גלגולו של כתוב בספרי התנ"ך - תפיסה מחודשת של הנצי"ב

[ארי שבחבורה]

מכילתא ריש פרשת יתרו (פרשה א'):
"וישמע [יתרו]" (שמות יח,א) – מה שמועה שמע ובא?... ר' אלעזר המודעי אומר, מתן-תורה שמע ובא – שבשעה שניתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה מהיכליהם שנאמר (תהלים כט,ט) "ובהיכלו כולו אומר כבוד", באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע, אמרו לו: בלעם, שמא המעשה זה עושה לנו כשם שעשה לדור המבול? אמר להם: שוטים שבעולם, כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם שנאמר (ישעיה נד,ט) "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ", אמרו לו: שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא? אמר להם: אינו מביא לא מבול של אש ולא מבול של מים אלא תורה נותן הקב"ה לעמו ולידידיו שנאמר (תהלים כט,יא) "ה' עוז לעמו יתן", כיון ששמעו כולם מפיו הדבר הזה ענו כולם ואמרו אחר כך "ה' יברך את עמו בשלום" (שם), ופנו והלכו איש למקומו.
דברי המכילתא הובאו ב'שאילתות דרב אחאי' בפרשת וזאת-הברכה (שאילתא קס"ו), וכותב על כך הנצי"ב ב'העמק שאלה' (אות ה'):
...ואל תתמה דהאי קרא "אשר נשבעתי וגו'" ישעיהו אמרה, דכיוצא בזה איתא בבבא-בתרא (כא,ב) גבי יואב: "...אמר ליה, דכתיב (ירמיה מח,י) "ארור עושה מלאכת ה' רמיה...", והרי ירמיה אמרה? וכתב הרמ"ה שם בזה הלשון: ואף על גב דהני קראי ירמיה אמרינהו לבתר כמה דורות - כולהו גמרא גמירי להו וכו' (עכ"ל), וכן כתבו התוספות בגיטין (סח,א) בד"ה "וכתיב (הושע ד,יא) "זנות יין ותירוש"", וז"ל: אע"פ שזה הפסוק לא נכתב עדיין – היו יודעים וכו' (עכ"ל), והנביאים הביאו הפסוקים המקובלים בהמשך דבריהם על פי רוח הקודש.
ויותר מזה איתא בויקרא-רבה (ו,ו): אמר ר' סימון, בארי לא נתנבא אלא שני פסוקים, ולא היה בהם כדי ספר, ונטפלו בישעיה, ואלו הן: "וכי יאמרו אליכם בניכם וגו'" (ישעיה ח,יט-כ) (עכ"ל), הרי שהיו מקובלים דשני פסוקים אלו שהיו מוקדמים לישעיה ובא ישעיה וטפלן בספרו ברוח הקודש. והכי איתא במדרש תהלים, דאחיתופל מצא לדוד לומד בפני עצמו, אמר ליה, כתיב (ירמיהו נ,לו) "חרב אל הבדים ונואלו" – חרב לתלמידי-חכמים שלומדים בד בבד וכו', הרי שידוע היה אותו מקרא בימי אחיתופל, ועל אותה הכוונה שאמר אחיתופל, ובא ירמיה הנביא וטפלה בספרו לענין אחר ברוח הקודש.
ומזה באים כמה מדרשי אגדות לדרוש מקראות שאמר דוד על עצמו בתפילתו על דורות הקודמים – היינו משום שהיו מקובלים או הבינו בחכמתם דלפי הענין שנכתב אותו המקרא לא היה ראוי להכתב כך אלא באיזה דיוק לשון אחר, אלא משום שהיה מקובל לדוד וכדומה מכבר, ובשעה שיצא אותו מקרא לאור היה מדויק יפה לפי אותו ענין, והיה מקובל על פה, ובאו בדורות המאוחרים ואמרו וגם כתבו בענין שלפניהם באותו לשון המקובל מכבר.
וכן הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים ו,ד), ונתקשה בזה הרמב"ן (שם) – אמאי לא כתיב 'ה' אלוקיך' כמו לשון של כל הפרשה? אבל מזה מבואר כדרשת חז"ל בפרק מקום-שנהגו (פסחים נו,א) שפסוק הזה נאמר בימי יעקב ובניו לפני מותו, משום הכי כתיב בתורה באותו לשון עצמו שאמרו יעקב ובניו, ונכתב בתורה על פי ה' ביד משה.
ונראה, דמזה הגיע כמה קרי וכתיב בנביאים וכתובים, באשר היה מקובל מכבר בזה הנוסח, וכשהגיע לכתבו לפי הענין נדרש לעשות איזה שינוי במקרא זה, ובא הנוסח הישן בכתיב, ושניהם עומדים להידרש - באשר כי בשני העיתים נאמר ברוח הקודש.

