שאלה בדברי רס"ג על סיבת אי-התמדת הבריאות אצל הנביאים

[צופה_ומביט]

כתב רס"ג בספרו האמונות והדעות מאמר שלישי פרק ד:

"בעבור העילה הזאת [לאמת שליחות הנביאים מהבורא ע"י אותות שינוי הטבע שעושים] השוה [הקב"ה] בין הנביאים ובין שאר בני אדם במוות, ‏שלא יחשבו בני אדם כי כאשר יכולים לחיות לעולם שלא כדרכם הם [של שאר בני אדם], כן יכולים לעשות האותות ‏המלאים שלא כדרכם הם. ועל כן לא הספיק להם מבלעדי אכילה ושתיה, ולא מנעם מן הזווג, כדי ‏שלא יפול הספק באותותם, ויסברו בני אדם שהמניעה ההיא מטבעם [של הנביאים], וכאשר נתקנה להם נתקנו ‏להם גם כן האותות.

ועל כן עוד לא הבטיחם בבריאות הגוף התמידה, ולא בממון הרבה, ולא ‏בבנים, ולא ההצלה מחמס חומס, בין במכות, או בחרפות, בין בהריגה, כי אם היה עושה זה היה ‏אפשר שייחסו בני אדם הענין ההוא אל טבעם שיצאו בו מגדר שאר בני אדם, ויאמרו: כאשר יתחייב ‏יציאתם בענין הזה, כן התחייב שיוכלו על מה שנלאה ממנו. ואומַר: בחכמתו נעלה על כל מאמר, כי ‏עזבם בכל עניניהם כשאר בני אדם, והוציאם מכללם שנתן להם יכולת על מה שנלאים ממנו שאר ‏בני אדם, שיאמת אותו ותאמן שליחותו.

עכ"ד.

וקשה, הרי משה רבינו רבן של נביאים התמידה בריאותו, ככתוב במפורש בסוף התורה, שבן מאה ועשרים כתב י"ג ספרי תורות ולא כהתה עינו ולא נס ליחו. והיה בלי לחם ומים ארבעים יום וארבעים לילה ג"פ. והוא הוא הנביא שנתן את התורה, ועל נבואתו מיוסד תוקף נבואת כל שאר הנביאים כמש"כ הרמב"ם בפ"ח מיסוה"ת. איך מסתדר עם דברי רבינו כאן?

ולפי מש"כ הרמב"ם שם התשובה פשוטה, שמשה רבינו אכן לא האמינו בו מפני האותות וכו' אלא כי בעינינו ראינו ובאוזנינו שמענו וכו'.

דא עקא שרס"ג לא סבור כך, ומביא בפרק זה להדיא את משה והאותות שעשה כדוגמה לדבריו, ואומר להדיא שהאותות והמופתים נועדו לאמת נבואת הנביאים, מה שהרמב"ם דוחה ואומר שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי ומשה לא עשה אותות כדי לאמת נבואתו אלא מפני צורך השעה עיי"ש.

א"כ הרס"ג לשיטתו הדרקל"ד. וצ"ע.

[תא חזי]

א. קודם כל, נראה קצת כי דברי רס"ג מכוונים [גם] כלפי הנוצרים, שכל "אותותיהם" מבוססים על הדברים שמנה רס"ג כי אינם בנביאי ישראל.
ב. באמת, מתוך כלל הרשימה הנזכרת כאן - משרע"ה זכה רק לשניים: בריאות (כמפורש בקרא), וממון (כדאיתא בגמ' על פסוק 'פסל לך'), בשאר לא זכה יותר משאר בני אדם (היו לו רק ב' בנים, וכן מפורש בפסוק "עוד מעט וסקלוני", משמע שהיתה סלקא-דעתך כזו רח"ל. הרי שסוף סוף לא יצא לגמרי מגדר אנושי לכאו' לפי האמור ברס"ג.
ג. כמדומני שגם לרס"ג סבירא ליה שיש חילוק שורשי בין נבואת משה לבין נבואת שאר הנביאים, ואפשר כי קושייתך היא הנותנת, שזהו אכן אחד ההבדלים בין משה רבינו לשאר הנביאים - שהתמידה בריאותו, והיה עשיר, בניגוד לשאר הנביאים.
ד. אפשר עוד לפרש, כי מ"ש הרס"ג אינו ר"ל שאי-התמדת הבריאות, או עוני, או חוסר בבנים וכו' הם תנאים הכרחיים, אלא כמעין "אופציונאליים", כלומר, שהעיקרון שרס"ג בא להעביר הוא שהנביאים לא שונים משאר בני אדם ברמת העיקרון, אך כשם שאפשר שיימצא אדם שהוא בריא ובדעה צלולה עד סוף ימיו, כך אפשר שיימצא בנביא (ואפשר שלא), וא"צ שהנביא יהיה ידוע חולי או שינוס ליחו לקראת סוף ימיו.

