מאמר "שלום לעם" למרן הראי"ה

[בברכה המשולשת]

סליחה על השאלה הפשוטה:
היכן פורסם מאמר של מרן הראי"ה קוק בשם "שלום לעם"?
(אין לי כרגע גישה לחיפוש באוצר, אבל אם תהיה הפניה יש לי אפשרות לראות. ואם זה לא באוצר גם הפניה כזו תועיל)
תודה רבה

[מה שנכון נכון]

הכוונה למובא באוצרות ראיה ח"ב עמ' 134 ואילך?
(מש"כ שם בכותרת 'העם' הוא ט"ס, וצ"ל 'לעם' כנזכר כמ"פ בגוף הדברים).

[גביר]

מאמר זה, עם הכותרת 'תורת השלום', כולל כתשעה דפים מוקלדים במכונת כתיבה
ומצוי במרכז התיעודי של בית הרב. ייתכן שהמאמר הוקלד ע"י הרמ"צ נריה או
משרדו, 3 ויש טעויות לא מעטות בהקלדה. מקורו של המאמר בפנקס ה' של מרן הראי"ה – אחד מהפנקסים הרבים של מרן
הרב, בדומה למסמכים רבים אחרים, המוקלדים במכונת כתיבה שצילומיהם נמצאים במרכז התיעודי
בבית הרב.
לפי:
http://asif.co.il/download/asi%203/asi%203%205/1%20(1)(2).pdf

[גביר]

הרשימה השלמה מצו"ב

[חלמישצור]

המאמר 'שלום לעם' נדפס באורות הראיה, ירושלים תשמ"ה, עמ' טז-יט, תחת הכותרת 'שלום בשם' (וכן באוצרות הראיה ב, עמ' 134-138, תחת הכותרת 'שלום העם', וצוין שם 'הועתק בעתון הצופה, ג' אלול תש"ך', הנה http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=A0E9DD44, תחת הכותרת 'שלום השם'; וראה גם טל הראיה, עמ' רס-רסא).

אדם שואל בשלום חבירו בשם (ברכות נד.) לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה.

הדברים הקדושים הללו הם נר לרגלי ואור לנתיבותי, והם ראויים באמת להיות נר מאיר לדורות עולם לכל מי שיבוא אל הקודש לעסוק בכל ענין נשגב ומועיל, לבל יחרד ולבבו לא יפול בקרבו בראותו כי השלמת כל חפץ לבבו אין בידו די היכולת. לא יאמר נואש לכל אשר תשיג ידו, כי מי יוכל להעריך רב ערך [אפילו של] החלק מן השלמות אשר תשיג ידו. ולולא הדעה האמיתית הזאת לא עצרו שלמי בני האדם כח לעלות אל המעלה שעלו אליה, כי בא עד מרום פסגת השלמות. ומי זה יתברך בלבבו לאמר גמרתי את כל המלאכה.

גם אנכי בגשתי להעריך את מערכת החוברות האלה הנקובות בשם "שלום לעם", אשר כשמם כן תכליתם לבשר שלום לעם ד' הגוי כולו ונפשי יודעת מאד כי מלאכת הקודש הזאת גדולה ורבה היא עד אין חקר ולא לנו לגמור את המלאכה, כי כבר מובטחים אנחנו מפי השי"ת "הנני שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". והורונו חז"ל שאליהו הנביא בא לעשות שלום בעולם והדבר ידוע שכמו ששלמות הפעולה תעיד על שלמות הפועל, כן שלמות הפועל תעיד על שלמות הפעולה. ודי לנו לדעת עד כמה רחקה פעולה קדושה הזאת מיכולת אנוש כערכנו וכבדה ממנו, עד כי נועד אליה רק מלאך הברית אשר אנחנו מבקשים. אבל בזו המדה שאנו מיואשים מהשלמתה, כן אנחנו מובטחים לזכות בחלקים ממנה, כאשר נשים לזה השתדלותינו כאשר אמרו חז"ל: "ת"ח מרבים שלום בעולם". א"כ ע"י כינוס לצדיקים גדולי תורה ויראה: "יראי ד' וחושבי שמו" שיחד יתועדו ויתיעצו איך להביא ברכת השלום על ישראל, ברית כרותה היא שחפצם בידם יצלח. והשי"ת ששמו שלום יהיה בעזרם לבשר שלום לעם.

