להעיר, שדברים בסגנון כזה [התנהלותו של האשכול ע"ע - ודברי ההסבר לפתיחתו] בדיוק נכתבו על:
ס' הי"ד להרמב"ם - ע"י הראב"ד [שמשיג על הרמב"ם בלשונות חריפים - ומטעם הנ"ל, שלא יסמכו על דבריו בלבד, אלא יעיינו במקורות "
בפנים"].
גם על הטושו"ע היו השגות, מגדולי דורם. לדוגמא - המאירי.
גם על המ"ב היו השגות, וכמו שנז' לעיל.
[ונז' כאן גם - מעט ברמז - השגות הרד"ל על שש"כ].
כיום, אחר שעברו שנים מהופעת הנ"ל - וההשגות עליהם, ניתן לומר
בוודאות:
כל הס' הנ"ל
התקבלו, ובחבה רבה, בקרב תפוצות ישראל.
אז אולי במקום לעסוק במה "לא טוב בס' פסק"ת", כדאי להו"ל סדרה עד"ז - שתלקט ע"ד לקוטו, ובלי (כל) הבעיות שבפסק"ת?
שיובאו כל המ"מ [מהראשונים כו' - ולא רק משו"תים נדחים (כהערת "שש ושמח")], שהמ"מ יהיו מוגהים, לוודא שלא הוחלפו שמות ושיטות, ושהשיטה והמנהג החסידיים לא יוצגו כמנהג "כלל ישראל" ("כל הגולה" - כמו שהביא כאן "אריך"), שיהי' מצוין מטרתו בדיוק [אא"כ לא תהי' לו מטרה מוצהרת - שהוא קשה מאד], על כל הכרעה בס' ישאלו מגדולי הפוסקים כיום (בקהל אליו יפנה הס'), שלא יחמיר שלא לצורך כ"כ.
אם יופנה לקהל החסידים - יהיו בו
כל מנהגי קהלות החסידים, אבל בלא טעויות וסתירות (כהנטע"ג).
[העירו כאן גם על המקבילות ל"דרשו" ("אריך") - ונ"ל שצ"ל המעלה שבזה והמעלה שבזה: בלי "לקדש מנהגים" או אג'נדה מוצהרת, מלוקט מכל סוגי הפוסקים, ושיהי' "יצירה" ("צורתא דשמעתא") - ולא רק "ליקוט נקודתי". אבל הוא קשה מאד-מאד. ובפרט שאין נלפענ"ד שיש
כיום ס' ללא אג'נדה.
אם תרצו - אבאר דברי האחרונים לאח"זהבעי' של "לא ניכר שוע לפני דל" ("אריך") נר' שאין דרך לפותרה, כי אם תציין בפנים השמות - כבר לא יעיינו בזה
כולם, גם ה"עמך". אא"כ יהי' ביטוי לגדלותה של מובאה זו (כיון שהיא מפוסק גדול ומקובל יותר) בלשון או הסגנון.
יש מי שהעיר ("בני ברקי") שצ"ל ס' כזה - המתרץ שיטת מי שאין נוהגים כהמ"ב [והסכים עמו "סגי נהור". ולכאו' עפ"ז יש להבין אמירתו שלפתוח פסק"ת הוא כשאלת הרב החסידי, ולא הליטאי].
ומסתפקינא, אם מועיל לשיטתו מה שיש כבר פסק"ת - או שג"ז צ"ל ב"ס' פסק"ת החדש"... (עקב ריבוי הטעויות בפסק"ת).
יש שכתב, שפסק"ת הוא כמו לשאול את הרב החסידי שבשכונת מגוריך ("סגי נהור").
אבל לכאו' - אי"ז מתרץ כמות הטעויות הנ"ל, וחומרתן (וכמו שהעיר "אריך")].
_______________________
ציטוטי תגובות בנושאים הנ"ל
ארזי ביתר כתב:[ . . ] בכל אופן, למיטב היכרותי עם רבים וטובים מחו"ר אתרא קדישא הדין, אף אחד מהם אינו מתכוון ללעוג לגאון עצמו שליט"א. יש כאן זעם על שיטת הפסיקה ההלכתית שלו, במיוחד לאור המעמד הנכבד של ספרו בעולם ההלכה היהודי. ולכן, יוצאים כאן נגד דבריו בחרב ובחנית, בכדי לפרסם ברבים, שאין לסמוך על ספרו בהלכה למעשה בשום אופן, ללא בדיקה דקדקנית של כל המקורות שלו בפנים.
מנין כתב:וראוי מאוד לפרסם שאין לסמוך על ספר זה כלל וכלל.
