לגבי הקושיא המפורסמת על דברי הגמרא בברכות דף ה. 'אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה', ותמוה הלא מאחר שיש בו עוון ביטול תורה כיצד לא מצא זאת מתחילה. ורבו על זה התירוצים [לעת עתה נאספו אצלי כשלושים תירוצים,כ"י].
וראיתי בספר הגאון החסיד מוילנא [לנדוי, עמ' לו. -ישנו באוצר] שהביא פירוש בשם הגר"א, שהכוונה שאם פשפש ולא מצא בידו שום עוון ועדיין היסורין עליו יתלה בביטול תורה כלומר שיאמר לקב"ה קח ממני היסורין כדי שאוכל לעסוק בתורה ולא אתבטל ממנה על ידי היסורין [ויתלה הכוונה יתלה בקשתו].
הפירוש נראה קצת חסידי ואכן הוא הובא בהרבה מספרי החסידות בשם כמה וכמה אדמורי"ם לדורותיהם.
האם למאן דהו מקור לפירוש זה בשם הגר"א, וכן האם הספר הנ"ל הוא מוסמך דיו.