ישראל הר כסף כתב:אין לאף אחד ידיעה בענין?
סענדער כתב:ישראל הר כסף כתב:אין לאף אחד ידיעה בענין?
איזה ערעורים ופקפוקים, וכי זה ספר הלכה ?
יש רעיון טוב, האם זה נפ''מ מי אמרו ?
וכי חסר שמועות וסיפורים על או בשם צדיקים, שלא המעשה ולא בעל המעשה היו מעולם,
אך אם הדברים הגיוניים ומקובלים למה יגרע מלהיות משל.
.אדג כתב:מה עם "קבל את האמת ממי שאמרה"? האם כלל זה תקף בעניני אמונה?
לא מיביעי לדידי שס"ל כרבותיי שאין ללמוד בכל תחום אלא מאדם יר"ש, אלא לתלמידי המכתב מאליהו שס"ל שלא שנא, למה לחלק, ואין לדיין (וזה וזה שופטן) אלא מה שעיניו (עיני השכל) רואות.
וכבר האריך בזה מהור"י מונדשיין באיזה מקומן שתליא במחלוקת חסידים - ליטאים, והאריך במקורות וראיות ואי"ה, אביאו.
נוטר הכרמים כתב:
אחר העיון במאמר הנ"ל.
א' בשפתי נבון תמצא חכמה ושבט לגו חסר לב. משלי יג,י.
הנ"ל מדבר על השכלה, כאשר כל שיגו ושיחו כיחו וניעו נודפים ונוטפים השכלה, שמן רותח יוצק לפיו. (במה דמו סמוק משל אליאך?).
ב' לגופו של ענין, ראה פירוש הגר"א למשלי כא,כ: אמרו חז"ל אוצר הוא תורה וכו' כשלומד עם תלמיד שאינו הגון הוא מבלע הכל.
.חיים כתב:[במחילה מכבוד תורתו הרמה, סגנון פשקווילי אינו מוסיף לנו דבר. במקום לדבר לגופו של אדם, דבר לגופו של מאמר. יש לך מה לומר? אתה יכול להצביע על מובאה מעוותת מגמתית? שתף אותנו מתנובות חכמתך.
גם כאן כתבת על ספר דת הציונות: "ישנם ביקורות על אי-אלו עיוותים ואי-דיוקים מגמתיים, כמו גם הליכה על חבל דק באשר לכבודם של חכמים מסוימים", ולא ראית לנכון לפרט. דומה כי ביקורת סמויה וערטילאית בבחינת "מכה רעהו בסתר" - השתיקה יפה ממנה.
נוטר הכרמים כתב:.חיים כתב:[במחילה מכבוד תורתו הרמה, סגנון פשקווילי אינו מוסיף לנו דבר. במקום לדבר לגופו של אדם, דבר לגופו של מאמר. יש לך מה לומר? אתה יכול להצביע על מובאה מעוותת מגמתית? שתף אותנו מתנובות חכמתך.
גם כאן כתבת על ספר דת הציונות: "ישנם ביקורות על אי-אלו עיוותים ואי-דיוקים מגמתיים, כמו גם הליכה על חבל דק באשר לכבודם של חכמים מסוימים", ולא ראית לנכון לפרט. דומה כי ביקורת סמויה וערטילאית בבחינת "מכה רעהו בסתר" - השתיקה יפה ממנה.
ובכן, סליחה מראש על הנימה האישית.
חיים, הן מוכר אתה כאן בפרום כמקנא לכבודם של קדושי עליון רועי החסידות, אין עיתותי בידי כעת להפנות למקומות שהגבת בהם. בכגון דא אין הביקורת, תפיסות עניניות על פרט זה או אחר, אלא על הגישה היומרנית והחצופה לדון ברותחין גדולי עולם. כמוני כמוך בנוגע לכבוד רבותי, אני לא מנסה להתמודד מול מונדשיין ב'מגרש' שלו, בידיעת ההסטוריה ו'ימות עולם', אני רק קורא למו סורו טמא, כמו שקראתם לעברו של אליאך, וכזאת היתה שאלתי: במה סמוק דמו טפי?
ואם לא די במאמר נבזה זה, הרי סדרותיו מלאי השטנה והבוז ב'כרם חב"ד' יעידון יגידון, ואין פוצה פה ומצפצף. מה שמלמד שקנאת ביתכם אכלתכם ולא קנאת ה' צבקות, ודי בזה.