"שלום". השם הנערץ והנקדש הזה נמצאהו מושאל ברוב הפעמים רק לשלילת המחלוקת והמדנים. אבל לא זהו השלום שהוא אחד מעמודי העולם ולא על דבר של שלילה נוכל לומר שרק הוא יהיה הכלי האחד המחזיק ברכה לישראל. אבל השלום שאנחנו חייבים להיות רודפים אחריו הוא השלום המצוי במציאות מצד עצם שלמותו לא בעבור החסרונות הקודמות בהעדרו. השלום הוא היחש האמיתי שראוי להיות בין חלקי האומה הפרטיים, בין החלקים המשפיעים אל החלקים המקבלים ההשפעה, שיהיה נמצא בפועל בין העגל הצריך לינק אל הפרה הרוצה להניק בין ה"עליא אל ה"אתכליא" בין העוסקים בגמילות חסדים להעוסקים בעבודה, ובין שניהם אל העוסקים בתורה; היחש הראוי להמצא בין כל אחד מישראל לרעהו עד שיבוא השלום; להיות נותן יחש גם אל העצה והתחבולה והמחשבה הטובה הכמוסה בלב רבבות אלפי ישראל, שלמי אמונים אל פעל ידים והמציאות הגמורה.

רבות הנה המחשבות הטובות אשר בלב רבים ושלמים מבני עמנו, מחשבות שלום, לקום ולהתעודד לרפאת כל שבר בישראל. כי רבות הנה הלבבות הברות היודעות ומרגישות את שברנו הגדול כים ואשר נגע עד נפשם, ורוחם ישאף ליתן יד לעזרה ככל אשר תשיג ידם. אמנם תולדותיהן של המחשבות הטובות הללו מה הנה? בלב נשבר נאמר שהמחשבות המאליפות הרו וילדו אך אנחות מרובות שהנה פורחות באויר, וכל פעולתן אינם כי אם להעיד על בעליהן שלבם רד עם אל ועם קדושים נאמן, והמחשבות והאנחות היקרות האלה כ"נשמתין דאזלין ערטילאין" כי לא מצאו להן כלי שיהיה ידים לפעלם, ותשארנה המחשבות בלבבות קבורות, והאנחות באפסים פזורות, ובבית ישראל אין מקים אוהל ואין נוטה יריעה.

אמנם יש לנו מנחם, חוק הקיום השורר בכל המציאות כולו ברצון יוצרו יתברך, אשר הוא צוה ויעמוד יורה אותנו דעת שאין כליון חרוץ בעולם, ואין כח שילך לבהלה ויכלה לאפס ותוהו. וחז"ל בחכמתם הורונו "אין לך דבר שאין לו מקום". ואם כך היא המדה בכחות חומריות היורדות למטה לארץ, קל וחומר הן הדברים במחשבות טובות ויקרות היוצאות מקרב לבבות טהורות, העולות למעלה למשכיל בחכמה וכשרון, אשר ברכה בהם. ואם לדאבון לבבינו הימים האלו המה ימים אשר אין לנו בהם חפץ וכל אלה המחשבות אשר תוכן יצוק ברכה, לא תעשינה תושיה, אין האשם כי אם בנו, שלא שמנו אל לב להכין את הכלי המחזיק ברכה, למען ימצאו כל אלה מקום. [כי] אז יצאו חוצץ לעשות חיל להרים קרן ברוח תורת ויראת ד'.

הכלי המחזיק ברכה לישראל, הורו אותנו חז"ל, שהוא השלום ועלינו להכין אותה ולסעדה להוציא מן הכח אל הפועל את היחש הצפון בתוך העצמות המפוזרות, לעצם אל עצמו.

על כן קמו ונתעודדו יראי ד' וחושבי שמו אשר לבם חולה על שבר יוסף ויתעוררו להחזיק כן תורן ולהקים על נס את דגל השלום. ועלי הושם עין להיות אחד הגוליירים הנושאים את הדגל, והטיתי שכמי לסבול את משא עבודת הקודש להעריך את החוברות האלה "שלום לעם" בעזה"י, שהן תהיינה מוכנות לכלי קיבול לקלוט את כל המחשבות הטובות הכשרות הנפוצות בלבבות אלפי רבבות מאחינו בני עמנו, להיטיב מצבנו הרוחני והחומרי כפי אשר תשיג יד הרבים, ד' עליהם יחיו, להפיק רצון ממלכותא דרקיעא וממלכותא דארעא גם יחד.

ועתה אחינו בשרנו קהל עדת ישורון, הגוי כולו לכל מפלגותיו וכתותיו לכל חבורותיו ואגודותיו, צדיקיו ויראיו, חכמיו ומשכיליו, חרשיו וסוחריו, פקידיו ומוריו, רופאיו ורוקחיו, חנווניו וסרסוריו, לוקחי לקח בבתי מדרשי המדעים לחכמה וחובשי בית מדרשיו לתורה ולתעודה, חובבי ציון ומאשרי ארגענטינא, שוקדי מלאכה ותומכי תורה, אל מחשבות לבבותיכם הטהורות כולכם יחד הננו מכינים את החוברות האלו המבשרות שלום לעם. כולנו בני אב אחד אנחנו כולנו אוהבים את עמנו הנגש והנענה, אהבה בלי מצרים, כולנו רוצים בתקנתו וכבודו, כולנו חפצים להחיות את רוחו הכביר והקדוש אשר עמד ויעמוד לנס עמים, ולמופת לגויים וממלכות. עין כל אחד ממנו חודרת אל חלק רשום ומיוחד של שכלולו וצביונו. על כל אחר מאתנו לדעת כי הבקיעים בעמנו רבו עד אין מספר. ובן אדם אשר לתבונתו יש מספר לא יבקר לדעת כי אם את אשר יד רוחו מגעת, ויחרץ לתקן רק את הקלקולים אשר בשכלו מצאם. אבל כאשר לדאבון לבבינו המציאות גדול מן השכל, והבקיעים רבו ממלוא עין הרואה, עלינו לשמוח כל איש בהגות רוחו ועצתו של חברו. "אין לך אדם שאין לו מקום" אמרו חז"ל וכיון שכ"א מתיחד במקומו א"א לו להשקיף כי אם עד מקום שקוטבו מגיע, וחוץ לאותו המקום שתחומי הקוטבים מובלעים זה תוך זה, אין לדעת כי אם על ידי שישתמש כל אחד להועיל בכח ראייתו של חברו העומד רחוק ממקומו, ויאמר "שלום שלום לרחוק ולקרוב".

