שורש הלשון "למפרע" = מהרה/לאחור

[מיללער]

כתב הערוך בערך פרע (ג) תרגום סרו מהר (שמות לב, ח) סטו בפריע. (וכן תרגם אונקלוס בכל מהר/מהרה בתורה ובירושלמי קידושין פ"א ה"ב אינשמת בפריע, הובא בתוס' ר"י הזקן בבבלי קידושין יז. ופירש ותרפיאת מהרה)

והוסיף בערוך שם: ויתכן שנגזר מזה הקורא למפרע כי הוא קורא מהרה ולא כסדר.

ובספר התשבי בערך פרע כתב: הקורא את המגילה למפרע פירוש לאחור, וי"מ מזה וגם אני אפרע פירוש לא אשוב אחור.

ובעצם אם מסברא נראה כהתשבי שהלשון למפרע הוא מלשון פרעון, בחזירתו פרע הקפותיו, שמשלם למפרע את חובותיו ונאמן להיפרע. ועל פירוש הערוך לכאורה קשה שאם על הקורא למפרע נדחוק שקורא מהרה ובחטיפה בלי סדר, מה יענה על כל למפרע שבש"ס, הוברר הדבר למפרע, בעל חוב למפרע הוא גובה, וכל כיוצא בזה?

ומצד השני האם נמצא בתלמוד בבלי שורש הלשון 'פריע' על מהר/מהרה שבתרגום כמו בירושלמי?

אשמח לקבל עוד מראה מקומות בזה

[שבענו מטובך]

תחילה יש לזכור, שאין כאן דברי 'הערוך', אלא דבריו של ר' בנימין מוספיא ב'מוסף הערוך'.

[זאב ערבות]

למפרע מפרש רש"י בכמה מקומות:
למפרע - מסוף הספר לתחלתו (מובא בהיפוך, כלומר למפרע הוא הפרוש לד"ה מסוף) [יומא ע. מגילה כד. סוטה מא.].
(כתבה למגילת סוטה) למפרע (פסולה) - ירך ולנפיל בטן לצבות במעיך (במד' ה כב) כולה כסדר הזה (כלומר היפך את סדר המילים בפסוק), או אחד מהן היפך והשאר כתב כהילכתן [סוטה יז:].
שיקרא הדברים כסדרן ולא למפרע, כגון כגון (דברים ו ט) ובשעריך ביתך מזוזות (בהיפוך סדר המילים) [ברכות יג. ד"ה מדברים].
ברכה למפרע - כלומר ברכה שלאחריהן [פסחים קא:].
עד זומם למפרע הוא נפסל - העיד בניסן על עדות זו באייר, כל העדויות שהעיד בינתים פסולות, דמשעה שהעיד עדות זו נפסל (מחלוקת בגמרא) [ב"ק עב: סנה' פז.].
מנאן למפרע - שהראשון שיצא קרא עשרה, והשני תשעה והשלישי שמנה וכן כולם [בכורות ס.].

בערך פרע יש ברש"י כמה משמעויות, גידול שער, פריעת שער, סתירת השער, גילוי השער, ביטול, הבדלה והרחקה, פרצה, פרענות.
במ"ג הכתר (קהלת ח יא) מובא ברש"י: אין הקב"ה ממהר להפרע מעושי הרעה, ועל כן הם סבורים אין דין ומלא לבם בקרבם לעשות רע.
כך שלפחות בפירוש רש"י לא מצאתי שרש פרע במשמעות מהר.

[מיללער]

תחילה יש לזכור, שאין כאן דברי 'הערוך', אלא דבריו של ר' בנימין מוספיא ב'מוסף הערוך'.

מנא ידעינן מה הוא מן הערוך ומה הוסיף בעל המוסיף?

[מעיין]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=23472

[שבענו מטובך]

תחילה יש לזכור, שאין כאן דברי 'הערוך', אלא דבריו של ר' בנימין מוספיא ב'מוסף הערוך'.

מנא ידעינן מה הוא מן הערוך ומה הוסיף בעל המוסיף?

הכל מבואר באשכול שציין ר' מעיין.
כאן אתה יכול לראות, איך זה היה נראה בדפוס אמ"ד תט"ו (דפו"ר של 'מוסף הערוך'):

ערוך.JPG (68.9 KiB) נצפה 2644 פעמים

ערך פרע א הוא מ'הערוך'. הציונים שבצד הם של ר' שמואל ארקיוולטי (נדפסו לראשונה בערוך ויניציאה שי"ג).
ערכי פרע ב-ג הם מר' בנימין מוספיא, והם מסומנים בצורת יד.
ערך פרף הוא מ'הערוך', אלא שלבסוף הוסיף בו ר' בנימין הוספה, ונתן שלשה סימנים שיש כאן תוספת: א. סוגריים. ב. צורת יד. ג. פתיחת 'א"ב' (אמר בנימין).

