סידור ווילנא – איך פוסקים שם הלכות וקובעים מנהגים?

[תורת המן]

בענין הפיסוק, אני, כמי שמפריע מאד פיסוק מופרזת,
(כמו בהיש"ש האדומים, אשר הפסיקים לא מפסיקים, ובהגמרות עוז והדר החדשים אשר שלח יד ברש"י, באופן שכמעט א"א ללומדו),
מעולם לא הפריע לי הפיסוק בהסידור.

אני אכלתי על שולחן העורך שליט"א כמה פעמים, כשלמדתי בישיבת מיר ירושלים, ומצאתי אותו מלא חן וטוב לב,
ולמרות דעותיו הקיצוניות, רגוע למדי, בשפה רכה ובחיוך.

נראה כי אין כוונתו לפסוק לכ"א איך ומה לעשות, רק כתב ספר לפי רוחו ודרכו, ומעולם לא אמר קבלו דעתי,
אינו פוסק הלכות ואינו קובע מנהגים, רק מביא מה שנראה לו, ודברים מענינים, והבוחר יבחר לעצמו.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

בחג הסוכות העעל"ט ראיתי דברים זרים אחרים. לפני תפלת הושענות מצטט רשימת הראשונים ולשונם בענין ההושענות, ומבליט שצריכים לומר הושענות אחרי מוסף, כמנהג אשכנז. (איני יודע איך נוהגים בא"י, אמנם באנגליה היו הרבה מקומות מתפללי נוסח אשכנז אומרים הושענות אחרי הלל. שמעתי שהסבה היא שכאשר ייסדו את קהלת גייטסהד יצ"ו התפשרות עם החסידים על שלשה מנהגים, הושענות, הלל ליל פסח והקפות ליל שמ"ע. והרבה בתי כנסיות חיקו את מנהג גייטסהד בזה). ואחרי הושענות של הו"ר מביא כדבר פשוט שממשיכים בקדיש, קריאת התורה ומוסף.

אחרי ההושענות.jpg (92.66 KiB) נצפה 3827 פעמים

[איש_ספר]

המנהג לחלק בין הו"ר לשאר ימים ידוע אבל להיפך. הנה מקה"ל מועדים סוכות למז"ה זצ"ל

קיצור תמונה.jpg (94.87 KiB) נצפה 1536 פעמים

[ליטוואק פון בודאפעסט]

המנהג לחלק בין הו"ר לשאר ימים ידוע אבל להיפך. הנה מקה"ל מועדים סוכות למז"ה זצ"ל

קיצור תמונה.jpg

איפוא נוהגים כן? אני לא ראיתי בשום מקום הבדל בין יו"ט לחוה"מ להו"ר. איך המנהג בארץ?

[צופה_ומביט]

איפוא נוהגים כן? אני לא ראיתי בשום מקום הבדל בין יו"ט לחוה"מ להו"ר. איך המנהג בארץ?

יש שנוהגים בכל הימים שנוטלים בהם לולב [חוץ מהו"ר] לומר הושענות ולהקיף מיד אחרי הלל כדי לא להטריח הציבור להכניס הלולב ולהוציאו שוב אחרי מוסף. ובשבת שאין נוטלים לולב אומרים ההושענות [דשבת] אחרי מוסף, וכן בהו"ר שיש הקפות והושענות ארוכות עושים ההקפות ואומרים ההושענות אחרי מוסף.

[איש_ספר]

בקה"ל מועדים שם לעיל מיניה כותב שמנהג אשכנז בחו"ל ובארץ להקיף אחר מוסף, ולד' האריז"ל יש לעשות קודם מוסף, כי הנענועים של הלל אור פנימי וההקפות אור מקיף ויש להסמיכם, וכן נגררו אחריו מהאשכנזים באר"י, זולת בשבת, שאין טעם זה, וממילא הדרינן למנהג הישן לומר אחר מוסף.

[עץ הזית]

בקה"ל מועדים שם לעיל מיניה כותב שמנהג אשכנז בחו"ל ובארץ להקיף אחר מוסף, ולד' האריז"ל יש לעשות קודם מוסף, כי הנענועים של הלל אור פנימי וההקפות אור מקיף ויש להסמיכם, וכן נגררו אחריו מהאשכנזים באר"י, זולת בשבת, שאין טעם זה, וממילא הדרינן למנהג הישן לומר אחר מוסף.