[ישבב הסופר]

ברוך תהיה שהחזרת לי אבידתי
viewtopic.php?f=7&t=5479&p=48294&hilit=%D7%A7%D7%A8%D7%99+%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91#p48299

ועתה אני רואה שמפני ששמעתי על זה מכלי שני ולא מבפנים, לא הבנתי כוונתו עד הנה.

[צh33]

יש לצרף לזה דברי הגר"ח בחידושים על דין אמירה וכתיבה שבנביאים וכתובים.

[נוטר הכרמים]

יש לצרף לזה דברי הגר"ח בחידושים על דין אמירה וכתיבה שבנביאים וכתובים.

אעתיק מרשימותי בענין זה, מתוך שיעור שמסרתי ברבים לפני כמה שנים, את החלק שמביא את תורת בריסק בחילוק שבין נביאים לכתובים.

והנה בעיקר הדבר יש להתבונן בחילוק השמות דנביאים מכתובים, ונקדים בזה המובא בחידושי הגר"ח על הש"ס ממרן הגרי"ז בשמו, דהגר"ח שאל מדוע הכתובים אין נקראים ג"כ נביאים ולמה אין להם דין נביאים, והרי גם הכתובים נאמרו ברוח הקודש דהיינו נבואה, ואין לומר שרוה"ק לאו היינו נבואה ומדריגתם קטנה מנבואה ולפיכך קדושת הכתובים קטנה מקדושת הנביאים, דהא במס' סוטה מבואר שדוד ושלמה היו נביאים, וגם מדין מניחין מוכח דקדושת שניהם שוין.

וביאר רבינו הגר"ח, דנביאים היינו שהנביא היה צריך לומר את הנבואה בע"פ, אבל כתובים היה הדין שמתחילה היה צריך לכתוב את הנבואה על הספר, ואח"כ נקראת מתוכה. וכן איתא בירמיה שנאמר לו ב' נבואות למסור למלך יהויקים, אחת אמר לו מיד בע"פ והשנית צוה את ברוך בן נריה לכותבה על ספר, ואח"כ מסר אותה בכתב אל יהויקיםוהיא מגילת קינות שהיא בכלל הכתובים, ע"כ.

ובספר ברכת אברהם ב"ב טו,א הביא דברי הגר"ח, ומטו משמיה דהגרי"ד שהקשה על דבריו, דא"כ איך אמר ירמיה לברוך לכתוב ספר קינות ולא כתב בעצמו, וגם לא קרא מתוך הכתב אלא ברוך קראה, כמבואר בקראי. ויעו"ש עוד בזה.

ועוד ראיתי מובא בשם הגרי"ד שהקשה על דברי הגר"ח, דבשלמא ירמיה וישעיה ועוד נביאים, דעיקר הספרים למסור נבואה ותוכחה לשליחות לישראל, שפיר י"ל שהוקבע בנביאים משום שעיקר ענינו הוא המסירה ע"י הנביא בע"פ, אבל יהושע ושופטים ושמואל ומלכים שעיקרו סיפורי כיבוש ומלחמות וכיו"ב ולא דברי נבואה, א"כ זה ודאי לא נמסר בציווי לנביא ע"מ לאומרו לישראל, ולמה זה נחשב כנבואות, ולא מסתבר שמחמת מיעוט הספר המדבר דברי מוסר ותוכחה כל הספר נחשב כנביאים ולא ככתובים.