[מעיין]

בדפוסים מאוחרים לא ניכר רק מה שהוסיף ר' בנימין בסוף ערך שיש שם מוסגר משני צדדים בהוספת א"ב
אבל הערכים השלמים שהוסיף ר' בנימין בהיכר היד בראש הערך והמוסגר השמאלי [בלי מוסגר הימני, ובלי א"ב, אין ניכר שהוא הוספה]

[מיללער]

תודה רבה לכל העונים

ועל כל פנים ואופן, בתרגום אונקלוס וכן בירושלמי נראה בעליל שיש תיבה בארמית משורש 'פרע' שפירושה היא מהר/מהרה

אולם בפשטות מילת למפרע אינה נובע מזה השורש אלא מהשורש של פרעון חוב, שפורע את החוב למפרע.

[מדבר קדש]

נראה כי באמת כפי האמור למפרע, היינו שכמו שפריעת חוב היא פעולה הנעשית במהותה בזמן מאוחר יותר, כך השתרש הביטוי למפרע להקדמת המאוחר בזמן. ואולי עוד נוסיף שכמו שסוף הדבר הוא הפריעה שלו, כמו שאומרים להשלים העניין - כך לפרוע העניין, ממילא קריאה מוקדמת של הסוף היא למפרע.
ואם כבר, אולי אוסיף שאלה, ברשותו של בעל האשכול: הלשון שאנו אומרים בפריעת חוב מסקרנת אותי כבר הרבה זמן. לפרוע, כפי שאמור כאן, זה הרי לגלות. ופרע את ראש האשה. המילה חוב היא מילה המציינת סתר, כמו מחבוא, כמו חבי מעט רגע. ואם כן, לפרוע חוב הוי לגלות הנסתר. ואם כן, אני שואל, איזו פעולה של גילוי דבר המכוסה יש בפריעת חוב?
אשמח לתשובותיכם המחכימות

[ביקורת תהיה]

בספר התשבי בערך פרע כתב: הקורא את המגילה למפרע פירוש לאחור, וי"מ מזה וגם אני אפרע פירוש לא אשוב אחור.

ביאור הדברים, יש מפרשים במשמעות זאת את הכתוב ביחזקאל (כד, יד) 'אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי, לֹא אֶפְרַע', כלומר, לא אשוב אחור.
וכן פירש רד"ק שם: 'לֹא אֶפְרַע' – לֹא אָשׁוּב אָחוֹר מִמַּה שֶּׁגָּזַרְתִּי, וְכֵן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל 'הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ'.
השם 'פֵּרָעוֹן' אינו ענין לכאן, כי הוא נגזר מ'פרע' שמשמעו 'תשלום', והוא מובא בהתשבי בערך 'פרע' הראשון.

[ביקורת תהיה]

בספר התשבי בערך פרע כתב: 'למפרע' פירוש 'לאחור'.

'לאחור' משמש בשתי לשונות:
א. לצד האחורי – 'וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים';
ב. לעתיד להיות – 'יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר'. (רש"י: יַקְשִׁיב וְיִשְׁמַע דָּבָר שֶׁיַּעֲמֹד לוֹ בָּאַחֲרוֹנָה. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: 'לְאָחוֹר' – לְסוֹפָא. וְכֵן כָּל 'לְאָחוֹר' שֶׁבַּמִּקְרָא – עָתִיד לִהְיוֹת הוּא.)

כמו כן 'למפרע' משמש בשתי לשונות:
א. מהסוף אל ההתחלה – 'הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה לְמַפְרֵעַ';
ב. מראש לעתיד – 'תשלום למפרע', 'תודה למפרע'.

בשולי הדברים: דברי רש"י 'כל לאחור שבמקרא עתיד להיות הוא' צריכים תלמוד.

[הוגה ומעיין]

רבי תנחום הירושלמי בהמדריך המספיק בערך פרע מפרש עניין למפרע - הפוך, נגזר מלשון הכתוב "לא אפרע ולא אחוס", שפירושו לא אשוב מלהעניש, וכדברי התשבי ורד"ק הנ"ל. ומוסיף שקרוב לענין זה "תפריעו את העם ממעשיו", שעניינו תשיבו אותם מלעסוק במעשיהם.

וז"ל:
אין קוראין את המגלה למפרע • קראה למפרע לא יצא • והוא שלא יקרא למפרע • מענאה אן יקרא מקלוב באן יקדם מתאכר ויאכר מתקדם והו אלדי סמוה סרוסין וקד דכרנאה פי מוצעה • ומתלה צריך ברכה למפרע על מה שאכל • ואיצא אין זימון למפרע מקלוב אלי ורא • והו משתק מן קול אלנץ לא אפרע ולא אחוס • אי לא ארגע ען תואעדי ולא אתקהקר עמא הממת בה ולא אשפק עליכם • ולו אן לא אפרע הנא מן מעני אלמעאקבה או מן מעני אלופא למא אנתצם מעה ולא אחוס • ומן הדא אלמעני אלאכיר אעני אלרד ען אלשי ואלרגוע קולה למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו • אי תצדוהם ען אשגאלהם ותרדו הממהם אלי אמור לא נפע פיהא •