הוו זהירין ברשות. כלומר להתרחק מן השלטנות שלסוף מורידין את האדם מנכסיו. שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן. דבר שלטון איננו אך לחקור בני אדם ואין חקר למחשבותיו ומי ירד לסוף דעתו: נראין כאוהבין בשעת הנאתן. מדברים רכות ומראין פנים של אהבה בזמן שמכירין ריווח בדבר. ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו. בהעצר אליהם יד הממון אף כי מחמת הדוחק לא ירחמו על העני עד שיורידוהו מנכסיו וישכחו הראשונות כי הכל חלף עבר וכך הוא פשט המשנה הזאת, ואם הדבר כן הוא מדברת בפגם השלטונים. וחלילה וחלילה לא יהיה הדבר ולא יקום. ועל ידם מתקיים העולם כולו והם עושין דין ומשפט בארץ ואין איש שיוכל להיות אמתי כמותם שאינן צריכין להחניף הבריות כי אינם מתפחדין ואין דבר מונע אותם מלכת בדרך ישרה
על כן נראה לומר כי השלטונים גם אהבתם גם שנאתם לא בידם היא, וכאשר השלטון צריך אל האיש ומקרב אותו ומראה לו אהבה בשעת הנאתו, מאת ה' יצא הדבר ולא מאת השלטון, וה' זימן לאיש להנאות, וכי יחטא האיש לה' ואשם ורוצה לדוחקו וכו'
האם ניתן לומר שהדברים נכתבו מחמת הצנזורה ובאמת הפירוש הראשון נכון?, לענ"ד א"א לומר כך, הוא היה יכול להשתמט מלפרש את המשנה ועלינו להתייחס לדבריו כתורת אמת. מה דעת החברים?