ובשיעורי רבינו משולם דוד הלוי שליט"א תמורה יד,ב מובא ששאל למרן הגרי"ז מהא דאמרינן בב"ב שם: חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה משלי שיר השירים וקהלת, והרי זה תקופה אחרת לגמרי מהזמן שנאמרו ברוה"ק. ועוד הקשה בהא דמבואר בגמ' שם דאנשי כנסת הגדולה כתבו מגילת אסתר. ופירש"י הטעם שאסתר עצמה לא כתבה משום דלא ניתנה נבואה ליכתב בחוצה לארץ. וקשה דאם הוי מכתובים, א"כ בהכרח דהיה לאסתר לכותבה קודם האמירה לומר מתוכה.

ואמר מרן הגרי"ז, דבהכרח צריך לומר דלשלמה ואסתר היה דין נביאים באמירתן, ולא היה ע"ז דין כתובים, ורק אח"כ נהיה דין נבואה לעשותה כתובים ולאומרה מתוך הכתב. וביאר הגרמ"ד, דאין להקשות דא"כ שיהא לשה"ש ואסתר דין נביאים ולמה יש ע"ז רק דין כתובים. וי"ל דהרי מבואר במגילה יד,א דהיו נביאים לישראל כפלים כיוצאי מצרים ורק מה שהוצרך לדורות נכתב. וא"כ י"ל דעל נבואת שלמה ואסתר נאמר שלדורות יהיה הדין כתובים ולא הדין של נבואה, והדברים דחוקים מאוד לכל מעיין.

בר מן דין יל"ע בעיקר הנחת הגר"ח שאין חילוק בדין הקדושה בין נביאים לכתובים, מכמה לשונות הראשונים, כמו שהובאו בספרי משמר הלוי ר"ה ומגילה שם, ראה הקדמת המאירי לתהילים והקדמת הרד"ק, רבינו בחיי ויקרא ח,ח, חידושי אנשי שם בר"ה שם ועוד שמבואר שישנו חילוק בעיקר דין הקדושה בין נביאים לכתובים, וכמ"ש הר"ן בר"ה.

(אגב, חידוש מופלא מצינו בדברי רבינו בחיי שם, דאמנם אין מניחין ג"כ, ודלא כמשמעות הסוגיא וכל הראשונים).

ובהגדרת החילוק בין נביאים לכתובים, ראה באבודרהם בסדר התפילות של ר"ה דנביאים זה ברוח נבואה וכתובים ברוח הקודש, ופסוקי הנביאים נאמרו בשליחות הנביאים לאומרם לישראל ולפיכך אמר בהם וע"י עבדיך הנביאים, אבל של כתובים לא נאמרו בשליחות אלא שנאמרו ברוה"ק, לפיכך אמר בהם ובדברי קדשך כתוב לאמר. וכיו"ב ברבינו בחיי שם ובחי' אנשי שם דנביאים דברי קבלה שכן קבלו מפי הגבורה .

[איש_ספר]

יש לצרף לזה דברי הגר"ח בחידושים על דין אמירה וכתיבה שבנביאים וכתובים.

איך זה קשור?
יש להסמיך הנידון הידוע לגבי הוספת פסוק פותח את ידך האמור בתהילים בתוך ברכת הזן שתיקן משה, שבבית יוסף כתב בשם הכל בו שאין לאומרו כי איך אמר משה פסוק שבתהלים, ואילו המבי"ט בבית אלקים כתב שעד שבא דוד לא אמרו כאמור פותח את ידך, ודוד לקחו מנוסח של משה, ואז הוסיפו שם כאמור. ומטין בשם הגרי"ז בנו"א, שמשה אמר ברוה"ק פסוק שיאמר דוד, ולכן הנוסח כאמור, ולא ככתוב, כבברכה השניה! כי באמת עוד לא נכתב!
ובקונטרס עיון תפילה לר"ש מהרמילוב מביא מו"מ שהיה לו בזה עם הגאון מבוטשאטש.

[נוטר הכרמים]

רבינו אי"ס,

לא זכיתי להבין למה המבואר בדברי הגר"ח אינו קשור לדברי הנצי"ב, הרי לפי דבריו יש להגביל דברי זקינו הנצי"ב ולפרש כי בפעם הראשונה בה נאמרה הנבואה שלא ע"מ לכותבה, בהכרח היה זה בתורת נבואה ולא בתורת דברי כתובים, שא"כ היה נותר בידינו פעמיים 'כתיב'ולא קרי וכתיב, כי יסודם של כתובים, הוא בכתיבתם כשמם, ולא באמירתם.

