קבורת נפטרי חו"ל בארץ ישראל

[שי אבי דוד]

שבוע טוב

אודה מראש לכל מי שיפנה אותי למקורות העוסקים בנושא: מבינים בתחום, מקורות ועובדות. גדולי ישראל שצידדו בעד הקבורה של תושבי חו"ל בארץ ישראל או כנגדה וכדומה

[אליהוא]

בירושלמי (פ"ט דכלאים ה"ג), דגרסינן התם, רבי בר קיריא ורבי אלעזר הוו מטיילין, ראו ארונות שבאים מחו"ל לא"י, אמר רב בר קיריא לר"א, מה הועילו אלו, קורא אני עליהם ונחלתי שמתם לתועבה, בחייכם, ותבאו ותטמאו את ארצי במיתתכם, א"ל ר"א כיון שהם מגיעים לא"י נוטלים עפר ומניחים על ארונם, דכתיב וכפר אדמתו עמו. וראיתי בספר הכוזרי שכתב שמי שיכל לבוא בחייו עליו אמרינן ותבואו תטמאו, וכ"ה ברוב מתי זמנינו.
וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ו - יורה דעה סימן לא הרבה מקורות בזה.

[הפלא ופלא]

שו"ת דברי יציב, יורה דעה סימנים רכ"ד, רכ"ה, רכ"ו

[צפנת פענח]

האם הי' בכלל תופעה של הבאת ארונות מתים לאורך כל הדורות, או כל זה התחיל לאחר המלחמה בהתחדשות האוירונים?

[זקן ששכח]

אם זכרוני אינו מטעני מופיע הענין בשלהי ספר עתיק בשם 'בראשית' לקראת סופו.

[חכם באשי]

בדרך כלל, אחרי הפטירה קברו במקום הנפטר, ואחרי שהגופה נתעכלה ליקטו את העצמות והעלום לארץ.
כבר מקורות קדומים מוסרים על 'חביות של עצמות' שנקברו בסמיכות או בתוך מערת המכפלה, מקום מועדף לקבורת הנפטרים.
בענין זה קיימת ספרות מחקרית רחבה, לדוגמא, ישנו מאמר מקיף בספר 'קבורה ומנהגי קבורה', ושם באחת ההערות הראשונות במאמר (שאיני זוכר כעת את שמו) צויינה ספרות נוספת בענין.

[גוראריה]

בית שערים מלאה בדלוסקמאות שנחקק עליהן כי הגיעו מן הגולה.
וכו"כ קברי אמוראים בבליים כאן בא"י.
וראה בפ"ק דקידושין לגבי אימיה דר"א שהביאוה לקבורה כאן ועוד כהנה וכהנה.

[צפנת פענח]

לדאבוני לא אפשר לי להגיע להמאמרים שצויינו לעיל, האם אחד יכול לסרוק או להביא קישור להנ"ל, אהי' אסיר תודה.

ולעצם הענין האם במאה שנה האחרונות, ידוע שהביאו ארונות או עצמות, מלמשל אירופה או ארצות המערב?

[חכם באשי]

אם אינך יכול להגיע למאמרים הנזכרים תוכל למצוא את אזכור 'חביות של עצמות' בכמה מסיפורי נוסעים שיומניהן נכללו ב'אוצר מסעות' (מצוי באוצר; עשה חיפוש ע"פ 'עצמות')

[ישבב הסופר]

למיטב זכרוני בנימין מטודלה כותב על החביות של עצמות צמוד למערת המכפלה

[חכם באשי]

וגם מסעו נכלל ב'אוצר המסעות'.

[צפנת פענח]

תודה רבה לכל המסייעים. אודה מאוד למי שיוכל לפנות אותי למקור על הבאת קברים או עצמות בתקופה שלפני השואה!

