תומר דבורה דפוס ווארשא - מהדורה מצונזרת ומשובשת

[איש_ספר]

חכ"א נקדן ודייקן שלח לי את כל האמור להלן.

יצוין, כי לא נבדקו המהדורות שבין דפו"ר לבין מהדורת ווארשא תרל"ב, על מנת לקבוע באופן ברור, איזו מהדורה הופיעה ראשונה כשהיא חסרה ולקויה.


מחיקת דברים שבצנעא

להלן דפו"ר ונציה שמ"ט – כל המודגש דולג בדפוס וורשא תרל"ב

פרק ח

כ"כ צריך זהירות לאות ברית שלא להרהר ולא ישחית, ועוד צריך להזהר שהיסוד הוא אות ברית הקשת והקשת אינה דרוכה למעלה אלא לשלח חצים למדת המלכות שהיא מטרה לחץ שומרת הטפה היורה כחץ לעשות ענף ולשאת פרי וכשם שמעולם לא ידרוך הקשת העליון אלא לנכח המטרה הנזכרת כך האדם לא ידרוך הקשת ולא יקשה עצמו בשום צד אלא לנוכח המטרה הראויה שהיא אשתו בטהרתה שהוא עת הזיווג ולא יותר מזה יפגום המדה הזאת חס ושלום ומאד מאד צריך זהירות ועיקר השמירה בהיותו שומר עצמו מן ההרהור.
.....................................

הרביעי יראה שפגם מעשיו הם דוחים שכינה מלמעלה ויירא היאך יגרום הרעה הגדולה הזאת להפריד חשק המלך מן המלכה והיראה שהיא כיוצא בזה היא יראה המיישרת האדם אל תקון המדה הזאת והוא דבק בה.
עוד זהירות הרבה צריך ליקח האדם לעצמו לעשות שתהיה שכינה דביקה עמו ולא תפרד ממנו והנה האדם בעוד שלא נשא אשה פשיטא שאין עמו שכינה כלל כי עיקר שכינה לאדם מצד הנקבה והאדם עומד בין שתי הנקבות, נקבה תחתונה גשמית שהיא נוטלת ממנו שאר כסות ועונה והשכינה העומדת עליו לברכו בכולן שיתן ויחזור ויתן לאשת בריתו כענין התפארת שהוא עומד בין שתי הנקבות, אימא עילאה להשפיע לו כל הצורך ואימא תתאה לקבל ממנו שאר כסות ועונה חסד דין רחמים כנודע ולא תבא אליו שכינה אם לא ידומה אל מציאות העליון והנה לפעמים האדם פורש מאשתו לאחת משלשה סבות, הא' להיותה נדה, הב' שהוא עוסק
.........................

והיא בורחת ממנו מפני שהוא ערו"ה, אם כן צריך לכסות הערוה ולהסתירה תמיד שלא ישלוט בה כיצד כל מעשיו לשם שמים
...................

