סגולה לקרוא ספר תהלים בר"ח אדר מהאר"י <הרמב"ם וקבלה>

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' פברואר 22, 2012 4:50 pm

כן, ברור, שאין שום שאלה וספק ספיקא: הרמב"ם היה מקובל גדול... רק משום מה, הוא בחר שלא ליידע בכך את הדורות הבאים...
פלאי פלאות.

בעלזער וחבריו,
אם אתם רוצים, אני יכול להוסיף לכם עוד מאמרי חז"ל וראשונים בענין 'עתות רצון'. אך מהאמירה שיש זמנים של 'רצון' ועד המצב של דורינו ישנה דרך ארוכה-ארוכה, ארוכה ומזעזעת (עדיין לא הגענו לסוף הדרך, יצרני ו'מאתרי' סגולות עדיין באמצע העבודה...). ועל זה אני דיברתי.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' פברואר 22, 2012 4:52 pm

איש_ספר כתב: ועכשיו נעזוב את הרמב"ם שאין אנו ראויים אפילו לכתוב את שמו, ונדבר על אנשים כערכינו.
מי שניגש ללמוד את תורת האר"י, ואין לו:
א. אמונה כי תורת הקבלה ביסודה היא קודש קדשים ומקובלת איש מפי איש עד משה רבינו.
ב. כי האריז"ל היה קדוש וטהור, ואליהו נגלה אליו (כל הזמן או מידי פעם, לא זה הענין כמובן)

אדם שלא מקבל שתי אמיתות אלו, בודאי שדברי האריז"ל (וכמובן גם לפניו אבל במיוחד תורת הפרצופים של האריז"ל) נראים לו כהגשמה נוראה. לכן גם קאפח הזקן שדיבר דברי נבלה על הקבלה, לא היה מתנגד אלא תימני פרמיטיב, שחשב שהמשלים של האר"י הם ניבול פה. וכמו שהוכיחו הרב קוק תוכחה גלויה.

בקיצור מה שברצוני לומר, שגם מתנגדי התורה רובם ככולם לא נכנסו לפנים המחיצה, אינם מאמינים בקדושתה וע"כ נוח להם להטיל בה שיקוץ, וע"כ גם הם לא יקראו מתנגדים, אבל על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בקבלה, שכשמה כן היא, שבלי קבלה של איש מפי איש, אי אפשר להנכס בהיכלה ולגלות רזיה וצפוניה.

אני מבין שדבריך האחרונים כוונו אלי, אל מה שכתבתי לעיל (viewtopic.php?f=7&t=8433#p75153)
לפיכך אפרש את שיחתי:
מעולם לא חשבתי שתורת הקבלה מגשימה, חלילה וחס, רק נתכוונתי שבדורות קדומים טענו הפילוסופים נגד בעלי הקבלה מגשימים ו'מרבים את האלוקות (ידוע פתגמם: "בעלי ... שילשוהו, ובעלי ה... עישרוהו). ולפיכך מסתבר, שאף אילו ידע הרמב"ם מתורת הקבלה, היא לא היתה מתיישבת בדעתו הפילוסופית.
ודי בכך להסיר ממני לזות שפתיים.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' פברואר 22, 2012 4:55 pm

יאיר כתב:ומה עם מגילת הסתרים שהרמב"ם חזר בו בסוף ימיו כשנודע לו על הזהר הקדוש?

לא היה ולא נברא. או: היה ונברא בדיוק כמו 'אגרת התשובה' ששלח אריסטו, או 'החזרה בתשובה' של ריא"ם...
עי' במאמר 'מחוקר למקובל'.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' פברואר 22, 2012 4:58 pm

בכלל, שמתם לב מה הולך כאן:
בעלזר, בהודעתו הראשונה כותב:

בלוח עתים לבינה הביא
ר"ח אדר סגולה גדולה לקרוא ספר תהלים בר"ח אדר.
הקדמת מעם לועז לתהלים בשם תהלה לדוד בשם ר"ח ויטאל ז"ל.

ובהמשך מתברר, כי בכלל מדובר בערב ראש חודש, וגם אין מדובר באיזה סגולה לישועה, אלא 'סגולה לנשמה'!...
אבל, כמובן, זה לא יעזור. רק אחד מאנשי הקופות יעלה על 'סגולה מופלאה' זו, וכבר יעמיד X תלמידי חכמים שיאמרו את כל התהלים ב26 מקומות קדושים (גי' הוי"ה = שם הרחמים וכו' וכו' וכו'), והכסף יזרום לקופה, כמובן, לא לכיסו, אלא רק לטובת הענייים.
אשרנו מה טוב חלקנו!!!

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' פברואר 22, 2012 5:13 pm

חכם באשי, ודאי שלא כוונתי אליך, אדרבה, הסברתי למה קבלה בלי 'קבלה' עלולה להתפס כהגשמה. ומכאן לרמב"ם. ובדיוק כמו שכתבת.

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » ד' פברואר 22, 2012 5:44 pm

חכם באשי כתב:כן, ברור, שאין שום שאלה וספק ספיקא: הרמב"ם היה מקובל גדול... רק משום מה, הוא בחר שלא ליידע בכך את הדורות הבאים...
פלאי פלאות.

.

א. למה שיטרח לידע? עיין ריש אין דורשין
ב. כנראה מר "שולט היטב" בספרו הנורא המורה ואידך זיל גמור.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' פברואר 22, 2012 6:00 pm

לא זכיתי לשלוט בספרו 'המורה' כמו אלו ש"שולטים" בו באופן מופלא ורואים בו (בין השורות, כנראה) את חכמת הקבלה, דברים שמעולם לא עלו על לבו...
מעולם לא הבנתי, האם ייגרע משהו מכבודה של חכמת הקבלה אם באמת נסכים לאמת, שהרמב"ם לא היה מקובל?

- - - -

איש ספר,
תודה. חשדתיך שאתה חושדני בחינם...
והאמת והשלום אהבו.

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » ד' פברואר 22, 2012 7:10 pm

כעת ההרגשה שאינך שולט לא בקבלה ולא בחכמה.
אסתפק בזה.

בעלזער · הודעהעל ידי **בעלזער** » ד' פברואר 22, 2012 7:31 pm

חכם באשי כתב:כן, ברור, שאין שום שאלה וספק ספיקא: הרמב"ם היה מקובל גדול... רק משום מה, הוא בחר שלא ליידע בכך את הדורות הבאים...
פלאי פלאות.

מדוע בחר הרמב"ם שלא ליידע את הדורות הבאים ראה בקובץ המצורף.

האמנם הרמבם מעתיק מספר שיעור קומה.pdf: (65.17 KiB) הורד 466 פעמים

אולי יש בזה משום לשפוך אור אם אכן ידע הרמב"ם קבלה ובחר שלא להרחיב בזה.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' פברואר 22, 2012 7:39 pm

וכנגד זה, אעלה את המאמר 'מחוקר למקובל' (אגב, הוא הופיע בגירסה מחודשת עם הוספות ב'חקרי קבלה', א). ומי שאינו תם ותמים ימצא דבר אמת.