אריך כתב:[ . . ] אדגיש: לולי העובדה שספר זה התקבל אצל ההמון כספר פסק הלכה למעשה, החרשתי, אבל מכיון שמדובר בדבר שלפי דעתי ודעת עוד אחרים יש כאן מכשול בהצגת ההלכה, אין לאגור הדברים, ואשתמש בבמה זו. הלקח העולה מעיון בסוגיא זו כיצד היא מוצגת בספר הנ"ל, הוא שהספר המצויין הזה יביא את תועלתו כאשר יפתחו את המקורות שלו בפנים.
[ . . ] בקיצור: על המילים "נשתרש המנהג כהדעה הראשונה" כותב הפסק"ת בהערה שני מקורות: א' השואל במנח"י ושתיקת המנח"י. ב' וכ"כ בשבט הלוי. וזה פשוט לא נכון. השואל במנח"י מדבר על יוהנסבורג, שעם כל הכבוד לעיר ואם זו, אין זה מורה על מנהג כללי. והשבט הלוי כלל לא מעמיד שיש כזה מנהג ורק כותב שאין בידינו למחות בחוזק יד.
וחשבתי אולי מנהג זה הוחלט ע"י הרב פסק"ת בעצמו מתוך צפייה בציבור, אמנם זה לגיטימי בספר חידושיו, אך אין זה נכון להביאו בספר שהגדרתו (בשער) "ליקוט מספרי שו"ת והלכה", בפרט שציון המקורות ממש מטעה כאילו כך נכתב בפוסקים וזה ליתא וכנ"ל.
וצ"ע על הפסק"ת איך קיצץ את סיום דברי השבה"ל שמשנים את התמונה [ . . ] וגם בלי שינוי זה, איך אפשר לכתוב למעלה שנהגו להקל, שכל הקוראים יבינו שכך עושים ונכון לעשות, ולצייר את הצד השני: ש"יראי שמים ואנשי מעשה מחמירים על עצמם" [ . . ] ובה בשעה להעתיק למטה את השבט הלוי שברוב עדינותו כתב לשון חריפה של אין בידינו למחות בחוזק יד.
[בהודעה זו נכתב טעם הנ"ל - שלגודל תפוצתו ולשונו הפסוקה חשש לו, וגם העיר ב' הערות - וכללותן נכתב לעיל, ברשימת התיקונים].
אריך כתב:[ . . ] וכמידת הפופולריות של הספר הזה שאצל ההמונים מרקיעה שחקים, צריך לקום מאן דהו, לקנא לאמת ולפרסם את הבעיות למען יידעו רבים כי א"א לפסוק מתוכו כסומא בארובה.
מלבד חוסר דיוק שקיים לפעמים, ישנה נקודה כללית שנגזרת מעצם המבנה של ספר ליקוט שכזה, הבנוי מטקסט והערות. אנשים קוראים את פנים הטקסט שהוא שברי ציטוטים מכל מיני ספרים, מהם ספרי גדולי הפוסקים, מהם ספרי מוסר, ספרי חסידות, ולא ניכר בתוך הטקסט 'שוע לפני דל' (וביקורת זו שמעתי לפני שנים מאחד מגדולי ראה"י). ומה שקורה זו סינטזה לא תמיד מוצלחת של בליל ספרים וסופרים. ואח"כ אנשים אומרים: כך ראיתי בפסק"ת. ולא שמים לב אם זה קיצוש"ע, דרך החיים, או אולי ספר מוסר או אחד האדמו"רים זצלל"ה.
כל זמן שזה ספר מראה מקומות, ניחא, אבל ברגע שזה נהיה ספר הלכה לעצמו, הרי זה לעשותו לשו"ע חדש. ועל זה יש לעורר ברבים כי לא אריך [ . . ]
[ההודעה האחרונה היא בתגובה להודעתו של "לעומקו של דבר" (הובאה לקמן) ע"ד הוצאת קונטרס המרכז השגיאות שבפסק"ת]
אבןטובה כתב:שגיאות מי יבין שייך במקרים מיוחדים אבל לא כשבכל עמוד יש בו דברים שמביא מספרים שכשמעיינים שם נראה ההיפוך ממש מה שכתב זה נקרא זדון ולא שוגג
אריך כתב:[ . . ] קצרו של דבר: כפי שכתבתי התועלת של הספר הזה הוא במה שאכן מסכם את הענין באופן כללי בדרך נעימה ונוחה. אך לצערנו יש בו עיוותים ומגמתיות (כדוגמת קיצוץ לשון השבט הלוי שהבאתי: אין בידינו למחות בחוזק יד, והמחבר בחוזק יד מחק את המילים האחרונות).