[איש_ספר]

רבינו אי"ס,

לא זכיתי להבין למה המבואר בדברי הגר"ח אינו קשור לדברי הנצי"ב, הרי לפי דבריו יש להגביל דברי זקינו הנצי"ב ולפרש כי בפעם הראשונה בה נאמרה הנבואה שלא ע"מ לכותבה, בהכרח היה זה בתורת נבואה ולא בתורת דברי כתובים, שא"כ היה נותר בידינו פעמיים 'כתיב'ולא קרי וכתיב, כי יסודם של כתובים, הוא בכתיבתם כשמם, ולא באמירתם.

מנין אתה אומר שבפעם הראשונה שנאמר הפסוק, הוא גם נאמר כנבואה? לדוגמא משה שאמר פותח את ידיך, אמר זאת כנבואה? הנבואה היא של הנביאים שאמרו בנבואה או בכתיבה פסוקים שהיו מקובלים ועברו ונמסרו מדור לדור.

[ישבב הסופר]

מכיון שאין הסברו של הנצי"ב מועילה לכל הקריין וכתיבן, אלא אולי למקצתן, לא הבינותי מה תועלת יש בהסבר שכזה.

[ארי שבחבורה]

יש כאן בנותן טעם להביא את דבריו של הנצי"ב בפירושו לשיר-השירים 'מטיב שיר' (א,א) על הפסוק "שיר השירים אשר לשלמה" אשר משלימים את דבריו שהובאו לעיל, וז"ל:
"שיר השירים" - שנתחבר מהרבה שירים נפרדים, אשר כמה מהם נתחברו ברוח הקודש על ידי אחרים. כמו שיר "הגידה לי וגו'" (להלן פסוק ז') נאמר על ידי משה רבינו כדתניא בספרי פרשת פנחס (קל"ט) ויבואר עוד במקומו. גם מקרא "ישקני וגו'" (להלן פסוק ב') היה מקובל לרבותינו במדרש (שיר-השירים רבה א,יב) שהיה מוקדם לשלמה וחקרו מתי נאמר. וכן שיר "אחות לנו קטנה" (להלן ח,ח) נאמר בימי אברהם אבינו כמבואר בבראשית-רבה פרשת לך-לך (לט,ג), ויבואר במקומו, אבל שלמה אסף את כל השירים ברוח הקודש וגם הוסיף הרבה משלו ועשאם שיר נפלא אחד.
והרי זה כמו ספר תהלים שעשה דוד אביו ונקרא כולו על שמו, וכדכתיב (תהלים עב,כ) "כלו תפילות דוד בן ישי", אף על גב שיש בהם מזמורים שאמרום אחרים - היינו עשרה זקנים, אלא שדוד גם כן אמרם ברוח הקודש והגיה בהם והוסיף משלו. כמו ב"תפילת משה איש האלוקים" (פרק צ') כתיב (פסוק י') "ימי שנותנו בהם שבעים שנה", ואמרו על זה ביבמות (סד,ב): והא בימי דוד אימעוט שני שנאמר "ימי שנותינו וגו'". [אלא שאת זה יש לדחות על פי גירסת הרי"ף (כ,א מדפי הרי"ף): והא בימי רבי אימעוט שני שנאמר "ימי שנותינו וגו'". ועל כרחך לא נקיט הגמרא את הזמן שנאמר בו אותו מקרא אלא את זמן המשנה - עיין שם, ואם כן אפשר שבאמת בימי משה היו גם כן ימי האדם שבעים שנה]. והכי מוכרח מדכתיב במזמורי משה רבינו "שמעה ותשמח ציון" (צז,ח), "ושמואל בקוראי שמו" (צט,ו). ומה דאיתא בפסחים (קיז,א) 'כל התשבחות שבתהלים דוד אמרם - שנאמר "כלו תפילות דוד בן ישי"' הוא משום שדוד הגיה והוסיף בהם.
והכי נמי שלמה קיבץ את כל השירים שהיו מקובלים בידו והוסיף הרבה משלו ועשה מהם שיר אחד, ולא עשה כדוד אביו שהשאיר כל מזמור על צורתו הראשונה, אבל שלמה עשה שיר אחד מן השירים. {ויש שירים שנאמרו על איזו כוונה לפי אותה שעה, ושלמה צירפם ברוח הקודש על זמן אחר, וכיוצא בזה איתא גם בנביאים, וכפי שכתבתי ב'העמק שאלה' (קסו,ה) ובה'רחב דבר' בראשית (מט,י)}