ם, תרביץ, 6, תרצה.pdf: (747.06 KiB) הורד 460 פעמים

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » ד' פברואר 22, 2012 7:41 pm

עלובה העיסה עם נחתומה.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' פברואר 22, 2012 7:44 pm

האגדות הם לא רק של המקובלים כפי הכותרת שם, אלא גם אברבנאל השכלתן סמך ע"ז
לאחרונה יצא ספר עב כרס (כבר הזכרתי כאן) לכבוד פרו' חלמיש, העוסק כולו ברמב"ם והסוד. ושם יש מאמר גדול מאסף לכל המחנות על סיפור זה.
גם אני לא מבין מה הלהיטות לצרף את הרמב"ם לקבלה, (וזה אופיני לחוגים שעושים פרופוגאנדעס מהרמב"ם, ולא דוקא הרמבסיטים...) אאל"ט הרח"ו רושם מפי האריז"ל את הסיבה הפנימית שבגינה לא זכה הרמב"ם ללון בסתר החכמה. ואם לאר"י זה היה טוב גם לנו יכול להיות טוב

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' פברואר 22, 2012 7:49 pm

איש_ספר כתב:גם אני לא מבין מה הלהיטות לצרף את הרמב"ם לקבלה, (וזה אופיני לחוגים שעושים פרופוגאנדעס מהרמב"ם, ולא דוקא הרמבסיטים...)

למי שלא הבין: חב"ד!
(שרות מיוחד לצ33)

איש_ספר כתב: אאל"ט הרח"ו רושם מפי האריז"ל את הסיבה הפנימית שבגינה לא זכה הרמב"ם ללון בסתר החכמה. ואם לאר"י זה היה טוב גם לנו יכול להיות טוב

זו לשון מהרח"ו, שער הגלגולים - הקדמה לו

גם הרמב"ם ז"ל שחבר ספר היד הנקרא משנה תורה, והרמב"ן ז"ל, שרשם הוא בשתי פאות ז"א בדיקנא דיליה, בתקון האחד הנקרא א"ל, וכבר נתבאר אצלינו, כי הפאה נקרא א"ל, והוא סוד אל שדי, שהוא בגימטריא משה, ולכן ב' הפוסקים האלה נקראו משה. אמנם הרמב"ם הוא מן פאה השמאלית ולכן לא זכה לידע חכמת הזהר, אבל הרמב"ן ז"ל הוא מן פאה הימנית. ולכן זכה אליה כנודע.

נו, אבל מה לעשות, יש היודעים יותר ממהרח"ו...

בעלזער · הודעהעל ידי **בעלזער** » ד' פברואר 22, 2012 8:02 pm

עד כמה שזכור לי בשום מקום כותב התניא שהאר"י הק' הודה לו להרמב"ם. ואולי חכם באשי יחזיר לי אבידתי, ככלל אצל החסידים מקובל ושמעתי יותר מפעם אחת שהאר"י הק' סמך ידיו על כל מה שכתב הרמב"ם במעשה מרכבה.

מקור לזה איני יודע.

מעיין · הודעהעל ידי **מעיין** » ד' פברואר 22, 2012 8:33 pm

חכם באשי כתב:
אוהב אוצר כתב:באשי,דע לך שאני מסכים עם כל מילה של תגובתך אלי, אבל הוא אשר כאב לי, שיש מקור מבוסס של סגולה, צריך להתייחס בכבוד יותר.

אינני מדבר על כך אם יש ל'סגולות' אלו מקור או לא. אלא על כך שהסגולות הפכו לחזות הכל. אי אפשר להתפלל היום בלי איזה 'יום מסוגל' או 'מקום מסוגל'. זו אחת מהחורבנות שהביאו עלינו קופות הצדקה השונות. חבל במיוחד שהציבור הליטאי, שהיה פחות מיסטי, ג"כ נגרר אחרי כל זה.

צד שני של המטבע
ערכין יא ב

רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב

חרדים פ' עג

אחר שכתבנו רפואת תעלה בדמים יקרים לנפש החוטאת שלא תמות, יש לנו לחקור ולבקש רפואה בדמים קלים, אחר שנמשלו חולי הנפש לחולי הגוף. ולפעמים רפואה שיעשה רופא חכם במאה פרחים הוצאה, מכמה מיני רפואות יקרות הערך, ולפעמים ימצאו מיני רפואות בכסף אחד או בחצי כסף של מיני עשבים מרפאים בדרך סגולה:
ושמעתי מפי מגידי אמת, שאירע במלכות קאסטיליי"א באחד משרי המלך הפרתמים בלכתם לצוד ציד להביא, בא לרדוף אחר שועל לצודו, ועקץ השועל את רגל השר עקיצה קטנה לא הרגיש בה, ביום השני התחילה רגלו לצבות ביום השלישי צבתה מאד עד סוף הירך, ורופאי המלך נלאו לבקש מיני רפואות משונות בדמים יקרים מאד ולא יכלה ונואשו ממנו, חקיה מצוה מחמת מיתה, וכל בני ביתו בוכים. והנה נכנס אחד ממשרתיו שהיה מביא לו דורון כמנהגו, וראה את הצרה הגדולה ואת החולי שחלה אדוניו, וישאל אליהם מה החולי הרע הזה פתאום בא לאדוני, והיום שלשת ימים ראיתיו שאנן ושלו. ויאמרו לו עקיצה קטנה של שועל הביאה עליו את המות הזה. ויען אליהם, אל תיראו כי בעזר האל אני ארפא אותו, וילך במהירות אל השדה וילקט מיני עשבים ידועים לו, וירץ ויבא אל בית אדוניו ויכתוש את העשבים במכתש, וישם על רגל אדוניו פעמיים שלש, מיד התחיל להרפא, ביום השלישי נתרפא והלך על רגליו, וישתוממו הרופאים ויהללו את האלקים אשר ברא מיני סגולות בעשבים. ובזה אנו מבינים מה שאמר רבי אליעזר בפרקי אבות, עקיצתן עקיצת שועל. וכן שמענו כמה מיני חלאים שנמצא להם רפואת תעלה בדמים קלים בדרך סגולה, ועל דרך זה יש לנו לבקש בשדה אשר ברכו ה' היא הגמרא, מיני סגולות ורפואות קלות לרפאות תולי הנפש החלושים שאין בהם כח לסבול הרפואות הקשות:

בברכה המשולשת

חכם באשי כתב:
איש_ספר כתב:גם אני לא מבין מה הלהיטות לצרף את הרמב"ם לקבלה, (וזה אופיני לחוגים שעושים פרופוגאנדעס מהרמב"ם, ולא דוקא הרמבסיטים...)

למי שלא הבין: חב"ד!
(שרות מיוחד לצ33)

איש_ספר כתב: אאל"ט הרח"ו רושם מפי האריז"ל את הסיבה הפנימית שבגינה לא זכה הרמב"ם ללון בסתר החכמה. ואם לאר"י זה היה טוב גם לנו יכול להיות טוב

זו לשון מהרח"ו, שער הגלגולים - הקדמה לו
גם הרמב"ם ז"ל שחבר ספר היד הנקרא משנה תורה, והרמב"ן ז"ל, שרשם הוא בשתי פאות ז"א בדיקנא דיליה, בתקון האחד הנקרא א"ל, וכבר נתבאר אצלינו, כי הפאה נקרא א"ל, והוא סוד אל שדי, שהוא בגימטריא משה, ולכן ב' הפוסקים האלה נקראו משה. אמנם הרמב"ם הוא מן פאה השמאלית ולכן לא זכה לידע חכמת הזהר, אבל הרמב"ן ז"ל הוא מן פאה הימנית. ולכן זכה אליה כנודע.

