמו בחיוב זה, אבל לא נאמר שהמצורע ישתלח חוץ למקום ישוב. דאלת"ה, נמצא שדין שילוח אינה דווקא מעיירות המוקפות חומה, אלא מכל מקום ישוב. ועוד הרי נחלקו תנאים במו"ק ז: אם מותר בתשה"מ, הרי דאשתו עמו במחיצתו ובאהלו כדיליף התם. (ועוד, מאי אסור בשאילת שלום איכא, כשיושב לבדו בלי אחרים עמו. ואם תאמר שלא ישאל שלום מאשתו, נמצאת אתה מחייבו להיות כעם הארץ הדומה לארי מה ארי דורס ואוכל וכו'). אך אם איתא הכי איתא, שהמצורע הרי הוא כמנודה ואבל, וכדאמרינן במו"ק טו: שלענין שאר דברים הוא, והיינו שכמו שמנודה ואבל יושבין לבד ואין מסובים עם אחרים וכו', הוא הדין במצורע. אבל לא שיהא דירתו במקום שאין דירת אדם.איש_ספר כתב:אחר בקשת המחילה ממני"ר בודאי אינו כן. וכל הנידון אם יכול לישב אם מצורעין אחרים אבל אם שאר אדם ודאי לא יישב. ובגמ' פסחים סז, א: בדד ישב, לבדד ישב שלא יהו טמאין אחרין יושבין עמו. ועיין גם זבחים קיז, א: בדד ישב שלא ישב טמא אחר עמו. ועיין גם תו"כ תזריע פי"ב, בדד ישב. ובפירוש רבינו הלל שם ועיין לרד"ל במילואים ותיקונים לפירושו הגדול על פרקי רבי אליעזר שכתב לדקדק מלשונות אלו דגם גבי מצורע דנאמר בו בדד יש מ"מ דוקא שאר טמאין כגון זב ובע"ק הוא דאין יושבין עמו, הא מצורעים יושבין יחדיו. והוסיף דכ"מ פשטיה דקרא (מלכים ב' ז) דארבעה אנשים המצורעים היו יושבין כולם יחד. עי"ש. וע"ע המובא בחקירה זו בתשו' ציון לנפש חיה להגרז"ו לייטער ובתורת יעקב פרשת תזריע אות ו'.מתעמק כתב:שהרי מחוץ למחנה ענינו חוץ למקום המקודש כמחנה ישראל, וכל שלא נתקדש יכול המצורע לישב שם אף אם נפישי דיירים.
אי לאו דברי החזו"א הייתי מפרש בדברי הרמב"ם שלאו חיובא מדין קדושת העיר השמיענו בזה, אלא מדין גדר להודיע עד היכן גבולה של עיר. ולא תימא שאם כן למה צריך חומה דווקא לזה, שהרי באמת אף לדברי החזו"א אין צורך בחומה והספיק אף בקלעים לדין זה, עיי"ש. ולפי דרכנו היינו אומרים שרק לענין בתי ערי חומה צריך שיהיה חומה, כדדרשינן אשר לוא חומה, אבל לשאר דברים אין החומה העיקר אלא הקידוש, שהרי לענין היותה מחנה ישראל משמע בפשיטות שאין החומה מעכבת אלא שכך עשה יהושע שקידש רק את ערי החומה, והרי גם מחנה ישראל במדבר לא היה לה חומה (זולת לפי מה שפירשו הרוקח ומהר"ם מרוט"ב שהעננים היה להם דין מחיצה, ואכמ"ל), ואי משום אכילת מעשר שני וקדשים קלים וודאי שלא החומה קובע, שהרי בשילה נאכל בכל הרואה כל שזה בכלל לפני ה' אלקיך.איש_ספר כתב:לא נתחדשו הדברים אצל החזו"א, וכבר ציינתי שכ"ה ריהטת לשון הרמב"ם ביד שכתב 'למשוך חומת ירושלים', אע"ג די"ל דחומה לאו דוקא וכונתו לדין ירושלים. והגר"מ שולזינגר זצוק"ל מציאה רבתא מצא לשון המהרש"א בח"א מגילה ו, ב (ועוד בכ"מ) שכתב: "וכן מצינו במדרש דירושלים לעתיד תהיה גדולה ארבע מאות פרסה ככל ארץ ישראל ולענין שווקים אמרו ביומא אתהלך לפני ה' בארצות החיים זה מקום שווקים ולענין מחיצות וחומה הרי נאמר בירושלים אהיה לה חומת אש". הרי דפשיט"ל למהרש"א דגם קדושת ירושלים (בשעה שמתקדשת!) תלויה במחיצות).
