מצינו כמה מקומות שהתורה התירה דבר אף שהוא מתנגש עם ההלכה. השאלה היא האם הכותרת של האשכול היא הסיבה?
נתחיל מעניני דיומא.
1. אם נתהפך זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו, וידועה השאלה והרי מצי להצילו באחד מאיבריו, שהרי בידו לפרוש מהחטא ובזה פנחס לא יהרגו, ואפשר שכיון שהוא טרוד בחטאו אין זה נחשב דרך הצלה דזה מעשיו כעת, ואף שאסור לו וחייב לפרוש זהו דין איסורי, אבל אין בו כדי להגדיר שזהו דרך הצלה של זמרי כיון שזמרי רוצה במעשה זה. ודו"ק כי קיצרתי.
2. בא במחתרת אין לו דמים מכיון שחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ותמוה אמאי אינו חייב למסור ממונו לגנב ובזה ינצלו חיי הגנב? והלא על לאו מצווה למסור כל ממונו, ומה גריע חיי הגנב שאינו מצווה למסור ממונו? ואפשר להנ"ל דכיון שטבע האדם שאין מעמיד עצמו על ממונו לא חייבתו תורה שיעבור על תכונתו האנושית בשביל האי גנב.
3. מבואר שמותר לאדם להתפרנס ממלאכה המסכנת נפשו, אף שהוא ספק פ"נ, ולהנ"ל כיון שהתכונה האנושית למסור נפשו על פרנסתו התירתו תורה.
4.הבורסקאי פטור ממצות ראיה, והיאך הותר לו לעסוק בזה ולפטור עצמו, ולהנ"ל א"ש.
ויגילו הלומדים ויפלפלו בזה, כי שיטה מחודשה היא.