שיבושים בעלמא

צד ימין דפו"ר ונציה שמ"ט – צד שמאל דפוס ורשא תרל"ב

"לילה" מדת המלכות – "לילך" מדת המלכות
בהיותו "עוסק בתורה גם כן שכינה עומדת עמו" בהיותו – בהיותו ... זהיר (נשמטה שורה)
עם "הכוונה" הנ"ל – עם "הסולם" הנ"ל
שהיה אומר "גם זו" לטובה – שהיה אומר לטובה
"אלא" סבל עלבון - "ולא" סבל עלבון (רחמנא ליצלן)
חלק "אבר" מחבירו - חלק "אחד" מחבירו
לפיכך אינו - לפי שאינו
מרובים העושים את "המצוה" "וכו'" - מרובים העושים את "המצות" "וכל זה"
מה שלא "ישוער" - מה שלא "יסופר"
מתנהג "ברכות" ובקשות הכל לטובת ישראל - מתנהג "בריצות" ובקשות הכל לטובת ישראל
כשהוא מתרצה עמו מתרצה מעט - כשהוא מתרצה מעט
הגיהנם – הג' הנה
הקב"ה גובה חוב העברות ומשכיר שכר כל המצות - הקב"ה גובה חוב העברות "ומעכב" שכר כל המצות
"ויכיר" רעתו – "ויזכור" רעתו
שהן "חדוהי" – שהן "דדוהי"
ומנהון די "חסף" – ומנהון די "כסף"
ירצה משליך כח הדין להפעל – ירצה "השליך" כח הדין "להפיל"
במדרש – באידרא
ימצא "טענה" – ימצא "מעלה"
כך "יזכה לפתוח" לו – כך "זכה לפחות" לו (רח"ל)
שלא "תתעלם" – שלא "תתעלה"
"והעניו" משפיל – "והעני" משפיל
קלה "שבקלות" – קלה "שבקלים"
תורה "קדומה" – תורה "קדושה"
"וראה" כשהפריד – "והנה" כשהפריד
וזו היתה "מעלת" ר' שמעון – וזו היתה "עצת" ר' שמעון
שלא יעבור הגבול "ויקלקל" – שלא יעבור הגבול "וקלקלה"
"וזה" ימשך – "וגם" ימשך
כדרך "שסוד האזנה" – כדרך "הסוד העליונה"
"מיד" אל הטוב – "תמיד" אל הטוב
ואין שום "אודם" ודין – ואין שום "אדם" ודין
יחד "עצמו" ממש – יחד ממש
עם תקופת הספירה – עם הספירה
ולעולם "דבק" באור – ולעולם "דברי" באור
ולא "יחסר עיטור השכינה" מעל ראשו – ולא "תסור שכינה" מעל ראשו
שידמה - שיתדמה
שצערם מגיע לפלא העליון "וכל שכן" לדו פרצופין - שצערם מגיע לפלא העליון לדו פרצופין
העליון "הן" פעולותיו - העליון פעולותיו
להתנהג בה "עם" חבירו - להתנהג בה "על" חבירו
גם אם "הוא אף" המותר - גם אם "אף הוא" המותר
אף אם "יראה" - אף אם "ראה"
"ויעני" עצמו - "ויענה" עצמו
שמחה "והסברת" פנים – שמחה "וסבר" פנים
ולא רוגז וכעס – ולא רוגז "כעס"
לאותו הפה העליון שאינו נסתם כלל ולא ימנע טוב תמיד ולכן צריך "שלא יחשה" מלדבר - לאותו הפה העליון שאינו נסתם כלל "שלא יחשה" ולא ימנע טוב תמיד ולכן צריך לדבר
תחת "דגל" הענוה – תחת "רגל" הענוה
שהעולם "מתתקן" – שהעולם "מתמתק"
אם "הספירות" "העליונות" "מגבירות" הדינים – אם "הספירה" "העליונית" "מגבורות" הדינים
ישרה הכתר "ואורו" עליו – ישרה הכתר "מאורו" עליו
יחשוב שהוא "כאין" – יחשוב שהוא "האין"
ויעשה משלשה סמים – ויעשה "מג' המינים"
אין בינו "לביני" – אין בינו "לבינו"
אל ספירה – אל כל ספירה
ועוד "שדרך" – ועוד "מדרך"
חושב לתועלת "הנמצא כולו" – חושב לתועלת "בנמצא שלו"
לנהגו – להנהיגו
ולישראל עיקר שהם – ולישראל שהם
על "ברואיו" – על "הויותיו"
וברכה לעולם – וברכה לעולמו
יבזה "שום" נמצא – יבזה "בשום" נמצא
מקטרגות – מקטרגים
ממש "מן" הטעם – ממש "הן" הטעם
שלא יעורר תגבורת הדינים – שלא יעוררו הגבורות תגבורת הדינים
ופי' בתקונים "שסוד" אשישות היינו כל הדברים "הקושרים" המלכות באש" י' חסד "ובאש" ה' גבורה – ופי' בתקונים "בסוד" אשישות היינו כל הדברים "הנקשרים במלכות באיש" י' חסד "באשה" ה' גבורה
"ועל דרך זה" – "ועוד"
"חכמה" שבכתר – "חכמי" שבכתר
כל "מדות" – כל "הערות"
לא "לחימום" ביאה - לא "לחמוד" ביאה
ויפחד היאך "יראנו" מבטל מצותיו - ויפחד היאך "יהא" מבטל מצותיו
ימעט "בכליו" בכל יכולתו – ימעט בכל יכולתו
הרי אני "גליתי" – הרי אני "וביתי"
"שער" העבודה – "משאר" העבודה
מה כולם – "מהכלם"
מגינים גדולים "בעדה" - מגינים גדולים "במדה" -
כמימריה - כמימרא
משחיתים - משחיתו
לפרנסו - לפרנס
הרי זו - הרי זה
"אומר" מה אעשה - "לומר" מה אעשה
ותקצר "נפשו" בעמל ישראל - ותקצר "נפשי" בעמל ישראל (פסוק)


כ"ז מלבד מאות תקונים נוספים שחדל כוחי מלהעתיקם מהגליון כי אינם כ"כ משמעותיים, כמו היפוך זכר לנקבה ולהפך – וכן יחיד לרבים ולהפך וכל כדומה שכמותם הגליון יכלה והם לא יכלו

[זאב ערבות]

מצורף בשני קבצים ההקדמה ופ"ח מתומר דבורה הנדפס בלונדון תשס"ג עפ"י ד"ר ויניציא שמ"ט, וכן הנדפס בירושלים תשס"ב עפ"י כ"י וד"ר. בשניהם מופיעים הקטעים החסרים.

[זאב ערבות]

לתשומת לב, הפיסקא השניה ד"ה "הרביעי יראה" נמצאת בפרק התשיעי.
במהדורת מישור תשס"ג בהקדמה עמ' כ"ב יש הערה מעניינת מהמו"ל בענין ספר המדות שנדפס מחדש באותו זמן. בפרק השביעי של המבוא מובאים פרטים על מהדורתם.