חכם באשי כתב:כיום מקובל (עכ"פ, למיטב ידיעתי) להשתמש בשורש 'נשם' בהוראה להכנסת האויר פנימה, כמו: 'תנשום עמוק', והכוונה: תנשום עמוק פנימה.
אבל נראה שבלשון הקודש משמש שורש זה גם בהוראה להוצאת האויר החוצה.
כך משמע מאיוב לז י.
ואני זקוק למקורות נוספים.
תודה רבה!
עשוי לנחת כתב:יתכן, ואין לי ידיעה בנושאים אלו, אך יתכן שהוא מלשון נשמו דרכיכם, מלון שממה, והיינו ריק, ולנשום היינו לרוקן את האויר. וצ"ע. ואל נא יתקפו אותי המדקדקים כי אין לי יד ורגל וודאי שלא לשון בנושאים אלו.
שבטיישראל כתב:יתכן שאפשר להביא ראי' לדבריך משבעתא דגשם להקליר המיוסד עה"פ "אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו (איוב י"ז, י"א)
ובברכה השניה יסד:
"יַטְרִיחַ לְפַלֵּג מִפֶּלֶג גֶּשֶׁם. לְמוֹגֵג פְּנֵי נֶשִׁי בְּצָחוֹת לֶשֶׁם. מַיִם לְאַדְּרָךְ כִּנִּיתָ בְּרֶשֶׁם. לְהַרְגִיעַ בְּרַעֲפָם לִנְפוּחֵי נֶשֶׁם. לְהַחֲיוֹת מַזְכִּירִים גְּבוּרוֹת הַגָּשֶׁם"
חכם באשי כתב:אדג,
חסידי אשכנז אכן כותבים, שה'נשימה' נקראת כן ע"ש ה'נשמה', כי היא המכניסה ומוציאה את רוח החיים.
עי' לדוגמא בספר 'חכמת הנפש' לרוקח, בתחילתו.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 464 אורחים