שמואלייזער כתב:אם נרצה לומר שהגמרא התכוונה ל'לשון נקיה לחושך, אפשר לומר שמילה כמו נוגה היא כינוי לחושך, בגלל שמדובר באור חלש יותר? הכי אור הירח או זריחת השמש בבוקר מזכירים חושך?
תמיהתך הנוכחית מבוססת אפוא על כך, שאתה מערבב - בין פירושי שלי - לבין פירושם של מפרשי המהדורות המבוארות. אבל: איפה רמזתי, שאני מסכים עם מפרשי המהדורות המבוארות - שפירשו שנוגה הוא כינוי לחושך?
אצטט לך שוב מהודעתי הקודמת:
"הטענה שלי היא, שתיבת 'נוגה' מיועדת להורות, שהאור הנדון - חלש יותר מאשר (למשל) אור השמש בצהרי יום קיץ (וכיו"ב): בין אם משום שמדובר באור חוזר, כגון (כמובא במקרא) אור השמש המשתקף על הירח או על מתכת-החנית - או על טיפות הגשם - או על הקשת שבענן ביום הגשם; ובין אם משום שמדובר באור עדין, כגון אור הכוכבים או אור הגחלים או אור באפלה או אור הלפידים (שכרגיל מודלקים באפלה) או אור הלילה או אור הבוקר".
שמואלייזער כתב:לעצם הענין, גם אם היינו מקבלים את ההגדרה הזאת עדיין מידי פירוש דחוק מאוד בגמרא לא יצאנו.
אם תבדוק שוב את הודעתי הראשונה באשכול, תראה ששום דבר לא דחוק, משום שכאמור אינני מפרש כמפרשי המהדורות המבוארות, שב"נוגה" התכוונה הגמ' לחושך.
שמואלייזער כתב:טוב, אם הנך רוצה להתעקש על ההגדרה שהמצאת, לא אמנע ממך.
מה לדעתך הי' קורה אילו כתבתי: "אם מפרשי המהדורות המבוארות רוצים להתעקש - על הנחתם שהמציאו - שהגמ' מציעה לברך 'ובורא נוגה' במשמעות של 'ובורא חושך', לא אמנע זאת מהם"...
לגבי הערתך עלי, הבה נדייק: לא המצאתי הגדרה, אלא נשענתי על פסוקי המקרא כדי להוכיח שנוגה הוא - לא חושך - אלא אור עדין (כמו אור דמדומי חמה או אור הדולק בלילה וכדומה).
שמואלייזער כתב:אין לי זמן להתווכח על כל פסוק ופסוק.
אז למה שאתייחס לכל פסוק ופסוק שאתה מציג כאן (כפי שהתייחסתי עד כה בהודעותיי הקודמות), אם אני יודע מלכתחילה - שתפטרני בטענת "אין לי זמן להתווכח על כל פסוק ופסוק"...
?
שמואלייזער כתב:רק אשאל אותך מדוע אף אחד מבעלי ספרי השרשים, כגון מנחם, ר"י בן ג'נאח ורד"ק, או אחד ממפרשי התנ"ך, לא עמד על הבחנה זו.
לדידי, עדיף שלא תהא קושיא על אף אחד: לא על מפרשי המהדורות המבוארות, לא על בעלי השרשים, ולא על הגמ'. אבל אם - אי אפשר - וצריך לבחור ברע במיעוטו, אז עדיף שתהא קושיא - על מפרשי המהדורות המבוארות ועל בעלי ספרי השרשים - מאשר על הגמ'.
שמואלייזער כתב:לגבי קביעתך שנוגה לא מופיע אף פעם כתיאור על אור השמש.
הבה נדייק, ואצטט כעת את עצמי:
"אינני מכיר אפילו פעם אחת במקרא שתיבת נוגה באה בהקשר של
למשל אור השמש המציף את כל הרקיע בצהרי יום קיץ
וכדומה".
לא לחינם הוספתי בתגובתי הקודמת את המילים המודגשות כאן. כשהוספתי אותן התכוונתי לרמוז כי, ההבדל - שבין הקשרי "אור" במקרא - לבין הקשרי "נוגה" במקרא, הוא הבדל הרבה יותר משמעותי מזה שאליו אני - לדעתך המוצגת כאן - ניסיתי לרמוז.
שמואלייזער כתב:וכמה פעמים מופיעה המילה אור ליד השמש?...אז בגלל שלגבי שמש מצאנו שני מקומות, ולגבי נוגה לא מצאנו - ואפשר מקרה הוא - תקבע שנוגה הוא אור עדין? יתירה מזו: יש יותר פעמים את המילה 'אור' בהקשר ירח או כוכבים, מאשר לשמש, מוזר - אבל ככה זה. אז לפי ההגיון שלך צריך לקבוע שאור הוא יותר כינוי לאור חלש, מה נשאר לנו לאור חזק?
ראשית, הבה נעשה סדר: התיבה "אור" מופיעה לפחות חמש פעמים בהקשר של שמש (לא כולל שמש של בוקר, ולא כולל פסוקים שבהם המילה "אור" מתייחסת - הן לשמש המוזכרת בפסוק - והן לירח או לכוכבים המוזכרים בפסוק): לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם. נתן שמש לאור יומם. והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור. ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש. ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים.
