'השכל יעמוד אצל האיש המוכה בעוורון וכיוצ"ב יותר בתקפו'

[נוטר הכרמים]

בספר ליקוטי חבר בן חיים פרשת בא הביא בשם מרן החת"ס, וז"ל:

ואמנם ידוע כי כל אדם שנגעה בו יד ה' והחסיר ממנו אחד מן החושים מחמת חסרון זה, השכל יעמוד אצל האיש המוכה בעוורון וכיוצ"ב יותר בתקפו כמו שאנו רואים אצל החרשים והעורים מדי יום יום, והיה מרגלא בפומיה דהגאון בעל הפלאה זצ"ל אשר סוף ימי חייו חשך מאור עיניו והיה קורא על עצמו (תהילים קלט,יב) כחשיכה כאורה, לומר מעת שחשך מאור עיניו שכלו אור בעדו, וזה יען מהמוח תצא שפע לכל החמשה חושים, ואם א' מהחושים יחסר ישאר הכח הזה על מבועו ויחזק כח השכל עי"ז, אמנם זה רק באדם שחסר מאתו מאור עיניו, אבל אם מי שיש לו מאור עינים נתון בחושך ולא יראה כל מאום, בכ"ז לא יוסיף שכלו כח יען כי המוח יריק השפעתו אל המוצא הראות, אך האויר אשר בו יוזן העין הוא חסר.

מהיכן ידוע התופעה הנ"ל?

[חיים]

מדובר בתופעה מפורסמת, עכ"פ ע"פ מה ששמעתי.

[עשוי לנחת]

תופעה ידועה בעולם הרפואה [לדוג' שעיוורים שומעים יותר טוב וכדו']
וכבר הסתובבה פעם הלצה על חבורת פילוסופים שדנו בענין זה אם נכון הוא,
והעלו כראיה לכך שהנה אדם שרגלו האחת קצרה - רגלו השניה ארוכה היא, הרי לך שכשיש חסרון במקום אחד, נשלם הוא במקום אחר...
עבר שם חכם אחד, ואמר להם: הרי מכם ראיה נוספת, אדם שחכמתו מועטת, הרי טפשותו מופלגת....

[נוטר הכרמים]

תופעה ידועה בעולם הרפואה [לדוג' שעיוורים שומעים יותר טוב וכדו']
וכבר הסתובבה פעם הלצה על חבורת פילוסופים שדנו בענין זה אם נכון הוא,
והעלו כראיה לכך שהנה אדם שרגלו האחת קצרה - רגלו השניה ארוכה היא, הרי לך שכשיש חסרון במקום אחד, נשלם הוא במקום אחר...
עבר שם חכם אחד, ואמר להם: הרי מכם ראיה נוספת, אדם שחכמתו מועטת, הרי טפשותו מופלגת....

מדובר בתופעה מפורסמת, עכ"פ ע"פ מה ששמעתי.

אכן ידוע מכבר, רצוי מקור תורני קדום.

[איש_ספר]

שאלת תם, מה צריך מקור תורני? אטו כל ענין שבטבע שיוזכר בספרי רבותינו זוקק מקור תורני?

[עשוי לנחת]

כעת נזכרתי ששמעתי רבות על כך מהגרצמ"ז שליט"א ומצאתי כעת שמרחיב בנושא זה, והביא מהחת"ס שזו הסיבה שעוצמים עיניים בקרי"ש, וכמו"כ הסיבה שאדם בשעה שמתבונן בסברא מטבע הדברים עוצם את עינו, זה משום שכמה שסוגר עיניו ורואה פחות בעולם הזה, כך יכול להשיג יותר ברוחניות. [ואולי נוטר רוצה מקור לכך שגם ברוחניות שייך דבר זה]
ומוסיף החת"ס שלכן גם קיבלו את המן שטעמו בו את כל הטעמים אך לא ראו את המאכלים כדי שלא יראו גשמיות, ויוכלו לקבל את התורה.
הוא מציין לעיי' בחת"ס בתורת משה, בראשית, שמות, במדבר ובדרשות בכמה מקומות שמציין דבר זה שעיני הבשר של האדם הן מחשיכות את האדם להשיג אור העליון, וכאשר אדם סוגר עיני הבשר, מאיר יותר עיני הרוחניות של האדם להשיג סודות העליונים, כחשיכה כאורה, כל מה שיש חושך בעיני הבשר של האדם, תוסף אורה ע"י העין הרוחנית שלו ע"כ.
והמעשה מההפלאה שהיה עיור מובא בהערות לחת"ס פרשת בא.
כתבתי בקצרה מאוד, והרוצה להרחיב בענין ולהוסיף לעצמו דברים נפלאים וחיזוקים לימי השובבי"ם בענין שמירת הראיה יעיין בספר "שיחות התחזקות" על שובבי"ם שיחת עש"ק שמות ועוד מקומות [החת"ס בהרחבה מובא בעמ' קטז והלאה]

[אמרתי אחכמה]

במס' חולין (דף נט, ב) מבואר, דבהמה שיש לה רגל יתירה, טריפה. מאי טעמא, כל יתר כנטול דמי. ופירש רש"י (ד"ה כנטול), יתר אחד כחסר אחד - והויא כבעלת רגל אחד וטריפה.
וכתב הרש"ש על זה, וז"ל:

נראה הטעם, דכתבו הטבעיים דסומא בא' מעיניו רואה בעינו הפתוחה יותר משאר אדם בעין אחת,
יען כי כח הראות הנשפע מהמוח אשר מתחלק לשתי העינים, אצלו עתה הוא כולו בעינו האחת, וכן בשאר אברים הזוגים,
וכ"נ להיפך, ביתר אבר מתחלק הכח גם להיתר והוו כולן חלושי השימוש.

