ואברככה לפני ה'. בנחלה לירש את ארץ השכינה, וכשאוכל וייטב לבי אבקשה לך מן השמים סיוע ועזרה בכל לבבי ובכל נפשי אם יסייעו מן השמים, ואברכך ואמליכך כי אתה בכורי היושב על כסאי, וגם זה צריך לסעודה ומשתה
ואברככה לפני ה'. בנחלה לירש את ארץ השכינה, וכשאוכל וייטב לבי אבקשה לך מן השמים סיוע ועזרה בכל לבבי ובכל נפשי אם יסייעו מן השמים.
ויבא יוסף, נאמר להלן ויבא, ונאמר במרגלים 'ויוציאו דבת הארץ' (במדבר יג, לב), המרגלים לפי שהוציאו מליבן כתיב ויוציאו, יוסף לא היה מדבר לאביו מעשיהן שהיו עושין כתיב ויבא יוסף, מה שמוציא מביא, ולפיכך לא נענש לפי שהיה מספר לאביו מעשיהם כדי ליסרם ולמנעם.
"את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. ובשלשתן לקה. על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי. ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה, יז) לעבד נמכר יוסף. ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדוניו וגו'".
וישב יעקב, הפרשה הזו כולה תחלת פסוקיה ווי"ן חוץ משמונה פיסוקים... חוץ משמנה פסוקים כנגד המילה שנתנה לשמונה ימים שנאמרו בזכות אסנת בת פוטיפרע שהיתה כוונתה להזדווג במולים
חסד ואמת. דבר אחר, מדברי תורה אתה חייב לי, 'כבד את אביך' (שמות כ, יב) , מדבריו של הב"ה אתה חייב לי, שהוא אמת ודבריו, שנאמר (ירמיה י, י) 'וה' אלהים אמת', והוא אמר לי (לעיל מו, ד) 'ויוסף ישית ידו על עיניך'.
ר' יהודה לוי ז"ל, כי באפם הרגו איש את שכם, ובשוב אפם כשכבר הרגו עושה הנבלה, ברצונם עקרו שור, שהפכו את העיר מעיקרה ושיחתו שורותיה.
כי אפשר שלקחו קצת הבהמות עמהם ועקרו קצתם. ויש מפרשים עקרו כמו הרגו. בשרשים כתב ר' יעקב בן אלעזר שהוא כנוי למושל, ושור הוא נשיא הארץ חמור, ולגדולה קראו שור, כמו בכור שור. או יהיה שור חומה כתרגומו. ופירש וברצונם - למלא רצונם ותאותם
"ואחרים פירשו (רד"ק בשם ריב"א) כי שור גדול בבהמות רמז לחמור ושכם בנו נשיא הארץ, כמו בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), פרות הבשן אשר בהר שומרון (עמוס ד א). וכן יכנו הכתובים השרים הגדולים באילים ועתודים".
כי באפם הרגו איש, מה שהרגו אנשי שכם היה מתוך אף וכעס לא לשם ה' או להציל כבודי.
ההוא דאמר כתב:הערות בספר:
ויראו בני האלהים [ו, ב]. כתב בפירוש תוספות על התורה [לאחד מחכמי ארם צובא, ספר הזכרון עדות ליוסף] "ולמה נקראו בני האלהים, שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין ".
מבואר כאן דבר נפלא, דבפשוטן של דברים, כאשר האדם שלו ורגוע, מחשיב את ימים אלו כימים של שאיפת חייו.
אמנם כאן חזינן, דימים של שלווה והשקט בלא מפריע משום צד, הגם שיש בזה אושר ושלווה, אולם אין זה חיי 'אדם', אלא חיי 'מלאך', דהאדם נשלח לעולם התמורה לסגל לעצמו תורה ומצוות, גם מתוך קשיים, כאשר נמצא הוא במלחמה החזקה מלפנים ומלאחור, כדברי המס"י. ואדרבא בתוך מיצר והדחק, בזה חי הוא את החיים השלמים – חיי אדם, הבוחר בטוב ומגלה את מלכותו יתברך על גבי מעשיו הטובים.
בן מיכאל כתב:היכן נמצא הספר עצמו? - על אף הכותרת 'להורדה' אינני רואה את הספר. וגם באוצה"ח לא ראיתיו, תודה רבה.
אישצפת כתב:בן מיכאל כתב:היכן נמצא הספר עצמו? - על אף הכותרת 'להורדה' אינני רואה את הספר. וגם באוצה"ח לא ראיתיו, תודה רבה.
הספר נמצא בתוך ספר הזיכרון בלינק https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 42#p429819
שהובא לעיל
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 110 אורחים