[שי אבי דוד]

אחת מן השאלות היותר ידועות שנגעה להוצאת עצמותיהם של השר משה מונטיפיורי ועצמות אשתו ז"ל מקברם, עלתה על שולחנו של הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל.
בתשובתו כתב הגר"מ: "כי השאלה נוגעת לא רק לעצם איסור פינוי המת שהוא ג"כ איסור. אף שמצד זה היה אולי מקום לומר שליכא איסור כשכוונתם לפנותו לא"י - אף שגם זה פשוט וברור ששייך זה רק לבנים שרוצים בטובת אביהם ואמם, אבל לא לאחרים. אף אם היה אמת שכוונתם הוא לטובת המת כי מדוע דואגים לטובת מת זה, ולא להרבה גאוני עולם וצדיקים וקדושים שבכל המדינות בחו"ל, שהם עדיפי מהשר ואשתו, שהם רבותינו הקדמונים בין גאוני האשכנזים בין גאוני הספרדים, אשר הם רבותינו בין לאשכנזים בין לספרדים ומניחין אותן להשאר בחו"ל. וכשיפנו קברי השר ואשתו יהיה כמבזין את כל רבותינו מימות עולם. אבל הרי הוא צוה שיקברוהו דוקא בעירו שבחו"ל אף שידע מארץ ישראל, ומרוב רצונו להיות נקבר בעירו שבחו"ל, לא בא אף בימיו האחרונים שהיה זקן מופלג להשאר בא"י ולמות שם ולהקבר שם, הרי חזינן שהיה לו טעם גדול. ואין לנו הרשות לעבור על צואתו בשום אופן, ואסור לפנותם אפילו לקוברם בא"י. וצריך לבאר לשופטי המדינה כשלא ירצו לשמוע לדין התורה, כמו שעברו ומכרו את בית המדרש והבתים שנבנה לבני תורה, שעל זה לא עשה אותן לאפוטרופסים, רק שיקיימו מה שציווה להם ולא שיעברו על צואתו, שמסתבר שגם שופטי המדינה לא יתנו להם רשות לזה".

[צפנת פענח]

ייש"כ בן דוד. אמנם דברי הגר"מ פיינשטיין נכתבו כבר לאחר המלחמה, שכבר הי' דבר רגיל להביא באוירון מחו"ל ארונות.

[שי אבי דוד]

אחת מן השאלות הידועות בענין זה עלתה על שולחנו של מהר"י בירב. השאלה נגעה לתלמיד חכם שנפטר בחו"ל ולא ציווה להעלותו לקבורה בארץ ישראל, האם יפה הדבר להעלותו אם לאו? השואל חשש שמא אותו נפטר שנודע כתלמיד חכם, לא פקד להעלותו מחמת שסבור היה שאין להתיר את הדבר, וממילא אין זה מן הראוי לעשות כנגד רצונו.
בתשובתו כותב מהר"י בירב: כי מצד הטענה שלא היה זה רצון הנפטר, כבר מצינו בכמה מקומות בגמרא את הטענה 'שמא אנסו מלאך המוות', ולא היה בידו פנאי לפקוד על הדבר.
אם אמנם יש לחשוש, הרי שזה מצד דברי הזוהר אודות מי שמת בחו"ל ומעלים אותו לארץ ישראל, עליו הכתוב אומר 'ותבואו ותטמאו את ארצי'.
ועם כל זה, כיון שרוב החכמים והצדיקים ורוב העולם מתאווים שיעלו עצמותיהם לארץ ישראל, הרי שאנו עדים שנוח לו לאותו צורבא מרבנן שיעלו את עצמותיו ארצה. ואם אמנם שלא ציווה על כך, הרי שזה מן הטעם שנאמר לעיל, או משום שלא רצה להטריח לבניו.
המהר"י בירב מוסיף ומספר: "כי בזמן הנזיר כמה"ר יצחק שולל ז"ל בהיותי במצרים נשאנו ונתנו בדבר הזה, מפני שהנכבד כמה"ר נתן שואל"ל לא צוה שיעלו אותו לארץ ישראל. ומסקנא בינינו היתה שיעלו אותו, וכן נעשה".

