לדרכם של חבורות עיון המקרא

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ו' יוני 14, 2019 4:58 pm

הנה לנו דוגמא מוחשית עד כמה יכול אדם לומר את תחושותיו הסובייקטיביות (על דבר שלא חווה בעצמו!) ולהפכן למשהו 'אובייקטיבי' שבוודאי הסברא נותנת כך ואיך אפשר בכלל לומר אחרת...

[עצם הענין כבר נידון באשכול אחד או יותר, ויש גם דברים מפורשים בחז"ל על כך ש"ערבים עלי דברי סופרים וכו'"].

כשבאים ומפרשים את המקרא באמצעות תחושות סובייקטיביות כגון אלו והופכים את זה לסברות 'פשוטות' - זה חמור מאוד.

אוהב תוכחה · הודעהעל ידי **אוהב תוכחה** » ו' יוני 14, 2019 5:04 pm

אפשר לקחת דוגמא קרובה יותר, משני ימים טובים של ראש השנה. כמדומה שה'דינא רפיא' מורגש היטב...

אוהב תוכחה · הודעהעל ידי **אוהב תוכחה** » ו' יוני 14, 2019 5:09 pm

גם זו לטובה כתב:
ב. לא כתבתי כפר, אבל כתבתי שאתה הצגת אותו שעמדתו היא שעולם הבא אינו מרכז הכובד, משפט לא מספיק חד אבל הכיוון ברור, ועל פניו לא מקובל על שלומי אמוני ישראל. אבל מסופקני מאד אם הרב פייבלזון היה חותם על המילים שהכנסת לפיו. ושוב, אני לא מכיר אותו, אבל לפחות היית צריך להביא מקור, בלי זה - זה עוול.

אכן אשמח אם מישהו יביא ציטוט מדוייק מדבריו, אבל כאמור אין נפק"מ מה סובר פלוני או אלמוני, אלא האם עמדה פלונית נכונה או לאו.

אין נפקא מינה לעצם השאלה, אבל טענו לך שזה עוול לומר דברים רדיקליים בשם מישהו בלי ציטוט מדויק. לא ענית על טענה זו; האם אתה חולק עליה? ולמה?

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » ו' יוני 14, 2019 5:15 pm

ח. רוזנברג כתב:
מקדש מלך כתב:ומה יותר גרוע בהרגשה (הנכונה - כמובן), נישואין עם גויה (דרבנן), או אדם שעבר זמן קריאת שמע (לפי פסק ההלכה שזה מן התורה)?

זכורני שיעור של הרב ג' נקודות שליט"א שעסק בשאלה זו, וביתר חידוד: מה גרוע יותר, בא על הנדה (דאורייתא, כרת) או על הגויה (דרבנן).
לדעת כל המומחים כאן, מן הסתם ע"פ השיטה שקשרו לראשו, היה צפוי שהוא יאמר שנידה גרוע יותר. הרי הוא קראי או לפחות מבקר מקרא וכו'.
למרבה הצער עלי לבשר שהוא אמר שגויה חמור יותר, ונימק בארוכה.
אין ברירה צריך לחפש "נשכן" אחר, אולי כאן: https://www.google.com/search?q=%D7%A0% ... e&ie=UTF-8

שמעתי שיעור ארוך על כך מר' אליהו זילברמן, שהגיע לאותה מסקנא, דווקא מתוך הוכחות 'קראיות' במיוחד.

אוהב תוכחה · הודעהעל ידי **אוהב תוכחה** » ו' יוני 14, 2019 5:19 pm

ח. רוזנברג כתב:
א. בשיעורים בתקופת ספירת העומר ששמעתי בעשור האחרון מהרב ג' נקודות שליט"א, עלה שוב ושוב הנידון, איך מיישבים את זה שמחד גיסא ברור שעיקר החג בתושבע"פ הוא זמן מתן תורתינו, ומאידך גיסא בתושב"כ עיקר החג הוא חג הקציר. נעשו ניסיונות גדולים ונאמרו מהלכים מורכבים כדי ליישב את הפער הזה.
חס וחלילה לא נאמר ולא נרמז שעיקר החג הוא דווקא עניין הקציר ולא מה שלימדונו חז"ל.
אבל בשונה מאחרים שהפער הזה לא מטריד אותם בכלל, את הרב הנ"ל הוא כן מטריד ודוחף לבאר באופנים שונים.

אני נמצא באחד משיעוריו השבועיים של הרב פייבלזון. השיעור נמסר על נושא שהרב בוחר.
בכל תקופת ספירת העומר הנושא היה מתן תורה, וחג מתן תורה.
באחד השיעורים היה אפיזודה מעניינת. הרב דיבר על ההארה של נעשה ונשמע שקיימת עדיין בעם ישראל למרות שהוסרו מהם הכתרים, (תורה שמקורה באריז"ל). הרב הוסיף שלכן יש טעם מיוחד לחגוג את חג השבועות, כי ההארה עדיין קיימת.
אחד השומעים (איני מכירו) כנראה רצה לקנטר ושאל, אולי חוגגים את הקציר ולא את מתן תורה? הרב הסתכל עליו כמי שנפל מהירח...

אוהב תוכחה · הודעהעל ידי **אוהב תוכחה** » ו' יוני 14, 2019 5:31 pm

ח. רוזנברג כתב:
ב. לעניין עוה"ב, השאלה היא לא האם מאמינים בעוה"ב או לא, חלילה, אלא האם זה צריך להיות המניע והמנוע המרכזי של היהודי. בצורה יותר ברורה: האם יהודי אמור לעבוד את ה' כדי לזכות בעוה"ב. אחת הטענות (ולא היחידה) היא שאם זה המנוע המרכזי זה היה צריך להיות כתוב במפורש בתושב"כ ולא רק ברמז, כי כל העניינים המרכזיים כתובים במפורש בתושב"כ.
שוב, אין בדברים שום ערעור, לא על אמיתות דברי חז"ל ולא על חשיבותם, חלילה חלילה. אלא דיון באיזה מקום התכוונו חז"ל להעמיד את עניין עוה"ב.

לפי איך שאני הבנתי, עיקר הנדון הוא בעצם המשמעות של המצוות, ולא רק במניע. הרב טוען שיש שלקחו את המושג של עולם הבא כדי ליצוק משמעות למעשים שאין להם שום תוכן בעולם הזה. למשל, שהם מקפידים לא לשלם לפועל לפני סיום השכירות כדי לא להפסיד את המצוה, למרות שביחס לעולם הזה אין שום הבדל, וזאת משום שתפיסת המצוות כמשהו שמביא לחיי העולם הבא נחשבת בעיניהם כתוכן המצוה עצמה.
(נראה שטענה זו אינה מתנגשת ישירות עם המסילת ישרים)

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' יוני 14, 2019 5:34 pm

אוהב תוכחה כתב:ידידי הרב תוכן, זכורה לי לטוב השיחה ששוחחנו בליל שבת לפני כמה חדשים.
בשיחה ההיא ניסיתי להסביר לך מה מרגישים אנשים פשוטים כמוני וכמו עוד אחרים שהזדעזעו מדבריך הנ"ל.
נראה לי שזה קשור מאד לויכוח שלך פה עם עזר על גיבור ועוד עוד אנשים.

א. מטבעם של אנשים שהם צמאים להכרה וללגיטימציה מהחברה.
ב. איש פשוט כזה, כאשר מישהו צועק עליו שהוא לא לגיטימי, ושיצא מהבית מדרש מיד, הוא מרגיש כמו שנועצים לו סכין בלב.
ג. זהות הצועק לא משנה, כי אדם מחפש הכרה וקשר עם הסביבה, לא עם בעלי סמכות בדווקא.
ד. מבחינת אותו אדם פשוט, כשמישהו אומר לו שהדעות שלו הם לא לגיטימיות, זה כמו לומר לו שהוא לא לגיטימי.
ה. בנוסף לכל, כאשר יוצאים במלחמה נגד דעות של מישהו, זה מהר מאד עובר לפסים אישיים גם בתפיסה המצומצמת שלך למושג 'אישי'. כלומר, אי אפשר לאחל למישהו 'כל טוב בעולם' בזמן שגורמים לו שלא תהיה לו או לאשתו פרנסה, לא שידוכים לילדים, ולא קבלה למוסדות חינוך. תשאל למה זה כך? התשובה נמצאת באות ד'. אצל אנשים פשוטים, האדם מזוהה עם דעותיו.
אתה יכול לטעון שכל זה נובע מהיותנו אנשים טפשים, שטחיים, תינוקיים. אבל עדיין זה יעזור לך להבין את הזעזוע.

ידידי הרב אוהב תוכחה,

זכורה לי היטב השיחה ההיא, זה היה בליל שבת פרשת יתרו נדמה לי, כשחותנך הגאון שליט"א דיבר בבית כנסת ליד ביתי. הבטחתי לך אז לכתוב לך תשובה, והתחלתי אותה, ועדיין לא סיימתי, כי הדברים לא ברורים לי.

