לומד_בישיבה כתב:א. הוא כותב להדיא שילכו למקווה תיכף ומיד בטרם ייעשה מעשה.
ב. לאחר התיקון שגילה אין כל סיבה בעולם מדוע יצטרך למקווה שהרי נשמתו צח כשלג. - וכל עניין המקווה לאחר שגילה את התיקון אינו אלא לתוספת קדושה.
ג. איני יודע על מי אתה מתכוון ואיני רוצה לנקוב בשמות, אוכל רק לומר לך שרבי יעקב מאיר שליט"א היה התלמיד החזק ביותר בישיבת שער השמים.
-
הרב קרמר הוא מכוון וכך היו כל אנשי ברסלב בפולין החל מרבי יצחק ברייטער הי"ד עד האחרון שבחבורה והיו לומדים את סיפורי מעשיות על פי הכוונות של האר"י ז"ל ואינו צריך לפנים.
א. אין דרכי להיכנס בוויכוחים חריפים, אך אני רואה לאט-לאט שאתה כמו מתעקש לא להבין.
אין לי אלא לחזור על מה שכתבתי, לא נראה לי שצריך להיות חכם כדי להבין את זה:
דוד4 כתב:האם כשרבינו הק' מחדש ומזהיר שיש עניין לטבול מה שיותר מהר, לפני שנעשה מה שנעשה ע"י המקרה ח"ו, האם בזה הוא מתכוון לשלול טבילה בזמן שאחר כך??? אתמהה!!! פשוט לכל בר דעת שככל שמקדימין עדיף, ובוודאי מי שהיה אנוס ולא הצליח להקדים, יטבול בהזדמנות הראשונה שיהיה לו. והוא דבר פשוט.
ב. אני לא מבין, אתה בא לומר מהי שיטתך, או מהי שיטת רבינו הק' מוהר"ן מברסלב.
אני מבין שלפי שיטתך אין צורך ללכת למקווה אחרי אמירת התיקון הכללי. נחמד מאד, אבל אנחנו לא מדברים כאן על שיטת "לומד בישיבה", אלא על שיטת הרה"ק מברסלב. ומה לעשות שהרה"ק מברסלב אמר בפירוש שיש ויש עניין ללכת למקווה גם אחרי שגילה את העשרה מזמורים, וכן נהגו כל חסידי ברסלב מאז ועד היום.
ג. בעניין הגה"צ הגרי"מ שכטר והגה"צ הגרש"מ קרמר - אני יכול לתת לך עוד המון שמות, כי בעצם כל חסידי ברסלב, למן הקטן ועד הגדול, עוסקים בכוונות האר"י הקדוש. כי כל מי שלמד ספרי רבינו הק' יודע שאי אפשר להבין היטב בלי כוונות האר"י (ולא רק סיפורי מעשיות..), כמו שאמר רבינו בפירוש וכו' וכו', ולא אחת ולא שתיים מן התורות גם מבארות בפירוש את כוונות האר"י בארוכה וכו' וכו', ועוד יש להאריך בזה וכו' וכו'.
אך לכן הקדמתי ואמרתי שעל אף שהם יודעים ולומדים ועוסקים בכוונות האר"י וכו', אבל בעת העבודה - אין חסידי ברסלב משתמשים בכוונות האר"י כלל וכלל!!
כי כן כתב רבינו הקדוש בפירוש בספרו הקדוש ליקוטי מוהר"ן (שציינתי לך לעיין שם, וכנראה לא עיינת), וזה לשונו הק':
אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ סִפֵּר לִי שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כְּדַרְכּוֹ, וְהֵבִין רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהוּא עוֹסֵק קְצָת לְכַוֵּן כַּוָּנוֹת בִּתְפִלָּתוֹ, וְהִקְפִּיד עָלָיו רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד, וְאָמַר לוֹ שֶׁלּא יַעֲסֹק עוֹד בָּזֶה, וְלא יִתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת רַק יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת כִּפְשׁוּטוֹ [אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הָאִישׁ לָמַד כִּתְבֵי הָאֲרִ''י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַל פִּי פְּקֻדָּתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן לא רָצָה שֶׁיִּתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת כְּלָל] וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָזֶה, כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת, הוּא כְּמוֹ כִּשּׁוּף, כִּי בְּכִשּׁוּף נֶאֱמַר ''לא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת'' (דְּבָרִים י''ח), וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת עה ראשׁ הַשָּׁנָה כד סַנְהֶדְרִין סח): לא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת, אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת. כָּך הוּא בְּעִנְיַן הַכַּוָּנוֹת לְהַבְדִּיל שֶׁאֵין צְרִיכִין לִלְמד אוֹתָם כִּי אִם לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת, אֲבָל לא לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם, דְּהַיְנוּ לְכַוְּנָם בַּתְּפִלָּה מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָזֶה. וְאָמַר כִּי עִקָּר הַתְּפִלָּה הִיא דְּבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וְהָיָה טוֹב יוֹתֵר לְהִתְפַּלֵּל בִּלְשׁוֹן לַעַז, שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ כִּי כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִים בַּלָּשׁוֹן, שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ אֲזַי הַלֵּב סָמוּך וְדָבוּק מְאד בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה וְיָכוֹל לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, אַך כְּבָר תִּקְּנוּ לָנוּ אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה סֵדֶר הַתְּפִלָּה [מֵחֲמַת שֶׁלָּאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְסַדֵּר סֵדֶר הַתְּפִלָּה לְעַצְמוֹ כַּמּוּבָא], עַל כֵּן אָנוּ חַיָּבִים לְהִתְפַּלֵּל בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁסִּדְּרוּ לָנוּ, אֲבָל הָעִקָּר הוּא רַק לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁזֶּהוּ עִקָּר הַתְּפִלָּה, שֶׁמִּתְפַּלְּלִין לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְקָרְבִין וּמִתְדַּבְּקִין בּוֹ יִתְבָּרַך. וְהִנֵּה מִי שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ תָּמִיד, כְּגוֹן יְרוּשַׁלְמִי אֵין צָרִיך לַחֲשׁב בְּדַעְתּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, רַק שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, וְזֶה עִקָּר כַּוָּנָתוֹ בַּתְּפִלָּה. וְאֵצֶל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה, אֶצְלָם כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל הָאֲרִ''י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכוּ', הֵם פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, שֶׁבְּפֵרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁלָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הַכַּוָּנוֹת.