הודעהעל ידי תוכן » ד' אוגוסט 12, 2020 12:30 pm
לאלו שלא שמעו את הרצאתו של ר' יהושע ענבל, להלן סיכום קצר ואקוה שהבנתי את הדברים לנכון, כי אני אישית התקשיתי להבין למה בדיוק התכוין.
יש כמה אפשריות לחוקר הדתי.
א. להגביל את התחומים שהוא מוכן לחקור. רי"ע לא מקבל גישה זו ולא כל כך מסביר למה. אם הבנתי נכון, הסיבה היא, שאם אתה מגביל את המחקר, אתה בעצם לא מוכן להיות אמיתי ולדון עם המציאות כמות שהיא.
ב. לחקור את הכל, אבל לעשות חייץ בין האמונה שלך ובין הדעות שלך. חוקר דתי אם כך, יכול להגיד שמבחינה היסטורית יציאת מצרים לא קרה, אבל מבחינה אמונית ימשיך לחגוג את ליל הסדר. רי"ע רואה בזה שקר כמובן.
ג. לחקור ולקבל שיש סתירות, שאולי נוכל ליישבם ואולי לא, ובכל אופן לא לתת לסתירות לערער את עיקרי הדת, מתוך אמונה שאת הסתירות נוכל ליישב. רי"ע דוגל בשיטה זו. אני מקוה שהבנתי את דבריו לנכון.
אח"כ הביא כמה דוגמאות של הצעות תיקון בנוסח המקרא שהמחקר גילה שהם לא נכונים, ונוסח המקרא נכונה.
אח"כ דיבר על הסתירה בין התורה וגיל העולם, וטען שאין אנו יודעים מספיק פיסיקה כדי לדעת בדיוק כמה גיל העולם.
לענ"ד מדובר בהרצאה חשובה ביותר, כי נעשה כאן ניסיון שיטתי ע"י ת"ח מבריק וידען מופלג בכל מיני תחומים להתמודד עם הסתירות שבין המסורה והאמונה מצד אחד, והמדע (ככל שהתחומים האלו נחשבים מדעיים) מצד שני. וזה נושא שמטריד רבים.
לענ"ד יש מקום לחשוב על הפתרון שמציע רי"ע. אני חושב שיש אפשרות שככל שהאדם יחקור למשל על גיל העולם, או על נוסח המקרא למשל, מכיון שהאקדמיה צברה כל כך הרבה הוכחות לגישה שלה, מבחינה נפשית אדם לא יכול להשאר עם האמונה שלו שהכל איך שהוא יסתדר בסוף, אלא במוקדם או במאוחר הספיקות יתחילו לכרסם אותו מבפנים, עד שיפול שדוד לרגלי המחקר. זאת אומרת, הפתרון של רי"ע יכול לעבוד אולי מבחינה אינטלקטואלית, אינו ישים בפועל מבחינה נפשית. אני חושב שהרבה חוקרים נכנסו לאקדמיה תוך נקיטת הגישה השלישית שהציע רי"ע ולבסוף נכנעו ויצאו מן הדת.
בהתאם לכך, אני חושב שהחוקר הדתי חייב לנקוט את הצד הראשון, כי אחרת הוא אישית לא יחזיק מעמד.
אני אישית חושב שיש פתרון אחר אמיתי יותר, אבל הוא מסובך ומורכב וקשה, ולא אדע אם הוא ראוי להעלות על שלחן מלכים...