מצות קדש לי כל בכור באדם - מצוה סתומה?

[איש_ספר]

סוף פרשת השבוע:

קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:

ומנאה הרמב"ם למצות עשה (עשה עט).

ומלבד זה יש מצות פדיון הבן, הנזכרת בפרשת משפטים ובפרשת קורח אותה מנה הרמב"ם במצוה פ.

גם ביד מנה הרמב"ם מצוה זו בשתי מקומות.

פ"א מהלכות בכורות ה"א, מ"ע להפריש כל פטר רחם הזכרים בין באדם וכו', ובביכורים פי"א ה"א, מצות הפדיון.

וצריך עיון גדול מה נוסף במצות קדש בבכור אדם, שמנאה הרמב"ם לדורות, על מצות הפדיון.
ובשלמא בבכור בהמה מתקיים הדבר באיסור גיזה ועבודה או בקידוש בפה (שאע"פ שקדוש מאליו מצוה להקדישו בפה וכו'). אבל במה מתקיימת מצות הקידוש באדם?

כאשר זכיתי לפדות בני בכורי ני"ו, עוד לא היה אוצר החכמה, ומצאתי אז רק בספר נתיבות חיים (קארב, ח"ג סי' נד) שהעיר בזה בקצרה, מאז לא חיפשתי עוד, אבל שמעתי מכמה (בינהם מהגרב"ש הכהן דויטש שליט"א) שהדבר עמום מאד.

דומני שאין כמעט מצות מן התורה שלא ידוע פירושם המעשי.

[ברזילי]

הזכרתני נשכחות, שאף אני נגעתי בנושא בפדיון הבן של בכורי נ"י, להביא מכאן ראיה שפדיון הבן אינו חיוב ממוני גרידא כפי שעולה מדעת כמה מן האחרונים.
עכ"פ מהות קדושה זו עמומה וכמש"כ, ויש להציין לדברי הספורנו (במדבר ג) שאף בכור אדם אסור במלאכת הדיוט עד שיפדה, דומיא דגיזה ועבודה, וז"ל
וַאֲנִי הִצַּלְתִּים בַּמֶּה שֶׁהִקְדַּשְׁתִּים לִי, בְּעִנְיַן שֶׁיִּהְיוּ אֲסוּרִים לְהִתְעַסֵּק בַּעֲבודַת הֶדְיוט, כְּמִשְׁפַּט כָּל הֶקְדֵּשׁ שֶׁהוּא אָסוּר בְּגִיזָה וַעֲבודָה.
וּלְמַעַן יִהְיוּ מֻתָּרִים בָּזֶה הִצְרַכְתִּים פִּדְיון, כְּמִשְׁפַּט כָּל הֶקְדֵּשׁ הַיּוצֵא לַחֻלִּין, כְּאָמְרו "וְכל בְּכור אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה"

וע"ע בהעמ"ד לנצי"ב עה"פ כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם, שמפרש סיפא דקרא על הבכור, היינו אף שנפדה ויצא מקדושתו, מ"מ לא יראו פני ריקם ונשאר בו רושם הקדושה.

[בעלזער]

ואפשר יש לומר שמכאן ראיה למה שכתב האורה"ק שלעתיד לבוא תחזור העבודה להיות בבכורים מכוח זה שנתקדשו בצאתם ממצרים ועל כן שפיר הביאו הרמב"ם.

[ארי שבחבורה]

סוף פרשת השבוע:

קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:

ומנאה הרמב"ם למצות עשה (עשה עט).

ומלבד זה יש מצות פדיון הבן, הנזכרת בפרשת משפטים ובפרשת קורח אותה מנה הרמב"ם במצוה פ.

גם ביד מנה הרמב"ם מצוה זו בשתי מקומות.

פ"א מהלכות בכורות ה"א, מ"ע להפריש כל פטר רחם הזכרים בין באדם וכו', ובביכורים פי"א ה"א, מצות הפדיון.

וצריך עיון גדול מה נוסף במצות קדש בבכור אדם, שמנאה הרמב"ם לדורות, על מצות הפדיון.
ובשלמא בבכור בהמה מתקיים הדבר באיסור גיזה ועבודה או בקידוש בפה (שאע"פ שקדוש מאליו מצוה להקדישו בפה וכו'). אבל במה מתקיימת מצות הקידוש באדם?

