(לדעתי אין צורך לראות את כל הגמ' לפניכן..).
כידוע הגמ' שם מנסה להביא ראיה שהמתים יודעים מה בין החיים..הגמ' דוחה את כל הראיות אך לבסוף כותבת "ואף ר' יונתן חזר בו וכו'.."
ואז מביאים ראיה ממשה שהאבות יודעים מה בין החיים מכך שה' אמר למשה לך ואמור לאבות שקיימתי הבטחתי לתת את א"י..
והגמ' כותבת "ואי ס"ד דלא ידעי כי אמר להו מאי הוי" ולא מובן..ואח"כ כותבת הגמ' "אלא מאי ידעי?! למה ליה למימר להו" אלא להחזיק טובה למשה..
ומה ההוכחה בסוף שידעי?..הרי אפשר לומר שלא ידעי ולכן משה היה צריך לומר להם..
ויש הרוצים לתרץ (בפרט לפרש"י) שר' יונתן חזר בו מכך ש"המתים אינם יודעים מאומה" כמו שהביא בפס' ביח. כל' שאינם יודעים וגם לא מעניין אותם מה קורה בין החיים..ועל כךאומרת הגמ' שחזר בו מזה שמשה אמר לאבות על קיום ההבטחה ועל זה אומרת הגמ' "ואי ס"ד דלא ידעי מאי הוי" כל' אם לאמעניין אותם למה יספר להם.. אך לפירוש זה לא מובן לי המשך הגמ' "אלא מאי ידעי? למה ליה למימר להו" ולפי זה משמע שמדובר על ידיעת המתים ולא על התעניינותם שאם מעניין אותם (אך לא יודעים) זאת גופא הסיבה שמשה צריך לומר להם ומה מקשה הגמ' למה ליה למימר להו?
וראיתי בעבר כמה פירושים שניסו ליישב אך תמיד לא הסתדר לי או עם קושיית הגמ' הראשונה או עם השניה ולא מצאתי פירוש אפילו דחוק שמסתדר עם שתי הקושיות.. ואשמח לשמוע תירוץ בנושא או ספר העונה על כך.. (כמובן שאיננו דנים עכשיו בראיות על הנושא אלא על פירוש הגמרא בלבד).
ומי שיש לו שוטנשטיין או "אוצר מפרשי התלמוד" יכול לעיין שם ואולי ימצא תירוץ..
- ברכות יח: יט.
- ברכות יח יט..JPG (122.66 KiB) נצפה 6446 פעמים