נו, אבל מה לעשות, יש היודעים יותר ממהרח"ו...

אבל יוצא מכאן שהרמב"ם לא התנגד לתורת הסוד, אלא רק "לא זכה לידע" אותה.
כמדומני שהרב שילת, שליט"א הזכיר קצת מזה בסוף אגרות הרמב"ם.

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » ה' פברואר 23, 2012 10:32 am

בעלזער כתב:עד כמה שזכור לי בשום מקום כותב התניא שהאר"י הק' הודה לו להרמב"ם. ואולי חכם באשי יחזיר לי אבידתי, ככלל אצל החסידים מקובל ושמעתי יותר מפעם אחת שהאר"י הק' סמך ידיו על כל מה שכתב הרמב"ם במעשה מרכבה.

מקור לזה איני יודע.

הוא בתניא פ"ב בהגהה "והודו לו חכמי הקבלה".
ומכאן ראיה להיפך, שלא היה מקובל.

מעיין, לא הבנתי מה הקשר של החרדים שהבאת לנושא הדיון, אולי תסביר בבקשה.

זקן ששכח · הודעהעל ידי **זקן ששכח** » ה' פברואר 23, 2012 1:58 pm

שאלה שאלתית, ללא קשר מיוחד לנאמר לעיל:
"גנז ספר רפואות והודו לו". למה גנז ולמה הודו לו?

בברכה המשולשת

זקן ששכח כתב:שאלה שאלתית, ללא קשר מיוחד לנאמר לעיל:
"גנז ספר רפואות והודו לו". למה גנז ולמה הודו לו?

זו המחלוקת המפורסמת בין רש"י לרמב"ם, שניהם על אתר.

חלמיש · הודעהעל ידי **חלמיש** » ו' פברואר 24, 2012 3:05 am

המהלך להפוך את הרמב"ם למקובל אינו שונה מלפרש כל דבר ןכל ספר על פי קבלה, לפי האמונה הפשוטה שהקבלה היא מסורה ממתן תורה ואינו חידוש כמו פילוספיה (וזה אינו שונה מגישת הרמב"ם עצמו שהחכמים היו בעצם פילוסופים) יש לראות כל ספר קדוש שהתוך הוא קבלה אם במודע אל שלא במודעף לפי רש"י היה מקובל, תוספות היה' מקובל וכו') והרי כך דרכה של תורה שאמיתיות מקובלות היו ידועות להכל ובכן הנטיה לפרש את ההנחות האמיתיות בכל ספר מקודש באומה. הרעיון שהרמב"ם מניח את העקרים וכל כך הרבה יסודות הדת לא היה מקובל, לא הסתדר לפי דעת מקובלים. (איני מדבר ממקובלים שהיו אנטי רמבמיים כמו בעל ספר האמונות, במדה רבה בעל עבודת הקודש, מהר"ל ואחרים).

בדבר זה יש כמה מהלכים, מהמהלך של ר' אברהם אבולעפיה שפירש את המורה לפי הקבלה (הנחה זו לא ברורה, האם סבר שהיה מקובל בסתר, או שרק אמיתיות המו"נ מתפרשות על פי קבלה) עד למהלכם של המגדל עוז ואחרים שקיבלו את העובדה שחזר בו ואכן הי' למקובל בסוף ימיו, וכל אלו בכל תעצמותיהם סברו שאכן היה הרמב"ם המאור הגדול מקובל, עד לשיטת הרמ"א ודעמיה, שחכמת הקבלה והפילוספיה הם שתי שפות בלבד. וממילא אין כאן דבר חדש.

הנטיה המחקרית לגבי הרמב"ם, כלל לא היתה מנת חלקם של גדולי ישראל שהבינו שהתורה היא אחת במהותה, ולכן דברי הרמב"ם מתפרשים לפי הקבלה ולפי הסוד. רוב חכמי ישראל שהיו במרכז (לא רמבמיסטים "טהורים", שמאז המיימוניסטים הטהורים בפרובנס היו דורות חלל עד להתעוררת של המיימניזם הטהור באקדמיה או אתל תלמידי הרב קאפח, ולא האנטי רמבמיסטים הטהורים שקצת מניתי לעיל ויש לצרף להם את ר' יוסף התנא מצפת, ואת ר' נחמן מברסלב אולי אף הגר"א מווילנא). רוב גדולי ישראל מקבלים שהרבה מקורות הרמב"ם אכן מצוי בזהר, ובוודאי שדבריו מתפרשים על פי סוד, כגון הנודע ביהודה בדרושיו באהבת ציון דרוש ב' ועוד. והדברים עתיקים.

מתעמק · הודעהעל ידי **מתעמק** » ו' פברואר 24, 2012 11:58 am

כל כך נושאים בתוך אשכול אחד, עד שקשה להתרכז ולהעיר לכאו"א.
בענין הרמב"ם ולימוד הקבלה. העלו כאן (אם הבנתי נכון) הרבנים חכם באשי ואיש ספר נקודה חדשה שלא ראיתי עדיין בעניי, אך הסתירו אותה תחת לשונם ברמז, ואני מרגיש צורך להרחיב הדברים (כדי שלא ישתמע כאילו מתכוונים שיש הגשמה בקבלה כדעת קאפח וחביריו).
והוא, שאימרת הפילוסוף המובא בשו"ת הריב"ש סימן קנ"ז נגד המקובלים שהם מאמיני העשיריות, לא היתה הכוונה בזה רק לאלו המגשמים החושבים כאילו ח"ו הרבה רשויות יש או עכ"פ מתפללים אל הספירות עצמן חלילה (אף שהריב"ש המצטט אימרא זו פירשה דווקא להנ"ל), אלא הכוונה אף לאלו המבינים נכונה שהקב"ה אחד יחיד ומיוחד וכל הספירות והעולמות אינם אלא השתלשלות מאור א"ס, אעפ"כ הרי יש בזה הגשמה. כי אף שבהכרח כל הפילוסופים מודים שיש מושג של צמצום, דאל"ה היאך יתכן שיהיה עולם הגשמי אחרי שאין בלעדו יתברך לא מקום ואין לו דמות ותואר ולא ראש וקצה (נקודה זו כתב היעב"ץ באחד מספריו בהגיבו להמסופר בשם חכם פלוני שהוקשה בעיניו לקבל מושג הצמצום), אך זה דווקא מה שנוגע לצמצום מרוחני לגשמי ממש או לכל הפחות לדרגת המלאכים שהם לפי ראות עינינו נבדלים בפנ"ע, לא כן כל מה שעדיין בגדר אלקות לא יצוייר בזה צמצום והשתלשלות כלל, ולכן אין מקום לדעת הפילוספים לספירות. ומכח נקודה זו, דעת הרבנים איש ספר וחכם באשי שהרמב"ם היה חולק בתוקף על הקבלה, אף במקרה שהיה מתוודע אליה לפי המתבאר בכתבי הרמ"ק והאריז"ל.