שלמה בן חיים כתב:הספר פסקי תשובות ספר מראה מקומות נפלא ונותן אפשרות ללמוד את המשנה ברורה עד פסק ההלכה בנושאים אקטואליים, ולכך כל כך מגינים ומשבחים אותו, הוא באמת עשה עבודה נפלאה וחייבים אנו למחבר זה טובה כפולה ומכופלת.
אך דא עקא, ספר זה היה טוב אילו היה כתוב בכל עמוד באותיות קידוש לבנה 'לא להלכה', ולא רק בהקדמה בקצרה. ההצעה שניתנה כאן בפורום להוציא קונטרס של תיקוני טעויות של הספר, היא אינה הצעה מעשית. גם הרצון להביא כאן כמה מהטעויות שבספר זה ממש מצחיק. כי כל מי שלומד בספר הזה ובודק את המקורות שהביא ולמד את הסוגיא בעיון יודע שיש בספר הזה טעות בכל עמוד ממש, ואינני מגזים. ביניהם טעויות חמורות ממש של הכשלה באיסורים דאורייתא. ולכן כל המצטדקים וטוענים שאין לכתוב על הספר טעות בידם, מצוה לפרסם שהספר הזה הוא לא מדוייק ויש בו טעויות לרוב. ואכתוב את סוג הטעויות שיש בו לפי סדר החומר שלהם.
א. חוסר הבנה של העניין ההלכתי אשר מחמתו כותב נפקא מינות לא נכונות.
ב. מגמתיות של פסק נגד מרן המשנה ברורה, ואף שסומך עצמו על שו"ע הגר"ז ועוד. כל ספר שיש לו מגמתיות הוא ספר פסול, לא יתכן שספר יכתב לכלל ישראל ויש בו מגמתיות של פסק, המגמתיות הזו קיימת גם בדברים שממש אין להם שחר ואף שנפוצו בכמה קהילות באותם קהלות גופא התלמידי חכמים שבהם מנסים לבער מנהגים אלו ולא לחזקם.
ג. הבאת מקורות לא נכונים, פעמים וכתוב שבספר זה וזה כתוב כך וכך וכשתפתח הספר תמצא שלא מיניה ולא מקצתיה.
ד. החלפת שמות הפוסקים, לדוגמא החזון איש התיר, ובספר שלום עלי נפשי [ובכוונה המצאתי שם של ספר בכדי לא לתת ציונים כאן מי גדול ממי] אסר, הרואה אומר אם החזון איש התיר והשלום על נפשי אסר ודאי שמותר כי מי הוא השלום עלי נפשי כנגד החזון איש, אך מה לעשות שהתהפכו היוצרות והחזון איש אסר והשלום עלי נפשי התיר...
ה. טעויות רבות בציון המקורות.
טעויות אלו אינם ענין של אחד או שניים בספר, טעויות אלו שזורות בכל הספר כמעט בכל עמוד. חלקם יותר וחלקם פחות, כך שכל המגינים על הספר כנראה לא עיינו בדברים שהוא מביא.
אילו הספר היה מתתקבל כמראה מ[ק]ומות מה טוב, אך מה אעשה שעיני ראו ולא זר, שמורה הוראה פסק פסק הלכה, והשומעים אחר שיעורו ביטלו את דבריו כי דבריו הם נגד הפסק שראו בפסקי תשובות...
והנה הודעה המבטאת את סיבת פופולריותו של הפסק"ת:
לולי דמיסתפינא כתב:הספר פסקי תשובות הוא מהספרים הכי מוכשרים שזכה להם הדור האחרון. אין לו אח וריע בסגנונו ובבהירותו ובהיקף הנושאים. לא לחנם זכה להצלחה מסחררת כזה.
שגיאות מי יבין, נכון.
עוד טעם לשבח בפסק"ת:
סגי נהור כתב:לענ"ד, עיקר מעלתו של הפסקי תשובות היא בשאלות, ולא בתשובות.
המיוחד בספר זה שהוא מתייחס כמעט לכל שאלה שעולה בחיי היום יום. וגם לזה צריך כשרון מיוחד - לזהות את השאלות השכיחות והמצויות בכל בית (וגם להשיב עליהן בשפה ברורה).
_____________________________________
ארזי ביתר כתב:ולמען הסר ספק, אין הכוונה רק אליו. להווי ידוע, כי בתקופה האחרונה יצא לי כמה וכמה פעמים, לעיין בספרי גאוני דורנו שליט"א ובספרי המכונים הנכבדים ביותר, ומצאתי בהם טעויות איומות ונוראות. ומי מדבר כבר אודות אינספור השגיאות בציוני מראי המקום.