כבר עמד על כך הנצי"ב ב'העמק דבר' על אתר ויישב זאת במהלך נפלא - יעו"ש.

[איש_ספר]

ארי, יש"כ. אעיין שם.
ברזילי, דברי הספורנו תמוהים, כמו שכבר העירו, שהם נגד דברי הגמ' בבכורות יב, ב. יעו"ש. וכנראה שבמהלך דומה הלך ערוך השולחן (ותודה למי שהפנה אותי לדבריו) שזה לשונו (יור"ד סי' ש"ה)

דהנה במצרים נתקדשו בכורי אדם ובכורי בהמה והנה בכורי בהמה נתקדשו לקרבן אבל במה נתקדשו הבכורי אדם ומהו זה מאי דכתיב בבמדבר [יג, יג] הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו וגו' והנה במדבר היתה קדושתם לעבודת המשכן ונלקחו הלוים תחתם כדכתיב שם קח את הלוים תחת כל בכור וגו' אבל א"כ מה היא קדושתם לדורות ואין לומר דבאמת אינם קדושים לדורות דא"כ למה צריכים פדיון ועוד דהא גם בהמת הלוים נקדשו תחת בהמתם כמבואר שם ועכ"ז גם לדורות הם קדושים כל בכורי בהמת ישראל וא"כ גם בכורי אדם כן הוא:
סעיף לז
והאמת כן הוא שהם קדושים לד' ככל הקדשים שאסור להם לעשות דבר חולין ואכילתם וכל מעשיהם בקדושה וזהו דכתיב בסוף פ' בא [שמות יג, יב] והעברת כל פטר שגר בהמה וגו' דפשטא דקרא דוהעברת כל פטר רחם קאי אבכורי אדם וכמו שמסיים על כן אני זובח וגו' וכל בכור בני אפדה שחשב שניהם וה"נ כן הוא וכן פירש"י בחומש בלשון אחר דוהעברת קאי על בכורי אדם ע"ש ובמכילתא תניא אין והעברת אלא הפרשה ע"ש ולדעתי ה"פ שיהיו מופרשים לד' וידוע דדבר זה א"א לעמוד בו לזאת נתנה תורה תקנה בפדיון דע"י זה יוצאים מקדושתם וזהו מאמר הכהן במאי בעית טפי אי ברך בזכרך יהיה כולו קודש לד' כהכוונה הראשונה ביציאת מצרים או חמש סלעים למפרקיה ומודיעו הכהן מהו עניין הפדיון ולהבינו למה הצריכה התורה לפדותו וזהו כאומר אם נשאל לכל אב במה חפצך אם שבנך יהיה קדש ולא יוכל לעשות דבר חול או לפדותו בה' סלעים ויהיה ביכולתו להתנהג בעולמו ככל בני אדם ובוודאי לא ימצא שום אב שלא יחפוץ לפדותו:

[בעלזער]

הזכרתני נשכחות, שאף אני נגעתי בנושא בפדיון הבן של בכורי נ"י, להביא מכאן ראיה שפדיון הבן אינו חיוב ממוני גרידא כפי שעולה מדעת כמה מן האחרונים.
עכ"פ מהות קדושה זו עמומה וכמש"כ, ויש להציין לדברי הספורנו (במדבר ג) שאף בכור אדם אסור במלאכת הדיוט עד שיפדה, דומיא דגיזה ועבודה, וז"ל
וַאֲנִי הִצַּלְתִּים בַּמֶּה שֶׁהִקְדַּשְׁתִּים לִי, בְּעִנְיַן שֶׁיִּהְיוּ אֲסוּרִים לְהִתְעַסֵּק בַּעֲבודַת הֶדְיוט, כְּמִשְׁפַּט כָּל הֶקְדֵּשׁ שֶׁהוּא אָסוּר בְּגִיזָה וַעֲבודָה.
וּלְמַעַן יִהְיוּ מֻתָּרִים בָּזֶה הִצְרַכְתִּים פִּדְיון, כְּמִשְׁפַּט כָּל הֶקְדֵּשׁ הַיּוצֵא לַחֻלִּין, כְּאָמְרו "וְכל בְּכור אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה"

וע"ע בהעמ"ד לנצי"ב עה"פ כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם, שמפרש סיפא דקרא על הבכור, היינו אף שנפדה ויצא מקדושתו, מ"מ לא יראו פני ריקם ונשאר בו רושם הקדושה.

