הודעהעל ידי איש_ספר » ש' פברואר 04, 2012 7:45 pm
חמרא למריה הרה"ג ר' יחיאל שליט"א אשר עטו הברוכה שופעת בכל שבוע דברים נפלאים ומתוקים.
וכדי לא לאשווי ליוסף הוא השליט בכל ארץ בלא מצרי'ם, כטועה בדבר מקרא, נבאר קצת בהרחבה ומזה נלמד שדבריו פשוטים מאד:
כבר הראה הרב כשר בתו"ש כאן שבדברי חז"ל יש שתי נוסחאות אם באמת חיללו שבת היוצאים ללקט, או שרק חשבו לחלל משום שחשבו שימצאו מן, (שאם לא חשבו לא היו יוצאים)
והנה לשון הפסיקתא: אני אמרתי להם ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו, והם לא עשו, אלא ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו (שם שם /שמות ט"ז/ כז), אילו מצאו לקטו.
וז"ל דברי הספורנו הנודעים (שעליהם כתב האבנ"ז אין אחריות דבריו עלי): ספורנו שמות פרק טז
((כז) יצאו מן העם. מן המחנה אל מקום רחוק חושבים למצא ממנו שם, כי לא נאמנה את אל רוחם:
ללקוט. וזה היה חלול שבת בלי ספק אם היו מלקטים הדבר ממקום גדולו, כאמרם ז"ל האי מאן דתלש כשותא מהזמי והיגי חייב משום תולש (שבת קז ב):
(כח) עד אנה מאנתם לשמור. הנה החטא בשמירה נעשה בין כלכם, כי אתה אף על פי שלא יצאת עמהם ללקוט, גרמת שיצאו, שלא למדת אותם הלכות שבת וענינן, רק אמרת ששת ימים תלקטוהו ולא שבעת ימים, ובזה מרו את פיך, ואמרת וביום השביעי שבת לא יהיה בו והם לא האמינו לדברך. אבל לא למדתם מצוותי שבכלל מלאכה תהיה לקיטת המן שחייב בה הלוקט משום תולש והבאתו מרשות לרשות, שהיא מכלל המלאכות גם כן:
וע"ע במילואים לתורה שלימה שהחילול שבת היה יכול להיות גם משום מעמר, ועכ"פ בודאי שיש לפרש שהוכיחם על שרצו לחלל את השבת בהוצאת המן, וכמפורש בפסיקתא וכמש"כ הספורנו שהתוכחה היתה על שאם מצאו לקטו. וממילא דברי ר' יוסף ענגיל פשוטים ובהירים.
אכן צודק הרב גולדהבר שיתכן שזה היה ההכרח של תוספות לפרש על הכלי, כי רצו לפרש שהיה באמת חילול שבת, אבל ר' יוסף ענגיל מעיר ע"ז שבבמקרא אין מפורש כלי לכן נוח לו יותר לפרש כמו שכתב.
----
על עיקר הענין של מלאכה בדבר של נס, יש להעיר מדרשת חז"ל על אשר תאפו אפו ושאר תבשלו בשלו. ופלא שר' יוסף ענגיל לא מזכיר שם ענין זה. (ואולי כן ולא עיינתי בכל דבריו שם)