ישורון כרך מג - הופיע!

[איש_ספר]

tochen 1-3_עמוד_1.jpg (132.52 KiB) נצפה 1782 פעמים

tochen 1-3_עמוד_2.jpg (133.41 KiB) נצפה 1782 פעמים

tochen 1-3_עמוד_3.jpg (155.5 KiB) נצפה 1771 פעמים

[לכשיבקע]

מיהו רבי משה ברנשטיין עליו נכתב?

[גל של אגוזים]

המכון מרשה להעלות כאן קונטרסו של הגרמ"ד על מס' שביעית? (או לשלוח באישי?) יהיה לי לתועלת רב.

[מכון חכמי ליטא]

מיהו רבי משה ברנשטיין עליו נכתב?

חתן רבן של ישראל ר' ברוך בער
חותנו של הגאון ר' יצחק שיינר

[בן ירושלים]

ראה גם באשכול שכן על תורת הבית שאינה לרשב"א.

[בן ירושלים]

העירו את תשומת לבי להתכתבות ענפה בין הרב שיינר לבין הרב ויינברג - השרידי אש. הם דנים בחמורות שבחמורות -- היתר ממזרים, והיה זה בשנת תשכ"ה -סמוך לפטירת הרב ויינברג. הוא מבקש מהרב שיינר שיברר אצל בעלי הוראה את השאלה כיון שקשה עליו במצבו להכריע. מובאת דעתו של הרב הראשי הרב אונטרמן שבה דן הרב ויינברג וכן דעת הרב אלישיב ומה שדן לפניו הרב שיינר. וזאת למודעי בה בעת הרב אלישיב היה בן 55 בעוד הרב ויינברג מבוגר ממנו בכחצי יובל. ובכ"ז שאלה חמורה כזאת הגיעה לפתחו (ולא הלזקני הדיינים שבהם היו גדולי תורה) והרב ויינברג דן לפניו כשוה ערך.

[מה שנכון נכון]

וזאת למודעי בה בעת הרב אלישיב היה בן 55...

הערה כללית. זה גיל מקסימום. מי שלא ראוי אז לא יהיה ראוי יותר כשיתבגר/ יזדקן יותר. בכל הדורות בגיל זה (ואף בפחות) דנו בכל החמורי חמורות, ולא חיפשו בדוקא את זה שהגיע לגבורות או לשוח (וכ"ש לא את הכאילו וכו'). ואדרבה (עאוה"ח בראשית מז, כט, ומה שאמר הדברי יציב, ועוד).
גם המציאות הכריחה כך בשל תוחלת החיים.
כך שדל מהכא ענין הגיל (והנסיון).

[נוטר הכרמים]

הבוקר נהניתי לבוא בשערי הכרך הגדוש והמעניין כאחד.

בשבילי החידוש הכי מרענן היתה הארת דמותו ה'אפורה' כביכול של הגאון הגדול והצדיק האמיתי ר' יצחק שיינר זצוק"ל.
תמיד ידעתי על התמדה ועל צדקות, על ענוה והסתפקות, אבל לא שיערתי כי מדובר בשקיעות בעמקי הסוגיות שלא מעלמא הדין
בכל שעות היממה, והתיאורים הנוראים אודות שולחנות השבת במחיצתו. הפלא ופלא.

[בן ירושלים]

בישורון הנ"ל מובא מאמרו היפהפה של רבי שלום פוברסקי זצ"ל על מצות ת"ת לתלמידים , שם מובא הסיפור הידוע שבעל התניא בקש לפגוש את הגר"א וסרב לדבר איתו. ובשם הגרי"ז הוסיף שלאחר מכן הגיע יהודי פשוט לשאול על משניות והגר"א כן ענה לו. והמיד מדובנא שאל את הגר"א על כך, ומה שהשיב לו לחלק.
האם יש מקור אחר לסיפור זה של הגרי"ז?