ומצאנו באליהו ז"ל מדת הרגזנות ואע"פ ששמש בה בכופרים ועליהם היה כועס, אבל אמרו חכמים שהש"י לקחו ואמר לו שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן מי שיש לו קנאה גדולה כמו שיש לו כי ימיתם.
ישבב הסופר כתב:הדרשן ההוא דיבר על קנאותו של פנחס על זמרי, ועל זה לא מצינו כלל שדרשו את זה לגנאי, ואילו הרמב"ם מיירי בקנאותו של אליהו, ובו מצינו כבר שאמרו ז"ל שכשאמר אליהו כי עזבו בריתך וגו' אמר הקב"ה למלאך רצוץ פה שאומר דילטורין על בניי.
אך הענין מוכח משם.
וזה הוא עומק כוונת הגרי"ז שדקדק בזה על מה שאמר הנ"ל על פנחס, כי רק באליהו בהר הכרמל היתה דיבורו שלא לרצון, שלא תבע שם רק כבוד האב, אבל בפנחס במעשה זמרי לא מצינו כן, אלא אחר שתבע כבוד האב, ויעמוד פנחס ויפלל שעשה פלילות עם קונו בא וחבטן לפני המקום ואמר לפניו רבוש"ע על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל (סנהדרין מד.). ולכן אין מקום לומר שהיה ח"ו איזה חסרון במעשהו.שלשה נביאים הם, אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן, ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, ואחד תבע כבוד הבן ולא כבוד האב. ירמי' תבע כבוד האב וכבוד הבן, שנאמר נחנו פשענו ומרינו [אתה לא סלחת], לכך נכפלה נבואתו שנאמר ועוד יוסיף עליהם דברים. אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, שנאמר קנא קנאתי לה' צב'א'ות וגו', ומה נאמר שם ויאמר לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, שאין תלמוד לומר לנביא תחתיך, אלא שאי איפשי בנבואתך. יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, שנאמר [ויקם יונה לברוח תרשישה וגו', מה נאמר שם - הוספה על פי השערה] ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר שנית נדבר עמו לא שלישית.
שאלת ממני אם יש לי אצלי טעם למה הטריח הקב"ה את אליהו מהלך ארבעים יום עד אשר בא אל הר א'להים והראהו כל אותה מראה והלא בארץ ישראל אשר שם עיקר הנבואה והקדושה היה יכול להודיעו הנבואה כי הר חורב אחר שנסתלקה השכינה לא נשאר בו שום קדושה.
תשובה. כבר ידעת שאין הקב"ה חפץ שילמדו על בניו קטיגוריא ולא דלטוריא אלא סנגוריא וזכות ורוצה שהצדיק יתפלל על הדור כאשר עשה אברהם אבינו ע"ה ולא כאשר עשה נח ולכן כתיב מי נח ונקראת על שמו. ואליהו ז"ל לעולם היה מקנא והכי איתא במדרש אמר לו הקב"ה לעולם אתה מקנא קנאת בשטים על גילוי עריות קנאת על הברית דכתיב כי עזבו בריתך בית ישראל, חייך שאין ישראל עושין ברית עד שאתה רואה בעיניך וכו' ואתיא כמאן דאמר פנחס זה אליהו והכי משמע נמי קח נא את נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי משמע שהאריך כבר ימים הרבה. וכשראה הקב"ה שלעולם היה מקנא ולא היה מלמד על ישראל זכות ולא התפלל עליהם אלא אדרבא נשבע אם יהיה השנים טל ומטר כי אם לפי דברי וראה בצערן של ישראל שהיו מתים ברעב ולא התפלל עד שריחם הקב"ה בשנה השלישית ואמר לו לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ואפילו אחר שאמרו כל העם ה' הוא הא'להים לא התפלל עליהם אלא אדרבא שאל את נפשו למות והיה הקב"ה מתאוה שיתפלל על בניו ואמר וכי לא למד זה ממשה רבו שהתפלל לפני כמה