אני מוכן לקבל כל הנ"ל חוץ מאות ה', שקשה לי מאד לקבל. אבל נניח את זה בצד לרגע.

בהנחה ש'כל' מה שאתה אומר הוא נכון, איך אתה מציע להגיב למציאות שאנשים קמים ומקדמים בהתלהבות דרך חדשה שלדעת רבים היא דרך לא נכונה ואפילו הרסנית. לשתוק זאת לא אופציה, לדבר בלשון קלה וחלשה, סגנון: אולי יש לעיין בדברים, אולי הדברים לא ראויים וכיוצא, אין בזה שום תועלת. האופציה היחידה שלהם להתנגד לנזק שמחולל התנועה החדשה לדעתם, היא לצאת נגדם בחריפות. ואם כך הם פני הדברים, אז מה המחדשים רוצים, למה הם ציפו?

ח. רוזנברג · הודעהעל ידי **ח. רוזנברג** » ו' יוני 14, 2019 6:33 pm

לעניין הנידון החדש שעלה ככאן, ביחס שבין מצוות דאורייתא למצוות דרבנן, ודאי ודאי שמבחינת החיוב לקיים אין שום נפק"מ, שהרי על זה ועל זה ציווה הקב"ה - במצוות דאורייתא ציווה על המצווה עצמה, ובמצוות דרבנן ציווה על הציות לחכמים.
[ופעם היה לי 'הרגש' שהברכה הראשונה שאנו מברכים בכל יום היא "אשר קדשנו במצותיו וציוונו על נטילת ידים" שהיא מצווה דרבנן. ודו"ק]

מאידך גיסא, יעויי' בקונטרס דברי סופרים לגר"א ווסרמן ("מבקר מקרא" ידוע מלפני השואה ע"פ שיטת החירות הטקסטואלית) שמבאר בשם הגרח"ס בדעת הרמב"ן "דנהי נמי שנצטווינו בסיני לשמוע לגדברי חכמים והעובר על דבריהן עובר על הציווי הזה אבל אין בהן איסור מצד עצמן ולדוגמא שבות דדבריהן אין בהן מדאורייתא איסור שבת כלל וכן שניות לעריות מדאורייתא אינן איסור ביאה אלא שיש ציווי כללי מגאורייתא שלא לעבור על דבריהן". עי"ש נפק"מ למעשה.
כמובן שיש בזה נפק"מ גדולה גם מבחינת ה'הרגש', האם הדבר בעצמו הוא איסור/מצווה מצד הגנות/המעלה שבו, או שהוא בעצמו אינו מגונה/נעלה ורק חכמים ציוו לעשותו/להימנע ממנו מצד גזירה או תקנה, ופשוט.

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » ו' יוני 14, 2019 6:47 pm

לגבי השאלה מדוע לא הוזכר העולם הבא בפירוש בפשוטו של מקרא, והראיה מזה שאינו עיקר, שמעתי ממקובלים (אני כלל לא בטוח שאני מדייק בדברים) שבתחילה צורת העבודה היתה שיזכו לעולם הבא כשיכנסו לארץ, ואז זה נדחה מחמת חטא המרגלים, ואז זה נדחה מכמה טעמים עד מלכות שלמה, ואז זה נדחה ליאשיהו כמדומה, ואז לבית שני ואז זה נדחה לאחרי האלף השביעי (כבר מאז חטא אדה"ר נגזרו שית אלפי שנין, אבל תחילת התיקון היה אמור להיות כבר לפני כן ובאלף השביעי יעלו בדרגה).
אבל העיקרון של ונתתי שלום בארץ וכו' נשאר באותו מקום רק השאלה מתי זה יקרה.

וכמובן מיסודות הדת זה תחיית המתים, ולכאו' מה כל כך חשוב בזה, וגם כן מדוע זה לא מפורש בפסוקים? שתי שאלות אדירות.

והתשובה לכך שמלכתחילה העונג היה אמור להיות בעולם הזה והייתי לכם לאלקים שזה גילוי היחוד, ורק אחרי חורבן בית שני שנגזרה גלות ארוכה וכו' נדחה זמן התענוג הגדול לאחר שית אלפי שנין, ולכן זה נהיה עיקר.

ומדוע דווקא תחיית המתים ולא שיתענגו הנשמות בלבד?
אלא שמיסודות הדת שיתענגו גוף ונשמה לנצח נצחים, וזה כל ההבטחות של התורה הם בתחום הגשמי, וזה להתענג על ה'. ואכן אם מפרשים את העוה"ב ע"ד הרמב"ם צריך למצוא תירוץ לקושיות.

וכן שמעתי שהגר"א כותב שונתתי גשמיכם בעתם זה רוה"ק בפשט הכתוב, (ויש לזה כמה ראיות: כאשר ירד הגשם והשלג כן יהיה דברי, למטר השמים תשתה מים ארץ אשר תמיד עיני ה אלקיך בה, וכן כל הפסוקים שעם ישראל נמשל לכלה והקב"ה לחתן, וכן הגשם 'והולידה והצמיחה' ועוד ועוד שמוכח שהכל עניין אחד)

(וצ"ב אך אינו נפרך ממאמר חז"ל שהעולם הבא אין בו אכילה ושתיה אלא צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה)

אני בטוח שיש בדברי כמה אי דיוקים, ואבקש מהמקובלים הנסתרים דהכא לתקן אותי.

ארי שבחבורה · הודעהעל ידי **ארי שבחבורה** » ו' יוני 14, 2019 6:52 pm

ח. רוזנברג כתב:לעניין הנידון החדש שעלה ככאן, ביחס שבין מצוות דאורייתא למצוות דרבנן, ודאי ודאי שמבחינת החיוב לקיים אין שום נפק"מ, שהרי על זה ועל זה ציווה הקב"ה - במצוות דאורייתא ציווה על המצווה עצמה, ובמצוות דרבנן ציווה על הציות לחכמים.
[ופעם היה לי 'הרגש' שהברכה הראשונה שאנו מברכים בכל יום היא "אשר קדשנו במצותיו וציוונו על נטילת ידים" שהיא מצווה דרבנן. ודו"ק]

מאידך גיסא, יעויי' בקונטרס דברי סופרים לגר"א ווסרמן ("מבקר מקרא" ידוע מלפני השואה ע"פ שיטת החירות הטקסטואלית) שמבאר בשם הגרח"ס בדעת הרמב"ן "דנהי נמי שנצטווינו בסיני לשמוע לגדברי חכמים והעובר על דבריהן עובר על הציווי הזה אבל אין בהן איסור מצד עצמן ולדוגמא שבות דדבריהן אין בהן מדאורייתא איסור שבת כלל וכן שניות לעריות מדאורייתא אינן איסור ביאה אלא שיש ציווי כללי מגאורייתא שלא לעבור על דבריהן". עי"ש נפק"מ למעשה.
כמובן שיש בזה נפק"מ גדולה גם מבחינת ה'הרגש', האם הדבר בעצמו הוא איסור/מצווה מצד הגנות/המעלה שבו, או שהוא בעצמו אינו מגונה/נעלה ורק חכמים ציוו לעשותו/להימנע ממנו מצד גזירה או תקנה, ופשוט.

כל זה באשר לגזירות חכמים, ואילו באשר למצוות מדברי חכמים כדוגמת חנוכה ופורים שבהם עסקו כאן זו שאלה גדולה מאוד מה בכלל המחייב לקיימן לדעת הרמב"ן כידוע, ונאמרו בזה שיטות שונות, ובהן שיטת הגרא"ו שם שהמחייב לקיימן הוא העובדה שהן רצון ה' שהתגלה ע"י חכמים, ושיטת הגר"ש פישר שליט"א שהמחייב לקיימן זו קבלת עם ישראל ועוד, ובוודאי שיש לזה השלכות לגבי ההרגש - האם אנחנו מקיימים מצוה שהקב"ה ציוונו לקיימה או שעם ישראל קיבל על עצמו לקיימה.

שמואל שלומוביץ

הרואה כתב:לגבי השאלה מדוע לא הוזכר העולם הבא בפירוש בפשוטו של מקרא, והראיה מזה שאינו עיקר, שמעתי ממקובלים (אני כלל לא בטוח שאני מדייק בדברים) שבתחילה צורת העבודה היתה שיזכו לעולם הבא כשיכנסו לארץ, ואז זה נדחה מחמת חטא המרגלים, ואז זה נדחה מכמה טעמים עד מלכות שלמה, ואז זה נדחה ליאשיהו כמדומה, ואז לבית שני ואז זה נדחה לאחרי האלף השביעי (כבר מאז חטא אדה"ר נגזרו שית אלפי שנין, אבל תחילת התיקון היה אמור להיות כבר לפני כן ובאלף השביעי יעלו בדרגה).
אבל העיקרון של ונתתי שלום בארץ וכו' נשאר באותו מקום רק השאלה מתי זה יקרה.