מובן הדבר שאין כוונתינו בחוברות הללו אל החכמה והספרות שבתוכן, אלא אל התועלת היוצאת מהן. על כן הרבה פעמים יהיה דברינו פשוטים ערומים מכל משל והגיון ודלים ג"כ מן דברים עמוקים, כי עינינו נשואות רק לדבר דברים אשר ישמע העם כולו, דברים שתוכם כברם, הקרובים להיות קולעים אל מטרתם באמת ואמונה.

עלינו להודיע גלוי לכל כי החוברות הללו "שלום לעם" אין תכליתם אל מקצוע מיוחד, כמו שאינו נוסד לאגודה מיוחדת, אבל בתכליתו להשכיל ולהיטיב להביא תועלת והטבת מצב לעמנו הדל בכל צד ופנה שיהיה. ע"כ יהיו דברינו הראשונים מועטים בפרטים. כי על הפרטים אנו מחכים על דעת הקהל אשר נקוה שיאיר פניו אל דברינו, וקול קריאתנו אל בעלי אסופות מהירי צדק אשר "איש לרעהו יאמר חזק" להוציא לפעולות ידים, דברים טובים נחוצים ומועילים להאיר אור חיים במבואות האפלות בחיי עמנו בזמן ההוה. אבל כל עיקרן של דברינו אינם כעת כי אם קול קורא לעזרת אחים, קול אומר חזקו ונתחזקה בעד עמנו ותורת אלקינו בכל אשר תשיג ידנו, בכל אשר יתנו לנו רשות מאת הממשלה יר"ה אשר בצילה אנחנו חוסים.

והנה אנחנו מתחילים להעיר על קצת דברים הנודעים לנו ונושאים ונותנים במקצועות אשר לנו בהם שיח ושיג בעה"י, ויהי נא ד' עמנו להביא את השאלות רבות הערך האלה שאנו מציגים אותן לידי בירור וכשרון, ולימים הבאים כאשר יתוספו ספסלים בבית מדרשנו יתבררו ויתלבנו בעה"י עוד דברים רבים, העומדים על הפרק, ואשר יבאו עוד מילדי יום ויום.

הננו שמים נגד פנינו דברי חז"ל ותקנתם שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם (ברכות נד.) ותחת אשר לדאבון לבבנו אנו רואים רבים מבני עמנו המכריזים בקול: שכל מקום שאמונה ויראת שמים מצויה, שם מחלוקת ושנאת חנם ואי סבלנות מצויה, מה שהיא נגד האמת הגמורה והברורה; והדעת הכוזבת הזאת היא אבן נגף וצור מכשול לאחדותנו ושלום עמנו הפנימי, הננו נותנים בזה מחאה גמורה ומפורסמת על דבת שקר זאת, וישראל הוא ידע כי כלל יראי ד' החרדים אל דברו ותופשי התורה שמים נגד פניהם דברי חז"ל "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

וכיון שבאו דברנו עד כה הנני יוצא מאת פני קהל הקוראים בלב מלא תקוה כי ברכת השלום תתן לנו פריה, פרי למאכל ועלה לתרופה. ואתם גדולי עמנו רבנינו גאונינו חכמינו וסופרינו, באו נא ועשו אתנו ברכה, ועטרו את החוברות הבאות בעה"י במדברותיכם הנאות. עוצו עצה עושו ודברו והשי"ת המברך את עמו בשלום יקיים בכם ובכל מי שיועץ על ישראל עצה טובה ומחשבה טובה, מקרא שכתוב "יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא".

נכתב בחודש מרחשון תרנ"ה
מאת המעריך.

[בברכה המשולשת]

ייש"כ גדול ותודה רבה לרבנים שליט"א

[המחקר]

הרשימה השלמה מצו"ב

מאמר 'תורת השלום' אינו מאמר 'שלום לעם'. זה האחרון נכתב בתרנ"ה, ואילו 'תורת השלום' נכתב בשנת תרס"ט לערך.