[חקר]

בכמה ספרי לקוטים הביאו בשם ספר חלוקי אבנים(?):

הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם
שמעתי בשם א"א זקיני מוהר"ר דוד זצ"ל על פי הא דאיתא בספר רוח חן, שיש ארבעה חושים באדם חוש הראות חוש השמע וכו', וכשאחד מהחושים מתבטל אז החוש השני מתגבר בכפליים, ולפיכך כל כוונת ה' היתה שיגבור חוש השמיעה שלהם בכדי שישמעו, מה עשה, ביטל חוש הראיה ובא אליהם בעב הענן כדי שלא יראו כלום ויתגבר אצלם חוש השמיעה. זש"ה 'הנה אנכי בא אליך בעב הענן' כי היכי שיתבטל מהם חוש הראייה 'בעבור ישמע העם' ר"ל בעבור שישמעו העם בדברי עמם.

[הנאמן בפקדונו]

שאלת תם, מה צריך מקור תורני? אטו כל ענין שבטבע שיוזכר בספרי רבותינו זוקק מקור תורני?

למה לא? וכי לא מצאנו שחז"ל יאמרו אחרת מחוקרי הטבע? א"כ, אנו שדברי רבותינו הם נר לרגלנו, הרי שאם כתוב זאת בספורת התורנית נקבל זאת ללא עוררין, ואם לאו תמיד יש מקום לבעלי הדין לדון.

[אחד היה אברהם]

ספר ליקוטי מוהר"ן סימן סה

על כן נטבע בנפש האדם לסתום עיניו בשעת יסורין, כדי לברוח מהיסורין ולבטלם על ידי ההסתכלות על התכלית שהוא כולו טוב, שההסתכלות הזאת אי אפשר כי אם על ידי סתימת העינים. ואף שהאדם אינו יודע כלום מה הוא עושה, אף על פי כן הנפש יודעת הכל, ועל כן מטבעה לסתום העינים בשעת יסורין

ועיי"ש כל הענין באורך.

[עשוי לנחת]

עכשיו מצאתי בכלי יקר על פרשת השבוע - בלק, שמביא בין היתר דברים שהובאו כבר לעיל, וז"ל (כד ד):
"נאום שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה. כי כל סומא נקרא בלשון חז"ל סגי נהור לפי שהראייה הלבבית וסתם ראיית עינים מכחישין זה את זה ובהתחזק אחד מהם יחלש השני, על כן הראייה השכלית הפנימית גדולה אצל הסומים כי לא יטרידם הראות הגשמי, וכן יש נוהגין להעצים עיניהם בעת קראם שמע ישראל וגו' כדי לחזק הכוונה הלבבית ויהיו עיניו למטה במדריגה ולבו למעלה במדריגה, על כן קרא את עצמו אחר שנסמית עינו אשר מחזה שדי יחזה. ואמר נופל לפי שהוא סומא משתום עיניו שגורם לו ליפול הוא גלוי עינים השכליים, וקרא עצמו שומע אמרי אל כי חוש הראות מכחיש גם חוש השמע כי אין האדם יכול להשתמש בשני חושים אלו כאחד. וכמו שפירשנו פסוק הנה אנכי בא עליך בעב הענן (שמות יט ט) רצה לומר שלא תוכלו לראות בשכינה, ונתן טעם בעבור ישמע העם כי על ידי זה יתחזק חוש השמע כמבואר בחיבורי עוללות אפרים מאמר רט"ו עיין שם". עכ"ל.

[בקרו טלה]

בכמה ספרי לקוטים הביאו בשם ספר חלוקי אבנים(?):

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 64#p262458

[הגיונות]

תופעה ידועה בעולם הרפואה [לדוג' שעיוורים שומעים יותר טוב וכדו']

אכן.

וב'מור וקציעה' (סי' לב) כתב שבעל המטבע משלם למי שחסר באבריו, ע"י שאברים אחרים טובים משל אחרים.

[ירושלים]

אמר לי ח"א שסומא כיון שאין לו חוש הראיה, לכן חוש השמיעה שלו חזק יותר ושומע היטב (ואולי יותר משאר בני אדם).
האכן כך הוא, והאם יש לזה ראיות מחז"ל. תודה מראש

[יאיר]

בד"כ או בהרבה מקרים זה נכון