וכמובן מיסודות הדת זה תחיית המתים, ולכאו' מה כל כך חשוב בזה, וגם כן מדוע זה לא מפורש בפסוקים? שתי שאלות אדירות.

והתשובה לכך שמלכתחילה העונג היה אמור להיות בעולם הזה והייתי לכם לאלקים שזה גילוי היחוד, ורק אחרי חורבן בית שני שנגזרה גלות ארוכה וכו' נדחה זמן התענוג הגדול לאחר שית אלפי שנין, ולכן זה נהיה עיקר.

ומדוע דווקא תחיית המתים ולא שיתענגו הנשמות בלבד?
אלא שמיסודות הדת שיתענגו גוף ונשמה לנצח נצחים, וזה כל ההבטחות של התורה הם בתחום הגשמי, וזה להתענג על ה'. ואכן אם מפרשים את העוה"ב ע"ד הרמב"ם צריך למצוא תירוץ לקושיות.

וכן שמעתי שהגר"א כותב שונתתי גשמיכם בעתם זה רוה"ק בפשט הכתוב, (ויש לזה כמה ראיות: כאשר ירד הגשם והשלג כן יהיה דברי, למטר השמים תשתה מים ארץ אשר תמיד עיני ה אלקיך בה, וכן כל הפסוקים שעם ישראל נמשל לכלה והקב"ה לחתן, וכן הגשם 'והולידה והצמיחה' ועוד ועוד שמוכח שהכל עניין אחד)

(וצ"ב אך אינו נפרך ממאמר חז"ל שהעולם הבא אין בו אכילה ושתיה אלא צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה)

אני בטוח שיש בדברי כמה אי דיוקים, ואבקש מהמקובלים הנסתרים דהכא לתקן אותי.

איני מהמקובלים הנסתרים, אבל אני יודע לצטט מביאור הגר"א לשיה"ש.

ביאור הגר"א שיר השירים א, ג
...ובבזה מתורץ ג"כ מה שהקשו הקדמונים מה שלא נאמר בתורה שכר עוה"ב, כי עיקר עוה"ב להשיב הנשמה למקורה להדבק בשכינה, ובוודאי יותר טוב מזה כשהשכינה דבקה למטה כאשר הייתה כוונת הבריאה כידוע, ושכר זה כתוב בתורה עד אין מספר, ושכנתי בתוכם ולא תגעל נפשי ...

במקו"א לפי זכרוני הגר"א מביא ע"ז הפסוק והתהלכתי בתוככם.
יש עוד תושבות בדברי הגר"א ע"ז, ובביאור יונה כתב משום שאינו מושג בחוש וולכן אין טובתו מפורש בכתוב.
וזה מלמדינו שפשוטו של מקרא עוסק במה שמושג בחוש יותר מאשר בנסתרות.
ואם היה עוה"ב גולה לעין גם בתורה היה נגלה,
זכורני עוד התיחסויות של הגר"א לשאלה זו אבל לא ברור בידי כעת.

אוהב תוכחה · הודעהעל ידי **אוהב תוכחה** » ש' יוני 15, 2019 11:54 pm

תוכן כתב:
אוהב תוכחה כתב:
בהנחה ש'כל' מה שאתה אומר הוא נכון, איך אתה מציע להגיב למציאות שאנשים קמים ומקדמים בהתלהבות דרך חדשה שלדעת רבים היא דרך לא נכונה ואפילו הרסנית. לשתוק זאת לא אופציה, לדבר בלשון קלה וחלשה, סגנון: אולי יש לעיין בדברים, אולי הדברים לא ראויים וכיוצא, אין בזה שום תועלת. האופציה היחידה שלהם להתנגד לנזק שמחולל התנועה החדשה לדעתם, היא לצאת נגדם בחריפות. ואם כך הם פני הדברים, אז מה המחדשים רוצים, למה הם ציפו?

השאלה שלך היא לכאורה האם, או מדוע, אין לך זכות לפעול כמיטב הכרתך כנגד זולתך, מבלי 'לספור' את דעתו שלו.
לשאלה הזאת יש כמה וכמה פנים, אפשר לדון עליה מבחינה פילוסופית (האם יכול להיות הכרה אובייקטיבית שמתעלה מעל הויכוח בין הסובייקטים) או קיומית (האם תחושת השכנוע הפנימי סותרת לרצון לאפשר לדעת חברי להישמע) ואפילו תיאולוגית (עד היכן ניתן למתוח את אלו ואלו דא"ח; מהו החלק הסובייקטיבי בתורה, בעבודת ה', בתפיסת האמת המחייבת). לענ"ד תשובה טובה אפשר למצוא על זה רק בקבלה, אבל זה בגדר ירחיק עדותו.

בכל מקרה אני לא חושב שזה המישור שבו הדיון צריך להתנהל.
כפי שכתבתי בפתיחתי ההומוריסטית, אני בעד שינוי השיח, משיח של ציניות, נשכנות, חשדנות - לשיח אנושי, ידידותי, חברי, תוך נתינת אמון מקסימלית זה בזה.
כפי שרמזתי שם, אכן יהיו שיראו בשינוי השיח הזה את האיום האמיתי. משום שהסרת הקליפה המחוספסת והשריונית, הכביכול 'עניינית' ו'שכלתנית' - עלולה לחשוף את השכבה האמיתית שתחתיה, השכבה הרגישה, האנושית, שמחפשת לאהוב ולא לשנוא, להאמין ולא לחשוד, לתת מקום לקולות אנושיים, אותנטיים.
אני מאמין בכל ליבי, שלמשתתפים הציניים ביותר שכאן, כולל אלו שיתקפו גם את ההודעה הזאת בארסיות - גם להם יש לב רגיש, כל כך רגיש,שהם עוטפים אותו בעוד עטיפה ובעוד שריון, עד שנהיה מפחיד בכלל להתעסק איתם.
לא אכחיש. האוירה כאן בפורום לא נעימה. בטח למי שרגיל לשיח פתוח,נורמלי, אנושי, כמו שתמצא בכל כולל ובל בית כנסת. כמו השיחה שהיתה בינינו ביציאה מבית הנכסת, שיחה בין אנשים ולא בין ניקים.
אבל יש בזה מן האתגר,לבוא לכזה מקום ולנסות להיות אמיתי, חשוף, אנושי כבר אמרתי, אז אומר עכשיו -בן אדם.
שאלת 'למה ציפו', אז אומר לך, במה שנוגע אלי - לזה אני מצפה.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ש' יוני 15, 2019 11:56 pm

אז 'אוהב תוכחה' או אוהב להוכיח ?......
בידידות.

שמואל שלומוביץ

מעט דבש כתב:אני הבנתי את הרמח"ל כך:
השלמות היא הדבקות בו יתברך. לזה "צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו". דבקות זו גורמת "להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם".
אי אפשר להשיג דבקות זו לגמרי בעוה"ז, אך "אם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו". (דהיינו, שהמעלות העליונות בסולמו של רבי פנחס בן יאיר, הן הן הדבקות שבעוה"ז, וכמו שכתב בפכ"ו על הקדוש שהוא "הדבק תמיד לאלקיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמיתיות באהבת בוראו ויראתו... בהיות שכלו ודעתו קבועים תמיד בגדולתו ית' ורוממותו וקדושתו, עד שימצא כאילו הוא מתחבר למלאכים העליונים ממש עודהו בעוה"ז").

מטרה זו לכשעצמה, היא גורמת לשלמי הדעת להזהר במעשיהם, כי "הנה אחר שידענו זה, נבין מיד חומר המצוות אשר עלינו ויקר העבודה אשר בידינו, כי הנה אלה הם האמצעים המביאים אותנו אל השלמות האמיתי, אשר בלעדם לא יושג כלל, ואולם ידוע כי אין התכלית מגיע אלא מכח קיבוץ כל האמצעים אשר נמצאו ואשר שימשו להגיעו. וכפי כח האמצעים ושימושם, כן יהיה התכלית הנולד מהם. וכל הפרש קטן שימצא באמצעים, תבחן תולדתו בבירור ודאי בהגיע זמן התכלית הנולד מקיבוץ כולם, כמו שכתבתי, וזה ברור. מעתה ודאי הוא, שהדקדוק שידקדק על ענין המצות והעבודה, מוכרח שיהיה בתכלית הדקדוק כאשר ידקדקו שוקלי הזהב והפנינים לרוב יקרם, כי תולדתם נולדת בשלמות האמיתי והיקר הנצחי שאין יקר למעלה ממנו".

