חזו"א הוא ספר פסקים?

[היא שיחתי]

אקדים: כתלמיד ההוגה רבות בתורתו של בעל החזו"א ומכיר את צורת ספרו אי אפשר שלא להתפעל מהירידה לעומקו של כל פרט ופרט ומעמידה על הקושיות הכי קטנות בכל סוגיה.
אך מצינו בפוסקי זמננו התייחסות מיוחדת לחזון איש שלא כהתייחסות לספר פני יהושע, שפת אמת ועוד ועוד, החזו"א כידוע לכל הוא ספר פסק, והדברים הם עד כדי הוצאת הלכה מדבריו אף כשנשנית כבדרך אגב ממש (דוגמא אחת בולטת עמדי לע"ע).
ובזאת באה שאלתי, מנלן שהחזו"א כתב את ספרו תוך כוונה להוצאת ההלכה מכל דבור ודבור? שמא נתכוון אך ורק לידון בדרך אפשר ותוך כדי פלפולא דאורייתא וכמחברי הספרים שמניתי והרבה מחברים הנמצאים בכל קובץ מפרשים.
מסתבר שלחזונאישניקים משנה סדורה בזה.
אשמח למקורות ושמועות

[צום זאך]

מענין לענין.

בספר חזון איש, כמעט ולא מצינו שיצטט מלשונות הפוסקים. לדוגמא, הוזכר את הפני יהושע ביחס להחזון איש. תעשה חיפוש ותראה שהחזון איש כמעט ולא מביא מדברי הפני יהושע, למרות שהפני יהושע הובא בכל ספר שבא אחריו.

האם לא למד החזון איש בדברי אחרונים? אולי לא היו ספרים אלו בידו בצעירתו וכדו' עת שקד על תורת ה' ביחידות ובצנעה שנים רבים בעירייה פלוני בליטא?

[בר ששת]

מסתבר שלחזונאישניקים משנה סדורה בזה.

ומסתבר - לא פחות - שלד"ר בני בראון משנה כתובה ע"Z...

[אברהם]

האמת שפעמים רבות התפלאתי גם אני ככל דברי היא שיחתי, וביותר על שונה הלכות שפעמים רבות מצטט להלכה דברים שנראים -בתוך לשון החזו"א- כצידוד גרידא כצד א' בספק אבל לא כהכרעה. [והחזו"א עצמו נושא ונותן איך לבאר הסוגיא גם לפי הצד השני].

התשובה היא כנראה, שההסתמכות על החזו"א כספר פסיקה החלה כבר בחיי חיותו, עכ"פ אצל תלמידיו שנשאו ונתנו לפניו על הדברים, והיה ברור אצלם היחס לדבריו כהכרעות הלכתיות ולא כפירושי סוגיות בעלמא.

או בנוסח זה: דרכו של החזו"א הרי היתה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וא"כ לא יתכן שכתב דבריו שלא כהכרעה הלכתית מעשית.

ומש"כ צום זאך (?) אינו מובן, ודומה שהוא עירב קצת בין פוסקים לבין אחרונים, רבים מבעלי הפסק לא מביאים אחרונים על הש"ס כהפנ"י וכדו', ואילו דברי הפוסקים לא נשמטו מעיני רבינו זללה"ה. [ואולי זה עצמו מראה על סגנון כתיבתו של החזו"א שהוא להלכה ולא לפלפולא].

[לייבל]

מנלן שהחזו"א כתב את ספרו תוך כוונה להוצאת ההלכה מכל דבור ודבור? שמא נתכוון אך ורק לידון בדרך אפשר ותוך כדי פלפולא דאורייתא וכמחברי הספרים שמניתי והרבה מחברים הנמצאים בכל קובץ מפרשים.

עי' חזו"א הוריות סי' יד סק"ב:

[לייבל]

ז"ל החזו"א במכתב (נד' בגנזים ושו"ת עמ' רל): "אם כי קשה עלי להכנס בהוראה לרבים למעשה, וכפי הרגלי אני כותב דרך לימוד ואם יש משתמשים בדברים למעשה אין אני אחראי כל כך". (בקו"א ח"ב הושמטו המילים האחרונות במשפט זה).

[היא שיחתי]

ז"ל החזו"א במכתב (נד' בגנזים ושו"ת עמ' רל): "אם כי קשה עלי להכנס בהוראה לרבים למעשה, וכפי הרגלי אני כותב דרך לימוד ואם יש משתמשים בדברים למעשה אין אני אחראי כל כך". (בקו"א ח"ב הושמטו המילים האחרונות במשפט זה).

יישר כוח גדול!
כוונתך לספר שיצא עתה?