באשר לדת הציונות, לא באתי להתפלמס, אדרבה, לומר שרק בזה נעוצה הבעייתיות של חיבורים נכבדים אלו.
אדג כתב:א. סליחה על שעוררתי נושא שגרם לאנשים לצאת מגדרם ולתקוף בסגנון (שלדעתי) לא ראוי. הרב מונדשיין לא ניסה בכל המאמרים למעט בדמותו של אי מי. באחריות. גם אם סגנונו פעמים דוקר ומכאיב לעיני הקורא, אך כוונתו רצויה. וכאן התשובה על ההבדל בינו ובין אליאך. מוהר"י מונדשיין הוא יהודי ת"ח גדול שבקי בכל תחומי התורה, ללא חילוק מעלה שרבים מראשי הישיבות הקדושות חסרים, וגם על כבודו ראוי לשמור.
ב. לגופו של ענין, אני לכשעצמי תמהתי ולא לקנטר, האם אין השיטה כך אצל חלק מעמך בית ישראל היראים ושלמים וחרדים לדבר ה', אשר בדבר המוכח בשכל והגיון, לא מתחשבים באומר, כי אם בנאמר. איני רואה פסול בשיטה זו, ורבים מגדולי ישראל ס"ל הכי. ודיו של הנדון בדברי הנשר הגדול בסיום פי"ז מהל' קידוה"ח, וז"ל: טעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין. והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים. והראיה על כל דבר ודבר. היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים. אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו. ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם האומות שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי אין אנו סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע.
אני לכשעצמי חונכתי אחרת, שאין לנו אלא דברי חכם אחד, ומינה לא תזוע, גם אם אינך מבין.
ג. הראיות לגבי האיסור ללמוד מאדם רשע וכדו', הם לגבי רבו המובהק, וכהא דאמרו אם דומה למלאך ה' כו', ופשיטא שלא התכונו להא דאמרו באבות אפילו פרק א' אפילו אות כו' אלא רבו המובהק, וק"ל.
אקווה שהחזרתי את הדיון למקומו הראוי.
יצג כתב:באמת חבל על הזמן, אבל למי שבכל זאת מתעניין בסיפור האחרון כאן, ולשם העמדת דברים על דיוקם, יעויין כאן:
בסדרת הספרים מכתב מאליהו של הרב אליהו דסלר ישנו 'קונטרס החסד' שבו הוא מדבר רבות על נותן ומקבל. אדם שנותן הוא בעצם אדם שמקבל. אני מכיר מישהו שאביו היה מקורב מאוד לרב דסלר. אותו אבא שאל את הרב דסלר: 'הרב כותב דברים דומים לספר של דייל קרנגי'. ענה לו הרב דסלר: 'הדברים לא דומים אלא לקחתי אותם מספרו. מטרת הכתיבה של דייל קרנגי הייתה לעזור לאנשים להרוויח כסף תוך הסתדרות בחברה. מטרת הכתיבה שלי היא לעזור לאדם לעשות חסד עם הזולת ולכן הכתיבה אצלי שונה'
הירשזון כתב:הערה בקשר לספר מכתב מאליהו ח"ה, ללא קשר לויכוח הארוך שניטש בעקבות שאלתו של הר כסף.
בזכרוני כי לפני שנים רבות שמעתי כי בחלק חמישי של מכתב מאליהו הוכנסו רשימות מכתב ידו של הגרא"א, שזוהו לאחר מכן כהעתקות מרשימות שנתפרסמו בעיתונות מפרי עטו של דייל קרנגי. אמנם "קבל את האמת ממי שאמרה" ו"חכמה בגוים תאמין", אך בכל זאת, עובדה הראויה לציון.
מתעמק כתב:לגופו של המאמר הנזכר, תמוה הדרך בה מחלק בין דעות המנגדים לדעות החסידים, כשבקבוצת החסידים מביא שני ראיות מדברי הרה"מ ממעזריטש ומדברי השומר אמונים (ראשון לראשונים בחסידות ואחרון באחרונים, ומה עם האמצעיים?), ועל דעת קבוצת המתנגדים מביא ראיה נאמנה מדעת שפ"ן הסופר! בקיצור דובר החסידים הוא השומר אמונים, ודובר המתנגדים שפ"ן הסופר!
נחלי אפרסמון כתב:שמעת מפיו?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 307 אורחים