מחבר אלמוני קדום כתב בספרו באר הגולה, שנדפס מכת"י במגנצא תרל"ז, עמ' פט:
כתיב (זכריה יב י) ושפכתי על בית (ישראל) [דויד ועל יושב ירושלם] רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו וגומר. אמר זכריה הנביא בשם ה' שהוא היה בבית שני והוכיח את ישראל ואמר ידעתי שלא ישמעו אלי ויהרגוני כדכתיב אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, שהוא זכריה שהיה כהן ונביא...
משמע לי מדבריו שזכריה שניבא 'ושפכתי...' הוא זה שנהרג. אבל יש להעיר בדבריו: זכריה הנביא בן יהוידע כהן גדול שנהרג, היה בימי בית ראשון. וזכריה שניבא 'ושפכתי...' הוא בן ברכיה בן עדו, והיה בימי בית שני ולא נהרג.
כן אירע גם לרבי נסים חיים שלום יעקב מארגונאטו, עושה שלום, שאלוניקי תק"ע, ערך זכריא, דף לד ע"ד, שכתב:
זכריא, נראה מהכתובים דברי הימים ב' סי' כ"ד דהרגו יהואש המלך, וכן נראה מסוגיא דגיטין דף נ"ד ע"ב שהיה בבית ראשון. וראיתי בספר שלשלת הקבלה, הובאו דבריו בספר בית דוד חלק אורח חיים סי' (שט"ו) [שט"ז] דף פ"ב שכתב וזה לשונו בשנת מ' לבנין בית שני מתו חגי זכריא מלאכי, ומשם ואילך נסתלקה נבואה מעל ישראל, הרי דהיה בבית שני אחר מ' שנה מבנינו.
אגב, הקראי יצחק בן אברהם מטרוקי, חזוק אמונה, דפוס נוא יארק תרצ"ב, עמ' 152-151; 171-170, צווח נגד מפרשי הברית החדשה, שקבעו לפי שבושם שיהוידע וברכיה איש אחד היה עם שני שמות!