היכן הוא מצא זאת באר"י?
ואדרבה, לכאורה ממנהג הספרדים לחבוט את הערבות אחר קדיש תתקבל של מוסף אף שבשער הכוונות מבואר שזמן חבטתם הוא אחר קדיש תתקבל שאחר ההקפות - משמע שהם הבינו שמנהג האר"י עצמו היה כמנהג הישן (בין באשכנז ובין בספרד) לומר ההושענות אחר מוסף, אלא ששינו את זמן אמירת ההושענות שלא על פי האר"י (וסבירא להו שמה שהאר"י עשה בזה כמנהג הישן הוא כי כך היה המנהג אבל לא שצריך דווקא כך, אלא עדיף מצד סוד הדברים לשנות אע"פ שזה לא מפורש בכתבי האר"י).

[איש_ספר]

ממש"כ בשעה"כ ד' ק"ה ע"ג

וראה גם במצ"ב

ויעמוד.PDF

(134.12 KiB) הורד 90 פעמים

וישב.PDF

(210.91 KiB) הורד 102 פעמים

פרדס.PDF

(218.48 KiB) הורד 117 פעמים

[עץ הזית]

לכאורה פשטות לשון שער הכוונות היא רק על עניין הסדר, ואם היתה הכוונה בזה גם שצריך שזה יהיה תכף בלי הפסק אז מן הסתם הוא היה כותב זאת להדיא (ובפרט שזה שינוי מהמנהג הישן).
(אלא שייתכן מאוד שמה שהאר"י לא שינה את הסדר בזה זה מפני שהוא לא ייסד מניין לעצמו, ולא ראה לנכון להורות לציבור שהוא מתפלל עימם לשנות מנהגם, ולכן תלמידיו המליצו לשנות המנהג בזה כי דבריהם הם לאלו שרוצים לנהוג לכתחילה על פי הסוד. וכן הוא בעניין מוסף של שבת שהוראת האר"י היתה לשנות את הנוסח בלחש, אך מכיון שמסתבר שטעמו אינו שבחזרה אין צורך בשינוי זה, אלא שהצורך בשינוי אינו גדול עד כדי לשנות את המנהג בדבר הניכר כל כך, לפיכך שינו על פיו גם בחזרה כיון שכולם מעוניינים להתפלל כדעת האר"י.)

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אם בדעת האריז"ל עסקינן, במנין שאני מתפלל שמה כל יום, יש אחד המתפלל נוסח ספרד. הלה לא הגיע בימי חוה"מ, ואמר לי שהוא משום סדר ההושענות. אמרתי לו שזה נראה מהפוסקים לכתחלה, וענה לי "אבל מסתמא עפ"י אריז"ל יש בזה משהו לעשותו אחרי הלל". שוין, אם הוא חושב שמה שהוא 'מסתמא' עפ"י אריז"ל צריכים לעשות, שיעשה.

עכשיו אני רואה אותו כל יום, ובכל חזרת הש"ץ אומר הוא את פרשת המן והתהלים היומי וכו'. אני לא בקי בכתבי אריז"ל, אבל זה מובא משמו בהרבה מקומות את גודל התיקונים הנעשים ע"י חזרת הש"צ דייקא, והאיך צריכים לכוין לכל מלה. אין חשיבות לאריז"ל רק כאשר נוסח אשכנז אינו עושה כמותו?!

האיש ההוא הוא איש עדין וחשוב, הקובע עתים לתורה בקביעות ובעיון. אין לי טענה עליו. רק שנראה לי חינוך מקולקל בעניינים מסויימים.

[איש_ספר]

לכאורה פשטות לשון שער הכוונות היא רק על עניין הסדר, ואם היתה הכוונה בזה גם שצריך שזה יהיה תכף בלי הפסק אז מן הסתם הוא היה כותב זאת להדיא (ובפרט שזה שינוי מהמנהג הישן).
(אלא שייתכן מאוד שמה שהאר"י לא שינה את הסדר בזה זה מפני שהוא לא ייסד מניין לעצמו, ולא ראה לנכון להורות לציבור שהוא מתפלל עימם לשנות מנהגם, ולכן תלמידיו המליצו לשנות המנהג בזה כי דבריהם הם לאלו שרוצים לנהוג לכתחילה על פי הסוד. וכן הוא בעניין מוסף של שבת שהוראת האר"י היתה לשנות את הנוסח בלחש, אך מכיון שמסתבר שטעמו אינו שבחזרה אין צורך בשינוי זה, אלא שהצורך בשינוי אינו גדול עד כדי לשנות את המנהג בדבר הניכר כל כך, לפיכך שינו על פיו גם בחזרה כיון שכולם מעוניינים להתפלל כדעת האר"י.)

ראה במה שצירפתי שהר"י צמח ור"ע ריקי שניהם הבינו שדברי האר"י באו להתכיף ההקפות לנענועים ולא רק הסדר (והכ"נ מסתברא, ומי העלה על דעתו להקיף לפני הנענוע? הרי המנהג הישן שהיו מנענעים בסוכה בבית לפני התפילה, כידוע). וכן הובא שם מר' יעקב רקח בספרו שערי תפילה. וכסגנון דבריך יש בנר ציון של הרב בן סניור עיי"ש.