פעמים על ישראל ומסר נפשו עליהם אמר אעשה לו רמזים ודברים אשר נעשה למשה רבו ויזכור מעשיו וילמוד לבטל הקטגוריא וילמד עליהם זכות כאשר עשה משה. ולפיכך הלך בכח האכילה ארבעים יום כאשר עמד משה ארבעים יום ומ' לילה לחם לא אכל והביאו אל הר הא'להים מקום המעמד הגדול ומשה מליץ בין ישראל ובין אביהם והלינו במערה והיא נקראת הצור אשר נתיישב שם משה ואמר לו מה לך פה אליהו כלומר מי הביאך פה מקום משה רבך אולי יזכור וישוב לבקש רחמים. ואדרבא הוסיף לומר דלטוריא עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאך הרגו בחרב ובכלל את מזבחותיך הרסו רמז שהיו בונין מזבחות לע"ז. אמר לו הקב"ה עדיין אתה מקנא צא ועמדת בהר לפני ה' כאשר אמר למשה הנה מקום אתי ונצבת על הצור ושמתיך בנקרת הצור וגו' והיא המערה והראהו ולימדו י"ד מדות רחמים ואמר לו אם יעשו לפני כסדר הזה מיד אני מרחם עליהם כדי שיתן אליהו אל לבו ויזכור י"ג מדות של רחמים והעביר לפניו רוח גדולה וגו' במדרש א"ל בשעה שהרוח יוצא לעולם הקב"ה מרשלו בהרים ומשברו בסלעים ואומר לו הזהר שלא תזיק את בריותי ע"כ ועל דרך זה הרעש והאש והמתרגם אמר מלאכי רוחא ומלאכי זיעא ומלאכי אישתא וקל דמשבחין בחשאי ורמז לו אע"פ שיש לפני שלוחים של זעם חביב לפני קלא דתפלה ושבח בלחש וזהו קול דממה דקה ואמרו במדרש המתין לו שלש שעות ועדיין עמד בדבריו הראשונים ואמר קנא קנאתי ע"כ. כיון שראה הקב"ה שעדיין הוא מקנא אמר אין זה ראוי לעמוד בעולם אמר לו ואת אלישע תמשח לנביא תחתיך, לקחת נפשו אי אפשר שכבר נתתי לו את בריתי שלום, להניחו בעולם אי אפשר דלעולם יהיה מקנא ולא ילמוד סניגוריא על ישראל הילכך יסתלק לעליונים. ואם תשאל למה לא התפלל אליהו על הדור לפי שהיו בהם שלש העבירות החמורות ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים וחשב שלא תועיל התפלה. ומ"מ היה לו לעשות מה שעליו שכבר היו שם צדיקים הרבה כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו ובזכותם ובזכות תפלת הצדיק היו השאר נצולים ולא יתקיים והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו.
נוטר הכרמים כתב:ישבב הסופר כתב:הדרשן ההוא דיבר על קנאותו של פנחס על זמרי, ועל זה לא מצינו כלל שדרשו את זה לגנאי, ואילו הרמב"ם מיירי בקנאותו של אליהו, ובו מצינו כבר שאמרו ז"ל שכשאמר אליהו כי עזבו בריתך וגו' אמר הקב"ה למלאך רצוץ פה שאומר דילטורין על בניי.
אך הענין מוכח משם.
אכן לכך היתה כוונתי, שהרעיון שקנאות לא מתאימה להנהגה לכאורה עולה משם.
עצם הדבר כי יש תביעה על קנאות, וכן מתיחת קו בין הקנאות על זמרי לקנאות אליהו באמירת 'קנא קנאתי', יעויין בילקוט (מלכים פיסקא ריז) "מה לך פה אליהו, היה לו שיאמר לפניו רבש"ע הן בניך בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולמך, הוא לא עשה כן אלא אמר (מלכים א' יט) 'קנא קנאתי' וכו', אמר לו [הקב"ה] לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גילוי עריות" [והיינו כמ"ד פנחס זה אליהו] עיי"ש, ומבואר (עיין פרישה יו"ד סי' רס"ה) שהיה פגם באמירתו שם קנא קנאתי, ולכן אמר לו הקב"ה לעולם אתה מקנא, וא"כ משמע שהיה גם טענה על פנחס בענין קנאותו בשטים על גילוי עריות.