וכבר השיבו ע"ז:
המעיין כתב:אדרבה זה מעורר טענה נגד כל ההתקפה עליו כי הרי אצל כולם אתה מוצא טעויות, ומסתמא כעין הטעויות שמצאת יכולת למצוא גם בדברי גאוני דורות קודמים ואנה אנחנו באים.
_____________________________________
ארזי ביתר כתב:ולסיכום: כל אחד יתבונן בדעתו, אם מחבר הספר בו הוא מעיין כעת, מוערך בעיניו כאחד שיכול לחלוק על אחרונים אחרים [לדוגמא: הגרש"ה ואזנר זצוק"ל / הגרשז"א / הגריש"א וכדו'], הרי שאין טעם להתווכח, כי הוא יכול להכריע נגדם. אך אם לא [לדוגמא: הגר"ש רבינוביץ וכדו'] - לא.
דבריו האחרונים של "ארזי ביתר" נכוחים מאד, לפענ"ד [את (חלק מ)דבריו הראשונים הבאתי ע"מ להוכיח ש"אין כל חדש תחת השמש", והטענות אותן טענות].
וזהו הפתרון: אם אכן הרב פסק"ת הוא מוסמך כהח"ח, המנח"א, האבנ"ז ועוד [וסליחה על ה"סלט" החסידי-ליטאי] - הרי שגם אם יעוות את השקו"ט מעיקרו, תמיד "יצדק".
ואם לאו - פתיחת הס' מ
לכתחילה היא ע"מ שהוא ס' שאינו מוגה וצריך ליזהר בו ובדבריו, וכמ"ש כאן כו"כ (שכך נוהגים הם בפו"מ):
עדיאל ברויאר כתב:פעם שמעתי ת"ח חשוב מאוד, שיש לו בקיאות גדולה מאוד, והוא אמר בשיעור שצריך להזהר מאי-דיוקים בפסקי תשובות.
אבןטובה כתב:ס' פסקי תשובות הוא ספר שאינו מוגה ואל תשכן באהליך עולה
[ומסתמא נוהג כן גם בביתו-שלו, ולא רק מכריז ע"ז בראש כל חוצות...]
י. אברהם כתב:בעיני ראיתי את הספר אצל אברך (חסידי) א' בר אוריין
אשר מחשש החזקת ספר שאינו מוגה בביתו
הדביק עליו פתק, עליו כתב שאפשר להשתמש בס' רק למראי מקומות בלבד.
מתישהוא כתב:גם אצלי יש את הפסקי תשובות, ואני משתמש בו הרבה לצורך ליקוט מראי מקומות, ובכל זאת אני מסכים עם כל מה שנכתב לעיל אודות השגיאות בספר זה, שרבו מספור.
בתבונה כתב:ספר מראי מקומות, יעיל למי שמתכוון לבדוק במקור עצמו
עתניאל בן קנז כתב:בתחילה ציינתי בגליונות ספרי את הטעיות, בכדי לשלוח למחבר לתקנם. אולם מאחר שראיתי שפשוט אין לדבר סוף, והדבר ממש נעשה בצורה שיטתית, פשוט התייאשתי. והודעתי - לכל מי שהיה מעוניין לשמוע דעתי (וישנם כאלו) - שאסור לסמוך על ספר זה בשום אופן.
איני שולל את המחבר ואת עבודתו. הספר נמצא על שולחני הרבה, והוא די משומש. אבל אך ורק למטרה אחת - כספר מפתח לחפש מראי מקומות העוסקים בנידון. וכאמור, לפעמים מופיע כמו שהוא כותב. לפעמים להיפך (וגם זה שירות, שאני מוצא את המראה מקום שעוסק בזה), ולפעמים זה פשוט טעות - הספר עוסק בענין דומה, והוא סתם תקע אותו. אבל בשום פנים ואופן אין לסמוך על הכרעתו כלל.
[כמובן יש גם מקרים רבים שהוא קולע לאמת, וכותב נכונה - כמובן לפי שיטתו. וכנראה כך הוא ברוב המקרים. אבל עדיין ספר 30% אחוז ממנו הוא מוטעה, אסור לסמוך עליו בשום אופן!!!].