[עץ הזית]

(והכ"נ מסתברא, ומי העלה על דעתו להקיף לפני הנענוע? הרי המנהג הישן שהיו מנענעים בסוכה בבית לפני התפילה, כידוע)

אף שאף אחד לא העלה על דעתו להנהיג בציבור להקיף לפני הנענועים שבהלל (וכל שכן לא לפני הנענועים שמייד אחר הברכה), אך עדיין יש מקום לבאר את הסוד שבסדר זה (וגם נפק"מ שמי שאיחר אמירת הלל עם הציבור ראוי שלא יקיף עם ציבור זה וישלים אחר כך הלל, אלא גם הוא יקדים הלל להקפות אם אפשר לו).
יש לך מקור מלפני האר"י ל"מנהג ישן" לנענע בסוכה לפני התפילה? (האר"י לא מביא זאת כמנהג קיים אלא כהמלצה [אם כי ברור שבעקבות המלצתו רבים נהגו כן, אך כשדנים על דברי האר"י איזה מקום יש להביא את המלצתו כ"מנהג ישן"?], והוא ממליץ יותר על תפילה בסוכה כדי שהנענועים יהיו בזמנם לפני ההלל.)

[איש_ספר]

איני יודע על נענוע בסוכה דוקא, אבל מד' רמ"א בשו"ע משמע שמנהג פשוט היה שנטלו לולב לפני שחרית. יתכן שעשו כן משום סוכה ויתכן משום זריזין. איני יודע. אדרבה, אשמח לשמוע ולהחכים.

[עץ הזית]

מד' רמ"א בשו"ע משמע שמנהג פשוט היה שנטלו לולב לפני שחרית.

היכן מצאת משמעות זו ברמ"א?

[איש_ספר]

מד' רמ"א בשו"ע משמע שמנהג פשוט היה שנטלו לולב לפני שחרית.

היכן מצאת משמעות זו ברמ"א?

תרנ"ב ס"א

[עץ הזית]

מד' רמ"א בשו"ע משמע שמנהג פשוט היה שנטלו לולב לפני שחרית.

היכן מצאת משמעות זו ברמ"א?

תרנ"ב ס"א

הרמ"א לא מזכיר את הסוכה, והוא לא מדבר על נטילה רק בבוקר לפני התפילה, אלא על נטילה רצופה מהבוקר ולאורך כל התפילה עד הגעתו חזרה לביתו.
והוא לא מזכיר זאת כמנהג פשוט אלא כהנהגה הראויה למדקדק.

[איש_ספר]

מד' רמ"א בשו"ע משמע שמנהג פשוט היה שנטלו לולב לפני שחרית.

היכן מצאת משמעות זו ברמ"א?

תרנ"ב ס"א

הרמ"א לא מזכיר את הסוכה, והוא לא מדבר על נטילה רק בבוקר לפני התפילה, אלא על נטילה רצופה מהבוקר ולאורך כל התפילה עד הגעתו חזרה לביתו.
והוא לא מזכיר זאת כמנהג פשוט אלא כהנהגה הראויה למדקדק.

ז"ל הרמ"א שם

והמדקדק יאחז הלולב בידו כשנכנס מביתו לבית הכנסת גם בשעת התפילה וכן יחזירו לביתו כדי לחבב המצות

מקור דברי הרמ"א הם כמובן הנהגת אנשי ירושלים שהאריכו את זמן מצות הנטילה כל היום. פשטות הדברים שמנהגם היה להרחיב את זמן המצוה, וכבר הביאו מתוס' סוכה לט א ד"ה עובר, שמוכח מדבריהם שלדעתם אנשי ירושלים קיימו בזה מצות נטילה ממש, וכך ראיתי מביאים מהגרמ"פ בפשיטות, שקיום מנהג אנשי ירושלים הוא בנטילה של מצוה. עד כאן בענין אנשי ירושלים.
וכיון שכך, לכאורה מש"כ הרמ"א שיאחז בידו בדרך לבית הכנסת וכן בשעת התפילה (ובאמת לא חידש בזה הרמ"א דבר וכך אמרו בסוכה מא, ב, כך היה מנהגם של אנשי ירושלים, אדם יוצא מביתו ולולבו בידו, קורא קר"ש ומתפלל לולבו בידו) לכאורה היינו בנטילה של מצוה, והוא הדין הנטילה שנוטל בשמו"ע של שחרית, קשה לומר שהוא מחזיק הלולב שלא לשם מצוה ואעפ"כ הותר לו. ומכל זה משמע שהוא כבר נטל בברכה בביתו, שאל"כ איך נוטל בלא ברכה.