עדיין אין הכרח אם הכוונה שהגר"א העלם על גבי ספר כדרכו בשאר הגהות, או שרבי אברהם הגיה מפיו או בדרך שהתוה לו. ועיינתי בגוף דברי התנא תוספאה, וגם שם אין הכרח גמור מלשונו.איש_ספר כתב:הרביעי והוא הנוגע לנידונו: זרעים מועד נשים נזיקין, שהדפיס רש"א תוספאה, ושם מפורש כי הכל מכת"י ר' אברהם בהגר"א.
מתעמק כתב:איש_ספר כתב:באמת יש שם גי' לרוב, אבל לפי הגי' של הר המשחה, הרי שאמרו שם על החלק העליון: 'מפני מה לא קידשוה, מפני שתורפה של ירושלים שם ונוחה ליכבש משם' ואולי זו השאלה של ר' אברהם והתשובה בצידה. ואינו ברור.
לפי האמור לעיל יובן מה שאמרו שתורפה של ירושלים, ופירוש רש"י גלויה וערותה מקום שנוחה ליכבש. שהרי לפי המתבאר במשנה ד' שבפרק ב' דמדות יכלו לראות מהר הזיתים עד תוך בית המקדש, וכל שכן שעד תוך העיר, כך שחששו שיורו המורים חיצים ובליסטראות משם עד תוך העיר.
מתעמק כתב:זה לי שנים שמקננת בלבי השערה, ולא נתיישבתי לברר זאת אם נכון או לא. האם יתכן שהגהות הגר"א על התוספתא לא נכתבו מעולם על ידו, רק לפי דרכו ושיטתו? כלומר, שהתלמידים שמעו מפיו כלל גדול שכל ברייתא שבתוספתא יש להגיה על פי הובאתה בש"ס דילן, כי התוספתא בחזקת משובשת ובגמרא הובאה כתיקונה. ועל פי זה הגיהו תלמידי הגר"א את התוספתא, וקראו הגהות אלו על שם הגר"א, כלומר כי מאתו יצא שיטה זו. מה שהביאני להשערה זו היא הגהת הגר"א בסוכה נא: בהא דאלכסנדריה של מצרים, שמחק תיבת רבוא מכ"א רבוא ככרי זהב וכן מחק תיבת פעמים [שהיו בה], אך בהגהת הגר"א שעל התוספתא שם פרק ד' יש תיבות אלו, ואיך אפשר שהגר"א הגיה בתוספתא היפוך מהגהתו בגמרא.
ואם כנים הדברים, נמצא לנו כלל גדול בגרסאות התוספתא, שאף במקום שאין בידינו הגהות הגר"א נוכל להמשיך בדרכו, כדרך שעשו תלמידיו, ואשר על כן גירסת הר המשחה מקויימת מהגמרא. (אך יש להעיר שלעומת זה מצינו גם להפוסקים שבנו על גירסת התוספתא אף שלא כדברי הגמרא, עיין לדוגמא בתבואת שור סימן ו' ס"ק ט"ו).