______________________________________________
וזו הצעה עדמ"ש, רק שבהיקף יותר קטן [וחוששני שיהי' כהשגות הראב"ד על הרמב"ם, והשגות הרד"ל על שש"כ - שרוב עמא דבר א"י לפסוק מהם, וכמעט שכלל א"י מה כתוב שם]:
לעומקו של דבר כתב:עדיאל ברויאר כתב:פעם שמעתי ת"ח חשוב מאוד, שיש לו בקיאות גדולה מאוד, והוא אמר בשיעור שצריך להזהר מאי-דיוקים בפסקי תשובות.
וכן עמא דבר.
אלא שמלאכה טובה עשה הרב אריך, אולי היה רצוי להוציא איזה קונטרס שילקט עכ"פ דוגמאות בולטות
כעין שהוציא הגרד"ל על שש"כ (ובקל וחומר כמובן).
עריכה - כתבתי
אולי וכמובן יש הרבה להסס בדברים כאלו.
[ההודעה של "אריך" לעיל ("וכמידת הפופולריות" וכו') היא בתגובה על הודעה זו]
עוד מענין הנ"ל:
חיים שיש בהם כתב:הספר המקביל [במובן מסויים] לפסק"ת בדור שלפני החורבן היה הדרכ"ת, ועליו יצא ספר בשם "תיקוני תשובה" ותוכנו הערות ותיקונים לספר 'דרכי תשובה'. הג"ר מנחם מנדל חן אב"ד ניז'ין כותב בתו"ד ההסכמה: "בשגם הספר "תקוני תשובה" יש לו ערך נכבד להסיר השגיאות שבספר "דרכי תשובה" אשר בגללן יוכל המורה לטעות בהוראה למעשה בסמכו על מה שכתוב ב"דרכי תשובה" בלי כל בקרת ועיון בהספרים אשר עליהם ישען הדרכי תשובה, וביותר עתה אשר הספר "דרכי תשובה" התפשט למאד ויהי לעינים לרוב מורי ההוראה, וכל שגיאה שבו כורכת שלא ברצון מכשול בהוראה למעשה".
צריך מישהו שירים את הכפפה...
אריך כתב:בודאי שטעויות הם דבר שקורה בכל ספר, השאלה הגדולה היא [והיא נשאלת לתועלת כדי שהדברים ישפיעו], מה הלאה. ידיד שלי שלח לו פקס אודות איזו טעות, ונענה שכשישוב וישנה פרק זה תילקח ההערה בחשבון.
האם הטעויות תוקנו במהדורות הבאות??
בשורה טובה תהיה אם מישהו יביא מידע שהמחבר מתעתד להוציא מהדורה מתוקנת! ולא, עלינו להמשיך ולעורר עד שיקרה הדבר הזה.
זו היא עצה קלה יותר - השאלה אם יש סיכוי שזה אכן יקרה (שהמחבר עצמו יתקן, וחסל).
ובפרט של"נ ששייך לשנות כללות הסגנון (כפי שנטען כאן) מן הקצה אל הקצה, ועכ"פ הוא דבר הקשה ביותר - ומעייף מאד, ובפרט למי שעמל על הספר בהוצאתו הראשונה [ועתה לשנות פרק זה ובאופן שונה לגמרי - הוא קשה במאד, וכנראה בחוש למי שניסה בזאת פעם].
יתן חן כתב:אכתוב בפעם האחרונה בל"נ בנושא זה.
כמעט כל הטענות שחוזרות ונשנות כאן על הספר פס"ת מסתכמים בטענה אחת: אין לגאון המחבר שליט"א לגימטציה וסמכות להיות 'פוסק', ובטח שלא לכתוב ספר הלכות.
[ . . ] ובכן, טענות אלו נטענו גם על הספר שש"כ, וכלל ישראל הכריע בזה, ופוק חזי מאי עמא דבר.
הספר ומחברו הוסמכו ע"י כל גדולי ההוראה בדור האחרון, שכל בית ישראל נשענים על פסקיהם, ובפירוט: הגרש"ז אויערבך, הגרי"ש אלישיב, הגר"ש ואזנר [-פעמיים], הגרמ"א פריינד, הגר"נ קרליץ, הגרא"ד הורביץ, הגר"ב זילבר, הגר"מ שטערן, הגר"מ הלברשטאם, הגרש"פ שנייבאלג, הגר"ח ואזנר, הגרי"ט וויס.
מעט מזעיר הם טענות על טעויות באמת [לא בכללי הפסיקה, אלא טעויות]. ע"ז כמובן מצוה להעיר לגהמ"ח שליט"א שיתקן במהדורה הבאה [ואני מעיד עליו שהערתי לו, וקיבל במאור פנים, ותיקן].
אמנם קשה לבוא עליו בטענות ע"ז, דשגיאות מי יבין.