[הבונה]

פלא שאיש כאן לא ציין לדברי הגמ' במו"ק כה. שם מסופר על כמה אמוראים שהעלו את ארונם לא"י, ושם ברש"י:
כי אסקוה להתם - לארץ ישראל לקוברו, שכל הנקבר שם נקבר בלא חטא, שנאמר העם היושב בה נשוא עון, כדאיתא בכתובות (קיא, א).
בנוסף, יש לציין לדברי הגמ' במגילה ו. : וכי מסקי ארונא להתם ספדי ליה הכי: אוהבי שרידים יושבי רקת, צאו וקבלו הרוגי עומק. . משמע שזו היתה תופעה נפוצה.

[בית שביעי]

אחת מן השאלות היותר ידועות שנגעה להוצאת עצמותיהם של השר משה מונטיפיורי ועצמות אשתו ז"ל מקברם, עלתה על שולחנו של הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל.
בתשובתו כתב הגר"מ: "כי השאלה נוגעת לא רק לעצם איסור פינוי המת שהוא ג"כ איסור. אף שמצד זה היה אולי מקום לומר שליכא איסור כשכוונתם לפנותו לא"י - אף שגם זה פשוט וברור ששייך זה רק לבנים שרוצים בטובת אביהם ואמם, אבל לא לאחרים. אף אם היה אמת שכוונתם הוא לטובת המת כי מדוע דואגים לטובת מת זה, ולא להרבה גאוני עולם וצדיקים וקדושים שבכל המדינות בחו"ל, שהם עדיפי מהשר ואשתו, שהם רבותינו הקדמונים בין גאוני האשכנזים בין גאוני הספרדים, אשר הם רבותינו בין לאשכנזים בין לספרדים ומניחין אותן להשאר בחו"ל. וכשיפנו קברי השר ואשתו יהיה כמבזין את כל רבותינו מימות עולם. אבל הרי הוא צוה שיקברוהו דוקא בעירו שבחו"ל אף שידע מארץ ישראל, ומרוב רצונו להיות נקבר בעירו שבחו"ל, לא בא אף בימיו האחרונים שהיה זקן מופלג להשאר בא"י ולמות שם ולהקבר שם, הרי חזינן שהיה לו טעם גדול. ואין לנו הרשות לעבור על צואתו בשום אופן, ואסור לפנותם אפילו לקוברם בא"י. וצריך לבאר לשופטי המדינה כשלא ירצו לשמוע לדין התורה, כמו שעברו ומכרו את בית המדרש והבתים שנבנה לבני תורה, שעל זה לא עשה אותן לאפוטרופסים, רק שיקיימו מה שציווה להם ולא שיעברו על צואתו, שמסתבר שגם שופטי המדינה לא יתנו להם רשות לזה".

עכשיו מתעורר שוב הנושא להעלותו לא"י

ומעודו תמהתי למה בתחילה לא ביקש להיטמן בא"י, אבל דבר מעניין ראיתי שאמר שכל התשוקה לא"י וכו' היה לו סיפור של אליהו הנביא במל"מ, ואחריו היה לו חלום ממנו וחלם שאמר ומעיף המלים "קנה הכל" ולכן קנה הרבה אדמות
ומעודו תמהתי למה לא קנה כל א"י? הלא היה לו היכולת כנראה כי לא עזב העולם כרבי עקיבא...
ואכן בשבוע זו ראיתי בס' בשם הגה"ק ר"ר בונם כי למה לא קנה מונטיפיורי את כל א"י.

ובאמת כך אמר הריזינער כי לולא קנאו אנשי איטיליא את א"י שהיה ביכולתם לא היו גירוש ספרד.
אבל אצל רוב יהדות העולם דהיום ידוע רק הסיפור כי הד"ח אמר לו כי לא לזה חכינו אלפיים שנה, ובזה מסתיים בד"כ השיחה.