ראה דבר נפלא בשו"ת מהרי"ל א: ולתי' זה ה"נ ת"ח הוו דבר שבקדושה מחמת ד"ת שבלבבם כדדרשינן ק"ו ת"ח שכל גופו אש, וכן האי צורבא מדרבנן דמירתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה...וכשהיו דורשים נשרפו עצי השדה ועוף הפורח, ופי' תוס' שהדברים שמחים כיום נתינה באש, וכ"ז מורה דת"ח הוי דבר שבקדושה.
ובשערי תשובה סימן פד מובא תשובת רב האי גאון, וז"ל: הוא כמו צרבת השחין דבר חם המתחמם באשה של תורה. האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא קא קא מרתחא ביה (תענית ד,א).
ונראה לבאר לפי"ז מה שטבעו חכמים לכנות את הבור שאינו במקרא ובמשנה ל'עם הארץ', דהיינו כההיא דאיתא בב"ק ט,ב: גחלת כמה דשביק לה מעמיא עמיא ואזלא. והיינו דזה ל' כיבוי ועמימות האש. ושוב מצאתי בספר הערוך ערך עם דמייתי דכהה הנגע מתרגם עמיא מכתשא (ויקרא יג,ו), וכן כהתה כל רוח מתרגם ותעמי כל רוח (יחזקאל כא,יב). ואמנם שמחתי באומרים לי כי במהדורות החדשות אכן ישנה הוספה מפורשת: ולכן קורין לבור-עם הארץ, והן הן הדברים.
וכאשר שמע מו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א דברים אלו, חיבבן ושמח בהן עד לאחת.
(אגב, נראה עוד לבאר לפי שמועה זו, כמה וכמה דברי חכמים וחידותם במרחבי התלמוד, כגון הא דאיתא בחגיגה ה,א: אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במילי מוסיפנא להו והויא חלופיה. וצ"ב הלמאי נקט צורבא מרבנן במסוים. הן אמנם באמת איכא רבותא יתירה בצורבא מרבנן דמעביר במילי ולא רתח.
ועי' ביצה כ,ב: אמר אביי האי צורבא מרבנן דאמר ליה חבריה מילתא לא ליהדר ליה מילתא טפי ממה דאמר ליה חבריה וכו'. לא אמר אביי שישתוק ויעביר עלבונו אלא שלא יוסיף על הנצרך. ועי' שבת יא,א: ולא תחת ת"ח. ופירש"י: אם יקניטנו יענישנו.
וראה עוד בנדרים סב,ב: ואמר רבא, שרי ליה לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא, לא יהיבנא אכרגא, מ"ט לאברוחי אריא מיניה קאמר.
ובר"ן: עבדא דנורא אנא-עבד לאיש שהוא כהן לעובדי האש שעבדיו פטורים מכרגא, ולא הוי כמודה בעבודת כוכבים דמוכחא מילתא דלא אמר הכי אלא לאפטורי מכרגא, וכי קאמר צורבא מרבנן רבותא קאמר דאפילו צורבא מרבנן שרי ליה למימר הכי דהן סבורים לעבודת כוכבים והוא לבו לשמים כדכתיב ה' אלקיך אש אוכלה הוא.
ובפירוש הרא"ש מבואר דבדווקא צורבא מרבנן נקט דלא חיישינן שמא יתפקר לזלזל יותר התירו לו לומר כן, ועי' ב"מ כג,ב: דאמר רב יהודה אמר שמואל, בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במילייהו וכו', והיינו רק באלו השלשה דברים, וכמו שפירש רבינו חננאל שם: והני מילי בצורבא מרבנן דלא משני בדיבוריה וכו', ודוק.
אולם יתכן לומר בדרך דרוש בהקדם דברי הגמ' בכתובות קיא,ב: א"ל רבי מצאתי להן (לעמי הארץ).תקנה מן התורה, ואתם הדביקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום, וכי אפשר לדבוקי בשכינה, והכתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לת"ח והמהנה ת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.
וצ"ב דמה ענין הדביקות בת"ח בדביקות בשכינה שהוא אש אוכלה. אולם י"ל, דהרי ת"ח ג"כ חשיבי כאותו בחינה של אש, כדאיתא בשילהי חגיגה ת"ח כל גופן אש, ואמנם זהו אש שאיננה אוכלה, ואפשר לדבוקי בהו, ונחשב כנדבק בשכינה. אבל גם בת"ח באמת מצינו: הזהרו בגחלתן וכמו שהבאנו לעיל.
ולפי"ז י"ל, דלא בכדי נקט רבא דהצורבא מרבנן אומר עבדא דנורא אנא, שכן הוא באמת שייך לאותה בחינה של 'נורא'-אש אוכלה הוא, והדברים נפלאים, עכ"ד שם).
אולם מצינו גם משמעות נוספת בענין 'עם הארץ', ראה באור זרוע (פתיחה אלפא ביתא אות ד): קורים לאדם שאין בו תורה 'עם הארץ' כלומר חשוך שבארץ, כדכתיב והנה כהה הנגע, ומתרגמינן והא עמיא מכתשא. וראה עוד בדברי המאירי בבית הבחירה אבות ה,ח וחיבור התשובה א,ד ובאב"ע איכה ד,א. ואאמו"ר ציין לדברי רבינו בחיי סוף פר' קדושים עה"פ ואבדיל אתכם מכל העמים, יעו"ש.