המכיר את אצילות נפשו של הגהמ"ח יודע שישמח בכל הערה אמיתית.
אבל - שוב:
שייך שישנה את כל סגנון הס'?!
[מלבד הערת ל.פ.ב. שלא ע"ז היו ההערות (כ"א
בעיקר על השיבושים)].
ועי' בזה
לעומקו של דבר כתב:ולכן אין המחבר עושה טובה לאף אחד כאשר מעירים לו על טעות והוא מתקנה, אלא הוא צריך לעבור מחדש על כל הספר, ולתקנו מכל טעויותיו. ואם כבדה עליו המלאכה, שיתן לאחרים, או שיפסיק לפרסם הספר.
________________________________________________
להעיר מזה:
לעומקו של דבר כתב:אגב, בכל נושא ונושא בהלכה יש ספרים טובים הרבה יותר מהפסקי תשובות. המעלה שלו הוא שהוא עובר על כל הנושאים (שבשו"ע). ולכן אנשים נהנים שיש כתובת קבועה. וגם אולי שהוא יותר קצר.
קראקובער כתב:בעוד מאה שנה ידונו בכובד ראש על כללי פסיקה במחלוקת בין הפסקי תשובות ודרשו...
והוא, לצערנו, נכון (וכואב...) עד מאד
וכן
קראקובער כתב:בעוד כמה דורות כבר יחליטו שהספר נכתב ברוח הקודש...
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:[ . . ] ו. באופן כללי אלו הליקוטים הם בעיא אמיתית. גם אלו שלא אהבו את הליקוטים הקודמים, כיוונו על החיי"א והמ"ב, שהמלקט הוא ת"ח אמיתי, אלא שהוא מוריד את הסמכות של הלימוד בעיון. אמנם ליקוטים שאינם אלא מלאכה ולא חכמה, ואין בהם שום גישת ת"ח והבנה אמיתית בסוגיא, עושה רושם כאילו כל מי ששמע על הראדיא איזה שיעור על הלכה כבר יודע את הסוגיא ויכול ל'סמוך' על שיטה זו או אחרת. זה גורם לשכחת התורה ממש.
ז. למעשה מספר פסקי תשובות אין מנוס כלל. חוץ מזה שפוסקי צדק למיניהם משתמשים בה, יש מעל השלחן ויש מתחת השלחן, אם יש ריב בביהכנ"ס איך להתנהג, והרב אומר דבר אחד, מיד רץ לו איזה צוציק להמדף, מדפדף מהר בפסקי תשובות וצועק על הרב. ואם אין שם רב, הדבר הרבה יותר גרוע. ע"י אשכולות כאלה יתחילו לשרש בראשו של הצוציק שלנו, שדבר זה בזוי עד מאד להביא ספר כזה, ואם אין לו מקור אמיתי, הרי הוא כמי שמביא ציטוט מעיתון לענין פסק הלכה.
כנ"ל - זה לא יעזור. המציאות הוכיחה - שהדבר הכי יעיל, להוציא ס'
שלם נגדי.
לעומקו של דבר כתב:ראיתי הספר באיזה עניין אחרי שלמדתי העניין, היה ממש מתחת לכל ביקורת.
אינני רואה טעם כבר בלטרוח ולציין הגרייזין, ולעבור על מה שאמר התנ"א רשב"י "אין אומר בקרו גמל".
רק לזרז למזורזין, שספר פס"ת הוא טעות. ודי בזה. והקובץ שהביאו לעיל ממש"כ ת"ח אחד, זה לא מקומי באותו הסימן, אלא ששם מישהו טרח לעבור ולבדוק לציין (וצ"ע מדברי רשב"י, ואולי י"ל שס"ל שהוכרע כהחולקים שם בחגיגה עיי"ש).
אולי אפשר להבטיח פרס למי שימצא שם עמוד שכתוב כהלכתו?...
והשיב ע"ז
יתן חן כתב:ב"ה כלל ישראל חולק עליך.
ואין לך ביהמ"ד שאין שם פס"ת. וברוב בתי ישראל הכשרים ג"כ.
