יש קושי מיוחד בלימוד ספרי נביאים אחרונים, ישעיה, ירמיה, יחזקאל, וכו' , שאין בקודמיהם, הבעיה המרכזית היא שאני לא מרגיש שיש הפקת תועלת מקריאת נבואות ארוכות, ואפרט:
ראשית רבים מהנבואות ניתנו לעמים, "נביא לגויים נתתיך", ומה תועלת יש בקריאת נבואה ארוכה על הפורענות שעתידה לבא על סנחריב, הרי העיקרון מובן יש עונש שיגיע לסנחריב, הקב"ה מעניש מי שפוגע בעמי"ש, אך האריכות רבה, ועוד לאחר מכן מלך ארם מלך בבל ועוד ועוד, ומצטרף לזה הקושי הלשוני הרב, אז בספרים כמו משלי, יש בהם חכמה רבה, וכל פסוק הוא חכמה בפנ"ע, ניתן ללמוד מכל פסוק חכמה ומוסר, וממילא יש תועלת בהבנת המילים של כל פסוק, אך בספרי הנביא העיקרון מובן, תהיה פורענות לסנחריב, אך למה צריך לקרוא ולהתעמק בפירוש המילים כ"כ הרבה.
שנית, גם בנבואות שניתנו לעמי"ש העיקרון מובן, עמי"ש חוטא בע"ז ושאר דברים ויקבלו על כך עונש, אך האריכות רבה.
יש פרקים שאני מרגיש שהתועלת מהן זה רק הלימוד של לשונות הפסוקים שבהחלט הוא לשון יפה, אך ודאי שלא רק לשם כך ניתן ספר התנ"ך לעמי"ש.