ולכן "לשלמי הדעת, תהיה להם ההערה במה שיתברר להם כי רק השלימות הוא הדבר הראוי שיחמד מהם ולא זולת זה, ושאין רע גדול מחסרון השלמות וההרחקה ממנו. כי הנה אחר שיתבאר זה אצלם ויתבאר להם כמו כן היות האמצעים אליו המעשים הטובים והמדות הטובות, ודאי הוא שלא יתרצו מעולם להמעיט מאלה האמצעים או להקל בהם. כי כבר נתבאר אצלם שאם אמצעים אלה ימעטו להם, או אם האמצעים יהיו חלשים ולא בכל החוזק המצטרך בהם, הנה לא ישיגו בהם שלמות אמיתי אלא יגרע מהם כפי מה שגרעו הם בהשתדלותם, ונמצאים חסרי השלימות, מה שהוא להם צרה גדולה ורעה רבה. על - כן לא יבחרו אלא להרבות בהם ולהחמיר בכל תנאיהם, ולא ינוחו ולא ישקטו מדאגה מדבר פן יחסר מהם מה שיגיע אותם אל השלימות אשר הם חפצים".

רק להמון העם, שמטרה זו אינה ממריצה אותם, יש דרך אחרת:
"אך ההערה לכל ההמון, הנה הוא בענין השכר ועונש עצמם בראות עומק הדין עד היכן מגיע, אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד, כי מי יעמוד ביום - הדין ומי יצדק לפני בוראו באשר השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן או גדול".

===========

הרמב"ם גם הוא כתב כן:

הלכות תשובה פרק ח-ט
הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא...
וזה שאמרו צדיקים יושבין דרך חידה אמרו, כלומר הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה, וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן והיא העטרה שלהן כענין שאמר שלמה בעטרה שעטרה לו אמו, והרי הוא אומר ושמחת עולם על ראשם ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה, ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה שיודעים ומשיגין מאמתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל.... וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים. ...
וכמה כָּמַהּ דוד והתאוה לחיי העולם הבא שנאמר לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים...

ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא.

אם הבנתי נכון את דבריך השלמות אשר אליה "צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו" היא הדבקות, וכיון שאין ראוי לעבוד את ה' על מנת לקבל פרס, וכאשר הובא ממדריגת החסיד לעיל כנראה הכונה אל הדבקות אשר בעוה"ז ולא הדבקות אשר בעוה"ב, והחילוק בזה ברור, כי זה מעיקר חובתו בעולמו, ואליה היעוד שהאדם השלם צריך לשאוף להגיע עדיה, להשיג ולקנות מדריגת הקדושה אשר תהיה נפשו דבקה בה' עודהו בארץ החיים בעוה"ז, והיא השלמות אשר נמצאת ביסוד הביקוש שקשורה בו חובתו בעולמו עם מבטו ומגמתו לתכלית המקווה בעבודתו.
אבל השכר בעוה"ב למרות שזה התקווה הגדולה שאנו מקוים להגיע אליה לטוב לנו, אינה המניע העיקרי לעבודה. אלא בזה משנת חסידים שיהיה האדם עובד רק למען אשר כבודו של האדון ב"ה יגדל וירבה, וזה יהיה אחר שהתגבר באהבה... וכמבואר בפרק יט.
וכפי שאמר הגר"א להגר"ח מוואלזין איני מהדר אחר עוה"ב.

ואמנם גם בקשת השלמות בעוה"ז אינה עיקר הכוונה שהיא משנת חסידים הנזכרת לעיל ואמנם היה זה קשה בעיני הרבה. ופעם תירצתי לעצמי שכאן הכוונה רק לדרך ההערה ולא לכוונה התכליתית שאליה ישים האדם מבטו ומגמתו העיקרית.
וזה ע"פ מה שאמרו בגמ':

פסחים דף סח ע"ב
רב ששת כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה ותלי וקאי בעיברא דדשא ואמר חדאי נפשאי חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי איני והאמר רבי אלעזר אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשיה קא עביד

ולגבי דברי הרמב"ם שתקוות החסידים והנביאים והצדיקים היא העוה"ב בזה אין חולק, וכפי שייחדתי דברים לעיל בהודעתי הראשונה בענין לבדל את הנושא הזה.

שמואל שלומוביץ כתב:ברור שטובת העוה"ב היא דבר חשוב מאד מאד עבורינו, אנו מתפללים ע"ז ומייחלים לזה בכלל הטובות שאנו מתפללים עליהם לצרכינו, וכפי שאנו מבקשים צרכי הגוף ודאי שנבקש צרכי הנפש שנזכה ונחיה ונראה ונירש טובה וברכה ללחיי העוה"ב. ושהוא יזכנו לחיי העוה"ב ברחמיו.

ברור הסוגיא חשוב לכשעצמו כמובן, ובלי קשר לאשכול זה ומטרותיו.

אוהב תוכחה · הודעהעל ידי **אוהב תוכחה** » א' יוני 16, 2019 12:16 am

קו ירוק כתב:אז 'אוהב תוכחה' או אוהב להוכיח ?......
בידידות.

גם אתה נפלת בפח הזה? אתה מכיר מישהו שאוהב שמוכיחים אותו?
ובכלל, 'אוהב תוכחה' יכול להתפרש גם על 'אוהב להוכיח'...

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » א' יוני 16, 2019 12:29 am

שמואל שלומוביץ כתב:
הרואה כתב:לגבי השאלה מדוע לא הוזכר העולם הבא בפירוש בפשוטו של מקרא, והראיה מזה שאינו עיקר, שמעתי ממקובלים (אני כלל לא בטוח שאני מדייק בדברים) שבתחילה צורת העבודה היתה שיזכו לעולם הבא כשיכנסו לארץ, ואז זה נדחה מחמת חטא המרגלים, ואז זה נדחה מכמה טעמים עד מלכות שלמה, ואז זה נדחה ליאשיהו כמדומה, ואז לבית שני ואז זה נדחה לאחרי האלף השביעי (כבר מאז חטא אדה"ר נגזרו שית אלפי שנין, אבל תחילת התיקון היה אמור להיות כבר לפני כן ובאלף השביעי יעלו בדרגה).
אבל העיקרון של ונתתי שלום בארץ וכו' נשאר באותו מקום רק השאלה מתי זה יקרה.

וכמובן מיסודות הדת זה תחיית המתים, ולכאו' מה כל כך חשוב בזה, וגם כן מדוע זה לא מפורש בפסוקים? שתי שאלות אדירות.

והתשובה לכך שמלכתחילה העונג היה אמור להיות בעולם הזה והייתי לכם לאלקים שזה גילוי היחוד, ורק אחרי חורבן בית שני שנגזרה גלות ארוכה וכו' נדחה זמן התענוג הגדול לאחר שית אלפי שנין, ולכן זה נהיה עיקר.

ומדוע דווקא תחיית המתים ולא שיתענגו הנשמות בלבד?
אלא שמיסודות הדת שיתענגו גוף ונשמה לנצח נצחים, וזה כל ההבטחות של התורה הם בתחום הגשמי, וזה להתענג על ה'. ואכן אם מפרשים את העוה"ב ע"ד הרמב"ם צריך למצוא תירוץ לקושיות.

וכן שמעתי שהגר"א כותב שונתתי גשמיכם בעתם זה רוה"ק בפשט הכתוב, (ויש לזה כמה ראיות: כאשר ירד הגשם והשלג כן יהיה דברי, למטר השמים תשתה מים ארץ אשר תמיד עיני ה אלקיך בה, וכן כל הפסוקים שעם ישראל נמשל לכלה והקב"ה לחתן, וכן הגשם 'והולידה והצמיחה' ועוד ועוד שמוכח שהכל עניין אחד)

(וצ"ב אך אינו נפרך ממאמר חז"ל שהעולם הבא אין בו אכילה ושתיה אלא צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה)

אני בטוח שיש בדברי כמה אי דיוקים, ואבקש מהמקובלים הנסתרים דהכא לתקן אותי.

איני מהמקובלים הנסתרים, אבל אני יודע לצטט מביאור הגר"א לשיה"ש.
ביאור הגר"א שיר השירים א, ג
...ובבזה מתורץ ג"כ מה שהקשו הקדמונים מה שלא נאמר בתורה שכר עוה"ב, כי עיקר עוה"ב להשיב הנשמה למקורה להדבק בשכינה, ובוודאי יותר טוב מזה כשהשכינה דבקה למטה כאשר הייתה כוונת הבריאה כידוע, ושכר זה כתוב בתורה עד אין מספר, ושכנתי בתוכם ולא תגעל נפשי ...

במקו"א לפי זכרוני הגר"א מביא ע"ז הפסוק והתהלכתי בתוככם.
יש עוד תושבות בדברי הגר"א ע"ז, ובביאור יונה כתב משום שאינו מושג בחוש וולכן אין טובתו מפורש בכתוב.
וזה מלמדינו שפשוטו של מקרא עוסק במה שמושג בחוש יותר מאשר בנסתרות.
ואם היה עוה"ב גולה לעין גם בתורה היה נגלה,
זכורני עוד התיחסויות של הגר"א לשאלה זו אבל לא ברור בידי כעת.

