הַיִּמָּצֵא שֶׁמָּרָן חָזַר בּוֹ?

אורייתא! · הודעהעל ידי **אורייתא!** » א' אוגוסט 14, 2011 10:57 pm

לפני כשבוע פרסמתי דברים אחדים בדבר דרכי השו"ע.
http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=5835
ושם, בין הדברים, כתבתי שלא ימצא ולו פעם אחת שכתב מרן בשו"ע איזה דין, ומתוך דבריו נתבאר דלא כמו שכתב בב"י. רצוני לומר: לא ימצא לעולם שנאמר שחזר בו מרן בשו"ע ממ"ש בב"י. ובמקום שנראה לפום ריהטא שכן הוא המתבונן יראה שאינו כן.
וכשכתבתי הדברים קם אחד כאן בבית המדרש, ובשם 'איסתרא בלגינא' יכונה, וזעק כמה דברים, ובתוכם נמצאו גם דברים בלשונות אלו:
"קשקוש מוחלט". "מאיפה זה יצא לך? לא חסר פעמים שחוזר בו ממה בשו"ע מהכרעתו בב"י". והוסיף איזו דוגמא שלדעתו מרן חזר בו, ומתוך דבריו מבואר שלדעתו זה אחד מיני ים...
ובס"ד השבנו על דבריו, להסביר את אותו המקום שהביא, ולא ידעתי אם קיבל דברי...
והאמת אגיד שגם בפגשי כמה מִיְּדִידַי פֹה מָטָא, אמרתי להם כדברים הללו, והשיבוני שלא נראה שכן הוא, ולדעתם נמצאו כמה מקומות רבים כעין זה, ולרוב מציאותם, אין בכוחם למנותם, כיון שיכלה הזמן והמה לא יכלו לדעתם, וזוהי תשובתם תשובת תם, ככה סתם!
לכן אמרתי לעצמי, כנראה רובא דעלמא הכי סבירא להו [ובפרט שנמצא כן בכמה מן האחרונים], ואחר שבדקתי הרבה לא מצאתי מי שיגיד כן כדברי.
ובמקום מפואר זה אבקש מן החברים דכאן, להעלות איזה מקומות שלפי דעתם מרן בשו"ע חזר בו ממה שכתב בבית יוסף, ובעזרת ה' יתברך אנסה לבאר הדברים.ולענ"ד דבר זה הוא עיקר גדול בפסיקת ההלכה, וראוי לבירור.
יישר....

בלי לבדוק רק חיפוש קטן באוצר החכמה, ובדקתי רק חלק קטן מן התוצאות

http://www.otzar.org/crops/14974390349706590755.html

http://www.otzar.org/crops/5060561-83337391069.html
http://www.otzar.org/crops/506056235971563427.html

http://www.otzar.org/crops/64260111354713239505.html

http://www.otzar.org/crops/5055622-8352622937.html

http://www.otzar.org/crops/84224285-57117611006.html

http://www.otzar.org/crops/26309118356711711926.html

http://www.otzar.org/crops/14871420-2338115431.html

http://www.otzar.org/crops/63994237349710138668.html

אע"פ שאפשר להתוכח על הדברים כמו בדוגמא בה החמד משה מתווכח, עכ"פ אתה הראית לדעת שאלו שסוברים שלפעמים המחבר חזר בו בשו"ע ממש"כ בב"י הם גדולי עולם, המג"א והט"ז והפר"ח והב"ש והיעב"ץ והש"ך וזה רק בתחילת החיפוש.

ומהחיד"א

http://www.otzar.org/crops/2214612523518211052.html

והחזו"א

http://www.otzar.org/crops/149766132-8347347636.html

ועוד רבים

אורייתא! · הודעהעל ידי **אורייתא!** » ב' אוגוסט 15, 2011 11:38 am

על ראשון ראשון!

אוצר החכמה כתב:

1.jpg (52.8 KiB) נצפה 8504 פעמים

זה לשון מרן בבית יוסף או"ח סי' רעא: ונראה לי שאם נשפך הכוס קודם שיטעום אינו צריך לחזור ולקדש דמאי [דאמרינן אם לא טעם] לא יצא היינו לומר דלא יצא ידי מצוה כתקנה, ויש סעד לזה ממה שכתב רבינו בסוף סימן זה בשם בה"ג, וכן כתוב בארחות חיים (הל' קדוש היום אות כא) בהדיא:
הנה, [בהנוגע לענייננו] המפורש בדברי הב"י הוא זה: בנשפך הכוס קודם טעימה, יביא כוס אחר, ויברך בפה"ג [כיון שלא כיון בברכתו 'הגפן' על יין אחר. ואמנם אם כיון לשתות עוד יין חוץ מכוס הקידוש אין צריך לברך הגפן וישתה מייד. עיי' משנ"ב]. ואינו צריך לחזור ולברך ברכת הקידוש. והטעם בזה הוא, דהא דאמרינן אם לא טעם לא יצא היינו רק לומר דלא יצא ידי מצוה כתקנה, אבל מידי י"ח מיהא נפיק וודאי, ואין צריך לחזור ולקדש.

וזה לשונו בשולחן ערוך סעי' טו: "קידש, וקודם שיטעום לא הפסיק בדיבור, חוזר ומברך בפה"ג ואין צריך לחזור ולקדש. וה"ה אם נשפך הכוס קודם שיטעום ממנו, יביא כוס אחר ומברך עליו בפה"ג, וא"צ לחזור ולקדש.
[בהנוגע לענייננו] המפורש בדבריו הוא זה: בנשפך הכוס קודם טעימה, יביא כוס אחר, ויברך בפה"ג [כיון שלא כיון בברכתו 'הגפן' על יין אחר. ואמנם אם כיון לשתות עוד יין חוץ מכוס הקידוש אין צריך לברך הגפן וישתה מייד. עיי' משנ"ב]. ואינו צריך לחזור ולברך ברכת הקידוש. [והטעם לדבר מבואר בב"י: דהא דאמרינן אם לא טעם לא יצא היינו רק לומר דלא יצא ידי מצוה כתקנה, אבל מידי י"ח מיהא נפיק וודאי, ואין צריך לחזור ולקדש. ד"א בדר"כ אין מרן כותב טעמים לדבריו בשו"ע והטעם נכתב בב"י].
הראית איזו סתירה בין הדברים??

אורייתא! · הודעהעל ידי **אורייתא!** » ב' אוגוסט 15, 2011 2:19 pm

ואשר על ידו השני.

אוצר החכמה כתב:

2-3.jpg (157.56 KiB) נצפה 8492 פעמים

אחר שנסביר בס"ד מקום זה שהבאת, יבוארו הרבה מקומות אחרים בהם כתבו הפוסקים שמרן חזר בו. ואחר העיון עיניכם יבחינו, עפעפיכם יבחנו, שלא כן הוא ומעולם לא עלה על דעתו של מרן לחזור בו ממה שכתב בב"י.
וזה הוא:
הנה זה לשון מרן בבית יוסף (סימן ר"ח)
"ומ"ש רבינו ואם עירב ממנו בתבשיל אחר וכו'. שם כתב הרי"ף הילכך לגבי אורז כד מבשיל ליה בתחלה מברך בורא מיני מזונות והני מילי כדאיתיה לאורז בעיניה אבל על ידי תערובת לא דקיימא לן בהא כרב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שיש בו מחמשת המינים מברך עליו בורא מיני מזונות כלומר לאפוקי תבשיל שיש בו אורז שאינו מברך עליו בורא מיני מזונות כיון דלאו מחמשת המינים הוא דלא איתותב רב ושמואל בהא. וכן פסק הרמב"ם בפרק ג' (ה"י). וכתב הרא"ש (סי' ח) שזה שכתב הרי"ף דאורז על ידי תערובת אינו מברך עליו בורא מיני מזונות היינו כשהרוב ממין אחר דבכהאי גוונא בחמשת המינים אפילו רובו ממין אחר מברך עליו בורא מיני מזונות עד כאן כלומר ובאורז דלא חשיב כמו חמשת המינים אם רובו ממין אחר אינו מברך עליו בורא מיני מזונות אבל אם רובו אורז אף על פי שהוא מעורב עם מין אחר מברך בורא מיני מזונות ומיהו לא משמע הכי מלשון הרמב"ם שכתב בפרק ג' אורז שבשלו או שעשה ממנו פת בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות ובלבד שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו". עכ"ל.
ב' דברים נתבארו בדברי הב"י דאמרינן בהו הכי דינא לכו"ע:
א. במקום שהאורז נתבשל כולו לבדו, ולא נתערב בו דבר אחר כלל, מברך בתחילה בורא מיני מזונות.
ב. במקום שעירב עם האורז דבר אחר, ואותו הדבר הוי רוב אצל האורז. מברך על האורז כברכת אותו תבשיל.
ודבר א' נתבאר בב"י שיש בו מחלוקת. והוא:
במקום שעירב עם האורז דבר אחר, אך אותו הדבר לא הוי רוב אצל האורז, והאורז רבה עליו. בדעת הרמב"ם צ"ל דדבר ברור הוא, דמברכינן כברכת אותו תבשיל. שהרי לדעתו מברכינן במ"מ דווקא שהאורז לבדו, ולא נתבשל עימו דבר אחר. ובדעת הרא"ש דבר ברור הוא דמברכינן במ"מ, שהרי כתב בדברי הרי"ף להדיא דהני מילי דמברכינן כברכת אותו תבשיל, דווקא שאותו תבשיל רבה על האורז, והאורז נתבטל ברוב וממילא גם ברכתו. ובדעת הרי"ף אפשר לומר כמו שהבין בדבריו הרא"ש, כדלעיל. או כמו שהבין בדבריו מרן כדברי הרמב"ם דלעיל, ומידי פלוגתא לא יצאנו בדבר זה. ומרן אינו מכריע בפלוגתא מדעתו, וכ"ש בדברי העמודים כש"כ בהקדמתו לב"י בזה"ל: "ואיזהו אשר ימלאהו ליבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע בניהם ע"פ טענות וראיות לסתור מה שביררו הם..."!
וזה לשון מרן בשו"ע (ס"ז):
" הכוסס את האורז, מברך עליו בפה"א ואחריו בורא נפשות; ואם בשלו או שטחנו ועשה ממנו פת, מברך עליו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות; והוא שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו, ואם עירב ממנו בתבשיל אחר והתבשיל האחר הוא הרוב, מברך עליו כברכת אותו תבשיל".
הנה בתחילה כתב: "שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו". כמפורש ברמב"ם ולית מאן דפליג שבכה"ג מברכינן בתחילה במ"מ.
ואח"כ כתב: "ואם עירב ממנו בתבשיל אחר והתבשיל האחר הוא הרוב, מברך עליו כברכת אותו תבשיל". גם זה כו"ע מודו, -שבמקום שהתבשיל האחר הוא רוב הקדירה מברך על האורז כברכת אותו תבשיל.
והוא כמבואר בדבריו בב"י ממש.
ולעניין מקרה בו אין התבשיל האחר רבה על האורז, עדין לא נפיק מכלל פלוגתא אצל מרן וכמבואר למעלה.וידוע דלאו כל דינא נפיק מכלל ספיקא.

אורייתא! · הודעהעל ידי **אורייתא!** » ב' אוגוסט 15, 2011 3:22 pm

ומה שהביא עוד כמה מקורות. רק כתוב שם המילים "חזר בו ממ"ש בב"י" ותו לא.
ולא ידענא במאי איירי. גם מאי קאמר לא ידעינן מדברים אלו.
ואם יציין כבודו במדוייק איזה מקומות בשו"ע, ומאי קאמר בב"י, נוכל לדון בדבריו.

אפשר לפתוח את הספרים ולראות

אורייתא! · הודעהעל ידי **אורייתא!** » ב' אוגוסט 15, 2011 5:20 pm

אני איני יכול. (הוספה: אם אפשר, תכתוב סימן וסעיף ומדוע נראה שחזר בו יישר...).

שבטיישראל

ברוך ה' אשר לא השבית לנו גואל ... וגם בדורנו אנו שהמצב כ"כ ירוד קם התייר הגדול חכם מחוכם אשר בניק "אורייתא" יכונה שגודל חכמתו עולה פי אלף ורבבה מחכמתם של המג"א והט"ז והש"ך והפר"ח והב"ש והיעב"ץ והחיד"א ... ואלי כל חכמי ישראל בכף אחת ובעל הניק "אורייתא" בכף השניה מכריע את כולם ........

