מבואר בספרי קבלה כי הכריכות על האצבע הם כנתינת טבעת קידושין, כמבואר בספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק ו אות פב), הובא בשל"ה (מסכת חולין פרק נר מצוה אות לא).
אשמח לעוד מראי מקומות בזה.
לכאורה לפי זה יש להיזהר שלא להוריד הכריכה מהיד גם במשך היום? (לנוהגים להניחו לא רק בשעת התפלה).
והנה הכף החיים (סי' קכח אות פא) דן לגבי כהנים הנושאים כפיהם, אם הרצועה על היד חוצצת בין האצבעות, וסיים בזה"ל: וכן הדעת נוטה דלא שייך איסור חציצה בזה, ואדרבא יותר טוב שיהיו כרוכים על האצבע בעת ברכת כהנים, כיון שיש בכריכות אלו טעם בסוד כמבואר בשער הכוונות (דרוש ה' דתפילין דף יו"ד ע"ג). ואם כן למה לא תהיה בחינה זו בעת נשיאות כפים, יעו"ש ודו"ק. ע"כ.
ובזה הבנתי מה שראיתי בספר תפארת שמואל על מרן הגרש"א זלה"ה (שער א אות כט עמוד כא): "פעם אחת כשקיבלתי הגבהת הספר תורה, הסרתי הרצועות מן היד כמנהג העולם, ורבינו סימן לי שלא לעשות כן, וכן שמעתי מאחרים שכן הורה".
אולי יש ענין מיוחד להיזהר דוקא בהגבהת ס"ת, לפי הטעם הנ"ל?
יש"כ למסייעים