בקרו טלה כתב:עי' במשמר הלוי שבת עירובין עמ' 200 (מדפי האוצר).
ילקוט שמעוני מלכים א רמז ריז (ומקורו מתנדב"א)
מה לך פה אליהו. היה לו שיאמר לפניו - רבש"ע הן בניך בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולמך. הוא לא עשה כן, אלא אמר קנא קנאתי וגו', התחיל הקדוש ברוך הוא לדבר עמו דברים של תנחומים, אמר כשירדתי ליתן תורה לישראל לא ירדו עמי אלא מלאכי השרת שרצו בטובתן, שנאמר "צא ועמדת בהר וגו' ואחר הרעש אש", המתין לו שלש שעות, עדיין עמד בדברים הראשונים ואמר קנא קנאתי, א"ל הקדוש ברוך הוא "ואת אלישע תמשח לנביא תחתיך" ומה שבדעתך אין אתה יכול לעשות.
פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כח
ושם נגלה לו הב"ה אמר לו מה לך פה אליהו, קנא קנאתי, אמ' לו לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות, שנ' פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וכאן קנאת, חייך שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך,
הרי קמן דמעשה זו של הריגת זמרי, לא רק שהיא ראויה בפני עצמה, אלא ראוי היה הדבר שיעשה דווקא על ידי משה רבינו מנהיגן של ישראל, אי לאו דנתעלמה ממנו הלכה.תפשה [זמרי] בבלוריתה והביאה אצל משה, אמר לו בן עמרם זו אסורה או מותרת ואם תאמר אסורה בת יתרו מי התירה לך, נתעלמה ממנו הלכה [שנאמר לו בסיני הבועל נכרית וכו' - רש"י], געו כולם בבכיה והיינו דכתיב והמה בוכים פתח אהל מועד, וכתיב וירא פנחס בן אלעזר, מה ראה אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו אחי אבי אבא לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני הבועל את כותית קנאין פוגעין בו, אמר לו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא.
שו"ת הרשב"א חלק ה סימן רלח
וזה מה שהשבתי לחכם ר' יעקב בן הכשף בעל ישיבה בטוליטולה על הנהגת המדינה זו ויסור העוברים.
דע כי לשון רכה תשבור גרם ולעולם כל מישר ומישר ופנה דרך לפני העם להסיר המכשלה את העם צריך לעלות מן הקלה אל החמורה. ואין נוטלין כל החבלה ביחד ואחר כוונת הלב הדברים אמורים. כבר ידעת מ"ש בנזיר (דף כג:) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. וכבר הראו לנו מועצות ודעת במה שהזכירו בפ"ק דע"ז (דף טז) גבי של בית רבי שהיה מקריב לבית קיסר שור פיטם ביום אידם חיסר ד' רבוון. שלא יהיו מקריבין אותו יום אלא למחר. חיסר ד' רבוון שלא מקריבין אותו כל עיקר. ואמרו ר' למעקר מילתא בעי ועקרי אותה פורתא פורתא. הנה זאת שמענה ואתה דע לך עוד כי אי אפשר לנהוג בכל האנשים במדה אחת. וזכור נא ענין דוד אדונינו מלכינו אשר נהג להעלים עינו מיואב ושמעי ואף על פי שהיו בני מות. והטענה שאמר כי היום ידעתי שאני מלך על ישראל. כי לכל זמן מזומן והעלמת עין מן העובר לעתים מצוה והכל לפי צורך השעה. והחכם מעלים עיין לעתים בקלות. ואני רואה שצריך שיתחזק ענין התקנות בתחילה ולא יכנס במחלוקת. וכבר ידעת ענין מלכנו הראשון שאול כי היה כמחריש1 והעלמת עין בדבר זה עד אשר יחזקו זרועות העומדים על הפקודים מצוה רבה. והמקיים את המצוה עשה סמוכות לתקנה ובנקלה חומה בצורה. ואחר תחזקנה ידיך ומלכת בכל אשר תאוה נפשך. והנך רואה כי גלתה סנהדרין ממקומה כדאיתא (בסנהדרין דף מא) כדי שלא יצטרכו לרבות בדיני נפשות מפני שראו דרבו הרצחנים. כ"ש אנו שאין בנו כח מדין תורה לדין בדיני נפשות ואף לא בדיני קנסות אלא לצורך השעה. ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה כמוזכר בסנהדרין (דף מו) וביבמות (דף צ). ואם השתיקה לעתים לגדר אין כאן סייג בחזקה ידבק ההפך. זהו עצתי שתפתה בלשון רכה פעם ושתים. והרבה רעים על הרעים שמאל דוחה וימין מקרבת אולי יזכו וישובו מדרכם הרעה ורשעים עוד אינם. ואם לא ישמעו ויעברו בשלח יעבורו תלוש ומרוט טול מקל והך על קדקדם אלף ופרוטרוט. היש דבר שצריך שישקול הפסד כנגד שכר. וצריך מתון והסכמה והמלכה ומתוך כך יסור הרבים לשום שמים. כי כל שהמעשה גדול וחזקת היד רצה צריך יותר השגחה והסרת הכעס. וצריך שיהא הדיין חושש את עצמו שמא אש קנאתו לשי"ת =לשם יתברך= תבער בו ותהיה גורמת להעלם הדרך הטוב והנכון מעליו. על כן כי תבא הנקימה לפניו בעודה בכפו לא יבלענה שמא יאכלנה פגא. אלא יבשלנה וימתיקנה בסוד הזקנים וישרים בלבותם. ואם יש אנשים רשעים מפורסמים ורצית למתקם ועוד הם בתמרוריהם עומדים תמנה עם הזקנים בין להלקות בין לקוץ יד או רגל ואפי' להמיתו2 ואף על פי שדיני התורה בטלו מן הסנהדרין עוד לא בטלו לצורך השעה. הנה אמרו בפרק כל היד (דף יג:) רב הונא קץ ידא. ואמרו ביבמות פרק האשה רבה (שם /צ'/) שבית דין מתנין לעקור דבר מן התורה לגדור דבר הצריך גדר וצורך שעה. דתניא אליו תשמעון אפי' אמר לך עבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע. למסקנא למגדר מילתא. ותניא א"ר אליעזר בן יעקב שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה. לא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה. ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים והביאהו לב"ד וסקלוהו. ולא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך. ובכולם אסיקנן טעמא למגדר מילתא. ושוב מעשה באדם שהטיח את אשתו תחת התאנה והביאו לב"ד וכו'. ולא מפני שראוי לכך אלא דהשעה צריכה לכך. והנה שמעון בן שטח תלה פ' נשים באשקלון ביום אחד כמוזכר בפרק נגמר הדין. ואף על פי שאין תולין נשים ושאינם דנין שנים ביום אחד והנה ר"ש בן אלעזר שהיה גדולם של ישראל שהיה הורג ברשעי ישראל בהורמנא דמלכא ושלא בעדים והתראה כמוזכר בפ' השוכר את הפועלים (דף פג:)3.
נוטר הכרמים כתב:העירו שיש כזה רמב"ם! וז"ל בשמונה פרקים (פרק השביעי),ומצאנו באליהו ז"ל מדת הרגזנות ואע"פ ששמש בה בכופרים ועליהם היה כועס, אבל אמרו חכמים שהש"י לקחו ואמר לו שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן מי שיש לו קנאה גדולה כמו שיש לו כי ימיתם.
הרי שלך לפניך:בתוך הגולה כתב:יעלו נא לפנינו את המבוקש ממהד' קאפח ו/או שילת
נוטר הכרמים כתב:אבל העירו שיש כזה רמב"ם! וז"ל בשמונה פרקים (פרק השביעי),ומצאנו באליהו ז"ל מדת הרגזנות ואע"פ ששמש בה בכופרים ועליהם היה כועס, אבל אמרו חכמים שהש"י לקחו ואמר לו שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן מי שיש לו קנאה גדולה כמו שיש לו כי ימיתם.
מדוע? במהדו' קאפח הוא מהמילים 'הרי ביארו חכמים ז"ל...', ובמהדו' קרח - מהתיבות 'מכל מקום ביארו חכמים...'.בתוך הגולה כתב:לדבריהם אין במקור מקבילה לקטע המודגש.
