שלו' רב
מכתבך הגיעני, דע לך יקירי שאין כאן לא חטא ולא אשמה, רק מחוקי הטבע להתעייף, ואין ראוי לזלזל בחוקי הטבע, כי מה שאנו קורין טבע, המכוון בזה רצון היותר מתמיד של המהוה כל הויות ית', ולכן חובתך להפסיק לימודך לגמרי על משך שתי שבועות, ותרבה בכלכלה ומזון מבריא, ולהוסיף על השינה והטיול ועוד מעניני הבטלה, ואולי נכון שתבוא הנה לימים אחדים, ול... עד שתחליף כח.
ואשריך שעמלת בתורה ותשת כחך עליה, וטובה אחת בצער ממאה שלא בצער, ולימוד במסירה גמורה יום אחד שקול כנגד מאה ימים.
נא להודיעני תיכף אם הנך ממלא עצתי למען תנוח דעתי.
... מאד התענגתי על דבריך בד"ת, המראים את עושר נשמתך באור התורה, אבל אין רצוני להכנס עתה בעיונים, כי טובה עתה לפניך המנוחה.
ואחתום שלו' וברכה בחליפת כח ורב אונים, ויעלה אבר כנשרים,
הדוש"ת
אי"ש
האם כוונת החזו"א שכך היא דרכה של תורה? ללמוד בעמל וביגיעה עד כדי שיבוא לצורך מנוחה? [והחזו"א מזהיר על הצורך במנוחה כאשר זה נצרך מחוקי הטבע].
ידועים דברי הגרשז"א הגריש"א ועוד "תאכל טוב, תישן טוב, תלמד טוב". האם זה תואם את האמור לעיל?
[אגב מה כוונת החזו"א "כי מה שאנו קורין טבע, המכוון בזה רצון היותר מתמיד של המהוה כל הויות יתברך"?]