איתא בע"ז (יט,א) אין אדם לומד תורה אלא ממקום (הדגשתי, כי בפי העולם רווח הלשון "במקום") שלבו חפץ, ובפרש"י שם פירשה שלא ישנה רב לתלמידו אלא במסכת שהתלמיד חפץ.
שח לי ידיד שבכתבי האר"י נמצא דהכוונה ל'מקום' ממש, היינו שיש מקומות פיזיים שבהם ישנה לאדם הארה, ונפשו נמשכת ללמוד שם דוקא, ושם זוכה לסיעתא בלימודו.
מישהו שמע/יודע/מכיר כזה אר"י?
<<תשובות נוסח: "תעשה חיפוש 'במקום שלבו חפץ'" - לא יתקבלו בברכה>>