[צופה_ומביט]

א. קודם כל, נראה קצת כי דברי רס"ג מכוונים [גם] כלפי הנוצרים, שכל "אותותיהם" מבוססים על הדברים שמנה רס"ג כי אינם בנביאי ישראל.

מה זה משנה לשאלתי? לא הבנתי.

ב. באמת, מתוך כלל הרשימה הנזכרת כאן - משרע"ה זכה רק לשניים: בריאות (כמפורש בקרא), וממון (כדאיתא בגמ' על פסוק 'פסל לך'), בשאר לא זכה יותר משאר בני אדם (היו לו רק ב' בנים, וכן מפורש בפסוק "עוד מעט וסקלוני", משמע שהיתה סלקא-דעתך כזו רח"ל. הרי שסוף סוף לא יצא לגמרי מגדר אנושי לכאו' לפי האמור ברס"ג.

הרס"ג לא אמר רשימה של "וגם" אלא של "או". מספיקה חריגה אחת מטבע שאר בני אדם בכדי שיתלו בה את האותות שעושה ואת נבואתו ג"כ. [גם נבואה בעצמה היא חריגה אחת מטבע שאר בנ"א].

ג. כמדומני שגם לרס"ג סבירא ליה שיש חילוק שורשי בין נבואת משה לבין נבואת שאר הנביאים, ואפשר כי קושייתך היא הנותנת, שזהו אכן אחד ההבדלים בין משה רבינו לשאר הנביאים - שהתמידה בריאותו, והיה עשיר, בניגוד לשאר הנביאים.

אשמח למקור. כי בפרק הזה לא נראה כך. [טרם התקדמתי בספר מעבר לכאן].

ד. אפשר עוד לפרש, כי מ"ש הרס"ג אינו ר"ל שאי-התמדת הבריאות, או עוני, או חוסר בבנים וכו' הם תנאים הכרחיים, אלא כמעין "אופציונאליים", כלומר, שהעיקרון שרס"ג בא להעביר הוא שהנביאים לא שונים משאר בני אדם ברמת העיקרון, אך כשם שאפשר שיימצא אדם שהוא בריא ובדעה צלולה עד סוף ימיו, כך אפשר שיימצא בנביא (ואפשר שלא), וא"צ שהנביא יהיה ידוע חולי או שינוס ליחו לקראת סוף ימיו.

לכאורה כן הכרחי, כי אחרת יהיה במה לתלות את האותות שעושה ואת נבואתו, ולא יהיה מופת ואות על שליחותו.. הגע עצמך, רואים ישראל שהנביא הכי גדול ועושה המופתים הכי גדולים - הוא ג"כ לא חולה כל ימיו. מדוע שלא יתלו הא בהא? וכי מקרה הוא? שבמקרה בדיוק איש זה חריג בבריאותו?

[תא חזי]

מה זה משנה לשאלתי? לא הבנתי.

הרס"ג לא אמר רשימה של "וגם" אלא של "או". מספיקה חריגה אחת מטבע שאר בני אדם בכדי שיתלו בה את האותות שעושה ואת נבואתו ג"כ. [גם נבואה בעצמה היא חריגה אחת מטבע שאר בנ"א].

אשמח למקור. כי בפרק הזה לא נראה כך. [טרם התקדמתי בספר מעבר לכאן].

לכאורה כן הכרחי, כי אחרת יהיה במה לתלות את האותות שעושה ואת נבואתו, ולא יהיה מופת ואות על שליחותו.. הגע עצמך, רואים ישראל שהנביא הכי גדול ועושה המופתים הכי גדולים - הוא ג"כ לא חולה כל ימיו. מדוע שלא יתלו הא בהא? וכי מקרה הוא? שבמקרה בדיוק איש זה חריג בבריאותו?