אך כאמור, אם נכונה טענה זו, הרי הגשמה זו דקה מן הדקה. לעומת זה היו כאלו שהגשימו דברי המקובלים לגמרי. אך אעמוד כעת באיזה הגשמה ביניים, והיא הבנת הנקרא כפשוטו.
היו הרבה חכמים שהבינו דברי הזוה"ק כמילוליים. מהן שבאו מזה להגשמה נוראה ככת ש"ץ ודומיהן.
והנה כבר ידוע הנידון אם היעב"ץ בספרו מטפחת ספרים התכוון לדבריו ברצינות, או שהיה לו בזה כוונה רק לקעקע ביצתן של כת ש"ץ שנתלו בדברי הזוה"ק להתיר להן כל איסורי תורה ובכללן דבר ערוה רח"ל. מצד אחד היה היעב"ץ מקובל נודע הבונה עליותיו על פי דברי הזוה"ק וכתבי האריז"ל (שהיו בידיו), וספריו מעידים על זה, ואיך יתכן שהוא הכחיש באמיתית דברי הזוה"ק המקויים ועומד מפי האריז"ל. ולעומת, אם האמין בזה, איך יכחיש ויבטל בפיו דבר המקודש גם בעיניו.
אך תלי"ת מצאתי דבר חידוש בזה. היעב"ץ במטפחת תמה על קטע התיקו"ז, "בראשית אותיות ברא תיש דא אילו של יצחק", שהרי "תיש ואיל שני מינים והם כלאים זה בזה". וראה זה פלא, בספר זהרי יעב"ץ שהדפיס אברהם ביק שאולי, יש שם הג"ה מכתי"ק היעב"ץ על קטע זה בתיקו"ז, הערה קצרה שלא תופסת עין במושכל ראשון, ואלו דבריו "פירוש מלאך המשמש בשם אדי"ר".
יש כאן תמיה וישובה כאחת. מצד אחת תמהים, איך זה יפרש היעב"ץ קטע שלדעתו אינה אלא הוספה מאוחרת בדברי הזוה"ק. אך כשמתבוננים שוב, כאן מונח ישוב להקושי בנידון זה הנ"ל. יש כאן מסר מהיעב"ץ, לאלו הקוראים בספר הזוה"ק בדעה מגושמת, ובראותם תיבת תיש מדמים בדעתם תיש גדול בעל קרניים רץ ומרקד, מכריז לעברם היעב"ץ דעו לכם רבותי שספר הזוהר כזה הרי חלו בו ידים והוא ספר שאינו מוגה וכו', שהרי תיש ואיל שני מינים וכו', ואין הדברים מסתדרים כלל וכלל. אך אם עיני שכל לך, תדע שבספרי הזוה"ק אין כאן לא תיש ולא איל, אלא תיש ואיל הנזכרים בזוה"ק הם רק רמזים לשמות ואורות עליונים, ורק בידיעה זו ניתן לכם ספר הזוה"ק לעיון.
ומזה, שאין כאן סתירה כלל בדעת היעב"ץ, והכל תלוי בדעת המקבל. לפי הבנת הלומד בספר הזוה"ק כן יאמר לו. ולא רק אמירה משפה ולחוץ, אלא כן הוא באמת. ספר הזוהר המדבר (לפי הבנת הקורא) דברים כאלו בענינים טבעיים, אינה אלא ספר שחלו בה ידיים, לעומת ספר הזוהר המדבר כולו דברים רוחניים מוסווים בתיבות גשמיים הוא ספר קדוש ונורא.

ובדרך זה, מספרים בקהל חסידים, הרבי ר' ברוך ממעזיבוז זצ"ל בילדותו עת עמד לפני זקינו הבעש"ט זצ"ל, הגיע אדם זקן ושאלתו בפיו, על מה דאיתא בזוה"ק פרשת וירא עה"פ והנה שלשה אנשים נצבים עליו, שלשה אנשים אלין אבהתא אברהם יצחק ויעקב, ומסתער על זה הקושיא, איך יתכן לפרש ששלשה אנשים אלו היו האבות, והרי נצבים "עליו" על אברהם, ועוד דיצחק ויעקב עדיין לא נולדו. כשמוע הילד הרר"ב את הקושיא מילא פיו צחוק והגיב, מה אומר הזקן וכסיל הזה, והרי אברהם יצחק ויעקב "פירושם" מדות חסד גבורה ותפארת. כלומר, אין ספר הזוה"ק מדבר מאנשים בעלי גוף, רק משורשי קדושה בעולמות העליונים, הנקראים כן על פי בחינה שיש נגדם בעולם הגשמי.

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » ו' פברואר 24, 2012 12:09 pm

חכם באשי כתב: זו לשון מהרח"ו, שער הגלגולים - הקדמה לו
גם הרמב"ם ז"ל שחבר ספר היד הנקרא משנה תורה, והרמב"ן ז"ל, שרשם הוא בשתי פאות ז"א בדיקנא דיליה, בתקון האחד הנקרא א"ל, וכבר נתבאר אצלינו, כי הפאה נקרא א"ל, והוא סוד אל שדי, שהוא בגימטריא משה, ולכן ב' הפוסקים האלה נקראו משה. אמנם הרמב"ם הוא מן פאה השמאלית ולכן לא זכה לידע חכמת הזהר, אבל הרמב"ן ז"ל הוא מן פאה הימנית. ולכן זכה אליה כנודע.

נו, אבל מה לעשות, יש היודעים יותר ממהרח"ו...

הגשמה או לא?..
זה מזכיר לי את הדיונים העמוקים על פטירתו של אברהם אבינו בר"ח טבת וכיוצא בזה.
חוץ מזה, אפילו בעלי חומר עב ומגושם הרי יודעים שבכל אדם יש קשר חד בין פאה שמאלית לימינית ואיך נאמר שאחד לא יודע מהשני?. אתמהה.
וכאן ציטוט כנגד המתפרצים שידעו עם מי יש להם שיג ושיח.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?26499&
סו"ד בהא נחיתנא ובהא סליקנא כי לומר מבחינה היסטורית שהרמב"ם שהיו מצויים לפניו כתבי הגאונים הרבה יותר מזמננו לא שמע על ספרי ומושגי הקבלה או שלא ידע שיצאו מפה קדוש הוא מופרך.
ק"ו לומר שהוא לא היה מסכים לדבריהם בגלל הגשמה הוא מצחיק כי פשוט הכלל הפוך כ"מ שהוא הגשמה הוא ודאי לא מחכמת הקבלה ואם ריק ממכם הוא ריק וכו'.
ואין פנאי להאריך כעת עוד.