אורייתא! · הודעהעל ידי **אורייתא!** » ג' אוגוסט 16, 2011 11:31 pm

שבטיישראל כתב:ברוך ה' אשר לא השבית לנו גואל ... וגם בדורנו אנו שהמצב כ"כ ירוד קם התייר הגדול חכם מחוכם אשר בניק "אורייתא" יכונה שגודל חכמתו עולה פי אלף ורבבה מחכמתם של המג"א והט"ז והש"ך והפר"ח והב"ש והיעב"ץ והחיד"א ... ואלי כל חכמי ישראל בכף אחת ובעל הניק "אורייתא" בכף השניה מכריע את כולם ........

מי לנו גדול מרש"י ז"ל שהאיר עיני הגולה בפירושיו, ועכ"ז נחלקו עליו יוצאי ירכו ר"ת ור"י בהרבה מקומות, וסתרו דבריו, כי תורת אמת היא, ואין מחניפין בה לשום אדם וכו', ויפתח בדורו כשמואל בדורו. ע"כ. וכ"כ מהרא"י בעל תרומת הדשן בפו"כ (סי' רלח), שאם ההוראות ברורות קצת וצורתא דשמעתא אזלא כדברי התלמיד, למה לא יחלוק על רבו בפסק והוראה, והלא כך היה דרכה של תורה מימי התנאים, רבינו הקדוש חולק על אביו ורבו רשב"ג בכמה מקומות. ובאמוראים, רבא היה חולק על רבה רבו. [ע' מהרש"א בח"א הוריות יד ודו"ק,] ובגאונים, הרא"ש חולק בכ"ד על מהר"ם שהיה רבו מובהק. ע"כ. וכ"כ בשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' תצה) שמותר לחלוק על רבו בחייו בראיות דרך משא ומתן, והביא מכל הראיות הנ"ל, וסיים, וכן מותר לחלוק על רבו לאחר מותו ולפסוק ולהורות כפי ראיותיו ולעשות מעשה אף על פי שהם כנגד רבו. וכן יכול לכתוב בספר דברי רבו וראיותיו, ודברי עצמו וראיותיו אפי' הם סותרים דברי רבו. וכן עשו כל הראשונים ז"ל. ע"כ. גם בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א (ס"ס ה) כ', שבודאי רשאי התלמיד לחלוק על רבו ע"פ הוכחות וראיות בין בכתב בין בע"פ, והשלמים בחכמה אינם מקפידים על התופס עליהם, ואדרבה מחזיקים לו טובה שהצילם מליפול ברשת השגיאה. ע"ש. וכ"כ הגר"ח מוולוזין בשו"ת חוט המשולש (סי' ט) וז"ל, ואף על פי שאנכי שמשתי את מורי ורבי הכהן הגדול נ"י ומחוייבני בכבודו ומוראו כמורא שמים, אני שומר מ"ש (בב"ב קל:) כי אתי פיסקא דדינא דידי קמייכו וכו' עד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכבר הוזהרתי מפי מורי קדוש ישראל הגר"א מוילנא ז"ל שלא לישא פנים בהוראה וכו'. ע"ש. וע"פ זה פירש בספרו רוח חיים (פ"א דאבות מ"ד) מ"ש במשנה והוי: מתאבק בעפר רגליהם, מלשון: ויאבק איש עמו, כי אסור לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם, ולפעמים תהיה האמת עם התלמיד וכו'. ולכן הוזהרנו וניתן לנו רשות להתאבק וללחום בדברים, ולא לישא פני איש, רק לאהוב האמת. ע"ש. ובהקדמת ספר מזמור לדוד פארדו ממהר"ד פינטו ז"ל, הובאו דברי הגאון מהר"ר כליפא בן מלכא, שהעיר על הגאון מהר"ח בן עטר בפרי תואר (סי' פד), שהקפיד מאד על מי שיבא להשיג על דבריו, וכתב, וימחול לנו כבודו, דלאו כל כמיניה לומר קבלו דעתי, כי תורה היא וכו', וכתר תורה מונח לכל ישראל ומי לנו גדול מהרי"ף שהשיגו בעל המאור וכו', והאמת יקובל ממי שאמרו, ואפילו תלמיד בפני רבו כתיב ביה לא תגורו מפני איש, והכל כשיהיה לשם שמים אדרבה מצוה קא עביד. (והביא ההיא דב"ב קל: שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות) ע"ש. וע"ע להגאון מהר"ד פארדו במזמור לדוד (דנ"ז סע"א). שגם הוא כ' להעיר בזה על הפרי תואר הנ"ל, וכתב, דאטו מי שיראה קושיא לפי שכלו ועיונו על דברי אחד מן הראשונים, יעלים עיניו כאילו אינו רואה, כדי שלא להשיג על גדולי עולם, ותהי האמת נעדרת? חלילה, דרחמנא אמר לא תגורו מפני איש. וכ"כ הגאון מהר"ם לונזאנו בהקדמה לספרו: דרך חיים אשר בו השיג בקושיות כבדות על הראשונים, ואמר: גם הם לי לישועה כי לא לפניהם חנף יבא. ודומה כננס ע"ג ענק וכו'. ע"ש. וע"ע להגאון מהר"ח פלאג'י בשו"ת חקקי לב (חיו"ד סי' מב) שאין לת"ח לכבוש נבואתו וחייב לגלות דעתו בהלכה ונכתב בספר. ע"ש. [מתוך יבי"א ח"ד - או"ח בפתיחה].

גם אני אומר כזאת!!
עפר אני תחת רגליהם של אותם גאונים שהזכרת!
אך תורה היא!
ואין מחניפין בה לשום אדם, גדול ככל שיהיה.
וכי מה רוצה אתה שאתעלם מהנראה לי בסברא?!
לא ולא!!!!!!
אני מחזיק בדרכי זאת עד כי יבוא אחר ויסתור דברי.
וודאי אצלי. שבאם היו שומעים כל אותם גדולים שהזכרת דברי, והיו ערבים עליהם, היו מחזיקים להם. שהרי וודאי דוחק גדול הוא לומר שמרן יכתוב היפך דבריו ולא יציין זאת שחזר בו מדבריו.
וה' הטוב יאיר עיני...

ידיד נפש · הודעהעל ידי **ידיד נפש** » ד' אוגוסט 17, 2011 12:13 am

אורייתא! כתב:מי לנו גדול מרש"י ז"ל שהאיר עיני הגולה בפירושיו, ועכ"ז נחלקו עליו יוצאי ירכו ר"ת ור"י בהרבה מקומות, וסתרו דבריו, כי תורת אמת היא, ואין מחניפין בה לשום אדם

הבעיה שלך היא שאתה חושב שהמרחק בין רש"י ז"ל לבעלי התוס', הוא בערך כהמרחק בינך ובין המגן אברהם והט"ז והברכ"י וכל שאר הנך גדולי עולם. אז זהו, שלא.
לפי התיאוריה שלך מן הראוי לך ג"כ לחלוק על אביי ורבא וגם על רבי עקיבא ורשב"י, שהרי אין מחניפין בתורה לשום אדם.
בקיצור, תתאפס.

ידיד נפש · הודעהעל ידי **ידיד נפש** » ד' אוגוסט 17, 2011 12:17 am

אורייתא! כתב:וודאי אצלי. שבאם היו שומעים כל אותם גדולים שהזכרת דברי, והיו ערבים עליהם, היו מחזיקים להם. שהרי וודאי דוחק גדול הוא לומר שמרן יכתוב היפך דבריו ולא יציין זאת שחזר בו מדבריו.
וה' הטוב יאיר עיני...

אתה נסחף אדון נכבד, עליך להפנים שדבריך במקום דבריהם ליתא כלל וכלל אפילו לא בתור הוה אמינא, ואפילו לא בתור מילתא דבדיחותא.
והייתי מציע להנהלה לחסום את הברנש, אחרי מחיקת הודעותיו ההזויות.

אורייתא! · הודעהעל ידי **אורייתא!** » ד' אוגוסט 17, 2011 12:30 am

ידיד נפש כתב:
אורייתא! כתב:מי לנו גדול מרש"י ז"ל שהאיר עיני הגולה בפירושיו, ועכ"ז נחלקו עליו יוצאי ירכו ר"ת ור"י בהרבה מקומות, וסתרו דבריו, כי תורת אמת היא, ואין מחניפין בה לשום אדם

הבעיה שלך היא שאתה חושב שהמרחק בין רש"י ז"ל לבעלי התוס', הוא בערך כהמרחק בינך ובין המגן אברהם והט"ז והברכ"י וכל שאר הנך גדולי עולם. אז זהו, שלא.
לפי התיאוריה שלך מן הראוי לך ג"כ לחלוק על אביי ורבא וגם על רבי עקיבא ורשב"י, שהרי אין מחניפין בתורה לשום אדם.
בקיצור, תתאפס.

ידיד נפש כתב:
אורייתא! כתב:וודאי אצלי. שבאם היו שומעים כל אותם גדולים שהזכרת דברי, והיו ערבים עליהם, היו מחזיקים להם. שהרי וודאי דוחק גדול הוא לומר שמרן יכתוב היפך דבריו ולא יציין זאת שחזר בו מדבריו.
וה' הטוב יאיר עיני...

אתה נסחף אדון נכבד, עליך להפנים שדבריך במקום דבריהם ליתא כלל וכלל אפילו לא בתור הוה אמינא, ואפילו לא בתור מילתא דבדיחותא.
והייתי מציע להנהלה לחסום את הברנש, אחרי מחיקת הודעותיו ההזויות.

בתורתינו הקדושה תורת אמת, מדברים עם שכל!.
אינינו יכולים לעצום עינינו במקום בו נמצא איזה תמיהה על מאן דהו מחכמי ישראל!
דבר ברור הוא שהרשות בידינו, וביד כל אדם שלומד באמת לש"ש [עד כמה שניתן כפי דרגתו], להביע את דעתינו דעת תורה בסברא ובדימוי מילתא למילתא כפי הדין וההלכה, אף שדבריו נמצאו חולקים על דברי חכם אחר אף אם קדמו הרבה [ובפרט מן האחרונים].
ובפרט שלומר דברי הנך גדולים הם [למתבונן] דברים שקצת קשה לאומרם.
והנה "ידיד נפש" מכובד, ניתי ספר וניחזי. יאמר נא מקום כבודו שלדעתו מרן חזר בו מדבריו, [אף אם תמצא שכן אמרו זאת משאר פוסקים שנזכרו בדברי "שבטיישראל" ואחרים] וישפטו פה החכמים היושבים כאן אם אמת נכון הדבר נעשה התועבה הזאת בישראל.... או להיפך....
ואין לדיין אין מה שעיניו רואות....

ידיד נפש · הודעהעל ידי **ידיד נפש** » ד' אוגוסט 17, 2011 12:40 am

[quote="אורייתא!"]
בתורתינו הקדושה תורת אמת, מדברים עם שכל!.
זה בדיוק הבעיה שלך. פשוט אין שכל. ולכן מוטב שלא תדבר.

נסחפו פה כולם

רשות לאורייתא! לכתוב קונטרס ובו יישב את כל המקומות בהם כתבו האחרונים מצוקי תבל שבהם חזר המחבר מדבריו בב"י. ואני מתאר לעצמי, שכמו בכל ספר מהסוג הזה יהיו שם דברים מוצלחים יותר שרבים יסכימו עליהם, ודברים רבים אחרים שייראו דחוקים ומאולצים לרוב הת"ח.

אבל כל זה מתוך ענווה ומתוך הכרת מיעוט ערכנו לעומת גדולי עולם, ומתוך הידיעה שגם כשנראה לנו שאנחנו צודקים, הרשות נתונה לנו לומר דברינו אבל לא להרים ראש ולהקל בחכמתם כי רבה, ולדעת שמה שהותר לנו לומר אחרת מדבריהם הוא לא בגלל שאנחנו צודקים מהם, אלא משום שכך היא דרכה של תורה, שמותר אפילו לקטן שבקטנים להתווכח עם הגדול בפרט כשאינו אומר למעשה.

ובנימה קצת יותר קלילה

אני מציע לאורייתא לרכוש זכות לשימוש באוצר ליום אחד (20-28 ש"ח)
ולעשות חיפושים כדוגמת

+ב"י חזר בו

+ב"י חזר בו +שו"ע

ועוד כמה דומים (המחבר, מרן, +בית יוסף)

אחרי זמן קצר מאוד תהיה לו רשימה גדולה ונכבדה של המקומות בהם טוענים שהמחבר חזר בו, ואפשרות לבחון האם יוכל לעמוד בהבטחתו להצדיק את הטענה, ובסיס לקונטרסו הנזכר.