א. האמת שזה לא משנה ואין בו בהכרח נפק"מ לנד"ד, רק ציינתי מש"כ לעצמי על הגליון.
ב. לא חושב שחריגה אחת מספיקה - כי כמו הנביא תמצא אחרים שיש בהם מעלה זו או אחרת, ומעשה לסתור. וכן מי אמר שיש לפרש את הווי"ן כ"או" ולא כ"גם"?
ג. אין לי זמן לעיין במק"א בספר כרגע.
ד. כי יראו גם אחרים שהם כאלה שלא חולים אף פעם (למשל - הרי באותו דור היתה עמם שרח בת אשר, שהייתה זקנה מופלגת מאוד כבר אז (ונלע"ד דא"צ לדקדק דקדוקי עניות שאולי היתה זקנה אך חולה), ובכ"ז לא קיי"ל שהתנבאה - הרי שיש מציאות אפילו יותר ממשרע"ה, שחיה מאות (או למעלה מאלף) שנה ובכ"ז לא היתה בה נביאות, ולא יבואו לתלות בזה), ומאידך אינם מתנבאים ואינם עושים נסים - וממילא יובן כי אין זה כדאי לתלות בו את הנביאות. משא"כ בהצטרף כל המעלות באדם אחד שאז הוא באמת קשה להולמו, ומסתבר שיבואו לתלות בו.
ה. מלשון רס"ג בריש דבריו אולי יש לפרש שעיקר ההפרש הוא במוות, ואף מ"ש "ועל כן עוד לא הבטיחם בבריאות הגוף התמידה" אין כוונתו על בריאות ממש לאפוקי חולי, אלא על חיים נצחיים, וזוהי כבר חריגה ניכרת מטבע שאר בני אדם שבוודאי אף בה בלבד אפשר לתלות הנבואה. ודבר זה לא היה בשום אדם מעולם ולעולם. (והראיה על זה היא גם ממ"ש בריש דבריו "ועל כן לא הספיק להם מבלעדי אכילה ושתיה", ומשמע בסתם באופן תמידי, וגם זה לא היה מעולם, ואצל משה רבינו לא היה לא זה ולא זה, דהא כתיב "וימת שם משה עבד הוי"ה", וכן הוא לא אכל ולא שתה רק 120 יום בסך הכל, לא כל חייו.
מה אתה חושב על הכיוון הזה?

[צופה_ומביט]

ב. לשון רס"ג בקטע הנ"ל משמע לי להדיא כ"או או".

וכך נראה להדיא בקטע הבא שם:

"ואשר הביאני לזכור כל אלה הדברים הנה, שראיתי אנשים הפסידו אותם מחשבותם כאשר חשבו ‏בדברים האלה, וקצתם אמר: הרחקתי שימות הנביא כשאר האדם, וקצתם שהרחיק שירעב ויצמא, ‏וקצתם הרחיק שישגל ויוליד, וקצתם הרחיק שיעבור עליו החמס והעוול, וכו' ומצאתי כל מה שהזכירו אוון ועוול".

ד. לא ראו אף אחד שחי בלי אוכל ושתיה 120 יום. [ובנוסף לזה גם לא כהתה עינו ולא נס ליחו].

ה. איני יכול לקבל זאת, משום מה שכתבתי לעיל באות ב'.

[אבני גזית]

האם שאלתך איך לשיטת הרס"ג מצינו שמשה רבינו חי בבריאות עד מאה ועשרים?

[צופה_ומביט]

האם שאלתך איך לשיטת הרס"ג מצינו שמשה רבינו חי בבריאות עד מאה ועשרים?

משה חי בבריאות חריגה, שהתורה מציינת אותה כחריגה, עד מאה ועשרים ממש. משה לא אכל ולא שתה 120 יום. לפי רס"ג מה עם הבעיה שזה יוצר לעם לקבל את האומות והנבואה שלו.

ולכאורה חזינן שהקב"ה לא חשש לזה.

[צופה_ומביט]

ג. כמדומני שגם לרס"ג סבירא ליה שיש חילוק שורשי בין נבואת משה לבין נבואת שאר הנביאים, ואפשר כי קושייתך היא הנותנת, שזהו אכן אחד ההבדלים בין משה רבינו לשאר הנביאים - שהתמידה בריאותו, והיה עשיר, בניגוד לשאר הנביאים.

אשמח למקור. כי בפרק הזה לא נראה כך. [טרם התקדמתי בספר מעבר לכאן].