ישר כח
גם על שאר דבריך באשכול

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » א' יוני 16, 2019 12:45 am

אחרי שחשף לנו ר'... את "השכבה האמיתית, השכבה הרגישה, האנושית" שבספר יונה, ובלשונו: "לתת מקום לקולות אנושיים, אותנטיים" - ראה כי טוב והחליט לחנך בדרך זו את כל החכמים דכאן...

מנין · הודעהעל ידי **מנין** » א' יוני 16, 2019 12:47 am

דרומי כתב:אחרי שחשף לנו ר'... את "השכבה האמיתית, השכבה הרגישה, האנושית" שבספר יונה, ובלשונו: "לתת מקום לקולות אנושיים, אותנטיים" - ראה כי טוב והחליט לחנך בדרך זו את כל החכמים דכאן...

אוהב תוכחה כתב:אני מאמין בכל ליבי, שלמשתתפים הציניים ביותר שכאן, כולל אלו שיתקפו גם את ההודעה הזאת בארסיות - גם להם יש לב רגיש, כל כך רגיש,שהם עוטפים אותו בעוד עטיפה ובעוד שריון, עד שנהיה מפחיד בכלל להתעסק איתם.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » א' יוני 16, 2019 12:49 am

יש לי לב רגיש מאוד, ת"ל, ודוקא מכח לבי הרגיש אני חרד לכבודו של יונה הנביא ולכבודה של התורה הקדושה, שלא נועדה כדי להעמיס עליה 'הרגשים' באופן חופשי.

אוהב תוכחה · הודעהעל ידי **אוהב תוכחה** » א' יוני 16, 2019 1:06 am

דרומי כתב:אחרי שחשף לנו ר'... את "השכבה האמיתית, השכבה הרגישה, האנושית" שבספר יונה, ובלשונו: "לתת מקום לקולות אנושיים, אותנטיים" - ראה כי טוב והחליט לחנך בדרך זו את כל החכמים דכאן...

הרב דרומי, התיאור 'הרב שלש נקודות' שמור באשכול הזה להרב פייבלזון. אני מסתפק בנקודה אחת...
בידידות
א"ת

תם מה הוא אומר

ח. רוזנברג כתב:מאידך גיסא, יעויי' בקונטרס דברי סופרים לגר"א ווסרמן ("מבקר מקרא" ידוע מלפני השואה ע"פ שיטת החירות הטקסטואלית) שמבאר בשם הגרח"ס בדעת הרמב"ן "דנהי נמי שנצטווינו בסיני לשמוע לגדברי חכמים והעובר על דבריהן עובר על הציווי הזה אבל אין בהן איסור מצד עצמן ולדוגמא שבות דדבריהן אין בהן מדאורייתא איסור שבת כלל וכן שניות לעריות מדאורייתא אינן איסור ביאה אלא שיש ציווי כללי מגאורייתא שלא לעבור על דבריהן". עי"ש נפק"מ למעשה.
כמובן שיש בזה נפק"מ גדולה גם מבחינת ה'הרגש', האם הדבר בעצמו הוא איסור/מצווה מצד הגנות/המעלה שבו, או שהוא בעצמו אינו מגונה/נעלה ורק חכמים ציוו לעשותו/להימנע ממנו מצד גזירה או תקנה, ופשוט.

גם זו לטובה · הודעהעל ידי **גם זו לטובה** » א' יוני 16, 2019 2:27 am

ח. רוזנברג כתב:בעניין השאלה האם לאחר דרשות חז"ל עדיין יש מה לחפש במקרא, נזכרתי בדבריו של האוה"ח הק', ויקרא יג לז.

וראיתי ליישב מאמרי רז"ל שאמרו (ויק"ר פכ"ב) שלא היה דבר שלא נמסר למשה בסיני, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ואמרו במקום אחר (במד"ר פי"ט) כי רבי עקיבא היה דורש מה שלא ידע משה כאומרו הדברים עשיתים אעשה לא נאמר וכו' יעויין שם דבריהם, וכן כמה מאמרים שדומים לזה.
ונראה כי ישוב המאמרים הוא. כי הן אמת שכל דבר תורה נאמר למשה ואין חכם יכול לדעת יותר ממה שידע משה, והגם שתצרף כל דורות ישראל מיום מתן תורה עד שתמלא הארץ דעה אין חידוש שלא ידעו משה, אבל ההפרש הוא כי משה נתן לו ה' תורה שבכתב ותורה שבעל פה, והנה האדון ב"ה בחכמתו יתברך רשם בתורה שבכתב כל תורה שבעל פה שאמר למשה, אבל לא הודיע למשה כל מה שנתן לו בעל פה היכן הוא רמוז בתורה שבכתב וזו היא עבודת בני ישראל עמלי תורה ללבש ההלכות שנאמרו למשה בסיני והסודות והדרשות כלן יתנו להם מקום בתורה שבכתב, ולזה תמצא באו התנאים וחברו תורת כהנים וספרי וכו' וכל דרושתם בכתובים אינם אלא על פי ההלכות והלבישם בתורת ה' תמימה שבכתב, ואחריהם ועד היום זו היא עבודת הקודש בני תורה לדייק המקראות וליישבם על פי המאמרים שהם תורה שבעל פה, וזו היא עבודת התורה הנקראת ארץ החיים, וענין זה לא נמסר למשה כולו לדעת כל תורה שבעל פה היכן היא כולה רמוזה בתורה שבכתב, ולזה אמרו ז"ל שדרש רבי עקיבא דרשות שלא ידעם משה, אין הכוונה שלא ידע משה עקרן של דברים הלא ממנו הכל אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, אלא שלא ידע סמיכתם ודיוקם היכן רמוזים בתורה

היינו, בלי "לדייק המקראות" אי אפשר כמובן "ליישבם על פי המאמרים שהם תורה שבעל פה".
ו"לדייק המקראות" זה בהכרח לדון בדברים ובמידת הצורך לשאול שאלות, כגון השאלה על הפער בין חג הקציר וזמן מתן תורתינו ושאלות דומות, ורק לאחר שהשאלה תישאל יהיה אפשר לחפש לה יישוב "וזו היא עבודת התורה הנקראת ארץ החיים".
ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.

אוה"ח כותב מפורש שכוונתו לכל מדרשי ההלכה של חז"ל להראות היכן הם רמוזים בתורה שבכתב, מה עניין זה לעיסוקם של בעלי פש"מ ונשואי האשכול.
אגב בעניין חג מתן תורה שמעתי שבפשטות האחרון היה ביאור חדש היכן זה רמוז בתורה שבכתב.

גם זו לטובה · הודעהעל ידי **גם זו לטובה** » א' יוני 16, 2019 2:31 am

ח. רוזנברג כתב:
מקדש מלך כתב:ומה יותר גרוע בהרגשה (הנכונה - כמובן), נישואין עם גויה (דרבנן), או אדם שעבר זמן קריאת שמע (לפי פסק ההלכה שזה מן התורה)?

זכורני שיעור של הרב ג' נקודות שליט"א שעסק בשאלה זו, וביתר חידוד: מה גרוע יותר, בא על הנדה (דאורייתא, כרת) או על הגויה (דרבנן).
לדעת כל המומחים כאן, מן הסתם ע"פ השיטה שקשרו לראשו, היה צפוי שהוא יאמר שנידה גרוע יותר. הרי הוא קראי או לפחות מבקר מקרא וכו'.
למרבה הצער עלי לבשר שהוא אמר שגויה חמור יותר, ונימק בארוכה.
אין ברירה צריך לחפש "נשכן" אחר, אולי כאן: https://www.google.com/search?q=%D7%A0% ... e&ie=UTF-8

לא, לרב בעל ג"נ יש עוד מקור גדול לדעותיו (מלבד המקרא) סברא דידיה, ומי שקצת מכירו יכול לנחש שלדעתו בא על הגויה גרוע יותר.

גם זו לטובה · הודעהעל ידי **גם זו לטובה** » א' יוני 16, 2019 2:34 am

אוהב תוכחה כתב:
גם זו לטובה כתב:
ב. לא כתבתי כפר, אבל כתבתי שאתה הצגת אותו שעמדתו היא שעולם הבא אינו מרכז הכובד, משפט לא מספיק חד אבל הכיוון ברור, ועל פניו לא מקובל על שלומי אמוני ישראל. אבל מסופקני מאד אם הרב פייבלזון היה חותם על המילים שהכנסת לפיו. ושוב, אני לא מכיר אותו, אבל לפחות היית צריך להביא מקור, בלי זה - זה עוול.

אכן אשמח אם מישהו יביא ציטוט מדוייק מדבריו, אבל כאמור אין נפק"מ מה סובר פלוני או אלמוני, אלא האם עמדה פלונית נכונה או לאו.