[והשיבו ע"ז "סטפנסקי" ו"ארזי ביתר" וכן "ליטוואק פון בודאפעסט"]
בנו"ט להביא הודעה זו:
לעומקו של דבר כתב:הנה מההקדמה (על ח"א במהד' תשס"ז המצוייה באוצר)
כלומר הספר אינו חולק ח"ו על המ"ב, אלא רק 1. השלמת עניינים שהתחדשו בדור האחרון, 2. ביאורים בדברי המ"ב, 3. סיכומי הלכות, 4. קצת הוספות ממנהגי ישראל. (דוק - לא "הבאת דברי הנוהגים דלא כהמ"ב" אלא הוספות של מנהגים שהמ"ב לא הביאם, ואף זאת "קצת")
כלומר המחבר בפירוש לא העמיד את ספרו כאלטרנטיבה למשנה ברורה. ובלשונו "הס מלהזכיר"!, וכל זה הוא "דבר שפתיים אך למחסור" כלומר זה ברור בלי ספק ופקפוק וכך הספר מעמיד את עצמו, ומכיוון שלמעשה כן עשה זאת, יש לאנשים תלונות.
אם הקצות השולחן (כדרכו תמיד) מיישב את הגר"ז ופוסק כמוהו שלא כהמ"ב, אז אם היה כאן תחליף למ"ב (כמו למשל ספר קצה"ש עצמו שהוא אכן תחליף למ"ב), היה לגיטימי לפסוק כמוהו, אבל אם "הס מלהזכיר" תחליף למ"ב, זה לא לגיטימי. אלא מקסימום בהערה "עיין קצה"ש שיישב דברי שועה"ר". (ואם אכן זה כך, אז זו דוגמא לא רלוונטית לדיון, אף אחד לא התלונן על כגון דא.)
עוד שאלה היא למי יש סמכות לעשות תחליף למ"ב, אם הטשעבינער רב או הגרשז"א היו עושים ספר כזה, כמדומה שהיה מתקבל הרבה יותר מאשר הגאון מח"ס פסקי תשובות - כמובן בלי לזלזל. (אלא שהם עצמם כנראה לא היו עושים זאת מיראת ההוראה שלהם). אין שום עיקר באמונה שהמשנה ברורה הוא פוסק יחיד, יש בהחלט מכללי התורה שהולכים אחר הגדול בחכמה.
בנותן טעם להזכיר שהגר"ח מבריסק שאל את החפץ חיים (!) מהיכן לוקחים כח להכריע בין האחרונים (כנראה כוונתו להכריע לדורות בספר שימושי), והחפץ חיים אמר ששוקל כל הכרעה בדעתו שלושים ושש פעמים!, ואז הודה הגר"ח "מיט זעקס או דרייסיק מאל קען מען מכריע זיין".
ויש תשובה על כ"ז (בידי "דוד העיתונאי"; "סגי נהור"), ומ"מ יש בה כדי להבין מקצת ממהות הויכוח.
ותגובה חסידית!!!:
עתניאל בן קנז כתב:צורם לי כל הוויכוח פה.
נראה לי שחלק גדול מהנזעקים להגן על הספר - רואים את הבקורת, כאילו באה לתקוף את הסמכות החסידים לפסוק כמנהגיהם. וכן חלק מהמבקרים תלו את בקורתם על נקודה זו, ובהאשמה שלמרות שהחסידים רשאים לעשות כן, אבל כספר פסקי הלכה הניתן לציבור הרחב, אין לעשות כן, ובוודאי לא כקונטרה למשנה ברורה.
חבל, אכן אלה שני צדדים נכונים שצריכים להידון בפני עצמם בפורום אחר, עד לליבון הענין.
ביחס לפסקי תשובות אין זה שייך כלל.
הטענה העיקרית שצריכה להאמר שוב ושוב, ולהודיע בשער בת רבים - הספר כולו מלא טעויות, מתחילתו ועד סופו. כמעט לא ימצא עמוד, בלא 2-3 טעויות לכל הפחות.
המכירים אותי בפורום, יודעים שהנני שייך לא' הקהילות החסידיות החשובות אשר מנהגי ישראל נר לרגליהם, ואיני חשוד בזלזול במנהגי החסידים, או בהעדפת פסקי המשנה ברורה על גביהם. וגם חושבני שיש גם מקום ללקט את דברי הפוסקים החולקים על משנה ברורה - בהנחה שיש קהילות הנוהגות כן. --- אמנם הנני מעיד שהדבר חמורים הרבה יותר ממה שכתוב כאן. הן לגבי העתקת דברי הפוסקים - שטעיות רבות נובעות מהבנת הנקרא. והן בטעיות בשיקול הדעת, שהוא מצרף דעות שונות שלא פגעו ולא נגעו לאיזה צד מסוים. הן טעיות בסיכום הענינים להכרעת ההלכה. והרבה פעמים זה לא טעות, אלא מתוך אג'נדה מסוימת שהוא נוטה לצד מסוים, שבו נהג 'אא"ז מביאלה' ולכן הוא מנתב את כל הפוסקים לשיטתו. ולפעמים פשוט טעויות 'עם הארציות'. וסתם ציטוטים לא נכונים. ובכלל גיבוב מראה מקומות, זה אולי טוב לספר המפתח, אבל לא להכרעת הדין.