הרי לנו בירור דברים מפי הגר"א עצמו, שהגהותיו - עכ"פ בנסתרות - הן כיתד שלא תמוט, ולא הצעות חילופיות.ושמעתי מפורש יוצא מפיו הק' שלא מלאו לבו הטהור לשנות ולקבוע גירסא חדשה בנסתרות, עד אשר האירו אל עבר פניו הטהור הרבה מקומות, ולפעמי' עד מאה וחמשים מקומות יבאו שלום ינוחו מנוחת אמת לאמיתה של תורה ע"י גירסתו הטהורה מהקושיות הנופלים שם
כלומר לדבריך, שלא יהיו טמאים אחרים עמו, הינו עמו בחיובו, אבל לא שיאסרו לשבת במחיצתו. אבל לענ"ד אי"ז הפירוש בדברי הגמ'. ושו"מ דברים ברורים בזה בדברי רבי אליהו מזרחי, שכתב דכדבריך אפשר לפרש בספרי לפי גי' אחת, אבל לפום גי' אחרת ודברי הגמ' בפסחים וזבחים יהיה הביאור שאסור להם לשבת במחיצתו, והנני מעתיק דבריו בשלימותם, ועין רואה:מתעמק כתב: ימחול נא מר, אבל לא הבנתי מה שציין לש"ס דילן בפסחים וזבחים, דשם לא מיירי ממצבו הפרטי של מצורע זה או אחר, אלא מדין הכללי היכן מקומו של מצורע ומאיזה מחנה משתלח, ונלמד סדר השילוח ממחנה שכינה ומחנה לויה ואחר זה נתוסף לו מחנה שלישית מחנה ישראל שגם משם משתלח, ובשילוח זה לא יהיו טמאים אחרים עמו בחיוב זה,
ומה שהעיר דא"כ למה משתלח רק ממוקפות חומה, לק"מ, דממקופות חומה משתלח אפילו אם יושב לבדו בכל המבוי, ואני לא כתבתי בשום מקום שצריך לישב במדבר. רק שלא כדבריך שכתבת שיכול לשבת במקום "דנפישי דיירין" כל שהוא מחוץ לג' מחנות, וזה כאמור אינו נכון לפו"ר. וששאלת משאילת שלום ותשה"מ, יפה שאלת, ואין בידי להשיב כרגע, ולמה לא עיין במה שציינתי לדברי הני תרי מרי חיטי, הגרז"ו לייטער והגרי"ח סופר?ובריש סיפרי (במדבר ה, ב עיין שם ברבינו) תני: "וישלחו מן המחנה וגו', שומעני ששלשתן משתלחין חוץ לשלש מחנות, תלמוד לומר: 'בדד ישב'". שמע מינה, דהאי שני טמאין דהכא, דליתנהו עמו, היינו זב וטמא מת. ושמע מינה נמי דפירוש "ואין שני טמאים עמו", שאינן משולחין עמו חוץ לשלש מחנות. ולא לאוסרן שלא ישבו עמו. ואית ספרים דגרסי: "יכול יהו שאר טמאין יושבין עמו, תלמוד לומר: 'הוא', שלא ישבו שאר טמאים עמו" וזו היא גרסתו של רש"י ז"ל. ויהיה פירושו: כל שאר טמאים, דכתיבי בפרשה ד"וישלחו מן המחנה" זב וטמא מת דכתיבי בהדיא ובעל קרי ובועל נדה דאיתרבו מרבויא ד"כל", ששום אחד מהם לא ישב עמו. וכך אמרו בפרקא בתרא דזבחים (זבחים קיז א): "בדד ישב - שלא ישבו טמאים אחרים עמו". ותניא נמי בפסחים בריש פרק אלו דברים: "בדד ישב - שלא יהו טמאים אחרים יושבים עמו".
א. הביאור ברמב"ם, "גדר להודיע עד היכן גבולה של ירושלים" כמו זר אצלי, ואם באנו לפרשו כפשוטו, הרי שלמשוך חומת ירושלים פירושו למשוך את גבול ירושלים, ולא שיצטרך לבנות חומה בפועל, אבל ריהטת דבריו כמש"כ שיש להם למשוך חומה בפועל, וכבר הבאתי לשון רש"י המפורש כן, ורחוק שגם רש"י פירש המציאות שעשו חומה (ומנין לו?), וציינתי גם שכן פשיטא ליה לרש"ש.