בעלזער · הודעהעל ידי **בעלזער** » ו' פברואר 24, 2012 1:15 pm

והנה במה שנתבאר יובן מה שכתוב אני ה' לא שניתי פירוש שאין שום שינוי כלל כמו שהיה לבדו קודם בריאת העולם כך הוא לבדו אחר שנברא וזהו שכתוב "אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא כו'" בלי שום שינוי בעצמותו ולא בדעתו, כי בידיעת עצמו יודע כל הנבראים שהכל ממנו ובטל במציאות. אצלו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שהוא היודע והוא הידוע והוא הדיעה עצמה הכל אחד. ודבר זה אין כח בפה לאמרו ולא באזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו כי הקב"ה מהותו ועצמותו ודעתו הכל אחד ממש מכל צד ופינה בכל דרך יחוד. (שער היחוד והאמונה, פרק ז)

הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד, אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד. שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו היו שם אלוקות הרבה הוא וחייו ודעתו. ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד. נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד. ודבר זה אין כוח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו ולפיכך אומר "חֵי (ח' צרויה) פרעה" ו"חֵי (ח' צרויה) נפשך" ואין אומר "חֵי (ח' צרויה) ה'" אלא "חַי (ח' פתוחה) ה'", שאין הבורא וחייו שנים כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים. לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים כמו שאנו יודעין אותם, אלא מחמת עצמו ידעם. לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהוייתו. (הלכות יסודי התורה, פרק ב הלכה י)
http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx? ... 512&rid=22
http://hebrewbooks.org/7563

פליאה דעת ממני - מצד אחד ישנם הטוענים כאילו הרמב"ם אילו היה בדורותיו של המקובלים היה טוען נגדם הגשמה חלילה וכדו' ומאידך עומד לו התניא ותומך יסודותיו במורה וכפי שתראו לנכון. וראו בקישורים שצירפתי והוא פלא.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' פברואר 24, 2012 1:29 pm

מתעמק כתב:כל כך נושאים בתוך אשכול אחד, עד שקשה להתרכז ולהעיר לכאו"א.
בענין הרמב"ם ולימוד הקבלה. העלו כאן (אם הבנתי נכון) הרבנים חכם באשי ואיש ספר נקודה חדשה שלא ראיתי עדיין בעניי, אך הסתירו אותה תחת לשונם ברמז, ואני מרגיש צורך להרחיב הדברים (כדי שלא ישתמע כאילו מתכוונים שיש הגשמה בקבלה כדעת קאפח וחביריו).
והוא, שאימרת הפילוסוף המובא בשו"ת הריב"ש סימן קנ"ז נגד המקובלים שהם מאמיני העשיריות, לא היתה הכוונה בזה רק לאלו המגשמים החושבים כאילו ח"ו הרבה רשויות יש או עכ"פ מתפללים אל הספירות עצמן חלילה (אף שהריב"ש המצטט אימרא זו פירשה דווקא להנ"ל), אלא הכוונה אף לאלו המבינים נכונה שהקב"ה אחד יחיד ומיוחד וכל הספירות והעולמות אינם אלא השתלשלות מאור א"ס, אעפ"כ הרי יש בזה הגשמה. כי אף שבהכרח כל הפילוסופים מודים שיש מושג של צמצום, דאל"ה היאך יתכן שיהיה עולם הגשמי אחרי שאין בלעדו יתברך לא מקום ואין לו דמות ותואר ולא ראש וקצה (נקודה זו כתב היעב"ץ באחד מספריו בהגיבו להמסופר בשם חכם פלוני שהוקשה בעיניו לקבל מושג הצמצום), אך זה דווקא מה שנוגע לצמצום מרוחני לגשמי ממש או לכל הפחות לדרגת המלאכים שהם לפי ראות עינינו נבדלים בפנ"ע, לא כן כל מה שעדיין בגדר אלקות לא יצוייר בזה צמצום והשתלשלות כלל, ולכן אין מקום לדעת הפילוספים לספירות. ומכח נקודה זו, דעת הרבנים איש ספר וחכם באשי שהרמב"ם היה חולק בתוקף על הקבלה, אף במקרה שהיה מתוודע אליה לפי המתבאר בכתבי הרמ"ק והאריז"ל.

אך כאמור, אם נכונה טענה זו, הרי הגשמה זו דקה מן הדקה. לעומת זה היו כאלו שהגשימו דברי המקובלים לגמרי. אך אעמוד כעת באיזה הגשמה ביניים, והיא הבנת הנקרא כפשוטו.
היו הרבה חכמים שהבינו דברי הזוה"ק כמילוליים. מהן שבאו מזה להגשמה נוראה ככת ש"ץ ודומיהן.
והנה כבר ידוע הנידון אם היעב"ץ בספרו מטפחת ספרים התכוון לדבריו ברצינות, או שהיה לו בזה כוונה רק לקעקע ביצתן של כת ש"ץ שנתלו בדברי הזוה"ק להתיר להן כל איסורי תורה ובכללן דבר ערוה רח"ל. מצד אחד היה היעב"ץ מקובל נודע הבונה עליותיו על פי דברי הזוה"ק וכתבי האריז"ל (שהיו בידיו), וספריו מעידים על זה, ואיך יתכן שהוא הכחיש באמיתית דברי הזוה"ק המקויים ועומד מפי האריז"ל. ולעומת, אם האמין בזה, איך יכחיש ויבטל בפיו דבר המקודש גם בעיניו.
אך תלי"ת מצאתי דבר חידוש בזה. היעב"ץ במטפחת תמה על קטע התיקו"ז, "בראשית אותיות ברא תיש דא אילו של יצחק", שהרי "תיש ואיל שני מינים והם כלאים זה בזה". וראה זה פלא, בספר זהרי יעב"ץ שהדפיס אברהם ביק שאולי, יש שם הג"ה מכתי"ק היעב"ץ על קטע זה בתיקו"ז, הערה קצרה שלא תופסת עין במושכל ראשון, ואלו דבריו "פירוש מלאך המשמש בשם אדי"ר".
יש כאן תמיה וישובה כאחת. מצד אחת תמהים, איך זה יפרש היעב"ץ קטע שלדעתו אינה אלא הוספה מאוחרת בדברי הזוה"ק. אך כשמתבוננים שוב, כאן מונח ישוב להקושי בנידון זה הנ"ל. יש כאן מסר מהיעב"ץ, לאלו הקוראים בספר הזוה"ק בדעה מגושמת, ובראותם תיבת תיש מדמים בדעתם תיש גדול בעל קרניים רץ ומרקד, מכריז לעברם היעב"ץ דעו לכם רבותי שספר הזוהר כזה הרי חלו בו ידים והוא ספר שאינו מוגה וכו', שהרי תיש ואיל שני מינים וכו', ואין הדברים מסתדרים כלל וכלל. אך אם עיני שכל לך, תדע שבספרי הזוה"ק אין כאן לא תיש ולא איל, אלא תיש ואיל הנזכרים בזוה"ק הם רק רמזים לשמות ואורות עליונים, ורק בידיעה זו ניתן לכם ספר הזוה"ק לעיון.
ומזה, שאין כאן סתירה כלל בדעת היעב"ץ, והכל תלוי בדעת המקבל. לפי הבנת הלומד בספר הזוה"ק כן יאמר לו. ולא רק אמירה משפה ולחוץ, אלא כן הוא באמת. ספר הזוהר המדבר (לפי הבנת הקורא) דברים כאלו בענינים טבעיים, אינה אלא ספר שחלו בה ידיים, לעומת ספר הזוהר המדבר כולו דברים רוחניים מוסווים בתיבות גשמיים הוא ספר קדוש ונורא.