[היא שיחתי]

ז"ל החזו"א בקו"א חג טו

"ומה שכתבו שלא אמרוהו הרן והריטבא בדרך פסק רק בדרך פירוש אינו מובן כי מעולם לא חילקו הפוסקים כשהיו באים למנין הדעות אם כתבוהו הרשבא ושאר פוסקים בפסקיהם או בחידושיהם וכל דבריהם הם אצלנו הלכה למעשה"
מכתב זה הוא לגרא"ז מלצר כך ראיתי אצל בני בראון

[לייבל]

יישר כוח גדול!
כוונתך לספר שיצא עתה?

אכן כן.
(אגב המכתב להגרא"ז שציינת אליו נדפס במלואו בס' הנ"ל עמ' רנב).

[אפרקסתא דעניא]

ז"ל החזו"א בקו"א חג טו

"ומה שכתבו שלא אמרוהו הרן והריטבא בדרך פסק רק בדרך פירוש אינו מובן כי מעולם לא חילקו הפוסקים כשהיו באים למנין הדעות אם כתבוהו הרשבא ושאר פוסקים בפסקיהם או בחידושיהם וכל דבריהם הם אצלנו הלכה למעשה"
מכתב זה הוא לגרא"ז מלצר כך ראיתי אצל בני בראון

על רש"י כתבו כך גדולי האחרונים, בראשם הב"י בכמה מקומות.

[לייבל]

ז"ל החזו"א בקו"א חג טו

"ומה שכתבו שלא אמרוהו הרן והריטבא בדרך פסק רק בדרך פירוש אינו מובן כי מעולם לא חילקו הפוסקים כשהיו באים למנין הדעות אם כתבוהו הרשבא ושאר פוסקים בפסקיהם או בחידושיהם וכל דבריהם הם אצלנו הלכה למעשה"
מכתב זה הוא לגרא"ז מלצר כך ראיתי אצל בני בראון

על רש"י כתבו כך גדולי האחרונים, בראשם הב"י בכמה מקומות.

הגרא"ז הביא את דברי הב"י ולפי"ז רצה לומר כן על ד' הר"ן והריטב"א, והחזו"א שם כ' שלא נאמר הדבר אלא בפירש"י דלפעמים מפרש אליבא דחד או אליבא דהו"א ע"ש.

[שחר]

מקובל כדבר ברור אצל כל תלמידי מרן החזו"א זללה"ה ובני משפחתו (יש ב"ה עדיין אצל מי לברר...) שכל ספרו נתייסד על דרך קביעת ההלכה לאסוקי שמעתתא, ומה גם שבהרבה מקומות כותב להדיא דלדינא נראה וכו', והדברים גם מפורסמים וידועים ואינם מחודשים.

[גילוי האמת]

א' ז"ל החזו"א במכתב (נד' בגנזים ושו"ת עמ' רל): "אם כי קשה עלי להכנס בהוראה לרבים למעשה, וכפי הרגלי אני כותב דרך לימוד ואם יש משתמשים בדברים למעשה אין אני אחראי כל כך". (בקו"א ח"ב הושמטו המילים האחרונות במשפט זה).

ב' מקובל כדבר ברור אצל כל תלמידי מרן החזו"א זללה"ה ובני משפחתו (יש ב"ה עדיין אצל מי לברר...) שכל ספרו נתייסד על דרך קביעת ההלכה לאסוקי שמעתתא, ומה גם שבהרבה מקומות כותב להדיא דלדינא נראה וכו', והדברים גם מפורסמים וידועים ואינם מחודשים.

וכאן הבן שואל מה היישוב על הסתירה
לדעתי זר לא יבין זאת-
ואנסה בקצרה להסביר החזו"א ידע ורצה ולצורך זה פירסם ספריו למען ישוטטו בו רבים ואף אם ירצו יוכלו להכריע בזה כמותו, אבל בכוונה לא כתב סיפרו כספר הלכה.

[צנוע ומעלי]

א' ז"ל החזו"א במכתב (נד' בגנזים ושו"ת עמ' רל): "אם כי קשה עלי להכנס בהוראה לרבים למעשה, וכפי הרגלי אני כותב דרך לימוד ואם יש משתמשים בדברים למעשה אין אני אחראי כל כך". (בקו"א ח"ב הושמטו המילים האחרונות במשפט זה).

ב' מקובל כדבר ברור אצל כל תלמידי מרן החזו"א זללה"ה ובני משפחתו (יש ב"ה עדיין אצל מי לברר...) שכל ספרו נתייסד על דרך קביעת ההלכה לאסוקי שמעתתא, ומה גם שבהרבה מקומות כותב להדיא דלדינא נראה וכו', והדברים גם מפורסמים וידועים ואינם מחודשים.

וכאן הבן שואל מה היישוב על הסתירה
לדעתי זר לא יבין זאת-
ואנסה בקצרה להסביר החזו"א ידע ורצה ולצורך זה פירסם ספריו למען ישוטטו בו רבים ואף אם ירצו יוכלו להכריע בזה כמותו, אבל בכוונה לא כתב סיפרו כספר הלכה.