עיינתי בספורנו ולא ראיתי שכתב שהבכורים נשארו בקדושתם לדורות, והרב איש ספר שאל על הרמב"ם מדוע הביאו שהרי אין זה נוגע לדורות, כלומר, גם אם נאמר שנתקדשו במצרים כדי לשרת (וראה בהמשך) או כדי לאסור עליהם התעסקות בעבודת הדיוט וכדברי הספורנו מ"מ בעת שהחליפו אותם עם הלווים פקעה מהם קדושתם לדורות, ומדוע א"כ הביאו הרמב"ם.
ובמחילת כת"ר של ר' ברזילי איני יודע איך הוציא מדברי הספורונו שגם לדורות יש קדושה בבכורות.
אמנם הדברים מפורשים בדברי הערוך השולחן שהביא הרב א"ס שיש בהם קדושה לדורות ובטרם נפדו אסורים להתעסק בעבודת הדיוט.
והוא פלא גדול שבכור שלא פדוהו ייאסר לעבודת הדיוט בזמן הזה.
אי כי שיש בדבריו סברא שלא טעם, שאם אינם קדושים בזמן הזה מדוע אמרה תורה לפדותם גם בזמן הזה, לפדותם ממה?
בשלמא במדבר היו הלווים קדושים לעבודה וכדברי הגמ' בזבחים כמדומני, שעד העגל הייתה העבודה בבכורים ע"ש שנחלקו בפשט הפסוק וגם הכהנים הנגשים אל השם, אך בזמן הזה לשם מה לפדותם.
והדבר פשוט שהפדיון הבן הוא מעשה פדייה ולא רק נתינה לכהן.
ואפשר שזה קשור למה שדנו הפוסקים אם יש לאביו אפשרות להביא לכהן את הבכור במקום חמשת סלעים וצ"ב.
ובכל אופן לדעת האור החיים הק' ומובא בילקוט (שס"ד כמומני) שלעיד לבוא תחזור העבודה לבכורים שפיר מובן מדוע הביאו הרמב"ם כיון שעניין קדושת הבכורים נשארה ועומדת והועבר תפקידם לכהנים והלווים עד ביאת גואל צדק.

[אחשדרפנטובסקי]

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?85450&&page=21
עיינו כאן מאריך בענין.

[בעלזער]

עוד יש להוכיח שפדיון הבן אינו משום מתנת כהנה גרידה.
מזה שפדו את רוב הבכורים בלווים ולא ע"י נתינת חמשת שקלים.

ומאידך גיסא ניתן להוכיח שהחמשת שקלים אינו משום פדיון אלא חיוב ממון גרידה ממה שאמרו בכמה מקומות שגזרו על הבכורים לתת חמשת שקלים כדי לכפר על מכירת יוסף שהיה בכור לאמו.
והדברים ארוכים ורחבים מאוד.

[בעלזער]

הואיל נא בטובך ר' פרש... לצטט תורף דבריו או להדפיסו לPDF כי לא אוכל לגשת לאוצר עד יום ראשון הבעל"ט.

[אחשדרפנטובסקי]

שוב ראיתי להרה"ג אוצר החכמה שליט"א, שהענין כבר נחרש ונטחן הדק היטב. עיי"ש באורך.

[בעלזער]

שוב ראיתי להרה"ג אוצר החכמה שליט"א, שהענין כבר נחרש ונטחן הדק היטב. עיי"ש באורך.

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?85450&&page=21
עיינו כאן מאריך בענין.

?

הואיל נא בטובך ר' אחשטרפר... לצטט תורף דבריו או להדפיסו לPDF כי לא אוכל לגשת לאוצר עד יום ראשון הבעל"ט.