מתעמק כתב:אי לאו דברי החזו"א הייתי מפרש בדברי הרמב"ם שלאו חיובא מדין קדושת העיר השמיענו בזה, אלא מדין גדר להודיע עד היכן גבולה של עיר. ולא תימא שאם כן למה צריך חומה דווקא לזה, שהרי באמת אף לדברי החזו"א אין צורך בחומה והספיק אף בקלעים לדין זה, עיי"ש. ובדרך זה היה אפשר לדחות הראיה מדברי מהרש"א לדין זה, שהרי אחר שהודיענו מהרש"א שירושלים תהיה גדולה ארבע מאות פרסה על ת' פרסה, שוב יוקשה איך יקרא זה לפני ה' אלקיך, והרי מרוחק הרבה, ולזה יישב מהרש"א שכל שזה בתוך היקף חומה אחת נקרא תפיסה אחת לפני ה' אלקיך.ואם נפשך לומר שבונים את החומה לפני הקידוש, וסביב חומה זו הולכין ומקדשין, הנה קצת דחוק לפרש כן ברמב"ם שכתב מקודם כל תנאי הקידוש ואחר זה הוסיף שיש לבי"ד למשוך את החומה,
וז"ל הגר"ח על הגהות הגר"א בכל מקום:מתעמק כתב:הסברא שהגר"א לא כתב הגהותיו אלא כהצעה לגירסא חילופית, תמוה, כמו כן כבר העיד בנו תלמידו הגדול רבי חיים מוואלאזין בהקדמתו לביאורי הגר"א לספרא דצניעותא, וז"להרי לנו בירור דברים מפי הגר"א עצמו, שהגהותיו - עכ"פ בנסתרות - הן כיתד שלא תמוט, ולא הצעות חילופיות.ושמעתי מפורש יוצא מפיו הק' שלא מלאו לבו הטהור לשנות ולקבוע גירסא חדשה בנסתרות, עד אשר האירו אל עבר פניו הטהור הרבה מקומות, ולפעמי' עד מאה וחמשים מקומות יבאו שלום ינוחו מנוחת אמת לאמיתה של תורה ע"י גירסתו הטהורה מהקושיות הנופלים שם
וכ"ה בהקדמת בני הגר"א לביאור השו"עוקצת מן הקצת מקצות דרכי תורתו יעידו עליו חיבוריו הקדושים הרבה אין קץ בנגלה על מקרא ומשנה ועל הלכות ארבע ש"ע ועל אגדות ועל מכלתא וספרא וספרי ותוספתא וירושלמי והגהות הש"ס ומסכתות הקטנות ופרקי ר"א וסדר עולם רבא וזוטא את כולם הגיה מאופל השיבושים אשר רבו - הקדמת שנות אליהו
. וז"ל הגר"ח בהסכמתו לפירוש תקלין חדתין לירושלמי:וירא כי עת לחננה כי אין תומך ובא מועד שהניחו לו אבותיו להתגדר בהן להגיה על נכק השבושים שנפלו בתוספתא ומכילתא וספרא וספרי וירושלמי ה' סדרים וסדר עולם ופרקי ר"א ובברייתות הנעלמות אין מספר כמו חלקי הזהר וחבריהן להכין אותם ולסעדם ורק מתלמוד בבלי וירושלמי לאמור להשיבושים אשר באו מידי הסופרים והמדפיסים צאו ולאשר בחשך לא ידעו איש מקומו איה הגלו אין דבר נעלם ממנו ואין נסת"ר מנגד עיניו כו'
וע"ע נוסח כזה בהקדמת הרמ"מ משקלוב לפרקי אבות.זכה להיות מאירים לו כל דברי התנאים... ושוקל וסופר כל אותיותיהם לאוקמי גירסא אמיתית, אחר גודל היגיעה ורב העיון בדעתו הרחבה מני ים
שמח תשמח כתב:לגבי הגהות הגר"א בירושלמי, למי שעבר על קצת הגהות, ידוע וברור שהרבה פעמים הגהותיו מופלגות עד מאד ומשנה את כל צורת הפשט, באופן מבהיל.
זו חידה ותעלומה גדולה, כי פשיטא כביעתא בכותחא שלא היה לפניו 150 ראיות והוכחות על כל שינוי ושינוי.
פעם ראיתי בחזו"א על אחת מהגהות הגר"א בירושלמי, כתב שהגר"א הפריז בהגהתו. לא זוכר כרגע היכן.
שמח תשמח כתב:לגבי הגהות הגר"א בירושלמי, למי שעבר על קצת הגהות, ידוע וברור שהרבה פעמים הגהותיו מופלגות עד מאד ומשנה את כל צורת הפשט, באופן מבהיל.
זו חידה ותעלומה גדולה, כי פשיטא כביעתא בכותחא שלא היה לפניו 150 ראיות והוכחות על כל שינוי ושינוי.
פעם ראיתי בחזו"א על אחת מהגהות הגר"א בירושלמי, כתב שהגר"א הפריז בהגהתו. לא זוכר כרגע היכן.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot], Majestic-12 [Bot] ו־ 195 אורחים