חיים כתב:שמועה זו משמו של הגר"א נסתרת גם ממה שאמרו רז"ל והובא ברש"י ש"במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה... שבת ופרה אדומה ודינין". וזה היה קודם ירידת המן שהיה במדבר סין. ודוחק לומר שאת העיקר לא ידעו, אימתי חל יום השבת.
ואולי יש ליישב קצת,
הנה בהגדה של פסח:
אילו נתן לנו את המן ולא נתן לנו את השבת דיינו.
ולכאורה יל"ע, שהרי הנתינה של השבת קדמה לנתינת המן בסדר המסעות במדבר, כי הלא על השבת נצטוו במרה כדאיתא בסנהדרין נו,ב להדיא, ואילו נתינת המן היתה לאחר מכן כשהגיעו למדבר סין.
ומטו משמיה דמרן
הגרי"ז, דאף כי הציווי של שבת היה במרה,
מ"מ נתינת השבת היתה לאחר ירידת המן. והענין הוא, דבסנהדרין נח,ב איתא: אמר ר"ל גוי ששבת חייב מיתה שנאמר ויום ולילה לא ישבותו.
וטעמא דמילתא כמו שאנו אומרים בשחרית של ש"ק: ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות... כי לישראל עמך נתתו באהבה. והיינו שהיה כאן נתינה מיוחדת של השבת לעם ישראל, שמחמתה אין לגויים חלק בזה, ויש בזה מענין גזילה כאשר גוי שובת בשבת. וראה עוד לישנא דגמ' בביצה טז,א: אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל. הרי שהשבת ניתנה במתנה לישראל.
ונתינה זו היתה לאחר ירידת המן כמו דכתיב (טז,כז): ראו כי ה' נתן לכם השבת, ורק מחמת נתינת השבת הוכפל להם המן 'על כן הוא נתן לכם לחם יומים'. ובאמת יתכן שזוהי כוונת המדרש על אתר: ראו כי ה' נתן לכם השבת - לכם ולא לאומות.
אלא שנוסיף עוד לחדש שבאמת לא קיימו בפועל את שביתת השבת כמצווים ועושים עד ירידת המן.