מורה צדק · הודעהעל ידי **מורה צדק** » ד' אוגוסט 17, 2011 11:47 am

אני מצטרף לדברי אוצר החכמה,
אין כל בעיה לנסות ליישב דברי מרן הש"ע במקום שנסתרו דבריו, כמו שאין בעיה לנסות ליישב את קושיות רעק"א, אך להצהיר שאין מקום שמרן הבית יוסף חוזר בו, זה כבר טעות.
לכל אחד צריכים לתת הזדמנות, גם לאורייתא, וגם לאחרים כאן, ומי יודע, אם תתייחסו יפה וכראוי לצורבי מרבנן צעירים, עוד עתידים לגדול כאן תלמידי חכמים ובקיאים גדולים בתוה"ק, אך אם על כל אחד חדש שכותב כאן דברים מיד מתקיפים אותו בצורות שאינם ראויות, אנו עלולילם לאבד כמה וכמה חכמים.
וקחו לכם כלל, שבפורומים לא תמיד חייבים לענות. לא מצא חן בעיניך תמשיך הלאה.

ולנד"ד, קיבלתי כמה וכמה הודעות בפרטי שאענה לאורייתא על דבריו, ואמת היא שאני מעיין בדברים ובעז"ה אציג את תשובתי קבל עם ועדה בפורום מכובד זה.

אורייתא! · הודעהעל ידי **אורייתא!** » ד' אוגוסט 17, 2011 12:06 pm

אוצר החכמה כתב:ובנימה קצת יותר קלילה

אני מציע לאורייתא לרכוש זכות לשימוש באוצר ליום אחד (20-28 ש"ח)
ולעשות חיפושים כדוגמת

+ב"י חזר בו

+ב"י חזר בו +שו"ע

ועוד כמה דומים (המחבר, מרן, +בית יוסף)

אחרי זמן קצר מאוד תהיה לו רשימה גדולה ונכבדה של המקומות בהם טוענים שהמחבר חזר בו, ואפשרות לבחון האם יוכל לעמוד בהבטחתו להצדיק את הטענה, ובסיס לקונטרסו הנזכר.

דע שלא אמרתי דבר זה וכ"ש שלא כתבתיו עד שלא בדקתי הרבה הרבה לפי קו שהתוותי לעצמי בהבנת דברי מרן, ואחר שבדקתי עשרות מקומות [קרוב למאה] ונתברר לי בכולם שכן הוא, אז הרשתי לעצמי להעלות הדברים על הכתב, ולשתף את ההמון בדברים אלו, והכל בכדי ששמא ואולי אתבדא על ידי כמה וכמה מקומות, ובזה אסתור לכללי.
אך לעשות חיפוש וכו' יכלה הזמן והמה לא יכלו.
מקומות פרטיים שיכתבו החכמים דכאן אשמח להשיבם בס"ד.
וה' הטוב יאיר עיני.

מורה צדק כתב:ולנד"ד, קיבלתי כמה וכמה הודעות בפרטי שאענה לאורייתא על דבריו, ואמת היא שאני מעיין בדברים ובעז"ה אציג את תשובתי קבל עם ועדה בפורום מכובד זה.

מצפה לדבריך בכליון עינים.

ידיד נפש · הודעהעל ידי **ידיד נפש** » ד' אוגוסט 17, 2011 12:27 pm

אוצר החכמה כתב:אבל כל זה מתוך ענווה ומתוך הכרת מיעוט ערכנו לעומת גדולי עולם, ומתוך הידיעה שגם כשנראה לנו שאנחנו צודקים, הרשות נתונה לנו לומר דברינו אבל לא להרים ראש ולהקל בחכמתם כי רבה, ולדעת שמה שהותר לנו לומר אחרת מדבריהם הוא לא בגלל שאנחנו צודקים מהם, אלא משום שכך היא דרכה של תורה, שמותר אפילו לקטן שבקטנים להתווכח עם הגדול בפרט כשאינו אומר למעשה.

דברי פי חכם חן, שפתיים ישק משיב דברים נכוחים.

אורייתא! · הודעהעל ידי **אורייתא!** » ד' אוגוסט 17, 2011 11:58 pm

במקום האחר כתבתי עוד איזה דבר בעניין זה במה שהעירוני מן החברים דכאן.

http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=5835#p51288

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » ה' אוגוסט 18, 2011 12:26 am

חיפוש בפרויקט השו"ת

1. חזון איש אורח חיים, מועד הלכות תפילין - סימן ז ד"ה ובשו"ע סי' ל"ב (*2)
ובשו"ע סי' ל"ב סט"ו חזר בו מרן ז"ל וסתם כהרא"ש, ונראה משום דס"ל דלא מצינו מי שחולק בזה על הרא"ש, ודברי הרמ"א ז"ל בשו"ע שהם ע"פ דברי הב"י צע"ג, דדברי הב"ח בדעת הטור מוכרעין דודאי היה הטור מביא דעת החולקין אילו כל הני רבוותא דמפרשין כפי' הב' פוסלין גם בשמאלית. וכיון שדעת הטור שאין כאן מחלוקת, אין בידינו לחלוק.

2. הלכה למשה הלכות מכירה פרק א הלכה יא ד"ה [יא] כיצד
היינו לומר דאינו כדאי להקשות על רבינו בכך אבל אה"נ די"ל דדוקא נקט שמואל עשרה וכן הוא דעת רבינו וזה שכתב ומה שנפרש בלשון הגמ' נפרש בדבריו להכי נקט מור"ם סברא האחרת בלשון י"א דנראה דבכ"מ ובשו"ע חזר בו ממ"ש בב"י דנקטינן כדברי רשב"ם. עוד למדנו מדברי הר"י בעל הטורים שהבין בדעת רבינו ואביו ז"ל שהעתיק דברי שמואל דתרתי בעינן דהשלימו לעשרה וגם שעתה עולין בדוחק מדקאמר בשם

3. לחם יהודה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה ח ד"ה ובדין שיכור
רל"ה דכתב השו"ע סעיף ד' כגון שיכור וכו' היה לו לחלק דדוקא שיכור שחטפתו שינה הוא דהוי אנוס אבל בניעור דהיה לו להפסיק ויקרא ק"ש דמותרת בשתוי הוי פושע ולא יקראנה אחר הנץ. לכך נ"ל לומר דאע"פ שבב"י חילק בין ק"ש לתפילה בשו"ע חזר בו ולא חילק וס"ל דלעולם כל שיכור מיקרי אנוס ואפי' בק"ש שתוי אל יקרא ק"ש וכמ"ש הגה"ה והך דבני רבן גמליאל לא היו שיכורים אלא המשכה בעלמא אחר המשתה היה

4. לחם יהודה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה יג ד"ה ממתין עד
יוצא מביהכ"נ וגומר תפלתו יעו"ש ופסק כן בשו"ע והוי פסקיו סותרין זה את זה, ועיין בלבוש שתירץ זה ועיין בלחם חמודות פ' מי שמתו אות ע"ד דכתב דאותו הפסק דסוף סי' צ' הוא כסברת הגהות מיימוני ואע"פ שבבית יוסף סוף סי' ע"ח פסק כהרשב"א בשו"ע חזר בו ולא הזכיר כלום בסי' ע"ח עד סוף סי' צ' ופסק כרש"י והגהות מיימוני ז"ל יעו"ש. ולענ"ד אפשר לומר דלעולם הב"י סובר כהרשב"א בב' המקומות אלא דס"ל

5. לחם יהודה הלכות עבדים פרק ו הלכה ב ד"ה ועל מ"ש
אלו דהא במפקיר עבדו קי"ל דאע"פ שמת צריך גט שחרור דאע"ג דאיכא מאן דפליג וס"ל דמיתת האדון מפקעת האיסור כדכתיבנא [לקמן פ"ח] הל' י"ג הא לא קי"ל כותיה ועוד דאותה סברא לא נזכרה כלל שם בב"י וגם מ"ש דמאן כתיב ליה בתר מיתת רבו הא ודאי דהיורש כותב גט שחרור וכן מצאתי (להרמ"ה) [להרמ"א] שהקשה כן בדרכי משה והניח בצ"ע ומהיותר קשה דבשו"ע חזר בו וכתב סברת הרמ"ה יעו"ש: ואחר העיון נראה

6. ב"ח אורח חיים סימן קצב אות ז
טעמו מתקבל לפע"ד אבל נראה לי מטעם אחר והוא דאע"פ שמזכיר את השם מכל מקום משמע דמרובים הם זה זן את זה וזה זן את זה ואנחנו נברך אלהינו שזן אותנו ואכלנו משלו ואם כן הוא מגדף ולפי הנראה גם ב"י חזר בו מדלא פסק כך בשלחן ערוך (ס"א) והכי נקטינן:

7. ב"ח אורח חיים סימן קצז אות ג
ירק אבל בשלשה יש להחמיר דבעינן כזית דגן ונראה דדעת האלפסי כן מדלא הזכיר כלל מצירוף שנים דגן ואחד ירק עכ"ל אלמא דלא היה גורס בספר האלפסי האי ודוקא לאצטרופי לעשרה וכו'. ולענין הלכה כתב ב"י מאחר שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת והרשב"א סובר כוותייהו והירושלמי מסייע להו הכי נקטינן אבל בשלחן ערוך (ס"ג) חזר בו וזה לשונו במה דברים אמורים דסגי בכל מאכל להצטרף לעשרה אבל לשלשה

8. ב"ח אורח חיים סימן רג אות ב
בבית יוסף גופיה כתב דהומלתא הוא זנגביל רטיבתא מרוקח וקא משמע לן דמשום דנתרקח לא נשתנית ברכתו לברך שהכל עד כאן לשונו משמע דביבישתא אפילו מרוקח אינו מברך עליו כלום וזהו טעות ובשלחן ערוך חזר בו. עוד כתב בית יוסף לפרש דברי הר"ם מרוטנבורק מפני מה הוצרך לכתוב כן ולפע"ד אין צורך לפירושו וגם אינו נראה ועוד דודאי הוצרך לכתוב כך כיון שאין דין בשמים שחוקים כדין הומלתא ממש וכדפירשתי:

9. ב"ח חושן משפט סימן רח אות (א
דהיינו השער שיצא מיד לאחר הפסיקה לא כפי שפסק עמו בזול יותר קודם שיצא השער וגם אין המוכר יכול לכופו לשלם לו כשער היוקר שיהא בשעה שיעמיד לו הפירות לאחר ששה חדשים וכיוצא ונראה שגם הבית יוסף חזר בו בשלחן ערוך ושארי ליה מאריה למהרו"ך במה שכתב כאן דברים שלא במשפט: כתב בהגהת מרדכי סוף פרק ג' דשבועות פסק הר"י ב"ר פרץ מי שנשבע או קבל בחרם שלא יתן דבר או לא ימכור או ימחול

10. ש"ך חושן משפט סימן מו ס"ק לא
(לא) הרי זה אסור להעיד כו' - משמע אפילו ע"י צירוף עד אחר. ודלא ככסף משנה [פ"ח מעדות ה"א] וב"י סוף סימן זה. וגם הבית חדש [שם] והלחם משנה פ"ח מהלכות עדות [שם] השיגו עליו. ונראה שגם המחבר חזר בו כדמוכח בדבריו בשו"ע כאן ממה שכתב לקמן ויש חולקים כו' ולפי דבריהם או שיצטרף אחר כו':

11. ש"ך חושן משפט סימן פא ס"ק ס
הזכות [שם ו' ע"א מדפי הרי"ף] ובעל התרומות שער כ"ח חלק חמישי [ס"ב], דיכול לטעון טעיתי במיגו דפרעתי והביאו הטור לקמן סימן קכ"ו [סעיף ט"ו], וגם המחבר שם סעיף י"ג הביא ב' סברות ולא הכריע, אע"ג דבבית יוסף שם [סעיף י"ד] כתב דלית הלכתא כבעל התרומות דיחידאה הוא, נראה שבשלחן ערוך חזר בו, ואולי ראה אח"כ כל הנך פוסקים שהבאתי. ואף להר"ב בהג"ה שם שהגיה כסברא האחרונה דהיכא דהמחהו

12. פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן קכב ס"ק ב
(ב) אבל במקום. עיין ט"ז. בב"י סיים ונראה שאפילו יאמר יהיו לרצון אחר התחנונים שפיר דמי, כמו בברכות עצמן מעין הברכה בסוף אומר. והנה בשו"ע חזר בו ופסק כתשובת הרשב"א [ח"ז סימן תה], ולא זכיתי להבין זה, דסוף כל ברכה היינו קודם ברוך אתה ה' אבל לאחר ברוך אתה ה' יראה דאסור, וא"כ אם יהיו לרצון מכלל הסיום הוא אסור. ועיין לבוש [סימן] קי"ד [סעיף ו] משיב הרוח הוה כסיום ברכה אריכתא, ולפי זה י"ל

13. פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תקה ס"ק ג
מכל מקום ראוי היה על ידי ישראל לחלוב לאוכל, ולא חיישינן שיאמר לעכו"ם לחלוב למשקה. ועיין פר"ח. אבל הלבוש פירש עכו"ם חולב בהמה של עכו"ם דאין הכן בשל עכו"ם. ואם כן לא פליג אהמחבר. ובב"י משמע הכריע כהרמב"ן דאפילו לגדל שרי. ובשו"ע חזר בו ואי"ה במ"א אות ג' יבואר עוד. והנה, מי שיש לו עז ופרה חולבת רק לשתות החלב מיד אין ממתין דוקא לעשות גבינות יש לצדד להקל. עיין אות א'. ומכל מקום אין

14. פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קצה ס"ק ב
דהב"י חזר כאן ממה שכתב בספרו הארוך [ד"ה וכתב] (גם שם לא החליט) ואף בית אחד בעינן נכנסו על דעת כך, הא לאו הכי אף שיש בכל חבורה זימון שלשה אין מצטרפין ואלו מזמנין לעצמן כו'. ולסברא הראשונה בב"י צריך לומר בין כשאין שלשה אז וודאי אם לא הוקבעו בכל הסעודה כו', מה שאין כן כשיש זימון בכל חבורה מצטרפין לזימון אחד אע"ג שלא הוקבעו כלל, ובשו"ע חזר מזה אף כהאי גוונא בעינן הוקבעו כו'. אבל

15. ביאור הלכה סימן שלה ד"ה * אחד הנה
להקל בזה ואין לומר דהגר"א קאי רק בנתערב בצרורות דז"א דהלא הביא דגירסת כל הראשונים בברייתא הוא ואוכל ולא כהתו' והרא"ש וממילא לפירוש הר"י דמפרש להברייתא בנתפזר אחת הנה ג"כ אין להקל ואפשר שהב"י ג"כ חזר מדבריו מדהעתיק בשו"ע תיבת ואוכל ואמנם בסיפא לענין נתערב בצרורות או בעפר בודאי אין להקל ללקטם לתוך חיקו וכסותו וכ"כ בפמ"ג דיש בזה איסור משום בורר אך לפי דבריו אם ירצה

16. ביאור הלכה סימן שמ ד"ה * ולא נתכוין
בעינן לר"ש שיהא התיקון בגוף הדבר הנקרע ע"ש בדף צ"ד ע"א ודעת הריטב"א שהובא בכ"מ פ"י מהלכות שבת דסובר דבעינן קורע ע"מ לתפור דוקא יחידאה היא וגם סוגיא דהאורג הוא נגדו וכמו שהקשה הגרע"א וגם הב"י אף דגם הוא רצה לומר כן בסימן שי"ז הרי חזינן דבשו"ע כאן חזר מזה וסתם להלכה דקורע ע"מ לתקן חייב אף שלא ע"מ לתפור וכן מוכח בפר"ח יו"ד סימן קי"ח דקורע ע"מ לתקן חייב לכו"ע ובחנם השיג עליו

17. אליה רבה סימן קסח ס"ק טז
בזה, אולי סבירא ליה לב"י דמאן דפירש (ב)[כ]עבין יבשין סבירא ליה בקרעפלי"ך דדינו כפת. והב"ח לא סבירא ליה הכי. עוד י"ל דהב"ח ושל"ה מיירי בקרעפלי"ך שלנו שנילושין בדבש דבזה לכולי עלמא מותר, אבל הב"י ושלחן ערוך קאי על הקרעפלי"ך שנילושין במים רק שנתמלאו בדבש ושומן ודו"ק וצ"ע, גם לפי זה למה לא כתבו בשלחן ערוך, ואולי חזר בנפשיה:

18. שולחן ערוך הרב אורח חיים קונטרס אחרון הלכות שבת סימן רמה הערה א (*4)
אסור, ומשמע מלשון רב שרירא דבסתמא מותר, וכן פסק בשו"ע, וכן דעת מהרי"א אלא שנסתפק בסתמא, וכן דעת הפרי חדש הל' פסח סי' ת"ן (אלא שמשמע מדבריו שכן הוא גם דעת הש"ך וזה אינו), וכן פסק בטור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד דלא כש"ך שנדחק מאד לישבם לפי שיטתו, ופשט דבריהם לא משמע הכי, והדבר ברור שהרב ב"י בשו"ע חזר בו ממ"ש בב"י כאן לדעת הרמב"ם כדעת המגיד משנה, ולכן כתב כאן בשו"ע ס"ב אם

19. שולחן ערוך הרב פסקי הסידור סדר הכנסת שבת ד"ה סדר הכנסת
אחר השקיעה הוא יום גמור ואח"כ מתחיל בין השמשות דר' יהודה והוא כדי הילוך ג' רבעי מיל שאז הוא זמן צאת הכוכבים ולילה ודאי כמארז"ל שמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוא כדי הילוך ד' מילין כי כבר חזר בו הב"י בשלחן ערוך יורה דעה הלכות מילה ופסק בפשיטות דאחר השקיעה מיד הוא בין השמשות וכן פסק הש"ך שם וכן פסק הפרי חדש לאורח חיים סימן תרע"ב. וטעמם ונמוקם עמהם כי רבינו תם וסיעתו

20. שו"ת גינת ורדים חלק יורה דעה כלל א סימן יז ד"ה וכמה הפריז
דאזיל לשיטתיה סבר להקל והסמ"ק שחלק ואסר לא אסר לגמרי אלא כמסתפק ולא שבקינן פשיטותיה דרבינו יונה מפני ספיקיה דסמ"ק ודברי המרדכי אינם אלא חומרא יתירה ואין לחוש לה כלל וכבר גם הוא בעצמו הרב בית יוסף חזר בו בספרו הקצר בשלחן ערוך גם בטור י"ד סימן פ"ט פסק להדיא בתבשיל של בשר שמותר לאכול אחריו גבינה ומשמע נמי דלא חייש לספיקיה דסמ"ק שכתבו בטור א"ח מדסתם בטור י"ד ולא חילק

21. שו"ת אמת ליעקב סימן נו ד"ה ורביעי בקודש
ורביעי בקודש דנמצא אצל ההרוג חותמו שחקוק עליו שמו ושם אביו ושם כהן, ומשמע נמי מדברי העדים שהכירו בלא"ה ג"כ החותם שהיה שלו, וא"כ לדעת רוב האחרונים לא חיישינן לשאלה, ואף שהב"י בתשובה מחמיר בטבעת דלא הוי סימן מובהק לסמוך עליו, מכל מקום הרי כתב הרב פני משה בח"א סימן ט"ו דבשו"ע חזר בו דכל שאין לחוש לשאלה הוי ספק, ועוד י"ל דהוי ס"ס, חדא דילמא הלכה כהנך דסוברים דלא חיישינן

22. שו"ת אחיעזר חלק א - אבן העזר סימן לב ד"ה אולם יש (*2)
בלא קנין שאני התם דמיירי לסלק השעבוד וע"ז מהני דברי שכ"מ כמו שארי מתנות שכ"מ לאח"מ אבל בודאי שצריך ג"ש =גט שחרור= להפקיע דין איסור שבו וכמש"כ הרמ"ה המובא בטיו"ד סי' רס"ז ושי' הב"י בטור שם דלכשמת א"צ ג"ש הוא בע"כ מתורת מתנת שכ"מ לאח"מ וס"ל דמהני בשל תורה ובשו"ע חזר בו, [ומש"כ הב"י שם דבעמד מיירי דאינו חוזר לפי שיצא עליו שם ב"ח ולפיכך צריך ג"ש היינו דבעמד אאפ"ל

23. שו"ת אחיעזר חלק א - אבן העזר סימן לג ד"ה (א) הנה (*2)
דלא נסתלק רק דין ממון שבו ויעוי' בטור יו"ד סי' רס"ז שהביא בשם הרמ"ה דשכ"מ שאמר באחד מאלו הלשונות כיון שמשמעותו לשון שחרור זכה מיד בגופו ואינו יכול לשעבד בו וצריך ג"ש להתירו בב"ח, ועי' בב"י ובבדה"ב ובד"מ ובב"ח שנחלקו בדין מת והב"י בשו"ע חזר בו ומפורש בדברי הב"ח שם דבין עמד ובין לא עמד צריך ג"ש יעו"ש הרי דס"ל דנסתלק השעבוד שבו משום דיצא עליו שם ב"ח אע"ג דאלו מת הי' צריך ג"ש

24. שו"ת הר צבי יורה דעה סימן רכד ד"ה ומה שהקשה (*2)
אימתי חל הגירות, וע"ז תמה כת"ר הא פסק בשו"ע דחייבים משום א"א. הנה באמת הרי לא העתיק הב"י ספיקו זה בשו"ע, וי"ל דחזר בו ופסק דיש להם שאר אם דהרי חייבין כרת משום א"א. ובכמה דוכתי מצינו דהב"י בשו"ע חזר משיטתו שבב"י וגם זה אחד מהם. ועל תמיהתו לשיטת רמב"ן א"כ למאן דאמר עובר לאו ירך אמו אמאי גלי קרא במצרית מעוברת שנתגיירה דבנה שני ותמה ע"ז כת"ר הא זה הוא גזה"כ ומה מקום להקשות על

25. שו"ת בצל החכמה חלק ג סימן קל ד"ה והנה מקור (*2)
הפסק בין ברכת הנהנין לטעימה אבל לענין קידוש לא הוי הפסק כיון דכבר הזכיר קדושת היום על הכוס יצא עכ"ל. חזינן דדעת הב"י הוא דלא בעינן טעימה כדי לצאת ידי חובת קידוש. והנה המג"א כתב שם בס"ק ל"ב דהב"י כאן בשו"ע שפסק שאם נשפך הכוס קודם שיטעם ממנו יביא כוס אחר ומברך עליו בפה"ג חזר בו ממה שכתב בב"י דאם נשפך הכוס אין צריך לחזור ולקדש ע"ש. והנה דברי המחבר סתרי אהדדי שבתחילת

26. שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן עב ד"ה יג) אלא
ר' ירמי' מר' זירא" ומשמע דגם בשפופרת קשיא לי' מהא דא"א לפתיה"ק בלא דם] מכל זה רואים בעליל שסובר דבשפופרת עבה טמאה מפני שא"א בלא דם וכן סובר גם הגר"א ז"ל בס"ק כ"ג, אבל מ"מ מדברי הטור והשו"ע לא שמעינן מידי ויכולים שפיר לומר כהחוו"ד שהב"י חזר בו. הלום ראיתי בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' י"ד אות ח' שהביא מס' באר יעקב סי' קפ"ז משמי' דהגאון ר' ישעי' פיק ז"ל שכתב דגם הב"י לא כוון

27. שו"ת מגדנות אליהו חלק ב סימן פ ד"ה אולם המ"ב
ושגם תוס' ורש"י ס"ל דקורע ע"מ לתקן חייב, ודעת הריטב"א הנ"ל שהובא בכס"מ יחידאה הוא, וכן על הב"י פלא שכתב בסי' שי"ז דמילתא דפשיטא דאינו חייב בקורע רק ע"מ לתפור, ולהלן כתב הבה"ל (בנוגע לב"י - ואף דגם הוא רצה לומר כן בסי' שי"ז מ"מ הרי חזינן דבשו"ע כאן חזר בו ופסק להלכה דגם שלא ע"מ לתפור חייב וכו' עיי"ש).

28. שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קמה ד"ה וגם למ"ד (*2)
היינו דגזרו לשרוף כמו ששורפין במין האדוק בע"ז אבל לעולם עיקר האיסור במין האדוק משום לתא דע"ז וכעין זה מצאתי בתשובת מהר"ם שיק או"ח סי' ס"ו בראשית דברי יע"ש, ולהלכה כבר הרגיש במג"א סי' ל"ט דהשו"ע סותר עצמו דבסי' ל"ט משמע דמומר אפי' להכעיס לא הוי מין, וביו"ד סי' קנ"ח פסק דהוי מין, ולפ"ז ס"ת שכ' שורפין, אמנם כבר כ' במהר"ם שיק שם דהשו"ע חזר ממש"כ בב"י סי' קנ"ח דהני תרי מילי תלוים

29. שו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן לט ד"ה (ד) ניהדר
לפי שאחר שחיבר את הב"י, ראה סברא אחרת בפוסקים, וכתבה בש"ע, ושכ"כ הגאון מהריק"ש. ע"ש. וע"ע בשו"ת יוסף אומץ (סי' סט), שעינינו הרואות כמה דברים מתוקנים בש"ע, וכבר כתבנו כמה זימני שמרן הב"י חזר בו אח"כ בהיותו מחבר השלחן ערוך. ע"ש. וכ"כ החקרי לב ח"ב מיו"ד (סי' נג דק"ז רע"ב).

30. שו"ת יביע אומר חלק ח - אבן העזר סימן יב ד"ה ו) אמנם
אז בודאי דאמרינן הכי בפה מלא, שמשום שראה אח"כ שאין דין זה עולה להלכה, השמיטו מספר פסקי הלכותיו הוא הש"ע. ע"כ. גם בשו"ת ויוסף אברהם (סי' כג, דף קלט ע"ב), כתב, שאם השמיט מרן השלחן ערוך דין המובא בבית יוסף בשם איזה פוסקים, ומצאנו ראינו פוסקים אחרים שחולקים על כך, ולא הובאו בבית יוסף, אמרינן שמרן שוב ראה אח"כ דברי הפוסקים החולקים ע"ז, ולכן חזר בו ממ"ש בב"י, ומשום כך השמיטו

31. שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן א ד"ה ב) וראיתי
שבבדק הבית ביאר הכל, אלא שהן בעון אבדורי אבדור ונאבדו כמה קונטריסים מכתבי הקדש של בדק הבית. ע"כ. וע"ע בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סי' מג) שכתב, וידוע שבכמה מקומות המצא ימצא שדעת מרן בבית יוסף נוטה לסברא אחת, ובשלחן ערוך חזר בו ונטה לסברא האחרת, ואנו אין לנו אלא דבריו שבשלחן ערוך. ע"ש. וה"נ בנ"ד נקטינן כמ"ש מרן בש"ע שאין איסור מן הדין בגילוי הראש.

32. שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן לה ד"ה ד) ולא (*3)
הוא השלחן ערוך. ע"כ. וכ"כ בשו"ת ויוסף אברהם (סי' כג דף קלט ע"ב), שאם השמיט מרן השלחן ערוך דין שהביא בבית יוסף בשם איזה פוסקים בלי חולק, ואנו מצאנו ראינו פוסקים אחרים שחולקים על מ"ש בבית יוסף, ולא הובאו בבית יוסף, אמרינן שבודאי מרן הש"ע שוב ראה אח"כ דברי הפוסקים החולקים, ולכן חזר בו ממה שכתב בבית יוסף, ומשום כך השמיטו מהשלחן ערוך. ע"ש. וע"ע בשו"ת חקות החיים פלאג'י (חלק

33. שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן כ ד"ה א) ספר (*4)
הכי בפה מלא, שמשום שראה אחר כך שאין דין זה כהלכה, השמיטו מספר פסקי הלכותיו, הוא השלחן ערוך". ע"ש. גם בשו"ת ויוסף אברהם (סימן כג דף קלט ע"ב) כתב, שאם השמיט מרן השלחן ערוך דין שהביא בבית יוסף, בשם איזה פוסקים, ומצאנו ראינו פוסקים אחרים שחולקים על כך, ולא הובאו בבית יוסף, אמרינן שמרן השלחן ערוך שוב ראה אחר כך דברי הפוסקים החולקים על זה, ולכן חזר בו ממה שכתב בבית יוסף, ולכן

34. שו"ת יחווה דעת חלק ב סימן מו ד"ה ונוסף לכך (*7)
לכן זבובים שאיסור צידה שלהם מדרבנן, כל שאינו מתכוין לצידה, אף על פי שהוא פסיק רישיה מותר. ע"כ. וכן כתב בשו"ת זכור ליצחק הררי (סימן פו), שנראה שמרן השלחן ערוך חזר בו ממה שכתב בבית יוסף לחוש לדברי בעל התרומה והמרדכי, ולכן השמיט דין זה מהשלחן ערוך, מפני שסובר כדעת התרומת הדשן שפסיק רישיה בדרבנן מותר. ע"כ. אולם לפי מה שהוכחנו להדיא מהתוספות (שבת קג סע"א) דפסיק רישיה

35. שו"ת יחווה דעת חלק ו סימן לח ד"ה והנה בברכות
שטעה בברכת יוצר בענין שצריך לעבור אחר תחתיו, אם טעה מקדושה ואילך אין השני צריך להתחיל אלא ממקום שפסק הראשון. הגה, דהיינו שמתחיל מקדושה ואילך. וכתב המחצית השקל שם סק"ו, שמרן השלחן ערוך חזר בו ממה שכתב בבית יוסף, וסבירא ליה שהעיקר כדברי הפוסקים שהביאו דברי הירושלמי להלכה. ע"ש. ואפשר עוד שמרן השלחן ערוך עינו ראתה דברי עוד ראשונים שכולם הביאוהו להלכה, ולכן רוח

36. שו"ת עטרת פז חלק א כרך א - אורח חיים סימן יד ד"ה [ואפילו אם (*2)
ברכי יוסף בשיו"ב חאור"ח (סי' סא, סק"ב) וכ"כ כמה מהאחרונים בביאור דברי מרן, עי' בשו"ת יבי"א ח"ה, חאור"ח (סי' כז, אות ב), ובח"ו חאור"ח (סי' טו, אות ב), וחיו"ד (סי' ה, אות ב). והכא נמי י"ל דאע"ג דבב"י היתה דעתו של מרן לומר דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדאורייתא, בשו"ע חזר בו כמתבאר מדבריו בסימנים הנ"ל, אולם האמת היא דקרוב לומר יותר כביאור הנ"ל, דאע"ג שמרן בב"י נטה קו משיטת הרמב"ם

37. שו"ת עטרת פז חלק א כרך ב - יורה דעה סימן ד ד"ה וראה לרב (*3)
שכתב נמי כיו"ב דאין סדר למשנה ולאו ברירא מילתא דמרן ז"ל חיבר את השו"ע אחר בדק הבית די"ל לפעמים זה קודם ולפעמים זה. יעו"ש. ומעתה כיון שכך הוא הכ"נ בנידון דידן י"ל דאין שום ראיה מכך דבדבריו בשו"ע נקט לשון דיעבד ובדבריו בבדק הבית מבואר דס"ל דמותר אף לכתחילה, ונאמר דבשו"ע חזר בו מבדק הבית, דאפשר לומר דמה שכתב בשו"ע הוא קודם החזרה והיינו כדעתו בבית יוסף, ואח"כ כתב את דבריו

38. שו"ת עטרת פז חלק א כרך ב - יורה דעה, הערות סימן ד הערה ב ד"ה [והנה לגבי (*4)
אם כ"מ או שו"ע ונ"מ היכא דימצא סתירה בניהם, והביא שמדברי רבינו החיד"א בברכ"י יו"ד (סוס"י שלג) ומדברי הגר"ח פלאג'י בס' נשמת כל חי ח"ב (דף ח ע"ד) מבואר דמרן חיבר קודם את הכ"מ ואח"כ את השו"ע, ושכן מבואר כיו"ב מדברי השבות יעקב (ח"ג סי' לה) שכתב כאשר ירד מרן לעומקא דדינא לסדר הדברים בשו"ע לקבוע הלכה למעשה חזר בו מכל מה שפירש בב"י ובכ"מ ופירש דברי הפוסקים על נכון, והרי מבואר

39. שו"ת עטרת פז חלק א כרך ב - יורה דעה, הערות סימן יד הערה ד ד"ה מ"מ למטוניהו (*2)
אם בדבר שבב"י תמה עליו, דבזה הוא דאיכא למימר דמשום הכי השמיטו בשו"ע. ע"ש בדבריו. וע"ע למו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ה (חאו"ח סי' לט אות ד) שהביא שם את דברי האחרונים דאם הביא מרן דין בב"י ובשו"ע השמיטו ומצאנו פוסקים החולקים על דין זה, י"ל שמרן חזר בו מהאי דינא כיון שראה לדבריהם של הפוסקים הללו שחולקים על הדין המובא בב"י. ע"ש. וראה גם בדב"ק בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סי' מו

40. שו"ת עטרת פז חלק א כרך ב - יורה דעה, הערות סימן יד הערה ד ד"ה ובפרט שכלל (*5)
ובפרט שכלל גדול הוא בידינו דדחוק לומר שמרן בשולחן ערוך חזר בו ממה שכתב בבית יוסף, וכל כמה דאפשר להשוותם ולומר דלא חזר בו עבדינן, וכעין שכתב הגאון מהרמ"ך בשו"ת שואל ונשאל ח"ב (חאו"ח סו"ס כז) וז"ל שם: ואם כן מהיכי תיתי לומר דחזר בו בשולחן ערוך [ממה שכתב בבית יוסף] אדרבה מסתמא מוקמינן לדבריו אחזקתייהו שאין כאן חזרה כל כמה שאפשר, ואם אמרו אפושי פלוגתא לא מפשינן כל שכן

ידיד נפש · הודעהעל ידי **ידיד נפש** » ה' אוגוסט 18, 2011 9:30 am

חיים כתב: 29. שו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן לט ד"ה (ד) ניהדר
לפי שאחר שחיבר את הב"י, ראה סברא אחרת בפוסקים, וכתבה בש"ע, ושכ"כ הגאון מהריק"ש. ע"ש. וע"ע בשו"ת יוסף אומץ (סי' סט), שעינינו הרואות כמה דברים מתוקנים בש"ע, וכבר כתבנו כמה זימני שמרן הב"י חזר בו אח"כ בהיותו מחבר השלחן ערוך. ע"ש. וכ"כ החקרי לב ח"ב מיו"ד (סי' נג דק"ז רע"ב).

30. שו"ת יביע אומר חלק ח - אבן העזר סימן יב ד"ה ו) אמנם
אז בודאי דאמרינן הכי בפה מלא, שמשום שראה אח"כ שאין דין זה עולה להלכה, השמיטו מספר פסקי הלכותיו הוא הש"ע. ע"כ. גם בשו"ת ויוסף אברהם (סי' כג, דף קלט ע"ב), כתב, שאם השמיט מרן השלחן ערוך דין המובא בבית יוסף בשם איזה פוסקים, ומצאנו ראינו פוסקים אחרים שחולקים על כך, ולא הובאו בבית יוסף, אמרינן שמרן שוב ראה אח"כ דברי הפוסקים החולקים ע"ז, ולכן חזר בו ממ"ש בב"י, ומשום כך השמיטו

היה לך להביא רק אלו, וכל המוסיף גורע.

חוקר · הודעהעל ידי **חוקר** » ה' אוגוסט 18, 2011 1:23 pm

אורייתא
הייתי מציע לך במקום לצאת בהצהרה כה בומבסטית שבכל המקומות שכתבו הפוסקים שהב"י חזר בו הם טעו,
ללכת על קו צנוע יותר, שישנם מקומות שהפוסקים שהב"י חזר בו, ואפשר לבאר שלא חזר.
וכמו שאנו רואים שלפעמים הפוסקים עצמם מתווכחים בזה, לדוגמה, פיסקה 26 של חיים.

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » ה' אוגוסט 18, 2011 1:26 pm

ידיד, למה גורע?
עכ"פ זה טיפה מן הים.

אורייתא! · הודעהעל ידי **אורייתא!** » א' ינואר 15, 2012 12:48 am

מורה צדק כתב:ולנד"ד, קיבלתי כמה וכמה הודעות בפרטי שאענה לאורייתא על דבריו, ואמת היא שאני מעיין בדברים ובעז"ה אציג את תשובתי קבל עם ועדה בפורום מכובד זה.

הרב המורה...
מחכם אנו לתשובתך!

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » א' ינואר 15, 2012 2:22 pm

אנסה להטות את הדיון למשהו יותר תואם פורומים
כמה שנים יש בין חיבור הב"י לחיבור השו"ע?
אגב סליחה על הבורות

מורה צדק · הודעהעל ידי **מורה צדק** » א' ינואר 15, 2012 7:56 pm

אורייתא! כתב:
מורה צדק כתב:ולנד"ד, קיבלתי כמה וכמה הודעות בפרטי שאענה לאורייתא על דבריו, ואמת היא שאני מעיין בדברים ובעז"ה אציג את תשובתי קבל עם ועדה בפורום מכובד זה.

הרב המורה...
מחכם אנו לתשובתך!

הדברים מובאים מעט בארוכה, ואדגיש את הדברים העיקריים, וכן אעלה קובץ להורדה בעז"ה.

לכבוד מעלת ידידינו הדגול

הנה אף שאין עיתותי בידי, אך אפנה מעט זמן בכדי לענות על דברי כת"ר.

בתחילה כתב כת"ר בלשון זו, "שלא ימצא ולו פעת אחת שכתב מרן בש"ע איזה דין, ומתוך דבריו נתבאר דלא כמו שכתב בבית יוסף, רצוני לומר, לא ימצא לעולם שנאמר שחזר בו מרן בשו"ע ממ"ש בב"י. עכ"ד. והזמין עליו המערערים על לשון זו, שגם לענ"ד אינה נכונה כלל וכלל, ובאמת הדר ביה לכל חסידיו, והודה בדבר שאפשר שישנם מקומות שחזר בו, אך בכ"ז עמד כעיקש לנסות ליישב דבריו, ואדרבה ינסה כבודו, אך ידע שבענייני הלכה, אין מסמנים את המטרה ומקיפים אותה בעיגול, אלא יש לבדוק לשורש הדברים ואז לראות מה עולה לדינא. ודוגמא, אין אדם יכול לומר, הריני מחליט שספק דאורייתא לחומרא מן התורה, ואז לחפש ראיות לכך, אלא עליו לעיין היטב בדברי הראשונים מהי דעתם, ואז אם יגיע למסקנה שזה באמת מדאורייתא מה טוב, אך ייתכן הדבר שיגיע למסקנא שזה מדרבנן (ומחמת פחד זה יש כאלה שאינם בודקים כראוי ומגיעים למסקנות שאינם נכונות, ובדרך עוברים ודורסים בדבר ראשונים ואחרונים להעתיק דבריהם בדילוג ובסילוף הדברים, ואכמ"ל).

ותחילה אבסס את הדבר, שהחזרה מצוייה אצל מרן הש"ע, והדר ביה לכל חסידיו הללויה.
אפשרי הדבר שמרן חוזר בו, שכבר החזי'ק לנו ברכ'ה רבינו החיד"א (יו"ד סי' מז סק"ד), וזה לשונו הטהור, ואחשבה לדעת דאע"ג שמדברי מרן בבית יוסף משמע דלא כמ"ש בש"ע, אמת אגיד שכאשר עסקתי בכמה ענינים נסבר לבי בקרבי, שאפשר שמרן בעשותו ה"ש רוח על פניו יהלוך ברוח משפט, והדר מר משמעותיה אשר השמיענו בבית יוסף ובמשנה אחרונה ס"ל בפנים אחרות, ולפיהן ישיב מ"ש בש"ע, והקרוב אלי שבבדק הבית ביאר הכל, אלא שהן בעון אבדורי אבדור ונאבדו כמה קונטריסים מכתבי הקדש של בדק הבית. ע"כ. וכיו"ב כתב הגאון הבא"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' מג, שידוע שבכמה מקומות המצא ימצא שדעת מרן הבית יוסף נוטה לסברא אחת, ובש"ע חזר בו ונטה לסברא האחרת, ואנו אין לנו אלא דבריו שבש"ע.

וכמה דוגמאות לזה
באו"ח סי' שטז, כתב הטור בשם בעה"ת שאסור לנעול בשבת תיבה שיש בה זבובים, משום צידה, אלא יתן איזה דבר בין הכיסוי לתיבה בענין שיוכלו לצאת משם. והטור חלק ע"ז שהואיל ואינו מתכוין מותר. ומרן הב"י העיר מדברי התוס' (ביצה לו: ד"ה אלא), דבעינן שיהיה באופן דלא הוי פ"ר. וודחה דברי בעה"ת, דשאני דבורים שבמינן ניצוד, אבל זבובים שאין במינן ניצוד כל שאינו מתכוין שרי, אע"ג דפ"ר הוא. ומ"מ כיון דנפיק מפומיה דבעה"ת, והובא במרדכי, ולא חזינן מאן דפליג עלייהו, מי יקל ראשו שלא לחוש לדבריהם. ע"כ. ומ"מ בשלחן ערוך השמיט ד"ז מהלכה. וכתב בספר עולת שבת (סי' שטז סק"ה), שטעמו של מרן המחבר שהשמיטו מהש"ע, דס"ל כתה"ד דפ"ר בדרבנן שרי, וכמו שפסק בש"ע (סי' שיד ס"א). הילכך הני זבובים שאין במינן ניצוד ואין איסורן אלא מדרבנן כל שאינו מתכוין לצידה אע"ג דהוי פ"ר מותר. וכ"כ בשו"ת זכור ליצחק הררי (סי' פו), דמרן הש"ע הדר הוא לכל חסידיו ממ"ש בב"י לחוש לבעה"ת והמרדכי, ולכן השמיט ד"ז מהש"ע דס"ל דפ"ר בדרבנן מותר, וכדעת תה"ד.
עי' יו"ד סי' סט ס"ב דדעת מרן הראש"ל שליט"א בשו"ת יבי"א ח"ו יו"ד סי' ה' אות ב' דמרן הבית יוסף חזר בו.
ועי' ביו"ד סי' צה ס"א, שבבדק הבית כתב דאף מלכתחילה מותר לבשל בכלי חלב דבר שרוצה לאכול עם חלב, בש"ע נראה שחזר בו, וחשש לדברי האוסרים לבשל לכתחילה, ולכך כתב בש"ע לשון דיעבד, וכ"כ בכה"ח שם סק"א, ובאמת שאין הדבר ברור אם בדק הבית קדם לשלחן ערוך (ועי' שו"ת יבי"א ח"י יו"ד סי' נח אות טו ובעין יצחק ח"ג עמ' תקמח ובעמ' פט שיישב כמה סתירות בדבריו ע"פ בדק הבית, וכן עי' בשלחן המערכת מע' ב' אות ח' ובספר וזאת ליהודה סופר סי' יז עמ' ק' ובספרו שם בצלאל עמ' ריג).
וישנם עוד דוגמאות רבות, אך העלתי כאן דברים שעלו בזכרוני ברגע זה, ועוד חזון למועד.