הרי שלך לפניך:בתוך הגולה כתב:אשמח מאד אם יוכל מי מהחכמים כאן להעלות את הקטע הנכון ממהד' שילת ושכמ"ה.
אבל אמרו חכמים שהש"י לקחו ואמר לו שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן מי שיש לו קנאה גדולה כמו שיש לו כי ימיתם.
מ"מ ביארו חכמים שה' סילקו ואמר לו שאינו ראוי לבני אדם מי שיש בו קנוי כפי שיש לך כי הוא יאבדם.
הרי ביאור חכמים ז"ל שה' סילקו ואמר לו שאין ראוי לבני אדם מי שיש בו מן הקנוי כמו שיש בך לפי שהוא יאבדם.
אבל ביארו החכמים שה' הרחיקו ואמר לו לא יצלח לבני אדם מי שיש לו קנוי כשעור שיש לך שהוא ימיתם.
בתוך הגולה כתב:יש"כ גדול.
אני מעתיק כאן את הקטע הרלוונטי בארבעת תרגומיו:
ן' תיבון.אבל אמרו חכמים שהש"י לקחו ואמר לו שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן מי שיש לו קנאה גדולה כמו שיש לו כי ימיתם.
[אגב. בדפוסים הנוסח 'מי שיש לו קנאה כמו שיש' וא"י מהיכן נוספה כאן: 'גדולה']
קורח.מ"מ ביארו חכמים שה' סילקו ואמר לו שאינו ראוי לבני אדם מי שיש בו קנוי כפי שיש לך כי הוא יאבדם.
קאפחהרי ביאור חכמים ז"ל שה' סילקו ואמר לו שאין ראוי לבני אדם מי שיש בו מן הקנוי כמו שיש בך לפי שהוא יאבדם.
שילת.אבל ביארו החכמים שה' הרחיקו ואמר לו לא יצלח לבני אדם מי שיש לו קנוי כשעור שיש לך שהוא ימיתם.
בהנחה שבמקור של רשא"ת לא היה כתוב אחרת אזי נראה שיש כאן פרשנות שלו ללקיחתו/הרחקתו/סילוקו של אליהו. במשמע של מניעת הנהגת ציבור. ואילו לפי שאר התרגומים ניתן להבין שהכוונה למיתתו (או עלייתו השמימה). במיוחד לפי התרגום של קורח וקאפח: 'סילקו'.
צריך לבדוק במקורות שהביאו המהדירים הנזכרים אולי תמצא שם התאמה טובה יותר למקורות לפי הפרשנות הזו.
בתוך הגולה כתב:יהושפט. יש"כ!. (השלמנו כמדומה את כל התרגומים...)
מעניין ששורץ הוסיף במוסגר 'השמימה' ובזה היטה את המובן לפירוש השני ברמב"ם (ודלא כרשב"ת).
לפ"ב. דברים מעניינים. מה המקור שם לרש"י? אולי אליו כיון הרמב"ם?
אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן שנא' (מ"א י"ט) קנא קנאתי ליי' צבאות וגו'. ומה נאמר שם ויאמר לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך שאין תלמוד לומר לנביא תחתיך אלא שאי איפשי בנבואתך
למרות ציונו המפורש בהע' 139 שם כי המילה המדוברת משתמעת לשני הפנים. 'כמדומני', שבמחלוקת רשב"ת ומ"ש - ההכרעה ברורה היא...בתוך הגולה כתב:מעניין ששורץ הוסיף במוסגר 'השמימה' ובזה היטה את המובן לפירוש השני ברמב"ם (ודלא כרשב"ת).
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בעלון 'בנאות דשא' של השבוע דנו בענין, ולא יכלו לקבל שדברים אלו יצאו מפי הרבי מקאצק.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:הם מבקשים שלא נעלה את העלון שלהם בפומבי, ע"כ לא עשיתי זאת בעצמי
גל של אגוזים כתב:ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בעלון 'בנאות דשא' של השבוע דנו בענין, ולא יכלו לקבל שדברים אלו יצאו מפי הרבי מקאצק.
