מצינו בפירוש, שהתפלה עיקר, שלא נענו האבות והנביאים וחסידי עולם כי אם בתפלה.
נתפרטו כאן שלושה:
אבות, וכנראה הכוונה לשלושת האבות
נביאים
חסידי עולם.
לא מצאתי מקור מפורש לדבריו, וכנראה הוא חידשו מדעתו, מים המקרא והתלמוד.
אנסה למצוא מקורות לדבריו, ואשמח עם החברים היקרים יושיטו את ידם וחכמתם וישלימו את הטעון השלמה
א] האבות, הם כנראה שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב. על אברהם נאמר (בראשית כ ז): "הָשֵׁב אשת האיש, כי נביא הוא, ויתפלל בעדך וֶחְיֵה". ובהמשך (שם, פסוק יז): "ויתפלל אברהם אל הא'להים, וַיִּרְפָּא א'להים את אבימלך...". וגם יצחק נענה בתפילה, כמו שנאמר (בראשית כה כא): "וַיֶּעְתַּר יצחק ליי לנוכח אשתו, כי עקרה היא, וַיֵּעָתֶר לו יי, ותהר רבקה אשתו". ועי' בר"ר, סג ה, ש'ויעתר' הוא 'ששפך תפילות בעושר'. ויעקב התפלל ונושע בשעה שברח מבית אביו אל לבן (עי' בראשית כח כ-כב), ובשעה שעמד לפגוש את עשו אחיו וארבע מאות (עי' שם לב י-יג; בר"ר, עה יג).
ב] בנוגע לנביאים, הנה, משה, 'אבי הנביאים' (ספרי, במדבר, פיסקא קלד), נענה בתפילה, ראה: שמות ח ח, כה-כו; שם ט לג; שם י יח; במדבר יא ב; שם כא ז; דברים ט יח-כ, כו, ועוד. וכך גם שמואל הנביא (ראה: שמ"א א ז, ח ו, יב יט, יב כג). גם אליהו הנביא התפלל ונושע, במעמד הר הכרמל (עי' מל"א, יח לו-לז) ולאחר מכן בהורדת המטר (עי' שם, פסוק מב, ובמפרשים). ותלמידו, אלישע, התפלל והחיה את בן השונמית (עי' מל"ב ד לג) והכה את חיל ארם שצר על דותן (עי' שם ו יח). וראה מגילה כז ע"א: "'ואת כל בית גדול שרף באש' (מל"ב כה ט)... מקום שמגדלין בו תפילה... דכתיב (שם ח ד): 'ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע', ואלישע דעבד - ברחמי הוא דעבד" (אך ראה: הרב ד"י ווייס, מגדים חדשים למסכת ברכות, י ע"ב, ירושלים תשסח, עמ' קלח-קמ; י"י סטל, 'השם המפורש שנרשם על משענת אלישע', מוריה, שנה שלושים ואחת, גליון ז-ח [שסז-שסח], אלול תשעא, עמ' קס-קסא). וראה בבא מציעא פז ע"א: "אתא אלישע, בעא רחמי ואתפח". ועי' ספר חסידים, מ"ו, סי' תתתתריז, עמ' 434. כיוצא בכך, גם נביאים אחרים פעלו באמצעות תפילתם, ראה: מל"א יג ו (עדו הנביא; עי' רש"י, שם, פסוק א); יונה ב ב ואילך (יונה הנביא); דניאל ט ג-ד, כא ואילך (דניאל). והשווה את ציויו של הקב"ה לירמיהו הנביא: "ואתה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד העם הזה, וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה, וְאַל תִּפְגַּע בי" (ירמיה ז טז; והשווה: שם יא יד, יד יא). משמע, שמתפקידי הנביא להושיע את העם מצרתו בכח תפילתו. וראה גם בר"ר, נב ה [=שם, עד ז]: "'ותפילת צדיקים ישמע' (משלי טו כט), אלו נביאי ישראל".
ג] בענין חסידי עולם שלא נענו כי אם בתפילה, נראה שכוונתו לתנאים ואמוראים. ראה: משנה, ברכות, ה ה: "אמרו עליו, על רבי חנינא בן דוסא, כשהיה מתפלל על החולים, ואומר זה חי וזה מת". ועי' ברכות לד סע"ב. וראה תענית ח ע"א: "...מאי תקנתיה? ילך אצל חסיד שבדור, וירבה עליו בתפילה". וכזאת מצאנו להרבה תנאים ואמוראים ש'בעא רחמי' (בקשו רחמים, התפללו) והושיעו, ראה: ברכות י ע"א (ר' מאיר); תענית כג סע"א (אבא חלקיה נכד חוני המעגל); שם כג ע"ב (ר' יונה אבוה דרבי מני); שם כד סע"א (אילפא); שם כד ע"ב (רבא); מגילה ז ע"ב (רבה); מועד קטן כה ע"ב (רבי חנין); חגיגה ג ע"א (ר' יוחנן בן גודגדא או ר' יוחנן); כתובות סב ע"ב (ר' יהודה הנשיא ור' חנניה בן חכינאי); קידושין כט ע"ב (רב אחא); בבא מציעא פו ע"א (רבה בר נחמני); בבא בתרא ט ע"ב (רב ששת), ועוד ועוד. (תודה לחכמים באשכול הזה: viewtopic.php?f=7&t=8214#p73035 שעזרו בענין)
ד] ואולם מצינו, שהן הנביאים והן 'חסידי עולם' הושיעו באופן על-טבעי ושלא באמצעות תפילתם. לדוגמא, כל עשרת המכות שהוכו המצריים, לא התפלל משה עליהן אלא הקב"ה ציווהו שיכה במטהו וכדומה. גם אלישע ביטל את ה'מות בסיר' בהטלת קמח (עי' מל"ב ד מ-מא) והציף את הברזל בהטלת פיסת עץ (עי' שם ו ו), ולא נזכר שהתפלל על צרתו ונושע. והרבה מהנפלאות העל-טבעיים שב'אגדתא דחסידי' (תענית כג ע"א - כה ע"א) לא נעשו בכח התפילה, לפום ריהטא. וצ"ע.