ובדרך זה, מספרים בקהל חסידים, הרבי ר' ברוך ממעזיבוז זצ"ל בילדותו עת עמד לפני זקינו הבעש"ט זצ"ל, הגיע אדם זקן ושאלתו בפיו, על מה דאיתא בזוה"ק פרשת וירא עה"פ והנה שלשה אנשים נצבים עליו, שלשה אנשים אלין אבהתא אברהם יצחק ויעקב, ומסתער על זה הקושיא, איך יתכן לפרש ששלשה אנשים אלו היו האבות, והרי נצבים "עליו" על אברהם, ועוד דיצחק ויעקב עדיין לא נולדו. כשמוע הילד הרר"ב את הקושיא מילא פיו צחוק והגיב, מה אומר הזקן וכסיל הזה, והרי אברהם יצחק ויעקב "פירושם" מדות חסד גבורה ותפארת. כלומר, אין ספר הזוה"ק מדבר מאנשים בעלי גוף, רק משורשי קדושה בעולמות העליונים, הנקראים כן על פי בחינה שיש נגדם בעולם הגשמי.

נפלא!

לגבי היעב"ץ, הוא הרי סיכם במטפחת את החלקים שלדעתו נזדייפו בזוהר, וגם אותם הוא מביא בשאר ספריו. אאל"ט.

לגבי הגשמת הזוהר ראה גם כאן מדברי הלשם.

אך כאמור, אם נכונה טענה זו, הרי הגשמה זו דקה מן הדקה.

פליאה בעיני העניין, שכן כל המעיין מעט בדברי מאור עינינו הרמח"ל רואה שזה בדיוק להיפך, ודרך חכמת הנסתר המקובלת בידינו מרחיקה כל הגשמה הרבה יותר מדעת הפילוסופים.

אדג · הודעהעל ידי **אדג** » ו' פברואר 24, 2012 2:23 pm

באמת נושא מורכב. בבחינת מים שאין להם סוף.
קצת סדר, אם יורשה:
א. הכל מודים, שאין דרך עבודת ה' כפי שהורונו רבותינו, אשכנזים וספרדים, ליטאים וחסידים, תימנים והונגרים - לית מאן דפליג: "תמים תהיה עם הוי' אלוקיך". פשוט "צו דינען דעם אויבערשטער" ("לעבוד את ה'!"), בלימוד תורה בשקידה ובהתמדה, בעיון, יגיעת נפש ובשר, ובקיום מצוות עד מס"נ, ותו לא.

ב. (כמעט) הכל מודים, שישנם 'עתי רצון' ומקומות המסוגלים לישועה. וישנם סגולות עבור ענינים ספציפיים.

ג. הכל מודים, שבדורנו אנו, יצאו הסגולות מגדר 'סגולה' (ואגב כך אומר מה ששמעתי מאאמו"ר שליט"א בפורים דשנה שעברה, בביאור מה שאמרו חז"ל "יעשה לו סגולה" חד מ"ד ס"ת, וחד מ"ד דקל דאכיל מיני פירי, דישנם ב' סגולות - או תורה, או צדיק, שנאמר 'צדיק כתמר יפרח', ודפח"ח) והפכו לסדר עבודת ה'.

ד. האם הרמב"ם הכיר את ספרי הקבלה, ומה היתה דעת הרמב"ם על הקבלה אילו היה חי בימינו אנו?
קשה להגיד. אין (לענ"ד) הוכחה מוחצת לכאן ולכאן, אלא רק דברים שאדם רואה מהרהורי ליבו.
(אגב, מה שתלו בחב"ד שמייחסים לרמב"ם 'קבליות', הנה כ"ק אדמו"ר עצמו נסתפק בזה, לכאן ולכאן ו'הן ולאו ורפיא בידיה', ולא משמע ממנו דבר ברור. אף שחותנו זי"ע אמר ברור שהיה הרמב"ם מקובל רק שהסתיר זאת מכל וכל, הנה הרבי עצמו כתב כמ"פ "מעולם היה קשה לי" ו"צע"ג", והמכיר לשונות הרבי ביחס לחותנו, מבין עד כמה נדיר זה, ואכ"מ. ובהקדמת הרמב"ם בהוצאת 'חזק' כתב הרפ"א בלוי אף הוא מהרהורי ליבו).

ה. האם הקבלה (חלילה) היא הפך אמונת הייחוד, ומגשימה את הבורא ב"ה?
האומר דבר זה, הרי הוא אחד מן השניים: בור בתורת הקבלה, - והיינו לאמיתתה, ולא כאותם פרופ' לקבלה, רח"ל - או רשע. ובאמת, אין יחוד אמיתי אלא רק ע"פ קבלה. כי יסכר פי דוברי שקר.

בעלזער · הודעהעל ידי **בעלזער** » ו' פברואר 24, 2012 3:00 pm

אוצר החכמה כתב:
אך כאמור, אם נכונה טענה זו, הרי הגשמה זו דקה מן הדקה.

פליאה בעיני העניין, שכן כל המעיין מעט בדברי מאור עינינו הרמח"ל רואה שזה בדיוק להיפך, ודרך חכמת הנסתר המקובלת בידינו מרחיקה כל הגשמה הרבה יותר מדעת הפילוסופים.

לדעתי אפשר שנוכל לקטלג את הדברים באופן כזה.

א. לדעתם של הפילוסופים העולם הגשמי הוא דבר נפרד מאתו יתב"ש ועניין הייחוד נאמר כלפי עצמותו יתברך שמו בלבד.

ב. לדעתם של המקובלים העולם השתלשל מאתו יתברך שמו על ידי צמצום והספירות ולא פירשו את עניין הייחוד וההגשמה.

ג. באו המאורות התניא זי"ע והגר"א ז"ל [בנפש החיים] ופירשו אחדות הפשוטה בעצמותו ויחודו האמתי בעולמות למרות הצמצום.

נוטר הכרמים

סנסן אחד על הרמב"ם וקבלה שנוגע לפרשת השבוע.

מובא בהקדמת ספר בית יעקב ראדז'ין שאמר שהרמב"ם בספר המורה כותב שאינו יודע את סוד לחם הפנים מה ענינו, והנה גם האר"י הק' משורר: 'יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי'. הקבלה מענינת.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ו' פברואר 24, 2012 3:56 pm

אשוב לרגע, לעיקרו של האשכול - הסגולה לקריאת ספר תהלים בר"ח אדר או בערבו.
הרב יחיאל גולדהבר העירני, שמקור סגולה זו היא בספר חמדת ימים(...), במקומו (ערב ראש חודש אדר), ושם הוא כותב שהסגולה היא לומר יומיים לפני ראש חודש, היינו, יום אחד לפני ערב ראש חודש אדר!
ועכשיו תהיינה לקופות הצדקה מפיצי הסגולות בעייה כפולה...

בעלזער · הודעהעל ידי **בעלזער** » ו' פברואר 24, 2012 4:36 pm

יישר כוחך חכם באשי

ולעצם העניין חוששני שיש איזשהו טעות בחמדת הימים וצ"ל ערב ר"ח מדכתב בהמשך.

ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק במנהג חסידים הראשונים אשר תהיה לו מעיר לעזור ומצא כדי גאולתו לרומם קרנו למעלה ולהכניע צריו ואויביו תחתיו וישוב יתפלא בו פלאי פלאים כל הימים וככפיר יבטח, ואם לא התענה תענית זה קודם ראש חדש יתענה אחר ראש חדש ולא עיכב ויעשה כסדר הזה.

והיה לו לומר יתענה ערב ראש חודש.

חלמיש · הודעהעל ידי **חלמיש** » ו' פברואר 24, 2012 7:52 pm

בעלזער כתב:
אוצר החכמה כתב:
אך כאמור, אם נכונה טענה זו, הרי הגשמה זו דקה מן הדקה.