כלומר הרמ"א נוקט כדבר פשוט שהוא כבר נטל בביתו. רק שמוסיף ע"ז הנהגת אנשי ירושלים להתמיד בנטילה גם בדרך לבית הכנסת וגם בקר"ש ובתפילה. באמת אם הדברים נכונים, הרי שיש ראיה גם מאנשי ירושלים עצמם ולא רק מד' רמ"א ועכ"פ מד' רמ"א משמע שכך היה מנהג פשוט אצלו.

בחיפוש באוצר עכשיו מצאתי שכמה מחברים עמדו על משמעות זו מד' הרמ"א.

וכך בספרו של סבי קיצור הל' מועדים אחרי שהביא ד' רמ"א ודן בפרטי העניין (בין היתר: איך יכסה עיניו בידו הימנית בקר"ש והוא אוחז בלולב...) הוסיף וכתב:

אמנם המתפללים כותיקין ובשחרית עדיין לא בירכו על הלולב אין מחזיקין הלולב ביד אלא משעת נטילתו לפני הלל ואילך

כלומר, היה פשוט לו שדברי רמ"א אינם מעשיים אלא לנוטל בביתו בברכה. וכיון שעיקר מצותה מהנה"ח א"א להם לקיים הנהגה זו כי א"א להם ליטול קודם נה"ח.

העניין אינו מחוור לי כה"צ (וכי אנשי ירושלים לא התפללו כותיקין...?) אבל לענ"ד זה פשטות הדברים.

[מלכיאל גרינוולד]

מנהג אנשי ירושלים לקרוא קריאת שמע כשלולבם בידם ומנהג וותיקין
דעת הגר"א בענין שעת נטילת לולב

[איש_ספר]

מנהג אנשי ירושלים לקרוא קריאת שמע כשלולבם בידם ומנהג וותיקין
דעת הגר"א בענין שעת נטילת לולב

איך שכחתי. ככברה ממש. ושם דיון ארוך מדברי הס"ק זצ"ל. אעיין שם. יש"כ גדול.

[עץ הזית]

לענ"ד כוונת הרמ"א שהמדקדק יקדים ויתחיל ליטול קודם צאתו מביתו וימשיך ברצף כל התפילה, אבל המנהג הרגיל הוא שאין נוטלים כדין עד ההלל (וכך נראה לי שהבין המשנ"ב שהרי את ההנהגה ליטול קודם התפילה הביא רק בשם "אחרונים").

[איש_ספר]

הרמ"א כאמור לא חידש כלום אלא העתיק ד' הגמרא, ובגמרא הוזכרו אנשי ירושלים לשבח לא על הקדמת הנטילה אלא על התמדתה, ואם כנים אנחנו שמנהגם של אנשי ירושלים היה מבוסס על נטילה בברכה קודם התפילה, הרי הרמ"א שהעתיק הנהגה זו כמעשית גם לזמן הזה, מעיד שגם במקומו נהגו כך, ליטול בעוד בוקר. המ"ב לא מוכח ממנו כלום, כי אחרי שהביא ד' אחרונים המסתייגים משום יוהרא מקיום הנהגת אנש"י שהביא רמ"א, הוסיף שעכ"ז יש מקום ליטול בבוקר, וע"ז ציין אחרונים שכתבו כן בפירוש.

[עץ הזית]

הרמ"א כאמור לא חידש כלום אלא העתיק ד' הגמרא, ובגמרא הוזכרו אנשי ירושלים לשבח לא על הקדמת הנטילה אלא על התמדתה, ואם כנים אנחנו שמנהגם של אנשי ירושלים היה מבוסס על נטילה בברכה קודם התפילה, הרי הרמ"א שהעתיק הנהגה זו כמעשית גם לזמן הזה, מעיד שגם במקומו נהגו כך, ליטול בעוד בוקר. המ"ב לא מוכח ממנו כלום, כי אחרי שהביא ד' אחרונים המסתייגים משום יוהרא מקיום הנהגת אנש"י שהביא רמ"א, הוסיף שעכ"ז יש מקום ליטול בבוקר, וע"ז ציין אחרונים שכתבו כן בפירוש.

חיבוב המצוה של אנשי ירושלים לא מתבטא רק בכך שאחרי שהם ממילא ברכו על הלולב הם המשיכו איתו, אלא בכך שהם היו עם הלולב שעות רבות - כך שבהחלט עצם הקדמת תחילת הנטילה היא בכלל מנהגם, ולא בסיס למנהגם.
וברור שכוונת הרמ"א כך היא, ואיני רואה כלל צד ללמוד ממנו שהיה מנהג פשוט לברך בבית לפני התפילה.