לבי במערב כתב:למרות ציונו המפורש בהע' 139 שם כי המילה המדוברת משתמעת לשני הפנים. 'כמדומני', שבמחלוקת רשב"ת ומ"ש - ההכרעה ברורה היא...בתוך הגולה כתב:מעניין ששורץ הוסיף במוסגר 'השמימה' ובזה היטה את המובן לפירוש השני ברמב"ם (ודלא כרשב"ת).
חל כאן בלבול מסוים, כנראה.הוגה ומעיין כתב:ויש להניח שגם רשב"ת לא חשב שהרמב"ם מתכוון לפטירה כפשוטה.
הוגה ומעיין כתב:המילה רפע שימושית מאוד בערבית ומשמשת בכל סילוק שהוא, אבל לא במובן של פטירה. לפטירה יש מילים אחרות, ויש להניח שגם רשב"ת לא חשב שהרמב"ם מתכוון לפטירה כפשוטה.
אפשרות אחת היא להניח שרשב"ת הבין שהרמב"ם נקט את לשון הכתוב באליהו, שהעלהו ה' בסערה השמים.
אפשרות שניה היא להניח שגם רשב"ת לא התכוון למה שייחסו לו כאן, שהכוונה לפטירה, אלא לסילוק מהיות כהן ומנהיג, ואהיה מגלה טפח ומסתיר טפחיים, שלרשב"ת מתאים לפרש את העליה בסערה השמימה כפירוש אבן כספי למו"נ ח"א פ"י.
את צערי אגיד, שלא מתאים לרשב"ת להוסיף כ"כ הרבה מילים על הרמב"ם, וכבר בדקתי בכתבי יד קדומים כזה של הספריה הבריטית בלונדון 14763 שנכתב בשנת ה'לג, 40 שנה בלבד אחרי פטירת רשב"ת, וגם שם מופיעות מילים אלו.
לבי במערב כתב:חל כאן בלבול מסוים, כנראה.הוגה ומעיין כתב:ויש להניח שגם רשב"ת לא חשב שהרמב"ם מתכוון לפטירה כפשוטה.
לא ראיתי בדברי רשב"ת משמעות לפטירה, אלא רק 'לקחו' - שלכאו' מתפרש בהחלט על סילוק מההנהגה.
שורץ הוא שהוסיף את המילה 'השמימה', ואת כל התמיהות יש לשגר אליו.
גם לא הוסיף רשב"ת מילים רבות. ארבע או חמש, אך די־מוכרחות להבנת הענין (ואף שניתן, כמובן, לחלוק על מדת הנחיצות, עכ"פ אין זה אלא דבר התלוי בבינת הלב).
א. עדיין לא זכיתי להבין. שמא כוונת כת"ר לבאר לשון 'רפעת' כלפי הסילוק לשמים?בתוך הגולה כתב:[א] לעצם העניין יפה אמר הרב לב"מ שרשב"ת לא הזכיר פטירה אלא סילוק מן ההנהגה. אלא שע"ז אנו דנים מדוע לא קיבל את פשוטם של דברים שכוונת הרמב"ם לאותו שאמרו באליהו שעלה השמימה.
[ב] (אם הבנתי נכון את דברי אבן כספי במשכיותיו אז הוא מפרש שהכוונה אכן לפטירה (?) ואולי לכן לא חפץ רשב"ת לפרש בכך כוונת הרמב"ם אחרי ההקדמה האמורה שלש' הרמב"ם אינה מתאימה לפטירה. ופלפול של הבל הוא)
[ג] אא"כ נאמר כדברי הרב לפ"ב שמפ[ש]וטם של מקראות נראה שמאס ה' באליהו וברש"י מפני שלימד קטגוריא [=קנאות/רגזנות] ולכן העדיף רשב"ת להשיא את דברי הרמב"ם לכוונה זו.
[ד] (ושוב אני חוזר שלענ"ד אחרי שתלה הרמב"ם דבריו בדברי חכמים, הפתרון הנכון יהיה בלמידה עיונית של דברי חז"ל האמורים בעניין ואי"ה לכשאפנה אשנה)
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 202 אורחים