שנית, וזה העיקר: ההבדל בין הופעות המילה "אור" לבין הופעות המילה "נוגה", הוא לא רק בהקשר של שמש, שהלוא את השמש הבאתי כזכור רק כדוגמה.
אצטט אפוא שוב את עצמי: "תיבת 'נוגה' באה במקרא כמעט תמיד בהקשר של אור עדין, כגון...אור הקשת בענן ביום הגשם, אור הבוקר, אור הלילה, אור באפלה, אור הירח, אור הכוכבים, אור הגחלים...אור הלפיד (שמודלק כרגיל בלילה דווקא), אור המופיע בארץ צלמות (וכנודע שצלמות היינו חושך ואפלה), וכיו"ב".
מה שאין כן תיבת אור, לא ניתן לומר שתיבת "אור" באה במקרא כמעט תמיד בהקשר של אור עדין. ואכן, חוץ מחמש הפעמים הנ"ל בהקשר של שמש, יש עוד המוני פעמים של אור שלא בהקשר של אור עדין. למשל, כשכתוב "ויהי אור", האם נראה לך סביר - שהכוונה היא לאור עדין כאור הקשת וכדומה? או למשל כשכתוב "ולבני ישראל הי' אור במושבתם", האם נראה לך סביר - שהכוונה היא לאור של לפיד שדולק בתוך החושך שהי' בישובי המצרים? וה"ה לגבי "ונתתיך לאור גויים", וכל כיוצא בכך בעוד המון דוגמאות אחרות. דוגמאות רבות כאלה, לא תמצא לגבי נוגה: אדרבא שם ההקשר הוא כמעט תמיד אור עדין, כפי שהידגמתי בפיסקה הקודמת.
שמואלייזער כתב:בפרשת הבריאה נקרא הירח 'המאור הקטון', ושניהם ביחד ביחס לכוכבים - המאורות הגדולים. בתהלים עד, טז נקראים הירח והשמש "מאור ושמש", דווקא הירח! (ראה ראב"ע ורד"ק שם).
תזכורת: אנחנו דנים על אור, לא על מאור.
שמואלייזער כתב:בירמיה כתוב גם כן "ירח וכוכבים לאור לילה", וביחזקאל לב ז כתוב "וירח לא יאיר אורו", מה נעשה כאן? בישעיה יג,י "כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם... וירח לא יגיה אורו"... ובתהלים קמח, ג נקראים דווקא הכוכבים "כוכבי אור".
זאת פעם שני' שאני נאלץ לצטט מתוך דבריי את אותו משפט שאותו כבר נאלצתי לצטט לך גם בהודעתי הקודמת. אז הנה הוא:
"אור זה שם כללי, שכולל כל סוגי אור: הן האור העדִין - דהיינו הנוגה, והן אור השמש החזק שמציף את כל הרקיע".
שמואלייזער כתב:מסתבר שהיינו אור היינו נוגה, היינו זיו, היינו זוהר...וכמו שאור כולל את כל הדרגות, כך נוגה.
אצטט שוב את עצמי:
"תיבת 'נוגה' באה במקרא כמעט תמיד בהקשר של אור עדין, כגון...אור הקשת בענן ביום הגשם, אור הבוקר, אור הלילה, אור בתוך האפלה, אור הירח, אור הכוכבים, אור הגחלים...אור הלפיד (שמודלק כרגיל בלילה דווקא), אור המופיע בארץ צלמות (וכנודע שצלמות היינו חושך ואפלה), וכיו"ב". עד כאן לשוני.
את זה אתה לא יכול לומר לגבי "אור".
שמואלייזער כתב:יש לי דווקא את התחושה שנוגה רוצה לומר אור מסנוור, כמו הדוגמא מנוגה ברק חניתו, שכן האור החוזר ממתכת מלוטשת יכול לסנוור, כנ"ל הנוגה המתואר ביחזקאל. זה אינו מוכרח, אבל מכל מקום ודאי אינו מוכרח להיפך.
הבה נניח שאתה צודק, ושיש שתי אפשרויות סבירות: לפרש במקרא כמוך, או, לפרש במקרא כמוני. אם נפרש במקרא כפירושך - אשר הוא סביר לפי הנחתנו, תתעורר קושיא על הגמ' - אליבא דמפרשי המהדורות המבוארות. אבל קושיא כזאת לא תוכל להתעורר, אם נפרש במקרא ובגמ' - כפירושי - אשר גם הוא סביר לפי הנחתנו.
שמא תשאל: למה אני מרשה לעצמי להניח שפירושי סביר? תשובה: משום שאני לא יכול להתעלם מהעובדה הבאה, הבלתי ניתנת להכחשה: במקרא באה תיבת "נוגה" תמיד בהקשר של אחד משניים: אור
חוזר, כגון (כמובא במקרא) אור השמש המשתקף על הירח או על מתכת-החנית - או על טיפות הגשם - או על הקשת שבענן ביום הגשם; או אור
עדין, כגון אור הכוכבים או אור הגחלים או אור באפלה או אור הלפידים (שכרגיל מודלקים באפלה) או אור הלילה או אור הבוקר.