[ישבב הסופר]

מדבריהם ז"ל למדנו שכל נביא התנבא בסגנונו, היינו שתוכן הדברים נאמרו לו בנבואה מפי ה', ונוסח הדברים הוא מהנביא, ועל זה אמרו ז"ל בסנהדרין פ"ט דאמר רבי יצחק סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד עובדיה אמר - זדון לבך השיאך, ירמיה אמר - תפלצתך השיא אותך זדון לבך", ויעוי"ש שיהושפט הוכיח מזה שהנבואה שקרית משום שכשנבואה אחת ממש יוצאת מפי שני נביאים, כל אחד מנסחו כדרכו.
וכן פירש"י שם וז"ל
סיגנון: דבר מליצות של רוח הקודש:
עולה לכמה נביאים: נכנס בלבם לזה בלשון זה ולזה בלשון זה והכל אחד:
ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד: בלשון אחד ואלו כולן לשון אחד היו אומרים דכתיב הנה נא כל הנביאים אומרים פה אחד טוב: ע"כ.

וקרוב מאוד לומר שאם היה 'פסוק' קדום ששגור בפי עם ישראל כ'משל קדמוני', והדבר הולם את הנבואה ומתאים לנאמר לו, מדוע לא יתכן שישתמש בו הנביא בהנבאו? וכן בכל מקום, שע"י רוח הקודש ונבואה נאמר לו דברים אלו, ובעת אשר נתנבא הנביא את הדברים בסגנונו, השתמש בפסוקים שנאמרו כבר ע"י קודמיו, וכן הוא ב'עזי וזמרת' שיש נוסח דומה בתילים, וכן בישעיה. וכן הוא בהרבה מקומות שיש 'כפילות'.
אבל מה שכתב הנצי"ב בנוגע לקרי וכתיב לא הבינותי.

[לייטנר]

מש"כ על 'שמע ישראל', כ"כ בהעמק דבר דברים ו ד: "שמע ישראל - הרמב"ן ז"ל דקדק אמאי שינה הלשון בזה הפסוק דכתיב במדברים בעדם [=נסתר] יותר מכל פרשה שמדבר בנוכח, ונראה שהוא שדרשו חז"ל פסחים דנ"ג דיעקב אבינו אמר זה המקרא והוא אמר בזה הלשון, ואח"כ העמידו משה רבינו בכח התורה, וכיב"ז יש הרבה מקראות בנו"כ שהיו ידועים עוד לפני אותו הנביא, והנביא ברוה"ק עפ"י ה' העמידו בספרו"
ועיי' עוד בהרחב דבר על בראשית מט.

[ארי שבחבורה]

ועיי' עוד בהרחב דבר על בראשית מט.

מקור זה כבר צויין בסוף הודעתי הקודמת.

[ארי שבחבורה]

הקפצה ליארצייט 119 של הנצי"ב שחל היום.

ויעוין עוד במש"כ הנצי"ב בענין קרי וכתיב בחיבורו על הספרי 'עמק הנצי"ב' פרשת מטות פיסקא א' בד"ה "ומוסיף עליהן".

[צביב]

(אגב,
חידוש מופלא מצינו בדברי רבינו בחיי שם, דאמנם אין מניחין ג"כ, ודלא כמשמעות הסוגיא וכל הראשונים).

רבי דוד לוריא נזהר בזה שלא להניח כתובים על נביאים

[פולסברג]

האם מצינו עוד מהלכים מרבותינו בזה הענין, איך הביאו פסוק שלא נכתב עדיין?