להלן בפרק ח' מדבר רס"ג להדיא על נבואת משה ספציפית, ואומר שוב שהאמננו בה מפני האותות והמופתים שעשה, ורק מוסיף תנאי [למשה ולכל נביא] שיצוה אותנו על דבר שאינו בגדר "נמנע" בשכל.

וז"ל: "סיבת האמיננו במשה לא היתה ‏האותות והמופתים בלבד, אבל סיבת האמיננו בו ובכל נביא, שיקראנו תחלה אל מה שיכשר, וכאשר ‏נשמע דברו ונראה אותו שיכשר, נבקש ממנו המופתים עליו, וכאשר יעמידם נאמין בו. ואם נשמע ‏טענתו מתחילתה ונראה שלא תכשר, לא נבקש ממנו מופתים, כי אין מופת על נמנע". עיי"ש.

[תא חזי]

חן חן. (מלשון 'אבל' משמע שהיא העיקר, וכן מסוף דבריו 'ואם נשמע טענתו... לא נבקש...' - משמע שהסבירות היא התנאי הראשון והקודם למופתים. זו לא תוספת תנאי)

ובעניין אחר: דברי רס"ג כאן מוקשים לי טובא - מכיוון אחר לגמרי. מהו פירוש "נמנע"? נמנע בשכל האנושי? נמנע באתיקה האנושית? נמנע מבחינת ביצוע וסבירות? נמנע - פירושו שאין לו טעם?
מה פירוש 'נמנע'? מה פירוש "נראה שלא תכשר"?
באיזה תרגום כבודו משתמש?
בתרגום הרב קאפח מתרגם במקום "שיקראנו תחלה אל מה שיכשר" = ,"שיקרא אותנו תחלה לדבר שהוא אפשר" (ועדיף טפי, כי אם נגרוס "יכשר" משמע קצת כאילו הנביא רק חוזר על דברים שידועים בעינינו ככשרים וטובים לעשותם (ומה לגבי מאורעות שיהיו, מה עניינם לכשרות?), וא"כ מה מעלתו של הנביא יותר מכל ת"ח אחר?)
ובסוף הקטע שם כתב רס"ג (ע"פ תרגום הר"ק): "לא נדרוש ממנו מופת, כיון שקרא אותנו למה שלא יתכן לא בשכל ולא במסורת" קמ"ל שיש משקל למסורת, וכשאומרים "יכשר/אפשר" הכוונה על פי השכל והמסורת.
איכו השתא, יוצא כי דברי רס"ג בריש דבריו שכתב "אלא סבת האמנתנו בו [במשה], ובכל נביא" כרך את מרע"ה ושאר הנביאים בחדא מחתא לעניין התנאי שיצוו על משהו שהוא אפשר וייתכן בשכל ועל פי מסורת. וקשה - הלא משה רבינו הוא שהתחיל המסורת, ולפניו (אא"כ נקבל כפשוטן את דברי המדרש בעניין מה שהאבות קיימו כל התורה כולה, שלעתים נסתרים מפסוקים ומדרשים אחרים) לא היתה מסורת של תרי"ג מצוות. אז איך אפשר לאמוד את נבואת אבי הנביאים משרע"ה? נותר לנו לכאורה הסימן של המופתים בלבד, וזה מוכחש מלשון הרס"ג גופיה כנ"ל.
ונלע"ד דלכן הרמב"ם בפ"ח מהלכות יסוה"ת השמיט כל זה, ופסק בסכינא חריפתא כי מעמד הר סיני (ולגבי דידן, המסורת על קיומו) הוא הקובע הבלעדי לעניין נבואת משה רבינו ע"ה. ולא מופתים, ולא הסתברות ע"פ השכל או המסורת (שלכאו', כפי פשטן שלדברים, לא היתה קיימת קודם מעמד הר סיני). שכן על אלו שני היסודות שהזכיר רס"ג יש לכאו' להבין:
א. אם נסמכים גם על מופתים, באיזו רמה של מופת זה "מספיק" להוכיח שהנביא אמיתי?
ב. אם הדבר צריך להיות מקובל על השכל - מה יעשה אדם טיפש שלא יודע לשקול במאזני השכל?
ג. אם הדבר צריך להיות מתיישב עם המסורת - יקשה ככל מש"כ לעיל.
ומאידך, כמובן, ס"ל להרמב"ם, כי לגבי שאר הנביאים - העיקר באמת שלא יכחישו המסורת המקובלת ממשרע"ה, ואין מאמינים להם ע"פ מופתים, וכל עיקרן של הנביאים הוא לצוות על דברי תורה. (ונראה שלא זכר עניין השכל, כי מעיקרא במקום של מסורת, שכל לא מעלה ולא מוריד, כיון שבמסורת עצמה יש דברים שאין להם טעם שכלי, או שכביכול נוגדים השכל).