?

[ברזילי]

שבוע טוב,
אכן רבים הקשו על דברי הספורנו מגמרא שהביא הרב אי"ס, וכן דברי ר"ש בדף ט ועוד מקומות, ובזמנו ראיתי רבים מתרצים שאף הספורנו לא נתכוון אלא לבכורים שהיו בשעת מכת בכורות
ולא לדורות, ומ"מ לשונו לא נראית כן, שהרי הביא עלה את הפסוק כל בכור בניך תפדה שהוא לדורות, שהרי הפרשה מתחילה והיה כי יביאך וגו', והיה כי ישאלך בנך מחר וגו'

ואם יש לדחוק בלשונו, היה יותר נראה לענ"ד שכוונתו לומר שהיה מן הראוי שיהיו הבכורות קדושים בתורת הקדש ליאסר בעבודת הדיוט, והתורה נתנה דין פדיון כדי ללמד זאת,
אף שלמעשה לא נאסרה עליהם עבודת הדיוט, או הנאה, אמנם זה דוחק בלשונו. עוי"ל שאמנם בכור מותר בהנאה מקרית, אבל מלאכת הדיוט נאסרה עליו, שאף שהוא בבחינת הקדש
לגבוה, מ"מ אין גופו קדוש כבכור בהמה טהורה שעולה לקרבן, אלא קדוש רק למעשה ידיו.

ומ"מ דברי הספורנו, ערוה"ש והנצי"ב הנ"ל מלמדים כי הבינו שקדושת בכור היא קדושת הגברא ממש, ומינה שפדה"ב הוא חלות פדיה ממש ולא רק חיוב ממוני לכהן (כמדומה שהר"מ בסהמ"צ
או החינוך כותבים גבי קדש לי שהמצוה היא לקדש אותם לענין לנהוג בהם כל אחד כדינו, ומזה היה ניתן להבין שכל גדר הקדושה הוא רק לענין המצוות המוטלות עליהם, ואז הדק"ל מה הקדושה
שיש בבכור אדם, אם לפדיון, הרי זו מצוה בפנ"ע; בפשטיה דקרא יש לומר שבפרשת קדש לא נתפרטו דיני קדושת הבכורים כלל, וממילא לא נזכר דין פדיון ורק בוהיה כי יביאך יש פירוט על בכור
טהורה, פט"ח ובכור אדם, אבל הרי נמנות שתי מצוות ושוב קשה)

[בעלזער]

שבוע טוב,
אכן רבים הקשו על דברי הספורנו מגמרא שהביא הרב אי"ס, וכן דברי ר"ש בדף ט ועוד מקומות, ובזמנו ראיתי רבים מתרצים שאף הספורנו לא נתכוון אלא לבכורים שהיו בשעת מכת בכורות
ולא לדורות, ומ"מ לשונו לא נראית כן, שהרי הביא עלה את הפסוק כל בכור בניך תפדה שהוא לדורות, שהרי הפרשה מתחילה והיה כי יביאך וגו', והיה כי ישאלך בנך מחר וגו'

רב ברזילי שבוע טוב, חבל שלא מעיינים קודם ברמב"ן, זכור לי שהרמב"ן אומר בפרשת במדבר שכאן (בפרשת במדבר) קיימו את המצווה שנצטוו עליה בפרשת בא וכל בכור בניך תפדה ואין צורך להרחיק עד הספורנו.
וכן משמע בגמ' כריתות שלמדו דיני פדיון הבן ממה שפדו את הבכורים בפרשת במדבר ולדבריך שפדייית הבכורים בפרשת במדבר אינו קשורה למצוות פדיון הבן שנאמרה בפרשת בא והיה כאן הוראת שעה א"כ איך ניתן מזה לגבי פדיון הבן לדורות.