ראייה שאפשרי הדבר שמרן חוזר בו
הנה כלל גדול בידינו, שאילולי מרן היה רואה דברי הראשונים היה חוזר בו, ולא רק בדברי מרן אמרינן כן, אלא בכל דברי הפוסקים, וכבר ידועים דברי הראב"ד בהשגה להקדמת היד החזקה לרמב"ם, שכתב להשיג על הרמב"ם שלא כתב מקורו, ועיקר ההשגה היא על עניין זה וזה לשונו הנצרך לנד"ד, סבר לתקן ולא תיקן כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו, כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם, והיה לו בזה תועלת גדולה כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר, וראייתו ממקום אחד, ואילו ידע כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו. ע"כ. וגם הטור (חו"מ סי' כה) כתב בשם הראב"ד (ספר כתוב שם עמ' סד) שאם טעה בפסקי הגאונים שלא שמע דבריהם, ואילו שמע היה חזור בו, זהו טועה בדבר משנה. וע"ש בשם הרא"ש שאין בזה שינוי, ומה שפסק פסק. ובש"ך (שם ס"ק כא) כתב בשם מהר"ם אלשיך (תשובה סי' ל"ט) דאף דסברת מהרי"ק שלא כדעת התוספות וסמ"ג, לא יעלה על לב לומר דכיון דבתרא הוא נקטינן כוותיה, דלאו סברא היא, דאע"ג דגם בפוסקים נקטינן כבתראי כדכתיבנא, היינו כשראה האחרון דברי הראשון ולא חזר בו מקמיה דקמא, אבל אם לא ראה אותו ולא שמע סברתו, אדרבה אמרינן דהלכה כקמא, דשמא אם היה רואה האחרון דברי הראשון היה חוזר בו, והכי מחלק הרא"ש בתשובה, דוק ותשכח. וכיו"ב הביא עוד הש"ך (סי' מו ס"ק ט') בשם מור"ם בדרכי משה. וכן הביא בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תקמ, בשם מהר"י קולון ז"ל (שורש מ"ה) דרך כלל אומר שאם היה רואה תשובת הרמב"ם ז"ל שמא היה חוזר בו ממה שכתב. וכן הביא עוד שם בסי' תקסד ובח"ד סי' נד. וע"ע במ"ש בהקדמת שו"ת פאר הדור להרמב"ם הנד"מ.
והנה כתב מהר"א עזריאל בשו"ת כפי אהרן (ח"א אה"ע סי' יג), וכמה פעמים ישבנו על מדוכה זו עם עמיתנו הרב הפוסק (הרה"ג מהר"ם פארדו), והעלינו כי אין לזוז מקבלת הוראות מרן אף אם המצא ימצא איזה פוסקים מגדולי הראשונים אשר נגלו לנו אחר זמנו של מרן הקדוש ז"ל, לא נאמר שאילו היה מרן רואה דברי הראשונים הללו היה חוזר בו, כי לנו שקבלנו הוראות מרן לא יועיל זה. וה"ט כי לפני אחרוני הראשונים כגון המגיד משנה והר"ן והריטב"א היו גלויים כל דברי הראשונים, וכן דברי הגאונים היו גלויים לפני הרי"ף והרמב"ם, וממה שלא הזכירו דבריהם ש"מ דלא שמיע להו או שהיה להם פירוש אחר או גירסא אחרת בדבריהם, ולכן די במה שראו עיני קדשו של מרן ז"ל, הילכך אין לזוז מדבריו, ע"כ. אך מהר"ם פארדו רוח אחרת הייתה עמו, ובתשובתו הנדפסת בשו"ת שערי רחמים פרנקו (ח"א אה"ע סי' יג) כתב להיפך ממ"ש בכפי אהרן, וכ"כ בספרו צדק ומשפט (חו"מ ס"ס שלט). וכתב בשו"ת יבי"א בפתיחה לח"ה לסייע לדברי הגאון מהר"א עזריאל, ממ"ש רבינו יהונתן אייבשיץ בספרו הנורא התומים (סי' כה, קיצור תקפו כהן אות קכד), שחס ושלום לומר קים לי נגד הכרעת מרן המחבר והרמ"א, כי הכל בכתב מיד ה' השכיל על ידם, ורוח ה' נוססה בקרבם, להיות לשונם הזהב מכוון להלכה, אף בלי כוונת הכותב, כי חפץ ה' בידם הצליח. וכ"כ הגאון מצאנז בשו"ת דברי חיים (סי' קה), והגדול ממינסק בשו"ת אור גדול (סי' כז). אך דחה זאת, שמאחר שדברי הראשונים שנדפסו אחר דורו של מרן, לא נגלו לעיני קדשו, י"ל דאילו שמיע ליה הוה הדר ביה, וכמ"ש מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' מו ס"ק יא). ולכן הכל לפי הענין, שאם מרן מיקל בדאורייתא היפך הפוסק הראשון שמחמיר, יש לחוש בודאי לחומרא, ובדרבנן המיקל יש לו ע"מ שיסמוך. ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכן ראיתי שכתב בשו"ת ישכיל עבדי (ח"א או"ח סי' ט' אות כט), דלא אמרינן סב"ל להקל אפילו כנגד מרן, אלא במקום שהחולקים על מרן מצאו איזה סברא מחודשת שלא ראה אותה מרן ז"ל, ואפשר לומר דאילו היה שמיע ליה למרן סברא זו היה חוזר בו, ושכ"כ הרב ויען משה דף ב' ע"א (והב"ד בשו"ת יבי"א ח"ב או"ח סי' ח' אות י ט ובח"ג סי' טז אות ח'), וע"ש בחלק חו"מ סי' ה' דכתב דאף דקבלנו הוראות מרן, כיון שרבינו יונה לא ס"ל כדעת מרן, והוא מן הראשונים, אילו מרן היה רואה דבריו הוה הדר ביה. וכן הוא בשו"ת שואל ונשאל (ח"ח סי' ה', לט ופ"ד).
והנה מופת הדור, הגאון החזון איש (מועד, סי' סז אות יב) כתב דאף דכ"כ הר"ח בדפוס ראם, לא ידענא אם אפשר לסמוך על הנדפסים מחדש, שכבר הפסיקה המסורה בינינו, ומלאכת ההעתקה כבדה מאד, ואין אנו יודעים מי המעתיקים, ואף ע"י זריזין ומדקדקים הטעות מצויה הרבה, וע"י איזה רפיון בדקדוק הדברים יוכל הדין להשתנות לגמרי, ולכן הפוסקים שלא הפסיקה המסורה בינם לבינינו בכל הדורות ששקדו עליהם חכמי דור ודור לשמרם ולנקותם צריכים אנו לחשוב את ספריהם ליותר דווקנית. וכ"ש כשאין ללמוד אלא מדקדוק הלשון שקשה לסמוך על החדשים, ע"כ. וכתב ע"ז בשו"ת יבי"א שם, דמ"מ לאו כל דברי הראשונים בחדא מחתא מחתינהו, ועכ"פ נראה עיקר שיש להסתמך על הראשונים במקום שלא ראו מרן והאחרונים את דבריהם, וכדמוכח מד' החיד"א בכמה דוכתי, והוא ע"פ פסק הרמ"א בחו"מ (סי' כה ס"ב) בשם מהרי"ק, שכל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר, והאחרונים חולקים עליהם הלכה כהאחרונים, דמאביי ורבא הלכתא כבתראי, אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר, ונמצא אחרים חולקים בדינו, א"צ לפסוק כהאחרונים, שאפשר שלא ידעו דברי הגאון, ואי שמיע להו הוו הדרי בהו, ע"ש. וסיים מרן שליט"א שמצוה רבה לטרוח ליישב דעת מרן הקדוש, וחלילה לדחות דבריו מהלכה, ומזקנים אתבונן שכמה עמלו וטרחו ליישב דעת מרן הקדוש בכל דבריו. והנראה שזה כוונת כת"ר, אך מ"מ יש להזהר מסימון המטרה, להחליט שאין כזה דבר שמרן חזר בו, והס מלהזכיר זאת.
ובאמת שדעתו של שר המשפטים, הגאון מהר"ש משאש זצוק"ל, רבה של עיה"ק ירושלים תובב"א, שכתב בכמה מקומות בספרו שמש ומגן, שהכלל הזה שאילו ראה היה חוזר בו, לא נאמר על מרן, דנקטינן כוותיה אפילו נגד אלף פוסקים, אך אשתמטיתיה דברי מרן החיד"א בחיים שאל ח"א (סי' נו) וביוסף אומץ (ס"ס פ) שאילו היה רואה מרן תשובת הרמב"ם היה חוזר בו, וכך הייתה דעתו של הגאון מהר"י טייב בספר ווי העמודים (סי' רעב אות ד), הגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה (ח"ב סי' קכד דף רב ע"ב), וכ"כ גאוני אלגיריא בהקדמה לשו"ת התשב"ץ בד"ה וכן בדברים, דאילו שמיע למרן תשו' הרשב"ץ היה פוסק כדבריו. וכן בשו"ת קול אליהו ח"ב (חאו"ח סי' טז), משכנות הרועים (מערכת בית הכנסת אות כג), שו"ת שמו יוסף בן ואליד (דף נג ע"ד), שו"ת ימי יוסף בתרא (עמוד קלז), שו"ת איש מצליח ח"ג (חאה"ע ס"ס א), שו"ת ויען משה (חלק חו"מ סי' ה), שו"ת שואל ונשאל חלק ח' (חאו"ח סי' ה), וכך הייתה גם דעת המשנה ברורה (סי' שא סעיף כה). ובשו"ת יבי"א ח"ז יו"ד סיא כא הביא כ"ז ותמה על מהר"ש משאש דאגב שטפיה לא עיין בזה כראוי.
והנה כתב הגאון ר' יעקב חיים סופר בספרו ברית יעקב (עמ' שי), שלגבי מרן לא אמרינן כלל זה שכל דבריו נאמרו ברוח הקודש, ורוח ה' נוססה בו להיות דבריו מכוונים להלכה, ושכן קיבל מרבו הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל שכך אמר, חס ושלום לומר שהואיל ומצינו להראשונים שנדפסו דברים בימינו, שכתבו היפך ממה שפסק מרן, שאילו היה רואה מרן את דבריהם היה חוזר בו, שזה אינו, וכשהיה אחד שטען כנגדו שהוא חיפש ומצא בספרי הראשונים שנדפסו עתה מכ"י, שפסקו שלא כדעת מרן, היה אומר לו רבי בן ציון, חפש עוד בספרי הראשונים שנמצאו עתה ותמצא שיש שכתבו ג"כ כמרן (וכן מובא באור לציון יבמות כא. דף קטו ע"ב). וחזר ע"ז הגי"ח סופר עוד כמה פעמים בספריו הרבים, וכבר ענה ע"ד בשו"ת יבי"א (ח"י חו"מ סי' א'), שלא בשמים היא, ולא אמרינן דמחמת רוח הקודש שנוצצה בו לא אמרינן כלל זה, ואף זקנו של החכם הנז' בכף החיים (סי' מו ס"ק מז) דחה דברי מרן שאין לברך ברכת הנותן ליעף כח, מפני מ"ש בברכ"י (ס"ק לא) דקים לן שאילו היה רואה מרן דברי האר"י היה חוזר בו ופוסק שיש לברך. ואטו דברי הראשונים שלא הביאם מרן בב"י, גריעי מדברי האר"י שהיה בדורו של מרן. וביותר מזה דעתו של הרב כה"ח (סי' תקפט ס"ק כג) הייתה שאילו היה רואה מרן תשו' מן השמים לגבי מצו"ע שהזג"ר היה פוסק כמותו. ועוד האריך בזה בשו"ת יבי"א להוכיח שלא כדבריהם, וכתב שאילו היה יודע הגאון ר' בן ציון מכל האחרונים הנזכרים, היה חוזר בו, ולא היה מרהיב עוז לחלוק על דבריהם, וזכורני שכמה פעמים בהפגשו עמו בחיים חיותו, פנים אל פנים והייתי מעיר על דבריו בדרכי נועם, ע"פ דברי האחרונים, ברוב ענותו היה מטה אוזן קשבת לדברי ומודה על האמת, תנצב"ה. ועוד כתב שהיה מקדיש כל כוחותיו ועמלו ללמד את התלמידים בעיון בגמרא ובתוספות, ובזה השקיע את כל עולמו, והיה עמוס בשיעוריו, לילה כיום יאיר כחשכה כאורה, ומסובל ביסורין, כי היה ידוע חולי בשנותיו האחרונות, ולא היה לו זמן פנוי ללמוד חיפוש מחיפוש בספרי האחרונים, אף בדברים המצויים שהם הלכה למעשה, ולכן אף בספרו אור לציון כתב כמה פסקי הלכה הנוגדים לספרי האחרונים, כי דבריהם היו בהעלם מעינו עין הבדולח, לרוב טרדתו בתלמידים, ואין זה פלא שנעלמו מעיני קדשו פסקים רבים מהאחרונים אשר אנו הולכים לאורם, והסתמך על פלפוליו לפסוק מהם הלכה למעשה, ולכן אין לסמוך על פסקיו להלכה ולמעשה מבלי לעיין היטב בכל הלכה ממקורותיה בראשונים ובאחרונים, כי כמה מפסקיו הם נגד האחרונים. ומעתה גם מה שאמר דלגבי מרן לא אמרינן דאילו היה רואה דברי הראשונים, הוה הדר ביה, אין הדין כן, שהרי כל גדולי האחרונים כתבו היפך דבריו, ובלי ספק נעלמו מעינו הבדולח. וגם מ"ש בשו"ת עולת יצחק סי' עב להביא דברי הגרי"ח סופר בשם הגרב"צ ונסמך ע"ז לענין הלכה, ונתעלם מכל גדולי האחרונים הנזכרים, ואת הנדחה והצולעה יקבץ. וכתב לתמוה עליו ביבי"א שם, וכן בח"ז או"ח סי' נג אות ז'.

וכמה דוגמאות בנדון זה דמרן היה חוזר בו, מה שעולה בזכרוני, אך יש עוד הרבה.
גבי יולדת תוך ג' ימים, אי חשבינן מקצת היום ככולו לענין אכילה ביוה"כ, עי' בזה בב"י ס"ס תרי"ז, ובשו"ת יבי"א ח"ז או"ח סי' נג אות ז' וח"י חו"מ סי' א' ד"ה והנה ידוע במה שכתב לתמוה על שו"ת עולת יצחק סי' עב.
מצינו לגבי ברכת המילה, שמנהג ירושלים שאבי הבן מברך להכניסו קודם ברכת המילה, וכדעת מהר"ם אשלקר בשם הגאונים, הרי"ף והרמב"ם, ושאילו היה רואה מרן הש"ע דבריהם היה פוסק כן בש"ע (ועי' במ"ש מהר"ש משאש, וענה ע"ד בשו"ת יבי"א ח"ז יו"ד סי' כא אות ז').
פצוע דכא ע"י חולי, עי' אה"ע סי' ה' ס"י ובשו"ת יבי"א ח"ז אה"ע סי' ח'.
לענין לא תחנם גבי ישמעאלי, עי' בשו"ת יבי"א ח"י יו"ד סי' מא אות ה'.

ואף שהארכתי בדבר שאינו כל כך נצרך לעניין, חשיבות דברים אלו גדולה מאוד, שבתוך הדברים יש כמה יסודות אשר יש לחזקם ולהפיצם ברבים. ועצם זה שרוב גדולי האחרונים דנו בזה, מוכיח הדבר שאפשרי הוא שמרן הבית יוסף יחזור בו ממה שפסק וישנה דעתו, ואף הסוברים שלא אומרים כלל זה על מרן הבית יוסף, אם יחזור הוא בעצמו, האם גם כן יאמרו כך.

זה הדבר לעת עתה, ובעזרת ה' עוד אאריך עוד בדבר זה.

אורייתא! · הודעהעל ידי **אורייתא!** » א' ינואר 15, 2012 7:57 pm

צh33 כתב:אנסה להטות את הדיון למשהו יותר תואם פורומים
כמה שנים יש בין חיבור הב"י לחיבור השו"ע?
אגב סליחה על הבורות

אם העלת את הנושא אעתיק לך מש"כ במק"א. [וזה ישפוך על סוגיית הפורום דמעיקרא].
ויש"כ גדול שהעלת את העניין.
וזה הוא:
מרן החיד"א [בשם הגדולים ערך שלחן ערוך] כתב דשלחן ערוך דפו"ר שנדפס ללא הגהות רמ"א מסיים מרן שגמר חיבורו בשנת חשב"ה לטובה [שט"ו] בכפר ברייה, ומהדורה בתרא של בית יוסף נגמרה בשנת שט"ו [כמ"ש מרן בסוף בית יוסף חו"מ], ובהקדמת בדק הבית כותב שכבר נדפס בית יוסף שלש פעמים. ויש ליישב. עכ"ל. כלומר ממה שנדפס ג' פעמים בית יוסף לפני בדק הבית מוכח שהיה זמן רב בין בדק הבית לבית יוסף ואילו בין בית יוסף לשו"ע אין כלום, כי באותה שנה שגמר מהדורה בתרא של בית יוסף השלים גם את השלחן ערוך. והנה שו"ע זה שעליו מדבר רבינו נדפס בונציא בשנת שכ"ה (והוא הדפוס הראשון של שלחן ערוך. והוא נדיר מאוד), ובסוף חלק אורח חיים כתוב שהשלימו בבריא בשנת חשב"ה, אבל בסוף כל השלחן ערוך כתוב שבשלימו ב"ליל ששי י"ו לאדר ראשון שנת עדותיך שיח"ה [שכ"ג] לי". וכיון שכולו נדפס כאמור בשנת שכ"ה סביר להניח שמשנת שט"ו עד שכ"ה עוד הוסיף להגיהו ולזככו כדרך כל מחבר אחראי ומסור ובפרט בדברים הנוגעים למעשה. ובעשר שנים אלו שבין שט"ו לשכ"ה נדפס הבית יוסף עוד פעם. כי מ"ש החיד"א שמרן כתב בבדק הבית שכבר נדפס בית יוסף ג' פעמים, איני רואה אלא שכתב שנדפס עוד פעם א', אלא שמוכח שכבר בזמן שנדפס היה בדק הבית כמעט מוכן לדפוס, שמרן כותב שהיה בדעתו להכניס התקונים הללו [בדק הבית] כבר בדפוס השני של בית יוסף אלא שלא עלה הדבר בידו כי מהרו להדפיסו. כלומר בשעה שהיה בדעתו להדפיס שנית את בית יוסף חזר והגיהו וערך את "בדק הבית". והנה דפו"ר של בית יוסף הוא: או"ח ונציא ש"י. יו"ד ונציא שי"א. אה"ע סביוניטה שי"ב או שי"ג. חו"מ סביוניטה שי"ט. ודפוס שני הוא: בונציא שכ"ד שכ"ה. וא"כ אין מקום לספק כלל שבודאי הגמור שבדק הבית נשלם עם השלחן ערוך יחד, כמעט באותה שנה, שהרי שלחן ערוך נדפס בשנת שכ"ה, וגם בית יוסף דפוס שני שמרן כתב שרצה להכניס בו את בדק הבית נדפס שכ"ד שכ"ה ושניהם בונציא, א"כ ללא ספק היה מתקן בשלחן ערוך כל דבר חזרה. ולא יעלה על הדעת כלל לחשוב שחבר את השלחן ערוך וחזר בו מכמה דברים בטרם שמסר אותו לדפוס ולא טרח לתקן הדבר..