פליאה בעיני העניין, שכן כל המעיין מעט בדברי מאור עינינו הרמח"ל רואה שזה בדיוק להיפך, ודרך חכמת הנסתר המקובלת בידינו מרחיקה כל הגשמה הרבה יותר מדעת הפילוסופים.

לדעתי אפשר שנוכל לקטלג את הדברים באופן כזה.

א. לדעתם של הפילוסופים העולם הגשמי הוא דבר נפרד מאתו יתב"ש ועניין הייחוד נאמר כלפי עצמותו יתברך שמו בלבד.

ב. לדעתם של המקובלים העולם השתלשל מאתו יתברך שמו על ידי צמצום והספירות ולא פירשו את עניין הייחוד וההגשמה.

ג. באו המאורות התניא זי"ע והגר"א ז"ל [בנפש החיים] ופירשו אחדות הפשוטה בעצמותו ויחודו האמתי בעולמות למרות הצמצום.

א) אולי לא זה המקום, אך איך בדיוק תורת הספירות והעובדה יש עשר ספירות פחות הגשמה מאשר הפילסופיה של הרמב"ם? כתבו שם ככה ואתה מבינו גם? דברים ואימרות אלו מורכבים וסבוכים ביותר. וובדרך כלל ההסבר עצמו זקוק להסבר גדול.
ב)לגבי דברי בעלזאר. אתה מערבב שאלת אחדות ה' ביחס למציאות העולם עם ענין ייחוד ה' כמיוחד מכל צד ופינה כפי שקבע הרמב"ם כמצות עשה של ייחוד, והם שני דברים שונים ונפרדים.
ג) ולפי זה רבות עמלו המוקבלים לנסות ליישב עובדת קיומם של עשר הספירות עם טהרת ייחוד ה', ושיטות רבות וקשות הבנה יש בזה, משיטת הרקאנטי, שיטת ר' דוד ושיטת המערכת ושיטת הרמ"ק כמבואר בארוכה בספר המערכת נדמה לי מאמר ג', והרמ"ק בספר הפרדס. ומוזר לקבוע שהמקובלים לא עסקו ביחוד, ואם יש למשהו הסבר פשוט איך לפי הקבלה הרי הפשיטות- פשוטה יותר, אשרי לו ואשרי חלקו.
ד)דברי הגר"א נפש החיים התניא וכו', מדברים מענין אחרי לגמרי, אודות מציאות ה' במקום מציאות העולם למרות הבריאה, אין לכך שום קשר (אני קצת מפריז יש קשר מסויים, אך באופן עקרוני הם שני דברים שונים) לשאלת אחדות הספירות עם האין סוף, והדברים פשוטים.
ה) גם מה שהביא הקודם, שהכרח לומר שהפילוספים קיבלו את הצמצום, הרי אכן משמע כך מדברי היעב"ץ במטפחת ח"ב, אך דבריו על כללות הסוגיות הללו וסברתו שהצמצום כפשוטו זקוקים לבר נגר לפענחם, ועוד לעשות מזה יסוד פשוט, כאשר בפשטות אפילו המקובלים הקדמונים לא ידעו על צמצום שרק חידש האריז"ל, וחלק גדול מהמקובלים סבורים שהצמצום הי רק ברצון ולא בעצם (דברים שאינם שייכים אצל פילוסופיים) ועוד דברים מורכבים ושיטות שונות, וממילא מוזר לכתוב בפשטות שמוכרח כך, א"ל שהיעב"ץ סבור שמוכרח כך.

סוף דבר נלענ"ד למי שלא הגה בזה בעמקות בכל המקורות לפי כל המקבלים, הן שלמד שיטות הרס"ג שער היחוד, מקור חיים והמו"נ, והן שיטות המקובלים ממקורם, וסתם מלקק כמה מלים כאן ושם, מה שנקרא בגדר ידענות, לא מומלץ לו לחוות דעת בדברים שבכבשונו של עולם.

אני חוזר על ההמלצה, ללמוד את דברי הרמח"ל, ורי"א חבר ובאורם תראה אור.

א. לדעתם של הפילוסופים העולם הגשמי הוא דבר נפרד מאתו יתב"ש ועניין הייחוד נאמר כלפי עצמותו יתברך שמו בלבד.

ב. לדעתם של המקובלים העולם השתלשל מאתו יתברך שמו על ידי צמצום והספירות ולא פירשו את עניין הייחוד וההגשמה.

הכלל הגדול הראשון שכתב הרמח"ל הוא שאין אנו מדברים מעצמותו של הבורא כלל, וממילא אין מקום כלל לסיכום זה, ולדעתי אדרבה העובדה שהמוצגת כאן שהייחוד נאמר כלפי עצמותו ע"פ הפילוספים, היא יותר הגשמה.

לענ"ד באופן כללי, אין אלו דברים שמקומם לדיון במסגרת כזאת, אבל מתוך שהתקיפו את קבלתינו הנאמנה, וחפאו דברים אשר אינם כן, צריך לומר שאינם כך.

מתעמק · הודעהעל ידי **מתעמק** » א' פברואר 26, 2012 8:16 am

מודינא לדברי הרב אוצר החכמה, שלא זו המקום לדון בדברים כאלו. אך עם זה אוסיף מעט (ובהתאפקות).
הרב חלמיש, ברוך אתה שהחזרת לי את אבידתי, הלא היא כתובה בספר המטפחת חלק ב' אות ס"ד, ומשם באר"ה דברים ברורים שדעת היעב"ץ שאי אפשר להסביר בריאת עולם בת גבול אחרי שא"ס אין לו גבול ותכלית אם לא בסוד הצמצום. אך כמובן לנקודה זו לא משנה דעת היעב"ץ בנושא צמצום כפשוטו או לא, כי איך שנפרש הצמצום, אך נקוט מיהא שמושג של צמצום יש, אם בכח אם ברצון אם רק לגבינו. והגם שענין הצמצום מחידושי האריז"ל, היינו בהגדרתה וכו', אבל לא עצם המושג.

יש לי הערה כללית, שלכולנו היא פשוטה בענייני הגמרא, ומשום מה אינה ברורה לכולם בעניינים אלה. ההבדל הגדול בין הלומדים את הגמרא בדרכנו המסורה מדור דור, לבין החוקרים, היא שאנחנו איננו כעומדים מן הצד (או מלמעלה) ומתבוננים על שיטות הקדמונים וחוקרים אותם, אלא כולנו מהראשונים ועד עתה, משתתפים בבירור האמת, וכשאנו רואים מחלוקת בין הקדמונים, אנו מקבלים כהנחת יסוד שכולם נמצאים על מישור אחד של בירור האמת, ורק חולקים ביניהם, ואם הבי"י לדוגמא הבין דרך מסויימת ברשב"א, אין אנחנו דנים לאיזה אסכולה השתייך הרשב"א או הב"י ולפי זה מפרשים כוונותיהם, אלא מקבלים את הנחת היסוד שכולם מאותו בסיס ורק יש לדון על עצם הדברים, (ומתוך כך מותר לנו גם לפרש ברשב"א בדרך אחרת מהבנת הב"י וכולי). אין לכל זה קשר לדרכי לימוד שונות.
אם נקבל גם הבנה כזו כיסוד מוסד גם בענייני חכמת הנסתר, ונקבל כיסוד מוסד כמובן את אמיתת דברי האר"י, על כרחינו שנפרש שכשבא האריז"ל ופירש עניינים, לא היתה כאן אסכולה אחרת, אלא פירוש יותר לעומק של העניינים, כפי אמיתת הדברים שפירשם הרמח"ל באיגרת שחפץ הבורא לגלות יותר את העניין, וכשם שבלימוד הגמרא וההלכה אנו לומדים בדרכים המסורות מרבותינו וגדולי האחרונים ורק כך אנו יכולים לעמוד על אמיתת התורה, ק"ו שבעניינים הדקים העומדים ברומו של עולם צריכים אנו להמשך אחר הביאור האמיתי המסור בידינו מפי רבותינו וגדולי האחרונים המבארים את דרכי התורה.