אין נפקא מינה לעצם השאלה, אבל טענו לך שזה עוול לומר דברים רדיקליים בשם מישהו בלי ציטוט מדויק. לא ענית על טענה זו; האם אתה חולק עליה? ולמה?

האמת שלא נהגתי מספיק כשורה, אף שאני חושב שזה כן מדוייק.

יהודי טבעי · הודעהעל ידי **יהודי טבעי** » א' יוני 16, 2019 2:40 am

מנין כתב:
דרומי כתב:אחרי שחשף לנו ר'... את "השכבה האמיתית, השכבה הרגישה, האנושית" שבספר יונה, ובלשונו: "לתת מקום לקולות אנושיים, אותנטיים" - ראה כי טוב והחליט לחנך בדרך זו את כל החכמים דכאן...

אוהב תוכחה כתב:אני מאמין בכל ליבי, שלמשתתפים הציניים ביותר שכאן, כולל אלו שיתקפו גם את ההודעה הזאת בארסיות - גם להם יש לב רגיש, כל כך רגיש,שהם עוטפים אותו בעוד עטיפה ובעוד שריון, עד שנהיה מפחיד בכלל להתעסק איתם.

'משום מה' נזכרתי במעשה שאירע לפני כשנה, בזוג אמריקאיים שהאמינו בתום בטוב לב האדם, וטענו שאף כל מעשי האכזריות של דאע"ש הם בגלל שלא התייחסו אליהם נכון ובכבוד וכו' עד שהחליטו לצאת לאזרביג'אן ונכנסו לשטחי דאע"ש והיו בטוחים שיצליחו לשוחח ולשכנע אותם בטוב לבם, ולא עברו ימים מועטים עד שנרצחו באכזריות, והראו לכל גורל התמימים המאמינים בטוב לבם של רשעים.

אוהב תוכחה · הודעהעל ידי **אוהב תוכחה** » א' יוני 16, 2019 2:43 am

יהודי טבעי כתב:
מנין כתב:
דרומי כתב:אחרי שחשף לנו ר'... את "השכבה האמיתית, השכבה הרגישה, האנושית" שבספר יונה, ובלשונו: "לתת מקום לקולות אנושיים, אותנטיים" - ראה כי טוב והחליט לחנך בדרך זו את כל החכמים דכאן...

אוהב תוכחה כתב:אני מאמין בכל ליבי, שלמשתתפים הציניים ביותר שכאן, כולל אלו שיתקפו גם את ההודעה הזאת בארסיות - גם להם יש לב רגיש, כל כך רגיש,שהם עוטפים אותו בעוד עטיפה ובעוד שריון, עד שנהיה מפחיד בכלל להתעסק איתם.

'משום מה' נזכרתי במעשה שאירע לפני כשנה, בזוג אמריקאיים שהאמינו בתום בטוב לב האדם, וטענו שאף כל מעשי האכזריות של דאע"ש הם בגלל שלא התייחסו אליהם נכון ובכבוד וכו' עד שהחליטו לצאת לאזרביג'אן ונכנסו לשטחי דאע"ש והיו בטוחים שיצליחו לשוחח ולשכנע אותם בטוב לבם, ולא עברו ימים מועטים עד שנרצחו באכזריות, והראו לכל גורל התמימים המאמינים בטוב לבם של רשעים.

אני משתומם!
מי שלב יהודי (טבעי!) פועם בקרבו יאמר דברים כאלו?
למה?

גם זו לטובה · הודעהעל ידי **גם זו לטובה** » א' יוני 16, 2019 3:00 am

ח. רוזנברג כתב:שלוש הדוגמאות שהובאו לוקות בחוסר דיוק, ובנושאים כאלו חוסר דיוק הוא קריטי. אשתדל להלן לדייק, וחשוב להצהיר שאני לא דובר של הרב שלוש נקודות שליט"א, אלא כותב את מה שאני מבין כתלמיד, ומן הסתם גם אני אינני מדייק לגמרי.

א. בשיעורים בתקופת ספירת העומר ששמעתי בעשור האחרון מהרב ג' נקודות שליט"א, עלה שוב ושוב הנידון, איך מיישבים את זה שמחד גיסא ברור שעיקר החג בתושבע"פ הוא זמן מתן תורתינו, ומאידך גיסא בתושב"כ עיקר החג הוא חג הקציר. נעשו ניסיונות גדולים ונאמרו מהלכים מורכבים כדי ליישב את הפער הזה.
חס וחלילה לא נאמר ולא נרמז שעיקר החג הוא דווקא עניין הקציר ולא מה שלימדונו חז"ל.
אבל בשונה מאחרים שהפער הזה לא מטריד אותם בכלל, את הרב הנ"ל הוא כן מטריד ודוחף לבאר באופנים שונים.

ב. לעניין עוה"ב, השאלה היא לא האם מאמינים בעוה"ב או לא, חלילה, אלא האם זה צריך להיות המניע והמנוע המרכזי של היהודי. בצורה יותר ברורה: האם יהודי אמור לעבוד את ה' כדי לזכות בעוה"ב. אחת הטענות (ולא היחידה) היא שאם זה המנוע המרכזי זה היה צריך להיות כתוב במפורש בתושב"כ ולא רק ברמז, כי כל העניינים המרכזיים כתובים במפורש בתושב"כ.
שוב, אין בדברים שום ערעור, לא על אמיתות דברי חז"ל ולא על חשיבותם, חלילה חלילה. אלא דיון באיזה מקום התכוונו חז"ל להעמיד את עניין עוה"ב.

ג. גם כאן חוסר דיוק. לטענת הרב ג"נ שליט"א, בשום מקום הקב"ה לא מנמק את חובת קיום המצוות בכך שעמ"י הם עבדיו ושייכים לו, אלא במקום אחד בלבד, כשהוא אוסר עליהם להימכר לצמיתות לאדם אחר. (זו טענה שתלויה בפרשנות, כי לדוגמא, יש מפרשים שמסבירים את "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שהכוונה שקניתי אתכם לעבדים, והבאתי את זה בהרחבה באוצר מפרשי התורה, אבל לגיטימי לפרש את זה באופנים נוספים ושונים). ממילא, לפי טענה זו, אין הכוונה שיהודי איננו עבד ה', חלילה חלילה, אלא שהמחויבות לקיום המצוות איננה נובעת בעיקרה מתוך עבדות אלא מתוך נאמנות לברית שכרת ה' עם אבותינו ואיתנו.

והעיקר, חלילה חלילה לכתוב דברים לא מדויקים.

א' לא כתבתי בזה שום דבר בשם הרב בעל ג"נ.
ב' מלבד השאלה על המניע, האם זה התכלית והעיקר שהכל סובב סביבו, ועל האדם לחוות שהחיים כאן הם רק פרוזדור לעוה"ב? וראה מ"ש בזה "שעת הכושר" כאן-https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=552977#p552977
ג' חידוד חשוב, ומה הכוונה שפלוני עבד השם, שישראל עבדי השם, אם קיום המצוות לא מפני העבדות אלא מתוך נאמנות לברית, ואולי הכוונה שזה גופא הברית כלומר אנו עבדיו אבל לא רק מפני שקנה אותנו ביצ"מ, אלא משום שהסכמנו מרצון להיות עבדיו, ואולי בכלל למושג עבד יש עוד משמעות, אשמח להחכים.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יוני 16, 2019 6:22 am

מאיפה המקור שברור שעיקר החג בתושבע"פ הוא זמן מתן תורתינו?

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יוני 16, 2019 7:16 am

אלא שהמחויבות לקיום המצוות איננה נובעת בעיקרה מתוך עבדות אלא מתוך נאמנות לברית שכרת ה' עם אבותינו ואיתנו.

מה ההבחנה בין שני הדברים?

שאלה נוספת איך קוראים בלשון המקרא לאזרחי הממלכה? לא עבדי המלך?

דורשי יחודך · הודעהעל ידי **דורשי יחודך** » א' יוני 16, 2019 7:21 am

בעניין חג השבועות וזמן מתן תורתינו וכו',
יעויין בספר "עטרת המועדים" הנמצא באוצר סי' פ"ו (ו\או סי' פ"ז?) להגר"ע מדלוב שליט"א שרצה לייסד שחג השבועות איננו קשור כלל ועיקר, גם לא מדרבנן, לזמן מתן תורתינו, אלא יש חג אחר מדרבנן של "זמן מתן תורתינו" בו' סיון, גם כשחל שבועות על פי הראייה בה' או בז', שאז זה מתפצל לשני ימים, והאידנא תמיד חלים באותו יום...

יצויין שהרב הנ"ל מגיע למסקנות הנ"ל בלי שום קשר לעיסוק בפשוטו של מקרא, והינו רחוק מזה כרחוק מזרח ממערב ממש, אלא טוען שכך עולה לו מהסוגיא עם המראי מקומות שהוא מביא שם.

(אציין שלענ"ד הגהמ"ח הנ"ל הרחיק לכת, והיסוד לא מוכרח גם בראשונים ואחרונים שהוא מביא, עיי"ש היטב והבוחר יבחר.)