הוגה · הודעהעל ידי **הוגה** » ב' ינואר 16, 2012 5:25 pm

מורה צדק כתב:ועוד האריך בזה בשו"ת יבי"א להוכיח שלא כדבריהם, וכתב שאילו היה יודע הגאון ר' בן ציון מכל האחרונים הנזכרים, היה חוזר בו, ולא היה מרהיב עוז לחלוק על דבריהם,

אמנם גם אם הנ"ל היה יודע מכל האחרונים הלא נזכרים, היה חוזר בו ולא היה מרהיב עוז לחלוק על דבריהם...
מגוחך.

רב פעלים · הודעהעל ידי **רב פעלים** » ב' ינואר 16, 2012 5:37 pm

חיים כתב: 29. שו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן לט ד"ה (ד) ניהדר
לפי שאחר שחיבר את הב"י, ראה סברא אחרת בפוסקים, וכתבה בש"ע, ושכ"כ הגאון מהריק"ש. ע"ש. וע"ע בשו"ת יוסף אומץ (סי' סט), שעינינו הרואות כמה דברים מתוקנים בש"ע, וכבר כתבנו כמה זימני שמרן הב"י חזר בו אח"כ בהיותו מחבר השלחן ערוך. ע"ש. וכ"כ החקרי לב ח"ב מיו"ד (סי' נג דק"ז רע"ב).

30. שו"ת יביע אומר חלק ח - אבן העזר סימן יב ד"ה ו) אמנם
אז בודאי דאמרינן הכי בפה מלא, שמשום שראה אח"כ שאין דין זה עולה להלכה, השמיטו מספר פסקי הלכותיו הוא הש"ע. ע"כ. גם בשו"ת ויוסף אברהם (סי' כג, דף קלט ע"ב), כתב, שאם השמיט מרן השלחן ערוך דין המובא בבית יוסף בשם איזה פוסקים, ומצאנו ראינו פוסקים אחרים שחולקים על כך, ולא הובאו בבית יוסף, אמרינן שמרן שוב ראה אח"כ דברי הפוסקים החולקים ע"ז, ולכן חזר בו ממ"ש בב"י, ומשום כך השמיטו

מה "אורייתא" יענה על שני אלו למשל?

מורה צדק · הודעהעל ידי **מורה צדק** » ב' ינואר 16, 2012 6:15 pm

הוגה כתב:
מורה צדק כתב:ועוד האריך בזה בשו"ת יבי"א להוכיח שלא כדבריהם, וכתב שאילו היה יודע הגאון ר' בן ציון מכל האחרונים הנזכרים, היה חוזר בו, ולא היה מרהיב עוז לחלוק על דבריהם,

אמנם גם אם הנ"ל היה יודע מכל האחרונים הלא נזכרים, היה חוזר בו ולא היה מרהיב עוז לחלוק על דבריהם...
מגוחך.

אם אין לך מה להגיד, מוטב שתניח לקולמוס.

הוגה · הודעהעל ידי **הוגה** » ב' ינואר 16, 2012 6:17 pm

אורייתא! כתב:והנה שו"ע זה שעליו מדבר רבינו נדפס בונציא בשנת שכ"ה (והוא הדפוס הראשון של שלחן ערוך. והוא נדיר מאוד), ובסוף חלק אורח חיים כתוב שהשלימו בבריא בשנת חשב"ה, אבל בסוף כל השלחן ערוך כתוב שבשלימו ב"ליל ששי י"ו לאדר ראשון שנת עדותיך שיח"ה [שכ"ג] לי". וכיון שכולו נדפס כאמור בשנת שכ"ה סביר להניח שמשנת שט"ו עד שכ"ה

מבלי להתייחס לגוף הדברים והחשבונות הנ"ל הבלתי ברורים בעליל במחכ"ת,
תרשה לי להפנותך למאמרו של מ' בניהו, יוסף בחירי, מעמוד שס"ז ואילך.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?152627&
בין היתר כתב שם, כי י"ו לאדר מעולם לא נפל ביום שישי בשנת שכ"ג אלא בשנת שי"ח, ושלפי דבריו של המחבר עצמו, או"ח הושלם באלול שט"ו, יו"ד תמוז שי"ו, אהע"ז שבט שי"ז, וחו"מ אדר שי"ח.

אורייתא! כתב: וא"כ אין מקום לספק כלל שבודאי הגמור שבדק הבית נשלם עם השלחן ערוך יחד, כמעט באותה שנה, שהרי שלחן ערוך נדפס בשנת שכ"ה, וגם בית יוסף דפוס שני שמרן כתב שרצה להכניס בו את בדק הבית נדפס שכ"ד שכ"ה ושניהם בונציא, א"כ ללא ספק היה מתקן בשלחן ערוך כל דבר חזרה. ולא יעלה על הדעת כלל לחשוב שחבר את השלחן ערוך וחזר בו מכמה דברים בטרם שמסר אותו לדפוס ולא טרח לתקן הדבר..

אם לא יעלה על הדעת, לא יעלה על הדעת כלל להתעלם מדברי שה"ג, והסכמת יוסף בחירי הנ"ל (עמ' שנ"ד):

אך מה שכתבנו בעניותנו הנה אמת דזמנין דש"ע מאוחר וזמנין מוקדם וכן כ"מ וב"י וכן כ"מ ובדק הבית. א"נ דזמנין תקן מ"ש קודם וזמנין לא הוה אדעתיה לגודל המלאכות דעסיק בהו ועול התלמידים ובעלי הדין...

הוגה · הודעהעל ידי **הוגה** » ב' ינואר 16, 2012 6:33 pm

מורה צדק כתב:אם אין לך מה להגיד, מוטב שתניח לקולמוס.

האמת שמיותר לכתוב על דברים בטלים מעין אלו.

מעיין · הודעהעל ידי **מעיין** » ב' ינואר 16, 2012 10:56 pm

יש ספר מהרה"ק אליהו גוטמאכר זצ"ל
על סתירות בשו"ע גופא וכמדומא ששם בירר גם נושא זו

----
מענין לענין באותו ענין
-זאת נראה כמה פעמים שהשמטת הב"י בשו"ע לדעה מסוימת, אין מוכרח בוודאות שלא ס"ל כן
-וגם נמצא כמה פעמים שבב"י דן ונסתפק והעלה תוספות נופך בביאור סתימת לשון קודמיו, ואילו בש"ע חזר וכתב בלשון הסתום
-בחלק חו"מ יש כמה פעמים שיש מחלוקת גדולה בין הראשונים בביאור הסוגי' מערכות מול מערכות ונוגע להלכה
והביאם הב"י בהרחבה ומ"מ בשו"ע התעלם מכולם ולא הביא אלא לשון הרמב"ם [בענין זה משמע בהלק"ט ח"א סי' קפ"ב שבעניני חו"מ סמך ביד חזקה על הרמב"ם יותר מחלק או"ח]
באופן שניתן להאמר שסמך על המורים שייעיינו בספרו בית יוסף ויצרפו ויבררו מה שיש לצדד ולצרף להלכה

יעקב כהן · הודעהעל ידי **יעקב כהן** » ו' יוני 21, 2013 1:10 pm

הב"י בסימן רסג סעיף ח מביא מהרי"ל שמסכנתו ששנים או שלוש בעלי בתים שמדליקים נר שבת במקום אחד כולם מברכים משום תוספת אורה ואילו בשו"ע שם כתב שאין לברך מספק. (וי"ל)

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ש' יוני 22, 2013 10:48 pm

שמעתי פעם (תודה למי שיביא מקור) שכמישהו מתרץ צ"ע של רעק"ע זה עצמו נחשב לקושיא, ולא נשלמה מלאכתו עד שימצא תירוץ מדוע הרעק"ע מיאן בתירוץ זה.
ולכן אני חושב שוודאי מותר להקשות קושיות על המג"א והש"ך והט"ז והגר"א ועוד. אבל צורת הצגת הדברים היא חשובה מאוד כאן. להציג את זה כקושיות על הגאונים הנ"ל (שכל חייהם עמלו ויגעו על הבנת דברי השו"ע, ואני אישית כמו רבים כאן לא מאמין שיכול לבוא מישהו בדורנו ולהבין אפילו כחוט השערה ממה שהם הבינו, וכ"ש לחלוק עליהם). וח"ו לא לבוא בהצהרות בומבסטיות כאילו כל הגדולים האלו לא הבינו כולם ביחד כמו איזה גולש בן ימינו. עם כל הכבוד לכת"ר.
ולכן אני מציע לאורייתא, למה תתראו?? אני משוכנע שאם תציג את הדברים כמו שאמרתי (מה שנקרא להיות חכם ולא צודק) לא יהיה עליך תלונה, ונוכל לדון דיון פורה בעצם העניין בלי הוויכוחים המיותרים הנ"ל.

חד ברנש · הודעהעל ידי **חד ברנש** » ד' דצמבר 28, 2016 3:51 pm

כידוע, לא פעם ההלכה בשו"ע אינה עולה בקנה אחד עם מסקנת המשא ומתן ההלכתי שב'בית יוסף'.
וכבר תמהו על כך סמוך מיד לאחר הדפסת השו"ע (זכרוני שבספרו של מ' בניהו, יוסף בחירי, ישנה התייחסות לכך).
האם מישהו אסף את כל הסתירות (והסתירות-לכאורה) וריכז הרבה מהם למקום אחד?
האם ישנו איזה בירור מקיף לתופעה זו?

לעומקו של דבר

חד ברנש כתב:כידוע, לא פעם ההלכה בשו"ע אינה עולה בקנה אחד עם מסקנת המשא ומתן ההלכתי שב'בית יוסף'.
וכבר תמהו על כך סמוך מיד לאחר הדפסת השו"ע (זכרוני שבספרו של מ' בניהו, יוסף בחירי, ישנה התייחסות לכך).
האם מישהו אסף את כל הסתירות (והסתירות-לכאורה) וריכז הרבה מהם למקום אחד?
האם ישנו איזה בירור מקיף לתופעה זו?

אצ"ל שאת הריכוז המקיף של מראי מקומות תוך-בית-מדרשיים לעניין זה תמצא ודאי בספרי הגרע"י ומש'.

ישראל אליהו

רק אעיר, שיש להתבונן היטב היטב אם באמת ישנה סתירה. [גם בדפוסים ישנים וכדו'].
לפעמים האחרונים כותבים בפשטות שדברי השו"ע הם כראשון מסויים [שבב"י דחאו].
ואולם פעמים שזה אינו מוכרח, ויכול להתיישב גם עם מ"ש בב"י.

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ד' דצמבר 28, 2016 4:13 pm

אשכול בנושא

viewtopic.php?f=17&t=5907#p50724

פורום אוצר החכמה

מי מחובר