גם להעיר
נקדש את שמך בעולם כתב:במחילה מכבוד מגיני הספר, הטענות שלכם מקוממות כל מבקש אמת.
אתם לא מנסים בכלל להתכחש לאלפי הטעויות בספר, אלא פשוט לומר שזה ליגיטימי ,
לאן הגענו !!!
הודעה נוספת שבנו"ט
לעומקו של דבר כתב:(אגב דאגב: כאשר כתבתי ביקורת, והוספתי שמלבד העיקר של הטעויות והסתירות בלי סוף וכו', יש כאן א. גם ספר שהוא לא תוספת של שאלות שנתעוררו אחרי המ"ב או דברים שלא התייחס אליהם המ"ב, אלא ספר של תחליף למ"ב למי שאצלו המ"ב אינו מכריע, שזה דבר שאולי לגיטימי לעשות אבל בשו"א לא בתחפושת של "השלמות למ"ב". ב. וכן שמביא מנהגי קהילות חסידיות מסויימות (לא כל החסידים) כמנהג כלל ישראל ואף פעם לא מציין למנהג אף קהילה אחרת. וזה כנ"ל בספר שמיועד לכלל ישראל ולא בנטעי גבריאל. (אגב בנט"ג פירוט מנהגי החסידים הרבה יותר מפורט ואובייקטיבי. והוא עוד תלמיד של גאונים כהגה"צ מפאפא והגה"צ מקלויזנבורג ולא של "אא"ז" (עם כל הכבוד) ואעפ"כ אינו מוטה.)
[ . . ] ואגב, דווקא מצדדי הספר באשכול זה, למעשה אישרו את הביקורת, למשל "בני ברקי" ו"סגי נהור", שכתבו שאדרבא בשורתו של הספר היא לכל אלו אשר מסיבות מסויימות רוצים במקרים רבים לפסוק דלא כהמ"ב, אלא כאחרונים אחרים (סגי נהור: "ובראשם הגר"ז") או במנהגים אחרים אשר המ"ב לא התייחס אליהם, כדרכו של המ"ב לא לרוץ אחר מנהגים, והנה יש להם ספר פסק לפי דרכם, כי המ"ב אינו מתאים להם.
וזה בעצם האישור הגדול לביקורת, שכן 80% מקוראי הספר, אם היו יודעים שזה מהותו, לא היו פותחים אותו כלל וגם אם כן היו קוראים בו בהסתייגות גדולה.
תגובת סגי נהור:
סגי נהור כתב:אלא שבהוספת ביקורת זו אתה בעצם מחליש את תוקף הביקורת, שכן בעוד על בעיית הטעויות (באם היקפה הוא כמתואר) קשה להשיב, על ביקורת זו ניתן לחלוק בקלות. וכך במו ידיך הפכת חלק מהמשתתפים ל"מצדדי הספר" (הרי בשום שלב לא הגנתי על הטעויות, ואדרבה הסכמתי שאם היקף התופעה הוא כמתואר מדובר בדבר חמור).
ודברי "לעומקו של דבר" עלי':
לעומקו של דבר כתב:התכוונתי "מסכים עם הספר לעניין ההוא".
_______________________________________________________
היו כמה שלימדו זכות, על-אף כהנ"ל.
ולדוגמא: "דוד העיתונאי" [ודעתו - כנ"ל, שכיון שהוא שקול כשאר פוסקים, מותר לו לעוות הלשון וכו' כרצונו! - גם הביא ראי' מההסכמות. וכי אינו מפורסם כבר, שהנותנים הסכמה אינם עוברים על כל הס' - כ"א על איזה גליונות (וג"ז בקושי) ?! (וכו"כ מכשולים צמחו מזה בעוה"ר)]; "דרומי"; ואפשר למנות גם את "סגי נהור".
____________________________________________________________________________
ולהעיר, שמה שעל דבריו מוצאים לנכון להעיר (משא"כ על הנטע"ג לדוגמא) - מעיד ש"מחזיקים" ממנו, ו
לכן מצפים ממנו ליותר (והוא תשובה לכו"כ).
כאן הוצגה (בעיקר) דעת המשיגים.
ואולי, אי"ה, אוסיף שנית ידי ללקט גם שיטת המצדדים בזכות הס' פסק"ת.
בברכה שלמה ונאמנה