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » א' יוני 16, 2019 8:37 am

דורשי יחודך כתב:בעניין חג השבועות וזמן מתן תורתינו וכו',
יעויין בספר "עטרת המועדים" הנמצא באוצר סי' פ"ו (ו\או סי' פ"ז?) להגר"ע מדלוב שליט"א שרצה לייסד שחג השבועות איננו קשור כלל ועיקר, גם לא מדרבנן, לזמן מתן תורתינו, אלא יש חג אחר מדרבנן של "זמן מתן תורתינו" בו' סיון, גם כשחל שבועות על פי הראייה בה' או בז', שאז זה מתפצל לשני ימים, והאידנא תמיד חלים באותו יום...

יצויין שהרב הנ"ל מגיע למסקנות הנ"ל בלי שום קשר לעיסוק בפשוטו של מקרא, והינו רחוק מזה כרחוק מזרח ממערב ממש, אלא טוען שכך עולה לו מהסוגיא עם המראי מקומות שהוא מביא שם.

(אציין שלענ"ד הגהמ"ח הנ"ל הרחיק לכת, והיסוד לא מוכרח גם בראשונים ואחרונים שהוא מביא, עיי"ש היטב והבוחר יבחר.)

בענין זה יעויין במאמרו של הרב י"ל אלטיין שהתפרסם בגליון אור וחיות האחרון.

ח. רוזנברג · הודעהעל ידי **ח. רוזנברג** » א' יוני 16, 2019 8:51 am

אוצר החכמה כתב:
אלא שהמחויבות לקיום המצוות איננה נובעת בעיקרה מתוך עבדות אלא מתוך נאמנות לברית שכרת ה' עם אבותינו ואיתנו.

מה ההבחנה בין שני הדברים?

שאלה נוספת איך קוראים בלשון המקרא לאזרחי הממלכה? לא עבדי המלך?

יש להאריך בזה, ולא כאן המקום המתאים לענ"ד לדון בדברים כאלו, אבל אפשר לומר (על דעתי בלבד) שההבחנה העיקרית היא שעבד בטל ומבוטל ביחס לאדון, ואילו כריתת ברית היא דבר ששני הצדדים שותפים אליו.

לגבי השאלה נוספת, התשובה היא לא. לאזרחי הממלכה קוראים עם.
למלך יש עבדים שהוא אדוניהם, ויש עם שהוא מלכם, והיחס בין העם למלך איננו דומה ליחס שבין העבדים לאדון.
תפקיד המלוכה הוא בעצם הנהגת העם, ולמעשה כל מגמת המלך אמורה להיות טובת העם, רק שכדי שהמלך ידאג לטובת העם יש לו סמכויות על העם וכו' (זה שבהיסטוריה מלכים השתמשו בכוחם לטובת עצמם ואף לרעת העם, זה ניצול של הכוח ולא הגדרת התפקיד), משא"כ היחס שבין אדון לעבדים, שהוא ממש להיפך.

יקים · הודעהעל ידי **יקים** » א' יוני 16, 2019 9:14 am

ימחל לי כבודו. כי משגה היא בידו.
יש 2 סוגי תואר של עבד במקרא, יש עבד של אדון שזהו תואר נקלה, ויש עבד של מלך שזהו תואר מכובד (הרבה יותר מעם).
תמיד עבדי המלך (למשל אצל פרעה) הם משרתיו הקרובים של המלך הרבה יותר חשובים מהעם שהוא ההמון. אתה מוזמן לבדוק זאת במקרא.
התואר "עבד" להשם בא דוקא על צדיקים משרתי ה', "אברהם עבדי" "משה עבדי" "עבדי כלב" וכו'.
לדוגמא: "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם" מפרש התרגום שעבדיו היינו צדיקיו.
ופשוט.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יוני 16, 2019 9:14 am

קודם כל למה לא לדון. מה צריך לעשות כאן רק לריב?

מה שאתה מסביר זה דרוש כלומר אפשר לבא ולומר שהקב"ה בזה שעשה ברית איתנו נתן לנו כביכול גם עמדה ויש מאמרי חז"ל בעניין אחותי רעייתילא זז עד שקראה וכולי. אבל כשאנחנו שואלים על יסוד הדברים אני שואל מה ההבחנה? כלומר יש איזה צד בפשט שאנחנו יכולים לומר איננו רוצים לעבוד את ה' או שיש לנו זכות לדון בדבר? הלא הוא עשנו ולו אנחנו.

אני התכוונתי לפניה המקובלת למקרא בלשון עבדך כשפונים אל המלך. מה סיבתה להבנתך?

ותודה רבה ליקים שהבהיר את זה בצורה מדוייקת.

צעיר_התלמידים

דורשי יחודך כתב:בעניין חג השבועות וזמן מתן תורתינו וכו',
יעויין בספר "עטרת המועדים" הנמצא באוצר סי' פ"ו (ו\או סי' פ"ז?) להגר"ע מדלוב שליט"א שרצה לייסד שחג השבועות איננו קשור כלל ועיקר, גם לא מדרבנן, לזמן מתן תורתינו, אלא יש חג אחר מדרבנן של "זמן מתן תורתינו" בו' סיון, גם כשחל שבועות על פי הראייה בה' או בז', שאז זה מתפצל לשני ימים, והאידנא תמיד חלים באותו יום...

יצויין שהרב הנ"ל מגיע למסקנות הנ"ל בלי שום קשר לעיסוק בפשוטו של מקרא, והינו רחוק מזה כרחוק מזרח ממערב ממש, אלא טוען שכך עולה לו מהסוגיא עם המראי מקומות שהוא מביא שם.

(אציין שלענ"ד הגהמ"ח הנ"ל הרחיק לכת, והיסוד לא מוכרח גם בראשונים ואחרונים שהוא מביא, עיי"ש היטב והבוחר יבחר.)

לא עיינתי בספר הנ"ל, אבל לאחרונה יצא ספר מהרב אייזנטל שליט"א ד"ת מרבו הרב שמואל אויערבאך זצ"ל, ושם כתוב בפשיטות את הדברים האלוכאילו הם פשוטים בתכלית הפשיטות שיום מתן תורה איננו קשור כלל לחג השבועות, וזה פלא גדול.

אבל הרעיון שחג מתן תורה איננו קשור לחג הקציר ויום הביכורים עלה בהחלט על דעת הצל"ח בפסחים סח בו עלה על דעתו שבזמן שקדשו עפ"י הראיה לא היו הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, אלא שדחה אותו כי דברי התלמוד קדומים לחתימת הלוח, וכבר העיר דוד הנשקה שאין טענת הצל"ח חזקה כל כך שהרי אפ"ל שכבר קודם לכן התאמצו שלא יעברו יותר או פחות מחמישים עד ו' בסיוון.

וכן מרומז הדבר בדברי הטורי אבן סוף מגילה שבזמן שלא חל חג השבועות בו' בסיוון לא קראו בחודש השלישי, (אם כי יש לסייג שלהבנתו בכה"ג אפשר שיש להעדיף את הקריאה של שבעה שבועות ולקרוא על מתן תורה ביומו, שהרי גם כשקוראים שבעה שבועות מפטירין בענין מתן תורה בחבקוק כמו שהעיר החת"ס בפסחים על הצל"ח).

ופשטות לשון הריב"ש שזמן מתן תורתינו אומרים רק כשחל חג השבועות בו' בסיוון, וכן היה מעשה אצל הלובביטשער שסבר משום מה שמי שעבר את קו התאריך אע"פ שמנין הימים שלו משתנה, מכל מקום לענין ספירתו האישית אינו משתנה (ואגב, מעולם לא הבנתי מה רצונו בסברא זו, והרי גם לו בהכרח יש איזה קו תאריך לענין ספירת העומר, כי אל"כ אם יסתובב עם השמש יצא שלעולם ישאר באותו יום, וא"כ היכן הוא קביעות קו תאריכו?) ופסק שחוגג חג השבועות ולא אומר זמן מתן תורתינו !

אם כי כבר העירו שבתורה לא התפרש זמן מתן תורה אלא 'בחודש השלישי', וזה אכן קיים בין כשחל בו' בין כשחל בז' בין כשחל בה'.

צפוני · הודעהעל ידי **צפוני** » א' יוני 16, 2019 9:40 am

שמואל א, ח, י": "{י} ויאמר שמואל את כל דברי יהוה אל העם השאלים מאתו מלך:{יא} ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו: {יב} ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו: {יג} ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות: {יד} ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו: {טו} וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו: {טז} ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו: {יז} צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים: {יח} וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה יהוה אתכם ביום ההוא: {יט} וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו:"

לדעת האומרים שהכוונה שאלה הם זכויות המלך מצאנו כאן שאזרחי הממלכה נקראים עבדים למלך

יותם · הודעהעל ידי **יותם** » א' יוני 16, 2019 9:41 am

גם זו לטובה כתב:אגב בעניין חג מתן תורה שמעתי שבפשטות האחרון היה ביאור חדש היכן זה רמוז בתורה שבכתב.