כיהודה ועוד לקרא יש להוסיף כי החזו"א במכתבו מדבר על הנושא הידוע והחמור של השבת ויוהכ"פ ביפאן שכידוע החזו"א שלח תשובה למעשה להגר"י לוינשטיין ותלמידיו כמובא בגנזים ושו"ת הנ"ל אך למרות שהדבר מפורש אצל "תשעה חמורי עולם" ראשונים כמלאכים משום מה החליט מאן דהו לחלוק עליהם והחזו"א מיזמתו פנה בענותנותו לאותו אחד ש"הורה" נגד דעת חז"ל כדי לברר את דעתו ולכן הוא מסביר מדוע יצא מגדרו להורות הוראה לרבים למעשה ואף לדון עם החולקים כדי להעמידם על האמת וכאשר כתב במפורש בהמשך דבריו, וז"ל המלא אם כי קשה עלי להיכנס בהוראה לרבים למעשה, וכפי הרגלי אני כותב דרך לימוד ואם יש משתמשים בדברים למעשה אין אני אחראי בדבר כל כך, אך העניין שלפנינו לא יתן חפש השתיקה. וכן שם בהמשך המכתב כותב החזו"א כי אין חולק בדבר וז"ל באו כבר לידי השואה כי כל הראשונים ז"ל שוין בזה כי תוך י"ח שעות למערב מתאחר היום, ולא כדעת האומרים כי אינו מתאחר היום רק עד י"ב שעות אבל בשאר המקומות קשה לו להכנס להורות לרבים הלכה למעשה והוא אכן כותב בספריו את ההלכה עד תומה להלכה למעשה אך הוא לא רואה את עצמו כאחראי להורות לרבים כיצד יעשו ולכן הוא לא שולח תשובות ולא נכנס למו"מ מעצמו וכל מי שרוצה ילמד בספריו ויחליט מה הוא עושה אבל דבר כזה שהוא מבלי שום מקור ומכשיל יהודים בחילול שבת וביטולה לכן הוא מרגיש אחריות לאפרושי מאיסורא.

[תוך כדי דיבור]

יבוא בעל הניקים ויגדור ססמאותיו...

[היא שיחתי]

ז"ל החזו"א בקו"א חג טו

"ומה שכתבו שלא אמרוהו הרן והריטבא בדרך פסק רק בדרך פירוש אינו מובן כי מעולם לא חילקו הפוסקים כשהיו באים למנין הדעות אם כתבוהו הרשבא ושאר פוסקים בפסקיהם או בחידושיהם וכל דבריהם הם אצלנו הלכה למעשה"
מכתב זה הוא לגרא"ז מלצר כך ראיתי אצל בני בראון

מה שכתב לי הקדוש הרב איתם הנקין זצ"ל בתגובה:

דרך פירוש ולא פסק
הדברים מקו"א הם כמובן בעניין קו התאריך. ולדידי הזעיר צ"ע, שהרי הטענה של הגראז"מ ודעימיה לא היתה שהדברים נכתבו בדרך פירוש בעלמא בלי "כוונה הלכתית", כי לגבי זה באמת נכוחים בפשיטות דברי החזו"א (רק על רש"י היו שדנו שכתב דבריו בדרך פירוש הסוגיה ולא פסק - ואף את זאת דוחים רוב ככל הפוסקים - אבל לא עלתה על לב שהדבר שייך אולי גם לגבי מפרשי הגמ' מיסוד הרמב"ן והבאים אחריהם). אלא הטענה היתה שבדבריהם הקצרים שכתבו אגב דיונם בסוגיית נולד אחר חצות וכו' בר"ה דף כ', שפירוש הרז"ה בסוגיה מחוור יותר משל אחרים, לא נתכוונו לפסוק ולהכריע הלכה בנושא העצום של אופן מועד שמירת השבת ברחבי העולם (שלא נידון כלל בגמ' שם וגם בדבריהם לא נזכר וע"כ אמרו שלא מסתבר וכו').

מכל מקום אכן מעניין ציטוט זה בהקשר האשכול שפתחת. ולהזכיר שבראש הקדמת ספרי גדולי הפוסקים כגון הפרי מגדים הם מזהירים שלא לסמוך על דבריהם הלכה למעשה ואינם נכתבים אלא בלימוד וכו' - ולית מאן מן הפוסקים דחייש להגבלות כהנה, אלא הכל מסתמכים על שיקול דעתם ופירושיהם והכרעותיהם בכל אתר ואתר, והיסוד לזה מבואר באר היטב בדברי הרשב"ם בב"ב ק"ל ע"ב - ונוגע גם במישרין לעניין שפתחת, עיי"ש.