אגב, מאחת הדוגמאות שהביא להלן בדבריו, סתם הגולל על מיני נסיונות אפולוגטיקה שונים בענייני משך בריאת העולם, שהרי כתב (בתרגום הר"ק): "'מודיעכם שהוא ברא את השמים והארץ במשך שנה דברים כפשוטן" - היינו כביכול-נביא (וכ"ש סתם אדם) שאומר שהשי"ת לא ברא את העולם בששה ימים ממש, אלא ביותר (ובכלל זה מפרש את הפסוקים כאלגוריה), אין צורך לדרוש ממנו מופת, ובוודאי שאין להאמין לו, כי הוא סותר המסורת.

[צופה_ומביט]

להלן בפרק ח' מדבר רס"ג להדיא על נבואת משה ספציפית, ואומר שוב שהאמננו בה מפני האותות והמופתים שעשה, ורק מוסיף תנאי [למשה ולכל נביא] שיצוה אותנו על דבר שאינו בגדר "נמנע" בשכל.

וז"ל: "סיבת האמיננו במשה לא היתה ‏האותות והמופתים בלבד, אבל סיבת האמיננו בו ובכל נביא, שיקראנו תחלה אל מה שיכשר, וכאשר ‏נשמע דברו ונראה אותו שיכשר, נבקש ממנו המופתים עליו, וכאשר יעמידם נאמין בו. ואם נשמע ‏טענתו מתחילתה ונראה שלא תכשר, לא נבקש ממנו מופתים, כי אין מופת על נמנע". עיי"ש.

חן חן. (מלשון 'אבל' משמע שהיא העיקר, וכן מסוף דבריו 'ואם נשמע טענתו... לא נבקש...' - משמע שהסבירות היא התנאי הראשון והקודם למופתים. זו לא תוספת תנאי)

לא כ"כ הבנתי מה רצית כאן. כתנאי - ברור שזה קודם, וכפי שמסביר מיד, שהמדבר נמנעות אין להתייחס אליו כלל. כאימות דברי/שליחות הנביא - ודאי שמה שמדבר אפשריות אינו שום הוכחה שנשלח מאת ה' ונבואתו אמת אלא המופתים עיקר ההוכחה. וכמו שמאריך בפרק ד שם. [כעת בפרק ח רק ממשיך את פרק ד ומוסיף שכמובן שלמי שמדבר נמנעות לא נפנה ולא נקשיב כלל. בפסקה הבאה מדבר ומה אם בלי שנפנה ונתייחס אליו יעשה מופתים לעינינו ויכריחנו לראותם, עיי"ש.

באיזה תרגום כבודו משתמש?

בדעתי ובתוכניתי אי"ה לקרוא את הספר כמה פעמים ועם כמה תרגומים/פירושים. כרגע אני קורא את הספר בתרגום אבן-תיבון ועם פירוש ר"י קיטובר שביל האמונה.

בנוגע לשאר דבריך, לא היה לי פנאי כעת לקוראם כולם, אתייחס לע"ע רק להתחלה:

"נמנע" = שאינו אפשרי, ובטח ידוע לך שזו מילה נפוצה אצל הראשונים, ורס"ג בעצמו מדבר עליה כמה פעמים, והכוונה למה שיש בו סתירה. או פנימית/לוגית, למשל משולש מרובע [ביטוי חסר משמעות], או נמנע בשכל/ערכים המוטבעים באדם, ולמשל שהבורא יצווה לגנוב [הביאור מדוע מחויב להיפך מזה כתב רס"ג לעיל בפרק א במאמר זה] או מכחיש את החוש/המציאות.

המוחש, המושכל (מבני חשיבה וערכים מוטבעים באדם], והלוגי [מסקנות מהנ"ל] הם ג' יסודות המדע [= ידע] אצל רס"ג, מדבר על זה בהקדמת הספר ובעוד מקומות.

כמובן שיש להעמיק בנושא מדוע מה שנתפס אצלנו כ"נמנע" - מחויב [אצל הראשונים, ובטח רס"ג] שהוא גם נמנע מחוק הבורא. טרם קראתי את כל דבריך לכן איני יודע אם כ"מ או אכ"מ.