אכן, מאמר נפלא של הרב שמואל קלופפר. עמ' 28 בגליון שבועות של 'פשטות המתחדשים'.

ח. רוזנברג · הודעהעל ידי **ח. רוזנברג** » א' יוני 16, 2019 9:46 am

יקים כתב:ימחל לי כבודו. כי משגה היא בידו.
יש 2 סוגי תואר של עבד במקרא, יש עבד של אדון שזהו תואר נקלה, ויש עבד של מלך שזהו תואר מכובד (הרבה יותר מעם).
תמיד עבדי המלך (למשל אצל פרעה) הם משרתיו הקרובים של המלך הרבה יותר חשובים מהעם שהוא ההמון. אתה מוזמן לבדוק זאת במקרא.
התואר "עבד" להשם בא דוקא על צדיקים משרתי ה', "אברהם עבדי" "משה עבדי" "עבדי כלב" וכו'.
לדוגמא: "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם" מפרש התרגום שעבדיו היינו צדיקיו.
ופשוט.

גם "עבדי המלך" אינם בברית איתו, והם "ניצבים" כדי לשרתו.
וזה שצדיקים נקראים עבדי ה' אין על זה חולק. והלוואי שנזכה.
השאלה היא האם כשהקב"ה אומר לנו לעבוד (!) אותו, הוא מנמק ואומר "כי אתם עבדיי" או "כי כרתתי איתכם ברית". מה דעתך בשאלה הזו? ולמה זה כך?

אוצר החכמה כתב:קודם כל למה לא לדון. מה צריך לעשות כאן רק לריב?

אסביר לך למה לא לדון.
כי (א) מדובר בנושאים עדינים שדרושה בהם זהירות גדולה מה ואיך מותר ונכון לומר.
(ב) היות וזה מקום ציבורי שבלתי נמנע שמסתובבים בו גם מושחתים שעלולים לנצל כל מילה בלתי מדויקת כדי להשמיץ ולהשחית,
(ג) והיות ואשכול זה הוא עדות לפי דעתי שאי אפשר לסמוך על הנהלת הפורום שתטפל באופן קשוח ונמרץ באותם מעשי שחיתות,
(ד) לכן אין לי כוונה לדון ברצינות בנושאים עדינים בפורום.

אוצר החכמה כתב:מה שאתה מסביר זה דרוש כלומר אפשר לבא ולומר שהקב"ה בזה שעשה ברית איתנו נתן לנו כביכול גם עמדה ויש מאמרי חז"ל בעניין אחותי רעייתילא זז עד שקראה וכולי. אבל כשאנחנו שואלים על יסוד הדברים אני שואל מה ההבחנה? כלומר יש איזה צד בפשט שאנחנו יכולים לומר איננו רוצים לעבוד את ה' או שיש לנו זכות לדון בדבר? הלא הוא עשנו ולו אנחנו.

לא מבין למה החלטת שזה דרוש, ולא מבין מה הבעיה בדרוש.
בכל מקרה הנושא איננו האם יש ליהודי זכות לסרב לעבוד את ה', כי כריתת ברית מחייבת לא פחות מעבדות.
ואידך זיל גמור.

בברכה המשולשת

צפוני כתב:שמואל א, ח, י": "{י} ויאמר שמואל את כל דברי יהוה אל העם השאלים מאתו מלך:{יא} ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו: {יב} ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו: {יג} ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות: {יד} ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו: {טו} וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו: {טז} ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו: {יז} צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים: {יח} וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה יהוה אתכם ביום ההוא: {יט} וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו:"

לדעת האומרים שהכוונה שאלה הם זכויות המלך מצאנו כאן שאזרחי הממלכה נקראים עבדים למלך

אולם, למיטב יודעים (ואני מתכוון בזה למה שראיתי בסד אצל רבותינו הראשונים שעסקו בזה להלכה) כל הסוברים שזו כוונת שיטת שמואל, פוסקים בזה כרב, וכל מי שפוסק כשמואל מפרש זאת כהבנת הרמב"ם.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יוני 16, 2019 10:03 am

ח. רוזנברג כתב:
יקים כתב:ימחל לי כבודו. כי משגה היא בידו.
יש 2 סוגי תואר של עבד במקרא, יש עבד של אדון שזהו תואר נקלה, ויש עבד של מלך שזהו תואר מכובד (הרבה יותר מעם).
תמיד עבדי המלך (למשל אצל פרעה) הם משרתיו הקרובים של המלך הרבה יותר חשובים מהעם שהוא ההמון. אתה מוזמן לבדוק זאת במקרא.
התואר "עבד" להשם בא דוקא על צדיקים משרתי ה', "אברהם עבדי" "משה עבדי" "עבדי כלב" וכו'.
לדוגמא: "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם" מפרש התרגום שעבדיו היינו צדיקיו.
ופשוט.

גם "עבדי המלך" אינם בברית איתו, והם "ניצבים" כדי לשרתו.
וזה שצדיקים נקראים עבדי ה' אין על זה חולק. והלוואי שנזכה.
השאלה היא האם כשהקב"ה אומר לנו לעבוד (!) אותו, הוא מנמק ואומר "כי אתם עבדיי" או "כי כרתתי איתכם ברית". מה דעתך בשאלה הזו? ולמה זה כך?

אוצר החכמה כתב:קודם כל למה לא לדון. מה צריך לעשות כאן רק לריב?

אסביר לך למה לא לדון.
כי (א) מדובר בנושאים עדינים שדרושה בהם זהירות גדולה מה ואיך מותר ונכון לומר.
(ב) היות וזה מקום ציבורי שבלתי נמנע שמסתובבים בו גם מושחתים שעלולים לנצל כל מילה בלתי מדויקת כדי להשמיץ ולהשחית,
(ג) והיות ואשכול זה הוא עדות לפי דעתי שאי אפשר לסמוך על הנהלת הפורום שתטפל באופן קשוח ונמרץ באותם מעשי שחיתות,
(ד) לכן אין לי כוונה לדון ברצינות בנושאים עדינים בפורום.

אוצר החכמה כתב:מה שאתה מסביר זה דרוש כלומר אפשר לבא ולומר שהקב"ה בזה שעשה ברית איתנו נתן לנו כביכול גם עמדה ויש מאמרי חז"ל בעניין אחותי רעייתילא זז עד שקראה וכולי. אבל כשאנחנו שואלים על יסוד הדברים אני שואל מה ההבחנה? כלומר יש איזה צד בפשט שאנחנו יכולים לומר איננו רוצים לעבוד את ה' או שיש לנו זכות לדון בדבר? הלא הוא עשנו ולו אנחנו.

לא מבין למה החלטת שזה דרוש, ולא מבין מה הבעיה בדרוש.
בכל מקרה הנושא איננו האם יש ליהודי זכות לסרב לעבוד את ה', כי כריתת ברית מחייבת לא פחות מעבדות.
ואידך זיל גמור.

אין שום בעייה בדרוש להיפך דרוש הוא חלק מרכזי מאד בתורה. ותמצא הרבה דרושים שמסבירים שעניין כריתת הברית הוא החשיבות של צד של ישראל בעניין וגם מאמרי חז"ל כמו שהזכרתי. ההבדל הוא שדרוש אינו שואל האם זה כך או כך. דרוש אומר יש גם בחינה כזאת. לפשט יש יותר נטייה להציב שאלה מהי הכוונה היחידה על פי הפשט. וכיוון שהצגתם את הדבר כשאלה איזה דבר הוא נכון לכן הערתי שבתור דרוש אין בעייה לומר זאת. לעומת זאת בתור שאלה פשטית שמניחה רק אפשרות אחת כלומר האם זה כך או כך איני מבין.
לגבי כריתת ברית. כריתת ברית אומרת שלפני הברית היתה אפשרות לסרב גם אם עתה אין אפשרות לסרב. (אפשר גם לדון עד כמה ברית של אבותי מחייבת אותי) אבל האמת היא אין לנו שום אפשרות לסרב לבורא. וכבר האריכו בזה בספרים על השאלה הזאת מה פירוש כריתת הברית הלא אין אפשרות לסרב.

אני לא חושב שיש משהו רגיש ועדין במיוחד בנושא הזה.
ולענ"ד האמירה הזאת משיגה את המטרה ההפוכה. אם כל מה שאתה דן עליו הוא רגיש ועדין וצריך להזהר לאומרו מתבקש שתישאל השאלה האם התשובה שלך לגיטימית.
אבל אם אתה נוהג כמו כל תופסי התורה ואומר דרושים ופירושים בענייני התורה למה שמישהו יעלה בדעתו שתשובתך לא לגיטימית.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר