דרשות מחודשות מהאחרונים בשם 'מדרש'

[א. חיים]

באיזה ספרים מן האחרונים, ספרי דרשות בעיקר, עשויים להמצא דרשות בסגנון האגדה המובאות שם בשם מדרש או פסיקתא וכיו"ב, אך לעינינו אין להם מקור בספרי חז"ל. הלומד משער שהדרשן בנה את הדרשה ההיא לפי צורך הענין ונתלה באילן גדול.
דרושים לי מקורות למחקרים שעסקו בתופעה כזו. בהתמקד בעיקר על התופעה בספרי חכמי האימפריה העות'מנית.

[חד ברנש]

יש כמובן תופעת המצאת 'מדרש פליאה', שכתבו עליה כמה, וסיכם את העניין רי"ש שפיגל.

[א. חיים]

אין ענייני כאן במדרשי פליאה דוקא שתפקידם לרתק את הקהל רק במדרשים הנראים 'נורמטיבים', אבל אף הם לכאורה מומצאים.
בכל זאת יישר כח על הציון למאמרו של רי"ש שפיגל, הוא נוגע שם בכל הנושא, גם בענין שנדרשתי אליו. וראה עוד במאמרו שבקובץ מן הגנזים ט עמ' רעג-רעז, שם הוא נותן להבין שהרב תנא דאורייתא בפרש"ד נהג אף הוא בדרך זו. והדברים מפליאים.

[חרט]

בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם...

[א. חיים]

בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם...

ענין זה שונה במקצת - האלשיך הק' כתב זאת לא בשם מדרש אלא כוונתו שהוא ביאור משלו. רק הבאים אחריו, שראו דרשה זו מן הסתם באלשיך, כתבוה בשם רז"ל וחז"ל.
מה גם שדרשה זו נמצאת כבר בראשונים, ואף אצלם לא בשם חז"ל. (ספק אם האלשיך ראה אותה בכ"י).

[לבי במערב]

בתוכו לא נאמר אלא בתוכם - היכן הם דברי חז"ל?

[חרט]

ויחכם מכל אדם - אפילו מן השוטים.

מקורות המביאים בשם "חז"ל":
מדרש שמואל - אבות, פ"ד מ"א
שם עולם (לח"ח) ח"ב קונ' נפוצות ישראל פרק ה.
ישראל קדושים, אות י.
ועוד....

ישנם הרבה מאמרים המצוטטים בשם חז"ל או הזוהר, שהתוכן שלהם אכן נמצא בזוהר אך לא בלשון המצוטטת.
כגון "קוב"ה חדי בפלפולא דאורייתא"
"קוב"ה ישראל ואורייתא חד הוא"
ועוד הרבה כיו"ב.

[א. חיים]

באופן כללי, בדוגמאות שהבאת, הכותב נתכוון שהדברים אכן נמצאים בחז"ל, אם מפני שהענין נמצא שם (גם אם לא במילים שהובאו אצלו) או גם אם הענין לא נמצא בחז"ל אבל הכותב חשב שזה נמצא שם, מסיבה כל שהיא. יתכן שראה זאת בספר כל שהוא והיה זכור לו שראה זאת בחז"ל, וכיו"ב.
באשכול זה העיסוק הוא באחרונים שכתבו דרשות מדעתם ותלו את הדברים ביודעין בשם 'מדרש' וכיו"ב, משום 'התלה באילן גדול'.
לא מן הנמנע שגם בדוגמאות שהבאת ישנם כאלו הראויים להכלל בהגדרה האחרונה, אבל יש לבדוק כל מקרה לגופו בשביל להסיק שכן הוא.