בעלזער · הודעהעל ידי **בעלזער** » א' פברואר 26, 2012 2:41 pm

להרב המתעמק, מדברי היעב"ץ אין כל הכרח שהפילוסופים תפסו את עניין הצמצום והסכימו עמה, אדרבא היעב"ץ קא מקשי עליהם איך יסבירו המה את העולם הגשמי אם לא שצמצם את עצמו כביכול.
ובוודאי שאין כל הכרח משום מקום שהפילוסופים התנגדו או שהיו מתנגדים אילו היו מתוודעים לעניין הצמצום במובן שאנו קיבלנו אותו מהאר"י הקדוש שהצמצום אינו בהכרח מרוחני לגשמי אלא בחלק הרוחני כביכול.
ויתכן בהחלט שאילו הפילוסופים היו נשמעים לדברי האר"י גם הם היו מודים לו ומניין לנו לקבוע כי לדעתם של הפילוספים כל מה שעדיין בגדר אלקות לא יצוייר בזה צמצום והשתלשלות כלל. ואפשר שהיו מתנגדים לסוג הצמצום שכתבת להביא מהיעב"ץ אך לעניין הצמצום כפי ששמענו מהאר"י הקדוש לית מאן דפליג עליה.
וביותר ניחא לי עם מה שכתב הרב אוצר החכמה שיש לחתור ולפרש גם בדעת הרמב"ם את דעתו של האר"י וההנחה כאילו שהרמב"ם היה פילוסוף ואילו היה מתוודע לקבלת האר"י הק' היה מתנגד אליו היא זרה בעינינו.
ולמותר לציין שאם הרמב"ם סובל את כל מה שהעמיס עליו רבינו מרן הגר"ח יש לו גם לסבול את קבלת האר"י הק' והשיטה של אסכולת הרמב"ם ואסכולת האר"י הק' אין זה דרכינו.

חלמיש · הודעהעל ידי **חלמיש** » א' פברואר 26, 2012 5:21 pm

אוצר החכמה כתב:אני חוזר על ההמלצה, ללמוד את דברי הרמח"ל, ורי"א חבר ובאורם תראה אור.

א. לדעתם של הפילוסופים העולם הגשמי הוא דבר נפרד מאתו יתב"ש ועניין הייחוד נאמר כלפי עצמותו יתברך שמו בלבד.

ב. לדעתם של המקובלים העולם השתלשל מאתו יתברך שמו על ידי צמצום והספירות ולא פירשו את עניין הייחוד וההגשמה.

הכלל הגדול הראשון שכתב הרמח"ל הוא שאין אנו מדברים מעצמותו של הבורא כלל, וממילא אין מקום כלל לסיכום זה, ולדעתי אדרבה העובדה שהמוצגת כאן שהייחוד נאמר כלפי עצמותו ע"פ הפילוספים, היא יותר הגשמה.

לענ"ד באופן כללי, אין אלו דברים שמקומם לדיון במסגרת כזאת, אבל מתוך שהתקיפו את קבלתינו הנאמנה, וחפאו דברים אשר אינם כן, צריך לומר שאינם כך.

כמובן שלמדנו ב"ה את כל הספרים הללו, אך זה לא מרשה לכתבו סתם דברים בלי שמבינים על בוריו (נא לציין מראי מקומות מדוייקים לכותבם) וגם מה הקשר לדברי תוכחה על הבדל בין החוקרים האקדמיים לבין המקובלים, לפועל כשם שבהלכה יש מחלוקת כך בקבלה ובמחשבה.

הבעי' היא אכן עצם ענין זה שיש משהו חוץ לעצמותו ית' והוא חלק מאלקותו, מה זה בכלל? וכיצד מתאים זה עם היחוד (ולא משנה אם תכנה את הדבר אצילות ורצון וכו') אכן עצם הענין שיש מדרגה מחוץ לעצמותו הבעי' כאן, וכיצד הדברים מתאימים. בלי להבין את הדברים לאישורים ורק לשנן המבואר בספר - אין כאן אמירה כלל. הבאמת אתה מבין בעצמך כיצד זה ייחוד יותר מהפילוספים?

גם המקובלין מודים שעצם הבריאה הינה בריאה יש מאין חס ושלום לומר שהבריאה הינה השתלשלות לבד, שאם כן לא מקבלים יש מאין, וגם הפילסופים מקבלים שכח הפועל בנפעל מצד הבריאה ואין העולם נפרד. הבעי' בתחום שרובם משננים ומצטטין בלא שהם מבינים. טוב מספיק כתבתי בזה. ואחדל.

יגל · הודעהעל ידי **יגל** » ב' פברואר 27, 2012 7:10 am

בעלזער כתב:ואין צריך לפנים שהרס"ג הראב"ד הרמב"ן רבי שבתי דונולו עשו פירוש על ספר היצירה.
והרמב"ם שכתב נגד הספר שיעור קומה בחר לשתוק בנוגע לספר היצירה.
ולידענים כאן הפתרונים.

מה הקשר בין פירושי רס"ג ודונולו על ספר יצירה ובין קבלה?

ספר יצירה הוא ספר סתום שאפשר לעשות בו (וכבר נעשה בו) כחומר ביד היוצר מפילוסופיה אריסטוטלית דרך אסטרולוגיה ונומרולוגיה ועד קבלה מעשית. שיעור קומה הוא חיבור שמתאר את הקב"ה בצורה פיזית.

הכהן · הודעהעל ידי **הכהן** » ב' מרץ 03, 2014 1:12 pm

בריושמא · הודעהעל ידי **בריושמא** » ב' מרץ 03, 2014 3:35 pm

ראיתי את הכותרת והתכוונתי ליטול ספר תהלים ולקרוא אותו מראשו לסופו כדי לקיים את הסגולה לקרוא ספר תהלים בר"ח אדר מהאר"י והרמב"ם והקבלה,
אבל קראתי וקראתי באשכול המלומד שהקיפני בחבילות חבילות של דברי אגדה וקבלה וסגולה וחכמה ובדותא ונגלה ונסתר והגשמה והפשטה וצמצום והרחבה,
ועבר עלי ראש חודש כולו ואל הסגולה לקרוא ספר תהלים בר"ח אדר מהאר"י והרמב"ם והקבלה לא הגעתי בעוונותי הרבים אחרי שמשכני האשכול הנפלא בענביו ובזגיו ובחרצניו.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר