הודעהעל ידי ישראל הר כסף » ג' יוני 22, 2010 11:04 am
'סימן' לא הכונה לדבר חיצוני, או לדבר המעיד על תוכן (ההיפך מ'סיבה') אלא כמו שהגמ' דנה בהרבה מקומות על דברים של מזל ודרכי האמורי שעושים דברים לסימן שהם דברים המושכים את המזל אלינו, ומתחילים את הדבר שהוא מסמל, אם לטוב או למוטב, ובכל הגמ' מוזכר 'סימן' כאופן מסוים של התעסקות עם המזל.
ובעצם אלו הם דברי הגמ' עצמה, "השתא דאמרת סימנא מילתא היא" דהיינו שזה לא רק ענין חיצוני, אלא 'מילתא', הדבר בעצמו.
ובביאור הענין ביאר לנו המהר"ל בבאר הגולה (הבאר השני פ"ז) "בפרק ג' דהוריות (יב א), אמר אביי, השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל למיכל בריש שתא קרא ורוביא כרתי וסלקא ותמרי. גם דבר זה מצאתי שהם תמהים, מפני שנראה להם שהם ניחוש. ודבר זה אינו, שאם כן...והנה דבר זה הוא סימן ואות להיות נגמר הדבר. ודבר זה ביאר הרב הגדול הרמב"ן ז"ל, המקובל האלקי, אשר אליו לבד נגלו תעלומות חכמה וסודי התורה. וכתב בפרשת לך לך (בראשית יב, ו), וזה לשונו; ודע, כל גזירת עליונים, כאשר תצא הגזירה אל פעל הדמיון תהיה הגזירה מקיימת על כל פנים. ולכך יעשו הנביאים מעשה בנבואתם, כמאמר ירמיה לברוך "והיה בכלותך וגו'", וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת, "ויאמר אלישע ירה וגו'". ולפיכך החזיק הקב"ה לאברהם בארץ, ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו, והבן זה היטב. עד כאן לשון הרב הגדול. ודברים אלו הם ברורים. ומעתה תדע להבין דברים אלו, כי הדבר הזה הוא חכמה נפלאה, לעשות לגזירה עליונה דמיון וסימן למטה, כדי שתצא לפעל הטוב, ותהי מקוימת הגזירה לטוב, לכך ראוי לעשות סימן ודמיון, כמו שתמצא שעשו הנביאים. וזהו ענין הדמיון למכלי בריש שתא דברים שיש בהם סימן טוב, כדי שתצא הגזירה לפעל, ואז תהיה הגזירה הטובה מתקיימת. ואין בזה ניחוש, רק הוא הכנה שתצא הגזירה לטובה. והיינו דאמר 'השתא דאמרת סימנא מילתא', כי הוא מילתא לענין זה שעל ידי סימן תצא הגזירה לפעל הטוב. ודברים אלו נעימים ויקרים מפז, וכל חפצים לא ישוו בהם".
וממילא אנו מבינים שענין הברכה בסימן טוב היינו שכל התנאים החיצוניים יתאימו לאפשרות השפעת המזל.
נערך לאחרונה על ידי
ישראל הר כסף ב ג' יוני 22, 2010 11:38 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.