[ברזילי]

שבוע טוב גם לכם.
שותא דמר לא ידענא. מה בכך אם בפרשת במדבר קיימו המצוה שנצטוו בפרשת בא? מצד זה עדיין יש מקום לומר בשופי שהספורנו כוון
רק על הבכורות שהיו בעולם בעת מכת בכורות, והם הם שנפדו בפרשת במדבר. הן אמת שהגמ' בבכורות (ולא כריתות, כמדומה) לומדת
כמה דיני פדה"ב בזה"ז מהפדיון בבמדבר, אך מכך שלומדים משם מי חייב בפדיון בזה"ז אין ראיה שדינו לפני הפדיון היה כדינו בזה"ז. מ"מ
לא עלי תלונותיכם אלא על אותם המתרצים כן, וכבר הקדמתי שבזמנו ראיתי כמה וכמה שכ"כ.

[בעלזער]

הרב ברזילי קבל התנצלותי לא ירדתי לסוף דעתך.

ובכל אופן לדבריך עתה [בתקווה שהבנתי אותך נכון] איך יתכן כדבר הזה שפדו רק את הבכורים שהיו בעת יציאת מצרים מדוע א"כ נצטווה מבן חודש ומעלה וקשה להסביר בפסוק אלו שהיו בני חודש בשעת מכת בכורות.

מה גם שהרי כל העניין של מבן חודש הוא כדי להוציאו מכלל ספק נפל וכפי שהביא שם רש"י וא"כ מה איכפת לי אם היה ספק נפל בשעת מכות בכורות מ"מ כיון שעתה בא' באייר כעבור שנה מאז יצאו ממצרים עומד הוא לפנינו חי וקיים הרי התברר לנו שהוא אינו נפל, ומה איכפת לי שהיה ספק נפל בשעת מכת בכורות.

[חקר]

כל הישובים שהובאו לעיל אינם מיישבים את הרמב"ם שהרי לשונו בספר המצוות שם שצוונו לקדש הבכורות כלומר להפרישם ולהבדילם למה שראוי שיעשה בהם, וא"כ אינה 'קדושה' [כדברי הספורנו הנצי"ב וערוה"ש] אלא רק הפרשה והבדלה לקיום דינם [דהיינו פדיון], ומה תוכן הפרשה זו ולמה נתייחדה מצוה בפ"ע לזה.

[חדש---]

על פדיון הבן כבר היה לנו אשכול.

[הכהן]

אולי לפי זה תובן ההלכה

וכשאין לוי יוצק בכור פטר רחם דהוא ג"כ קדוש קצת

[איש_ספר]

שמעתי מהרה"ג רב"צ כהנא שפירא שליט"א שבבית אהרן עה"ת להגה"צ ר"א כהן פרשת בא, יש דברים אודות מצוה זו.

[הוגה ומעיין]

כל הישובים שהובאו לעיל אינם מיישבים את הרמב"ם שהרי לשונו בספר המצוות שם שצוונו לקדש הבכורות כלומר להפרישם ולהבדילם למה שראוי שיעשה בהם, וא"כ אינה 'קדושה' [כדברי הספורנו הנצי"ב וערוה"ש] אלא רק הפרשה והבדלה לקיום דינם [דהיינו פדיון], ומה תוכן הפרשה זו ולמה נתייחדה מצוה בפ"ע לזה.

כדברים אלו, על ההבחנה בין קדושה להפרשה, עולה גם ברלב"ג (שמות יג, א). במהדו"ק פירש "קדש לי" לשון קדושה, ופירש שאינו מוסב אלא על בכור בהמה טהורה בלבד, ובמהדו"ב פירש שהוא לשון הכנה והזמנה, וכדברי הרמב"ם, ולפי זה פירש ששייך גם בבכור אדם ופטר חמור.
אכן, אין בכך כדי יישוב הקושי, אלא כדי חידוד ההבדל.

[עליך עיננו]

צ"ע הטעם שכ' החינוך וכן הוא במורה שפדיון בכור הוא להרגיל את האדם שהכל שייך להקב"ה ולכן עליו להפריש מהכל לה',וכתב ועוד לזכור ניסים שעשה עמנו במצרים שהרג את בכוריהם והצילנו מידם (וכעין זה במו"נ)
ופלא שלא כתב קודם עיקר הטעם שכתוב בתורה שמשמע שניצלו ממכת בכורות וגם שהזכיר הטעם של יצי"מ הזכיר רק הניסים ולא הזכיר כלל שניצלו מהמכה,וצ"ע