הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' ינואר 19, 2021 2:44 pm
לגרסתנו "שרצית והנחלת" י"ל שהכוונה כמו "והנחילנו ה' אלקינו באהבה וברצון שבת קדשך", וכן בקידוש "ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו" [והלוא אם הוא מנחיל בוודאי שהוא רוצה בכך, כי מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל], דהיינו שיהיה זה בהארת פנים ואהבה, בריצוי והתרצות [ולא רק מכל מיני סיבות וחשבונות, או באופן של הסתר פנים ונתינה "דרך אחוריים"]. וכך גם כאן אומרים אנו שהנחלת הארץ לאבותינו היתה ברצון והארת פנים.
ויש להמתיק את הטעם שמזכירים ומדגישים זאת במיוחד, משום שהכניסה לארץ היתה אחרי ארבעים שנה במדבר, לדור שרובם היו קטנים ביציאת מצרים או טרם נולדו אז, כי כל השאר ספו תמו במדבר בחטא העגל והמרגלים ושאר חטאים. ועכ"ז את הדור שהכניס הקב"ה לארץ הכניס ברצון ואהבה, בנתינה שלימה בהארת פנים ובשמחה, כמו היחס שהיה לו עם האבות שנשבע להם לתת את הארץ לזרעם.
וידוע בסוגיית התשובה החילוק בין מחילת החטא לבין התרצות כבראשונה. לאו היינו הך כלל, והיא מעלה בפני עצמה. וכך בענייננו, זו מעלה בפני עצמה שמה שהבטיח הקב"ה ונותן כפי שהבטיח - הוא נותן בהארת פנים והתרצות. ובשלמא כשאין סיבה שיהיה אחרת - אין סיבה לציין זאת, אבל כשהיו באמצע חטאים וכו' - זהו שבח ותודה עצומה בפני עצמה.
בזה יש אולי לבאר מדוע מזכירים זאת רק בברכת מעין שלש ולא בברכת המזון. משום שבברכת מעין שלש מזכירים רק את הנחלת הארץ לאבותינו [ומיד עוברים לבקשה "רחם נא" וכו'] וי"ל ש"אבותינו" הכוונה כנ"ל על דור הנכנסים לארץ אחרי ארבעים שנה במדבר, ומשכך יש שבח ותודה מיוחדת על כך שהיה זה ברצון שלם והארת פנים, כי יש בזה חידוש וכנ"ל.
אבל בברכת המזון, אחרי התודה על הארץ שהנחלת לאבותינו מוסיפים "ועל שהוצאתנו מארץ מצרים" וכו', וא"כ [מסדר הדברים] יש להבין ש"אבותינו" שמזכירים בברכת המזון היינו האבות הקדושים [שקדמו ליציאת מצרים] שנתן להם הקב"ה את הארץ לנחלה להם ולזרעם. וכלפי האבות הקדושים אין חידוש מיוחד במה שנתן להם את הארץ לנחלה ברצון שלם והארת פנים, מדוע שלא יהיה כך, הרי הוא בחר בהם כי מצאו חן בעיניו במעשיהם הטובים וכו'. לכן בברכת המזון אין סיבה לציין "רצית והנחלת".